בוב הצבעי

7.8.11

ימי ההולדת של הבנות חלים בקיץ .
 
הקיץ ביקשו כמתנה לצבוע ולסדר את החדרים , והאמת שגם שאר הבית זקוק לכמה שיפוצים .
 
כמעט תשע שנים עברו מאז שסיימתי לבנות את הבית
 
כמה רעידות אדמה קלות וסתימה בארובת תנור העץ גרמו לבית להראות קצת עייף .
 
לעצלן כמוני דיי קשה לבצע את העבודה , אבל מצד שני,
 
דפקט באישיות שלי גורם לי לנסות לעשות הכל לבד
 
אז קשה לי לתת את העבודה למישהו אחר  .
 
 בלב כבר סיכמתי עם עצמי לצבוע  לבד.
 
אבל כלפי חוץ הזמנתי כמה אנשים לקבלת הצעת מחיר .
 
הצעות המחיר נעו בין 4000-5000 שקל לעבודה בלבד .
 
הבנות היו קצת המומות , במיוחד הגדולה שחישבה הכל במונחי שעות בייבי סיטר .
 
שיעור טוב בכלכלה ….
 
הנחתי את ההצעה הבאה  על השולחן 
 
אנחנו נצבע לבד , ומחיר העבודה יחולק ביננו
 
(בלב כמובן סיכמתי שזה ילך רק להן )
 
הזהרתי שזו עבודה קשה בעיקר עבודת הסידור " לפני ואחרי "  אבל גם צביעה זו עבודה דיי קשה .
 
ההצעה נענתה בשמחה של מי שלא ממש מבין את גודל העבודה , קרי הבנות …
 
נגשנו למניפת הצבעים של RAL
 
הקטנה בחרה צבעה ירוק בהיר , ואילו את החדר של הגדולה ושאר הבית נצבע בסוג של לבן קרם כלשהו .
 
ביום שישי הבנות עמלו קשות על "להוציא " את תכולת החדרים למסדרון , כיסוי השקעים בסרט דבק .
 
וכיסוי הריצפה בעיתונים .
 
אני מצדי קניתי שני פחים של צבע מגוון לקירות ועוד פח של פוליסיד לתיקרה .
 
בנוסף לשפורפרות סיליקון , סט שפכטל נוסף לגדולה כדיי שתלמד , ועוד כהנה וכהנה זוטות כגון
 
נייר שיוף , מברשות , רולרים וכו..,
 
בשלב מסויים הקטנה שאלה אם אני מבין בצביעה 
 
" נחכה ונראה "…..
 
אמרתי .
 
 
**************************************
 
 
התחלנו בשעור ראשון , תיקון חורים ומילוי סדקים בעזרת שפכטל .
 
הגדולה קלטה מהר וטוב

כל יום השישי תיקנו וסידרנו
 
הקטנה עזרה ככול יכולתה
 
 
 
סיימנו תיקונים ותיקרה באחד החדרים  בשישי בלילה .
 
התעוררנו מוקדם בשבת והמשכנו לחדר של הקטנה והצבע הירוק

אז חזרנו לחדר של הגדולה לקירות הלבנים בעזרת רולר

ואת כל הפינות הקשות בעזרת מברשת .


למעלה רואים את דוגמן הבית ,בגופיה ומכנסיים בניי 20 לפחות אם לא יותר …



" שפיר הנדסה " שמחו לפרסומת החינם בזמן צביעה סביב החלונות

וכמובן שהגדולה השתפרה במהירות והפכה ממש מקצועית בתחום הצביעה עם מברשת

רולר היה מעט קשה פיזית עבורה

*******************************************************

כמה תמונות של היום בבוקר לאחר סיום הצביעה


החדר "הירוק" של הקטנה עדיין לא מסודר סופית

החדר של הגדולה כבר כמעט מסודר




עכשיו שהן כבר מרוצות , הלילה לאחר שאסיים את העבודה שלי

נתחיל לעבוד על תיקונים לפני צביעה בשאר הבית , אני מניח שתוך כמה לילות נסיים .

לאחר יום מפרך  ,היינו אתמול בלילה בהפגנה.

חשבתי שזה חשוב שנלך ,גייסנו גם שכנים  ,לא הצטערנו .

***********************************************************

היה שלב מסויים בו הבנות עייפו , התיישבו על הריצפה וצפו בי עובד .

פתאום הקטנה אמרה "אבא , אתה ממש ממש מקצועי בזה …"  

פתאום  קלטתי עד כמה הן לא מכירות אותי .

הקטנה היום בת שמונה , ונניח מודעת יחסית לסביבתה מגיל 4-5 …

אז אומנם אני מכיר אותה 8 שנים , אבל היא ,הלכה למעשה מכירה אותי רק כ 3 שנים ..

שזה ממש מעט .

בגלל עצם אמירת המשפט הזה שלה על המקצועיות שלי

פתאום חילחלה בי ההכרה עד כמה אינה יודעת בעצם מי אני , מה אני יודע

ומה עשיתי בחיי .

חבל שאת כל הידע והנסיון הזה , שנצבר בי עם השנים , לעולם לא אוכל להעביר הלאה .

חלקיקים קטנים אולי כן , אבל כלום מעבר לכך .

רובו המכריע של הידע , הנסיון והמסקנות שהסקתי לאחר שנים של מחשבות , רובו יעלם בבוא היום .

כך גם כל רגש שאי פעם חשתי …

זה בלתי נמנע , וכל כך חבל , סוג של בזבוז משווע ….

לעיתים אני מנסה להעביר ידע לחברים או אנשים שדרכינו הצטלבו …

ההצלחה תמיד חלקית מאוד מאוד למרות המאמצים.

את השיר

Old Love (כאן בביצוע יפה )

של קלפטון שמעתי לראשונה בחול באחד הטיולים, זכרונות אצלנו, תמיד שזורים בצבעים צלילים וריחות

שבוע טוב

אני אהיה בהפגנה בירושלים (רשמים ומחשבות )

30.7.11

מרכז העיר שעה 9

***********************

ירושלים היא עיר אחרת

גרתי בהרבה ערים בעולם , ממלבורן עד תל אביב

מחיפה ועד פרברי אוקלנד שבניו זילנד

כילד , שנה בניו יורק , וכן , גם בירושלים נולדתי וחייתי הרבה מאוד שנים .

מעולם לא היתה עיר דומה לה .

עיר מפולגת , עניה , רצינית ,קודרת ומוזנחת

 בלא מעט מקומות בעיר , המתים וההיסטוריה חשובים מהחיים .

אני תמיד טוען שירושלים היא כדור הבדולח של ישראל, הצצה אל העתיד אם תרצו

, העוני , הקיטוב , הכפיה הדתית והפילוג

אלו שכל כך הקצינו בירושלים, לצד  יוקר מחיה מטורף ותמורה אפסית למיסים גבוהים .

 שכונות רפאים של תושבי חוץ שקנו דירות " לכל צרה שלא תבוא " ….

כל אלו גרשו לא מעט אנשים שפוים מהעיר , וכן , גמני כבר לא גר שם .

אם לא נזהר , ישראל תהפוך תוך מספר עשורים לכזו .

למדינה של קיצוניים ושל עשירים , וכל מי שיוכל לברוח , יברח ….

************************************

הגעתי לגן סאקר בעשרה לתשע , כמה עשרות בודדות של אוהלים ריקים ..

חניתי רחוק , חשבתי שיהיו המוני אנשים .

בדרך לרחבת המשביר כבר הבנתי שזה יהיה מאכזב .

בשעה תשע היו קומץ צעירים עם שלטים והמון כתבים , סך הכל 800-1000 איש קולניים , לא יותר

התיישבתי על ספסל במדרחוב וצפיתי מהצד , כמו שאהבתי לעשות במלבורן , וולינגטון וגם קטמנדו .

קומץ המפגינים החל לנוע לכיוון כיכר ציון , תיירים אמריקאים קולניים צפו בתמהון ואכלו גלידה .

זוג שוטרי יס"מ על אופנוע נראו מאוכזבים " אין אנשים " אמרו .

אבל אז זה קרה 

כמו ילדים טובים , עמדו כ 150 איש וחיכו לרמזור ירוק כדי שיוכלו לחצות את רחוב המלך ג'ורג'

כל 3-4 דקות קבוצה נוספת זרמה לכיוון כיכר ציון , גלים גלים של 100-150 איש שעמדו בסבלנות וחיכו לרמזור ירוק

שכנים כסופי שיער של ההורים שלי .

אמא של חברה לשעבר , ילדים בחולצות השומר הצעיר , ומשפחות עם ילדים ואופניים .

הירושלמים של פעם " ילדים טובים ירושלים " כאלו .  שעדיין נותרו בעיר .

וכן , היו גם אחרים , היו ערסים מזדקנים עם שלטים של מחוסרי דיור .

קומץ חרדים , לא מעט חובשי כיפה מבוגרים וצעירים .

הצטרפתי לצעדה לכיוון מאהל גלעד שליט ומעון ראש הממשלה . כאשר כל הדרך זולגים מהרחובות הצדדים

עוד ועוד אנשים .

אחרי שעה וחצי זה קרה , ליד בית ראש הממשלה התאספו אלפים , להערכתי 15-20 אלף איש

וגם לאחר מיכן , האנשים המשיכו לזרום .

פגשתי את רוני , שלמד איתי ביסודי והיינו יחד בצבא , ואת שלומי שהוריו גרו ליד הורי

ותמיד נהגנו להביא חבילות מההורים ,אחד לשני למוצב בלבנון .

שלומי אמר  " ההורים שלי גרים באותו בית ישן ששוה מליונים היום , אבל הם עניים מרודים "

"הם זקנים  מכדי לעזוב ,אני עזבתי את העיר , אי אפשר לחיות כאן " …..

כמו שאמרתי , אני חושש שזה יהיה עתיד המדינה אם לא תשתנה .

*****************************

כשהחלו הנאומים , עזבתי , הלכתי בסמטאות הריקות של רחביה  , בתים מוזנחים לצד טירות יקרות .

עברתי בנחלאות הצפופה שהפכה ליקרה כמו מנהטן בדרך למכונית .

תוך כדי נסיעה , מימין למעלה השקיפה עלי שכונת הולילנד המפלצתית

סוג של "פנס בעין " הירושלמית , מייצגת את הרע והמכוער שקרה כאן .

אני לא בטוח שלא התעוררנו מאוחר מידי

יותר מידי ציבורים התרגלו יותר מידיי זמן להיות מחוברים לעטיני השלטון

על חשבון הגב ההולך וצר של מעמד  הביינים .

והפרה החולבת הזו התעייפה …

אבל אולי כבר אי אפשר לשנות את זה ללא משבר חמור .

לא יודע .

אשאיר לכם שיר ישן עם שם רלוונטי

Rent

של ה:

pet shop boys

שיר ששוה להקשיב למילים בגלל המרירות המפוכחת שלו

שבוע טוב

שמאל ימין שמאל ( ארוך )

28.7.11

בישראל של העשר שנים האחרונות במיוחד

חל בילבול בין שמאל לימין .

מסורתית , השמאל תומך במדינת רווחה עם תמורה של שרותים מורחבים לאזרח תמורת המסים .

אני לא מדבר על שמאל קיצוני קומוניסטי דבר שנכשל פעם אחר פעם .

הימין לעומת זאת , תומך בהפרטת כמעט כל דבר שניתן , ושכוחות השוק יקבעו .

2008 הוכיחה שאג'נדה ימנית קיצונית היא כשלון ,בדיוק כמו הקומוניזם

ואשליית " השוק החופשי "  אינה קיימת הלכה למעשה .

ומה קרה בישראל ?

בישראל , יש " שטחים " , יש בטחון ,ויש ערבים .

הימין הקיצוני חושב שיש להחזיק בשטחים בכול מחיר

ואילו השמאל הקיצוני חושב שיש לרדוף אחר הערבים להתרפס ולהחזיר הכל בכול מחיר ….

ומה הקשר לאג'נדה כלכלית חברתית של דעות  השמאל והימין ?

אין שום קשר !!!  זו הבעיה כאן בישראל .

 מי שהצביע עבור מפלגות בגלל מצע בטחוני כזה או אחר …

קיבל בימי מפאי , מדינה בולשביקית נכשלת , ובימי הליכוד , מדינה לכאורה קפיטליסטית אבל

מהצד הרע,

קפיטליזם רק לכאורה, בעיקר לשיכבה צרה ועבדות בשכר נמוך לשיכבה רחבה .

***********************************

אין לי בעיה להגיד את דעותי הפוליטיות בנושאי הערבים והשטחים , ואולי כמה אנשים כאן יופתעו

עד כמה אני ימני בתחומים מסויימים ו"סמולני" בתחומים אחרים .

אצלי  קובע ההגיון שלי !!

ואני לא רוצה להכנס כאן לנושא , למעט כתשובה ישירה לשאלות אם תהיינה .

אני כאן לנסות הפעם להסביר את הצד המקצועי כלכלי , של איך ישראל הפכה להיות אחת המדינות היקרות בעולם

אם לא היקרה שבהם .

ואני מדבר על הוצאה כחלק מהשכר , כלומר איך קרה שמדינה שהכל כל כך יקר בה

והשכר הממוצע כל כך נמוך .

וזה משהו , שאני בטוח שכולם , מימין ומשמאל מרגישים הייטב .

********************************

אם יש דוגמא שמייצגת את המהפך מימי מפא"י לימי ביבי זו תנובה

כן תנובה ההיא עם הקוטג'

אני אנתח את מקרה תנובה , וממנו ניתן להשליך על רוב שאר המקרים במדינה ולהבין מה קרה

והכי חשוב איך אפשר לנסות לתקן ( ואפשר) .

תנובה הוקמה ב 1926 כאשר מספר קטן של משקים חקלאיים ( הקיבוצים ומושבים) החליטו בצדק

שישתלם להם לאגד את תחום הטיפול בתוצרת חקלאית ולהוזיל עליות טיפול עיבוד שיווק והובלה .

כך נולדה תנובה .

לא אכנס לכול גילגולי תנובה עם השנים , רק אומר שתנובה נוהלה על ידי המגזר החקלאי עד 2006

ומ 2006  נמכרה למשקיעים פרטיים קרי קרן אייפקס הזרה ומבטח שמיר הציבורית ישראלית

( חברה ציבורית היא חברה שמניותיה נסחרות בבורסה )

בימים שתנובה היתה בבעלות החקלאים היא נוהלה כפי שעסקים בבעלות המדינה מתנהלים .

לא היה שום אינטרס להתייעלות , כי היה מדובר במונופול המזון הגדול במדינה .

ההשקעה במיכון וחדשנות היתה מינימלית , והמדינה הגנה על החקלאים בעזרת מיכסי מגן דרקוניים

ושיטת המכסות .

מה שאומר שמי שרצה ליבא גבינה צהובה ולהתחרות בתוצרת של תנובה

נאלץ לשלם עשרות אחוזי מכס מה שהפך את התחרות לתנובה

בלתי אפשרית , הלכה למעשה .

רוב הכסף זלג לאבטלה סמוייה של מקורבים מהמגזר  החקלאי או המפלגתי , ולמתווכים שונים ומשונים .

חלק מהכסף הגיע לחקלאים עצמם  , חלק נאה אבל לא המון .

את מחיר כל חוסר היעילות הזה שילמנו אנחנו , הציבור .

במסגרת מדיניות ההפרטה של עסקים בבעלות המדינה , נמכרה גם תנובה הפרטית .

נכון תנובה לא היתה בבעלות ישירה של המדינה , אבל  היא נתמכה על ידי השלטון במשך הדורות

במיוחד כאשר השלטון היה של מפלגת העבודה , וגם לאחר מיכן , המדינה תמכה בקונצרן .

תנובה נמכרה לקרן אייפקס, שמתמחה במונופולים , קרן אייפקס היתה שותפה בבזק בעבר מאותה סיבה

כי במונופול אפשר לחלוב את הציבור ללא סיכון רב .

אני תומך דיי נלהב של הפרטה , כי המדינה לא יודעת לנהל עסקים , מדינה צריכה לנהל דברים שאינם למטרות רווח

קרי , בטחון ,משפט  רפואה וחינוך , איילו תחומים שהם התמורה עבור המיסים שלנו .

אבל לנהל עסק , מוסך , חברת היי טק או חברה אחרת ?

מדינות גרועות מאוד בזה , המדינה צריכה לדאוג שתהיה תחרות, ולגבות מיסים מרווחי החברות

וכך בעקיפין , אנו האזרחים נרוויח מההפרטה .

מה קרה במקרה תנובה שכל כך אופיני לישראל ?

תנובה אכן הופרטה לכאורה , אבל האופי המונופלי שלה נותר

וכך גם ההגנה של המדינה על העסק הפרטי עכשיו ,שלא זקוק להגנה יותר .

יש מכסות לחלב ( חוק החלב האומלל שחוקק רק לפני שנה ) כאילו אנחנו בברה"מ

יש מיכסי מגן מטורפים על מוצרי חלב , כך שהלכה למעשה אין יכולת ליבא .

ותנובה ששולטת ב70 אחוז מהשוק , החלה לעשות מה שאייפקס יודעת טוב , "לחלוב" !!

כל רבעון , המחירים עלו , ומאחר ואין תחרות ממשית , עלו שוב , ושוב , ושוב .

כך נוצר מצב שתנובה אולי מופרטת אבל הרווחים בעיקרם זורמים בכלל לאזרחים זרים

 ואזרחי מדינת ישראל הם המשלמים את מחיר המונופול של תנובה .

אין כאן שום קפיטליזם ימני

קפיטלזם אומר שתנובה היתה אמורה להתחרות כיום בעשרות ייצרנים מקומיים וזרים

על כל חריץ גבינה צהובה שנמכר במרכולים , מה שאומר שהמחיר  ל100 גרם גבינה צהובה היה אמור להיות

50-60 אחוז פחות ,כי זה המחיר בארה"בבערך .

זה לא המצב , אפילו לא קרוב  כפי שכולנו יודעים היום .

ממונופול בולשביקי מפאייניקי בשנות השבעים , עברנו למונופול פרטי ב 2010

דבר אחד לא השתנה , בכול המקרים אנחנו , הציבור, משלמים את המחיר היקר מאוד של חוסר היעילות וחוסר התחרות .

**************************

קוריוז קטן כדי להראות עד כמה תנובה ריווחית היום .

על פי החוק תנובה כחברה פרטית לא צריכה לפרסם את הדוחות הכספיים שלה

דבר שנוח מאוד , כי אייפקס לא רוצה שידעו כמה היא מרוויחה (  זה המון )

אבל מבטח שמיר השותפה חייבת על פי החוק לפרסם את דוחות תנובה .

מה קורה בפועל , בפועל כבר חמש שנים תנובה עוברת על החוק ולא מאפשרת לפרסם את דוחותיה דרך מבטח שמיר

זו ממש מלחמת עולם משפטית ולוביסטית .

תנובה פשוט לא רוצה שהציבור ידע כמה מליארדים המונופול הזה מרוויח באמת כל שנה

כי אם היינו יודעים כמה עושקים אותנו , הסיפור הזה היה נגמר מהר מאוד בחקיקה .

**************************************

אם מישהו חושב שמקרה תנובה חריג

אז הוא טועה

תנובה היא הכלל בישראל ולא היוצא מהכלל !!!!

המצב בתקשורת , בנקים , מלט , ברזל בניין , נייר , דלק , וכמעט כל תחום שאתם יכולים לחשוב עליו

דומה , עם וריאציות שונות כיד הדמיון .

למשל מלט , אסור ליבא מלט לארץ , למה ?

ככה !!!

יש מונופול מלט של נשר בבעלות נוחי דנקנר .

מה קורה בפועל ?

אין תחרות על מלט ולכן הוא יקר ב 40 אחוז ממלט במקומות אחרים בעולם .

מלט הוא מוצר יקר מאוד להובלה , ולמרות זאת בתקופה הקצרה שהותר יבוא מלט לארץ .

מחיר המלט המיובא גרם להוזלה של 30 אחוז במחיר המלט בארץ , עד שהיבוא נסגר .

היה מי שלחץ להפסיק את היבוא .

***********************

קוריוז בנושא המלט ( לצערנו יש קוריוזים עצובים בכול תחום כלכלי בארץ )

לפני כמה חודשים דנו בועדת הכספים על העלאת המס על 21 סוגי דלקים .

יש איזה דלק אחד שנקרה " פטקוק "  אף אחד לא שמע עליו , והוא לכאורה לא מעניין אף אחד

הדלק הזה משמש רק למטרה אחת

נכון ניחשתם נכונה , ה"פטקוק " משמש אך ורק בתעשיית המלט של נוחי דנקנר .

מכל 21 ואחד סוגי הדלקים בארץ , רק דלק אחד " זכה " להיות פטור מהעלאת המס

וזה "הפטקוק " של נוחי דנקנר והלוביסטים שלו .

**********************************

הרשומה הזו ארוכה ואולי קצת מעייפת , אבל המסקנה פשוטה

ישראל יקרה כי היא ריכוזית , מנוהלת רע , ללא תיכנון לטווח ארוך , וגם דיי מושחתת .

לקוראי היימניים ,ויש כמה כאלו אומר .

" הקרן החדשה " אולי מממנת את מחאת האוהלים חלקית אבל המצוקה אמיתית.

השכר נמוך ויוקר המחיה מטורף .

מדוע לנוחי דנקנר או לאחים עופר מותר לממן צבא של לובסטים

אבל לקרן החדשה אסור ?

אישית , אני חושב ש"חד"ש " גרועים בדיוק כמו ביבי

אבל ביבי כיום בשלטון , והמחאה התפרצה במשמרת שלו , וזו בעיה שלו עכשיו .

אני חושב שביבי היה ראש ממשלה מהגרועים בפעם הקודמת

אבל היה שר אוצר מעולה, ב 2003 , לדעתי הוא פשוט הציל את כלכלת ישראל אז .

וכאשר שב להיות ראש ממשלה עם ממשלה מנופחת של 36 שרים , במו ידיו הרס כמעט את כל

ההשגים שלו עצמו ב 2003 .

ואין כאן שום קשר לדעות פוליטיות , אני מדבר אך ורק על התנהלות כלכלית ניהולית של הממשלה .

אני מתנצל על האורך , אבל זו רשומה חשובה לכולנו , הויא רק קצה קצה הקרחון של המצב במדינה .

לסיכום , ניהול המדינה עבר מקיצוניות קומוניסטית כמעט עד שנות השמונים

להפרטה חסרת הגיון שאין בינה לבין קפיטליזם שום קשר הגיוני או כלכלי ב 2010  .

עובדתית כל " הטייקונים " כמו נוחי , תשובה , בן דוב , או לבייב מאוד מצליחים בישראל הריכוזית

אבל נכשלו בענק בשאר העולם קרי ארופה או ארה"ב , כי בארץ יש " קשרים "  ולא צריך כשרון 

אבל בחול , אנשים כמו גיל שוויד מ "צ'ק פויינט "מצליחים , כי לא צריך קשרים אבל צריך כשרון זה הסיכום בשורה אחת

אני אחדול כאן , למרות שיש לי עוד המון מה להגיד .

אשמח לשאלות, הארות  או הערות עיניינות

שבת שלום

נ.ב אם אדם שמשתכר סביב 20000 ש"ח בחודש נחשב " עשירון עליון " בישראל

זה אומר הכל.

אם יהיה עניין , אני יכול לפרסם רשומה נוספת בנושא עם בעיות נוספות שיש בארץ .

או לחליפין ,  לפרסם רשומה בנושא הדרכים לפתרון .

או פשוט לשתוק אני גם דיי טוב בלשתוק 🙂

שוב שבת שלום

כל שאלה מכל סוג שהוא תתקבל בברכה

ללא שם עדיין

13.7.11

באחד מסיבובי הריצה קלטתי ערמה של גזעים 

זה הפך לסוג של רפלקס ,או אופי שני , המבט מחפש עצים שנפלו

או דוללו .

כיאה לנמלה עצלנית כמוני , ערמת עצים זה משהו שאני לא יכול לסרב לו .

זה לא שחסר לי מלאי , להפך , אבל

" נותנים לך תיקח … !

מרביצים לך ? …       תברח !"

כמאמר המשורר     ( לא בדיוק ידוע מי היה המשורר )

צלצלתי לחבר ילדות ,גם לו יש תנור עצים , יצאנו עם העגלה והעמסנו שתי עגלות .

לאחר מיכן ישבנו שתינו כמה בירות וצחקנו , בכיתה ז היו לי מאות דגי נוי וכמה אקווריומים .

חשקה נפשי אז בכמה לבנים אדומות, כדי שאוכל להעמיד את אחד האקווריומים הגדולים עליהן .

בפאתי ירושלים ממש בסיבוב מוצא , היה לו מפעל לבנים " הבית האדום "  .

מה עושים , איך שני ילדים מביאים כמה לבנים ?

זה היה בחופש , פשוט לקחנו את אופניינו עם תיקים וסלים , רכבנו כ 20 ק"מ מהבית 

אל מחוץ לירושלים , העמסנו לבנים אדומות ככול שיכולנו וחזרנו ברכיבה הביתה

 עד היום זה זכור לנו כאחת הרכיבות הקשות שהיו לנו .

לבנים הסתבר , זה דיי כבד לילדים בעליות של ירושלים .

יש מספר אנשים כאלו, יש לנו  היסטוריה משותפת.

ותמיד שיוצא לנו לצחוק יחד , זה צחוק כזה חסר שליטה ומתגלגל, של ילדים.

עם הבנות אני צוחק , אבל זה צחוק מסוג אחר , עם ניואנסים אחרים

לעיתים אני מופתע עד כמה מעט אני צוחק "צחוק כזה" בשנים האחרונות

*******************************

בימי התיכון למדה שנתיים מתחתי נועה , נהגנו להפגש בבוקר בתחנת האוטובוס

בדרך לבית הספר

לא מעט פעמים חזרנו יחד ,אבל כמעט תמיד כל אחד ישב לבד 

גרה מספר רחובות מהיכן שגרנו אנו .

מעבר למספר מילים קטן , מעולם לא דיברנו , לא ידעתי מה היא חשבה , ולא העזתי לברר .

כך עברו להן השנים , שתקתי , וכלום לא קרה .

***************************************************

בשנת 1988 לאחר שנת לימודים אחת בטכניון עזבתי .

מישהי שברה את ליבי , ואני בתגובה עשיתי את מה שאני יודע לעשות טוב , הגנתי על עצמי .

ביקשתי אישור לשנת חופש כדי שיאפשרו לי לחזור ללמוד ללא בעיות .

ארזתי את התרמיל, וציוד הרכיבה  והצטרפתי לשני חברים שכבר היו באוסטרליה .

לאחר מספר ימים כבר מצאתי עבודה ," ניהול " תחנת דלק חדשה , "ניהול" זה שם קצת גדול

כי למעשה הייתי המנהל , הפועל והעובד היחיד בתחנה 14 שעות ביום 7 ימים בשבוע .

אחד משני החברים כבר חזר לארץ , ואת החבר השני שגר איתי באותה דירה , ראיתי רק בשבתות

הוא עבד משמרות לילה ואני במשך היום .

יום אחד גונבה שמועה לאוזני שיש ישראלית בשם נועה שעובדת בתחנת דלק

בקצה השני של העיר באחת התחנות של חברה מתחרה .

בשעה 8 בערב סגרתי את התחנה 

עליתי על האופנוע ורכבתי לצד השני של העיר ..

לראות מי זו אותה נועה .

הגעתי לכתובת , נכנסתי לתחנה , זו היתה נועה, שכנתי והילדה מהאוטובוס לבית הספר

תלתלים והכל …

לעיתים יש שיחות שרק אנשים שיש להם עבר משותף , מסוגלים לנהל  .

חודשים וחצי אחר כך , עזבתי לצפון היבשת , את נועה אפגוש בהזדמניות שונות בעתיד .

אבל מה שהיה בחודשים וחצי באוסטרליה כבר לא יחזור ..

מה שלמדתי מכך  הוא ,שלעולם אין לדעת כיצד גלגל יסתובב לו .

וגם אם שותקים שנים , אולי יום אחד זה ישתנה .

ואולי כדאי להפסיק לשתוק מוקדם יותר

*******************************

יש לי הורים טובים , שאני מעריך מאוד

אבל בראיה של " בדיעבד "  את רוב חיי היום יום כילד ,אני לא ממש זוכר .

אני לא זוכר אינטרקציה רבה עם ההורים , זוכר פה ושם הסעות לבית הספר , או ארוחות ערב בודדות

רוב ההשקעה האדירה שלהם בי ובאחותי נעלמה מהמודעות , היא קיימת כמובן , אבל רק ברקע .

אין הרבה זיכרונות של רוב הדברים היומיומיים הקטנים שעשו עבורנו .

היום כשיש לי בנות משלי אני מודע להשקעה האדירה , אבל ככול שעוברות השנים , אני גם מודע לכך

שמעט מאוד מכל זה יזכר על ידן .

בתחילה היתה הרבה אינטרקציה טכנית עם הבנות , לקום בלילה ,לחתל להאכיל ללכת לרופאים

ולהסיע .

היום נותרו בעיקר ההסעות , הצורך הפיסי והתלות שלהן קטנה עם השנים , וטוב שכך .

חלק גדול ממי שאני נבנה על יסודות שהונחו אז , על ידי הורי .

למשל ," השתדל להיות נדיב , תמיד !!"  לימדו אותי ( זה לא נאמר בעיברית כזו תיקנית כמובן )

זה משהו שאני משתדל ליישם כל יום ולהעביר הלאה .

************************************

בכול פעם שאני נתקל באדם " שווה "  אני מופתע מחדש מכמה שחלק לא קטן מהאנשים

מעריך עצמו בחסר .

עוד דבר שלמדתי מהורי זה להשתדל להביט במראה ולראות את האמת לא פחות ממנה

אבל גם לא יותר , זה לא כל כך פשוט כפי שזה נשמע מסתבר .

הלואי שגם זה יעבור הלאה , אני לא תמיד בטוח .

ועל זה אמרו INXS

Cause we all have wings
But some of us don't know why

משונה שהסולן שלהם לא הפנים את זה עצמו והתאבד

שיר ששמעתי הרבה בסוף שנות השמונים באוסטרליה

שבת שלום מוקדמת

אגב בסוף חזרתי לטכניון והצלחתי לסיים את התואר ….

לא שאני עושה איתו משהו כיום , היה מי שאמר שאני " מבוזבז " 

🙂

עמק החיות המוזרות

2.7.11

פעם היתה סופרת , שמה בסקנדינביה…..

טובה ינסן

שכתבה על משפחת המומינים ועמק החיות המוזרות

יש כאן אחת שבטוחה שהיא קרובת משפחה עם תמונה והכל  🙂

אהבתי מאוד את הספרים ואפילו את התסכית( אם כך מאייתים את זה )

אבל את סידרת הטלבזיה העתיקה בנורבגית לא סבלתי .

************************

אחד מפריטי הלבוש בעלי התחלופה הגבוהה ביותר "בקולקציה שלי " הם נעלי הריצה

מדהים עד כמה הסוליה נשחקת תוך 3-4 חודשים

מיצאו את ההבדלים בין חדש לישן בנעליים זהות

**************************

ליד הבית יש שני עמקים שכמעט נפלו קורבן להשתוללות הנדל"ן , אבל ברגע האחרון

השטחים הוחכרו ל24 השנים הקרובות ל"כרמל מזרחי "  שמקים בהם כרמים .

פעם מזמן חשבתי ששטחים פתוחים רצוי שישארו בר ולא חקלאיים .. שיניתי את דעתי .

עדיף שחקלאות תשמור עליהם מבנייה .

כדיי לשרוד את ימי השבוע בכול יום בסביבות השעה שש וחצי אחר הצהרים ,

 לוקח את בובי , עובר דרך השכנים ואוסף את הכלבה "הדאבה" ( לשעבר ) שלהם

יוצא מהשער האחורי של המושב , חולף ליד העדר של עלי הבדואי משמאל

הוא כבר בדרך חזרה למאהל…

מימין ,  בית העלמין של המושב .

Boot Hill ( גבעת המגף /מגפיים)  בלשון המערבונים ….

שם אף אחד לא בדרך לשום מקום .

ואז מתגלה העמק למטה

לפני שנים רבות היו שם מטעי שזיפים ונשירים אחרים , בשנים האחרונות השדות עמדו רייקים

עכשיו גידרו ,טמנו קווי השקיה חדשים  , וסימנו שורות .

נכון , הצבאים יתקשו להכנס לשטח שבעבר  היה לא מגודר

אבל לפחות היער מסביב ישאר

מה שלא היה קורה ,אם היו מוקמות שכונות מגורים במקום .

אנחנו ממשיכים לכיוון העמק , אין כמו לרוץ עם נעל חדשה , הסוליה החדשה

גורמת להבדל תהומי בספיגת המכות מהקרקע .

ההשקעה בהקמה של כרם חדש היא דיי גדולה וכך נראית הקרקע ממש לקראת הנטיעה של הגפנים

ממשיכים ליער , בלילה היער נראה כמו יער " אמיתי "  כזה של האחים גרים

עם זאבים ומכשפות .

אבל האמת מתגלה ביום , יער קק"ל 

אבל עם צבאים,דורבנים , תנים , ויש גם חיות קצת יותר נדירות

 מכיר צבוע אחד שחי כבר מספר שנים באזור.

יש כמה ארנבות , ואפילו טווס , שכנראה נמלט מאיזה פינת חי ושרד .

כאן רואים אותנו ( מרחוק )  נכנסים " למעבה היער " 

מאז שהכלבה הצטרפה לריצות , השילה לא מעט ממשקלה

בעצם היא כבר לא ממש "דאבה " .

בריצה הראשונה שלה,היא פשוט קרסה באמצע , נשכבה על השביל וסירבה להמשיך

היום היא כבר בעלת כושר משופר

כאן , שולף איזה קוץ לאדון המפונק ( האמת שהוא ממש לא מפונק).

השמש שוקעת לה בעצלתיים , אין כמו הימים הארוכים של שעון הקיץ

הצל מתארך ורוב היער כבר מוצל

לכאורה כל שנה זה חוזר שוב , הקיץ הזה …

אבל העולם משתנה , אנחנו משתנים .

וכמו שאמרתי בתגובה שלי בעבר .

גם אם אעמוד בשקט בשקט אעצום עיניים ואעצור את הנשימה , עדיין הדברים מסביב ימשיכו במהלכם .

אשאיר לכם את

CRAZY

במקור של זמרת הקאנטרי פטסי קליין

כאן יש את דיאנה קרול זמרת הג'אז הקנדית המעולה עם בעלה אלביס קוסטלו

ובנוסף , ווילי נלסון זמר הקאנטרי

לבסוף הערה קטנה .

יש המון אנשים שמטיילים או אוכלים ביער או במדבר , אורזים את הזבל בשקיות

ומשאירים לצד השביל , ללא כוונה רעה .

אז רק שתדעו זה חסר טעם , בלילה התנים, השועלים ושאר החיות יקרעו את שקית הזבל

ויפזרו את זה בשטח

וזה יראה כך

אז בבקשה , כל מה שהבאתם לטבע , הוציאו חזרה , אל תשאירו כלום

תודה

ושבוע טוב

היו זמנים במזרח

13.6.11

לדעתי השנים היחידות שירושלים היתה מאוחדת באמת ,ולו באופן זמני

היו אמצע שנות השבעים , שכרון מלחמת ששת הימים שקע עקב מלחמת יום כיפור

מפעל ההתנחלות היה רק בחיתוליו וגוש אמונים הוקם רק ב1974

הזכרתי בעבר שהיו שני בתי קולנוע שנהגתי לבקר בהם רבות בילדותי .

בימי שישי בצהרים היה זה קולנוע סמדר שבמושבה הגרמנית , שם הוקרנו שניים או לעיתים שלושה סרטים ברצף

המחיר היה כ 8 לירות לכרטיס .

ואילו בשבת נהגנו ללכת ברגל לעיר העתיקה לרחוב סאלח-ע-דין לקולנוע אל קודס .

שם גם הוקרנו 3 סרטים ב 5 לירות , מחיר מוזל ….

******************************************

בתחילת – אמצע שנות השבעים ,שלושה ז'אנרים קולנועיים הגיעו לשיא שלעולם לא שבו אליו.

הראשון , היה זאנר מערבוני הספגטי , כינוי למערבונים שצולמו באיטליה עם שחקנים אטלקיים

ולעיתים כוכבים אורחים אמריקאיים .

שחקנים כמו ג'וליאנו ג'אמה (רינגו), באד ספנסר וטרנס היל ( טריניטי ובמבינו )

וכמובן  ,מערבון הספגטי הטוב בכול הזמנים " הטוב הרע והמכוער " והמנגינה האלמותית שזכורה לדור שלם

קלינט איסטווד זכור לאותו דור  כשולף מהיר שתקן עם סיגריה בזוית הפה .

בזמנו נשאל מדוע הסכים לשחק בסרט איטלקי , והתשובה שלו היתה

" שילבתי את הסרט עם טיול בארופה "

ביים את הסרט סארג'יו לאונה

עם המוסיקה הנפלאה של אניו מוריקוני

****************************************************

הזאנר השני , היה זאנר סירטי הקארטה מהונג קונג

מאות סרטים דלי תקציב דמיוניים פחות ודמיוניים יותר הציפו את ארץ הקודש …

למי שראה את " נמר דרקון " הלהיט היאפי העכשוי ….שידע 

אין חדש תחת השמש , כל הריחופים , החרבות והאקרובטיקה

היו קיימים  הרבה קודם , רק איכות הסרטים היתה ירודה יותר .

את הזאנר הזה הביא אל שיאו ברוס לי בסרט " הדרקון "  , סרט הקארטה הראשון שהופק בהוליווד

עם שחקנים אמריקאים מפורסמים כמו שחקן הכדור סל הידוע קארים עבדול ג'בר

קדמו לו סרטים כמו " הביג בוס " ו" אגרוף הזעם "  גם הם של ברוס לי

ברוס לי , האתלט בעל תנועות החתול הביא את סירטי הקראטה לרמה של אומנות

מי שיצפה בקליפ יראה את ברוס לי בטרנניג , ולא בגופיה המפורסמת , מתפעל את

הנונצ'קות , שהם שני מקלות קצרים המחוברים בינהם בשרשרת

אחת מבדיחות/חרוז  הקרש הירושלמיות של אותם הזמנים היתה

"  ברוס לי איש הזעם , תמצוץ לי , ותרגיש את הטעם " 

אגב בירושלמית עתיקה , שמה של סוכריה על מקל היה " מציצה "   ( נשבע לכם )

כלומר כילד נגשת למוכר במכולת וביקשת מציצה והוא לא הופתע  , אלה נתן לך סוכריה על מקל .

ברוס לי מת באופן מסתורי בגיל 33  ,

נשאר צעיר לנצח

***********************************

הזאנר השלישי , היה זאנר הסרטים הארוטיים . בעידן של טרום קלטת הוידאו , הפרנוגרפיה היתה מאוד

לא נפוצה , מה שהיה יותר נפוץ היו סרטים ארוטיים שהוקרנו בבתי קולנוע רגילים ולא בשעות הבוקר .

הסרט המפורסם ביותר היה " עמנואל "

סרט דל תקציב שצולם בבאנקוק בתחילת שנות השבעים על אשת דיפלומט משוחררת

הפך בין לילה לשובר קופות ענק , סילבי קריסטל הולנדית צעירה ושברירית שחונכה במנזר

היתה עמנואל המושלמת .

תוך מספר שבועות כמעט 3 מליון צרפתים צפו בסרט 

יותר ממה שצפו בסרט מפורסם אחר מאותה תקופה " העוקץ " .

מעולם לא היה סרט ארוטי נוסף שחזר על ההצלחה הזו , 

תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים "  נגע מעט בהצלחה אבל לא שיחזר אותה

בסוף שנות השבעים הומצאו קלטות הוידאו

הם שהפכו את  הפורנו לתעשיה הענקית והדוחה שהיא היום

(למי שלא ראה שיראה את "לילות בוגי" על התקופה)

סילביה קריסטל כמו שחקנים רבים אחרים שהצליחו מהר מידיי , התמכרה להרואין

ופשטה את הרגל , לא מזמן ראיתי ראיון איתה , השתקמה , נראית לא רע עדיין ,

העדינות שלה נותרה

*********************************

נחזור לירושלים של שנות השבעים

בבתי הקולנוע הוקרנו 3 סרטים בכרטיס אחד , אחד קראטה , אחד מערבון ואחד ארוטי

בהפסקה לאחר סרט הקארטה , בני התשחורת נהגו לעלות לבמה שלפני המסך

ולנסות אחד על השני את התרגילים והמכות שזה הרגע למדו בסרט .

טוב שלא עשו את זה אחרי הסרט הארוטי …….

במקרה והיו בעיות  בפס הקול ( והיו לא מעט ) הקהל בקולנוע סמדר , שהיה שונה משהו

מהקהל בקולנוע הזה היום , נהג לצעוק

" צ'רצ'יל יא מאנייק , לא שומעים ,תגביהה את הרמקול !!!"  ……

(עם האות ב  רפויה )

הקטנה ואני רואים  הרבה סרטים יחד , חלקם משני הזאנרים , מערבונים וקארטה

לא מזמן ראינו את "הדרקון " עם ברוס לי

וגם את " הטוב הרע והמכוער "   הארוך .

את הטוב הרע והמכוער יש בגירסת HD והקטנה היתה מרותקת , אין ספק שזה סרט טוב מאוד גם היום

לא האמינה שהסרט בן חמישים כמעט

" עדיין" לא הגענו לזאנר הסרטים הארוטיים , כנראה שנוותר על "עמנואל " בשנים הקרובות ….

במקום , ראינו את כל ששת סירטי מלחמת הכוכבים המעולים

לגבי ירושלים , היא השתנתה לרעה , היום אף ילד בן 10 לא יעלה על דעתו ללכת בשבת בצהרים

לבד לעיר העתיקה לראות סרטים עד השעה שבע בערב ולחזור ברגל .

העיר הפכה לחרדית ,עניה , מוזנחת , עם שכונות רפאים יוקרתיות  של תושבי חוץ שבאים רק בחגים .

מאוחדת ?

מעשית, היא כבר מזמן לא .

אומת הגד'טים

5.6.11

כמעט מידיי יום אני רץ 8-10  ק"מ ביער, עם הכלב

לרוב בשעות אחר הצהרים המאוחרות , שהן השעות היפות ביותר

אבל לעיתים , מקוצר זמן , אני נאלץ להשכים ולרוץ בבוקר ….

לרוב אני לבד ביער , אבל פעם ב …

אני נתקל ברצה אחת , אישה כבת 40 שרצה עם כלב הרוח שלה .

כאשר זה קורה , אני משתדל לשמור איתה על קצב .

למרות שלרוב אני מצליח , זה עולה לי במאמץ אדיר , ולאחר 5-6 ק"מ של ריצה

הדבר היחיד שמחזיק אותי בקצב הנ"ל הוא כח הרצון

היא פשוט טובה יותר .

********************************

בימי שישי יש לי יותר זמן פנוי ואז אני משתדל לרוץ כ 15 ק"מ לעיתים יותר.

בשישי האחרון , רצנו לנו הכלב ואני כבר כמעט 11 ק"מ , כאשר בצורה מפתיעה נתקלנו בבחור צעיר

כבן 20  לבוש במייטב האופנה האחרונה בתחום הספורט , והאביזר הבולט ביותר היה שעון יד

משהו צבעוני , בגודל של כדור טניס .

מאחר ושנינו רצנו לאותו כיוון , ונותרו לנו עוד כ 4 ק"מ , חברנו …

מיד השעון שלו החל מצפף כל מספר שניות …

השיחה ביננו התנהלה בערך כך

הוא :   " איזה שעון יש לך  ?  "

אני :  "שעון קסיו שקניתי באינטרנט  "

הוא : "  כמה עלה ? "

אני : " 60 ש"ח אני חושב "

הוא : " יש לי שעון עם GPS  "

אני :  " לא ממש צריך כאן GPS  , זה לא יער של האחים גרים , אין מכשפות ואין זאבים

          וקשה מאוד ללכת לאיבוד "  

הוא : " השעון  מודד דופק , טמפרטורת גוף , וצריכת קלוריות …  לכן הוא מצפצף לי אם אני חורג "

אני : " אצלי שום דבר לא מצפצף , היער שקט  ואין לי ממה לחרוג  " 

הוא : " תגיד , איזה דופק וטמפרטורת גוף אתה מגיע ?" 

אני : "  אה מממ….  לא ממש יודע , כמה שיוצא …" 

הוא : " אני רץ מרתונים אז אני מוריד את הנתונים מהשעון למחשב ועובד עליהם בערב "

אני : "  יופי , אולי נרוץ קצת יותר מהר ?  …."

בסיום הריצה התברר ש"איש המרתון " הביוני , לא מתקרב לקרסוליים של אותה רצה

שאני נתקל בה בבקרים

כנראה שכדי  לרוץ סביר צריך פחות נתונים ויותר מאמץ…

אגב היא ואני רצים עם נעלי ספורט , מכנסיים וחולצה פשוטים , ושעון יד רגיל … וכלב .

רציתי להוסיף לזקנים שביננו את קטע הפתיחה מתוך " איש השווה מליונים "

או

סטיב אוסטין האדם הביוני

The Six Million Dollar Man

אבל לא ניתן להטמיע את הקישור

אז למי שרוצה לחזור אחורה בזמן אצרף קישור

GENTLEMAN WE CAN REBUILD HIM

למי שזוכר 🙂

בהרבה תחומים שאני עוסק בהם , אני מגלה שיש לא מעט מי שמאמינים שכל מיני עזרים וגאג'טים

יהפכו אותם למשהו שהם ממש לא .

מסתבר שהפרסומאים מצליחים למכור ללא מעט אנשים עשרות פריטים דיי חסרי ערך במחירים מופקעים .

חג שבועות שמח

חייבים איזה קליפ מוטמע מהשנים ההם לא ?

אז הוספתי את הוואי 0-5

עם כל הפוזות של השחקנים בפתיחה, תוך כדיי סיבוב 🙂

" בוק הים דאני "  

חג שבועות שמח

חשיפה היסטורית או היסטרית


21.5.11

"אחר " חושף את פרצופו האמיתי

השנה 1986 

המקום רחוב צ'אקרבונג באנקוק תאילנד

אחרי כמעט שישה חודשים בתאילנד שכללו  שלושה  חודשים של התנדבות בצפון מזרח תאילנד

ועוד חודש החלמה מצהבת על איזה אי , חזרתי לבאנקוק

החזרה  לארץ כבר היתה דיי קרובה .

גרתי במקום בעל השם המקורי

ball – ball  גאסט האוס , שנוהל על ידי זוג מהגרים סינים

מי שרוצה לקרוא על ההגירה מסין לתאילנד מוזמן לקרוא את הספר המעולה

" מכתבים מתאילנד " מאת בוטן

מהספרים שאני חוזר וקורא בהם פעם בכמה שנים , מספר על קשיי הגירה , יחסים עם ילדים והחיים בכלל

ככול הידוע לי זה הספר היחידי שתורגם לעברית מתאילנדית

נשוב ל BALL -BALL

מעולם לא הבנתי האם התכוונו ל ," כדור כדור "  או " נשף נשף" או אולי בכלל " נשף כדור " ?

אישית , הגעתי למקום שנה קודם באמצע הלילה ישר  משדה התעופה

בדיוק ביום בו נפתח , ולמרות עליבותו הרבה של המקום , דיי אהבתי אותו .

הוא שימש בעיקר כל מיני נוודים ש" נתקעו " בבאנקוק לתקופות ארוכות מכל מיני סיבות

היה את רון , הולנדי קמצן אבל נחמד שניתקע  ללא כסף כמעט שנה.

למחייתו ניצל את הידע הרב שלו בתחומי הבולאות וקשריו עם מטיילים .

נהג לבקש ממטיילים בולים ממכתביהם ופעם בכמה ימים נהג לסוע ל

GPO  שזה ה GENERAL POST OFFICE

סביבו סוחרים ואספני בולים תאילנדים התרכזו .

ביקשתי מאחותי שתשלח לו בולים מישראל , ואכן יום אחד קיבל חבילה שהכילה כמה מאות בולים

הלכנו יחד לGPO  והוא עשה "קופה יפה " עליהם

היה את ג'ון ( ראשון מימין )

אמריקאי חובב אומניות לחימה  שהגיע לתאילנד כדיי ללמוד איגרוף תאילנדי

מדיי פעם נהגנו ,חבורת שוכני הקבע  של BALL BALL, ללכת לצפות בו משתתף בקרבות

מאחר והתאילנדים קטנים פיסית , הוא נחשב משקל כבד , ורוב הקרבות הסתיימו

בצורה דיי דומה , ג'ון חטף מכות רצח .

שניה מימין היתה טרי TERRY  גרושה טרייה שהגיעה לתאילנד עם הבת הקטנה שלה

בדיעבד הסתבר שלאורך תקופה ארוכה שהלכתי וחזרתי , ניסתה "להתחיל איתי "

ואני כלל לא שמתי לב , תמיד הייתי דיי איטי בתחומים הללו …. ( למרות שלבסוף שמתי לב )

טרי היתה בת דודה של

Shakin Stevens   זמר דיי מצליח בתחילת שנות השמונים.

והבחור השמאלי ביותר היה ריק , אף אחד לא ידע בדיוק מה עשה ריק

אבל כולם חשדו בו שהיה סוג של דילר או עסק בתחום שנקרא

ה   " milk run  "    מה שאומר סוג של בלדרות לדברים שהם לא בהכרח סמים

אבל כל מיני דברים על גבול החוקיות , כגון חפצי אומנות להונג קונג , או אבני ספיר ליפן וכו…

לריק היתה חיבה לטיפה המרה .

בתמונה הבאה רואים את רון , ג'ון , חברתו התאילנדית של ג'ון

" דינה " כך לפחות טענה שקוראים לה , ריק וטרי , יושבים " בסלון " או המבואה

של  בית ההארחה על שם " נשף נשף "  או " כדור כדור "

והאורח האחרון מ" הקבועים " הייתי אני .

באנקוק היתה סוג של מרכז ,שם ניתן היה להצטייד בציוד וכרטיסי טיסה לכול העולם.

נסיעה להודו  או נפאל?

תמיד חוזרים לבאנקוק

נסיעה להונג קונג או הפיליפינים?

הדרך חזרה תמיד כללה עצירה בבאנקוק ..

כך יצא שבמשך מספר שנות נדודים בילתי כמעט 9 חודשים בתאילנד

ועכשיו לחשיפה , אומנם אני אנונומי כאן , אבל אני בספק אם מישהו יכיר אותי על פי תמונה מאותם שנים .

אני מניח שבקלות יכולתי להתקבל לארגון החמאס על פי המראה

זו הפעם היחידה בחיי שגידלתי זקן , רוב שאר הזמן אני פשוט "סתם " לא מגולח

וכמובן שגם שפע השיער , מתאים יותר למחזמרהידוע  מאשר לאיך שאני נראה היום

אני מניח שאתם יכולים לנחש לבד , מי אני .

בתחילת שנות התשעים חזרתי שוב מספר פעמים לתאילנד בדרך לאוסטרליה וניו זילנד

למעט המהגרים הסיניים שזכרו וקיבלו אותי בשמחה , אף אחד מהנ"ל לא היה כבר במקום

לפני מספר שנים הייתי עם הגדולה בתאילנד, BALL BALL כבר לא היה קיים

אבל לזוג המהגרים נותרה חנות קטנה במקום

למי שרוצה ניתן לקרוא על הטיול עם הגדולה

כאן

כאן

וכאן

לזכר אותה תקופה אשאיר לכם את

את בן דודה של ידידתי טרי הזמר שייקן סטיבנס באחד הליהיטים שלו

This Old House

נ.ב

עם אף אחד מהאנשים בתמונות אין לי קשר היום , עם טרי התכתבתי מספר שנים עד שזה פסק

כמובן שאם תרצו ממש להתעמק בדמויות , או בדמותי ניתן ללחוץ על התמונות ולהגדיל

היום ל"ג בעומר , ולמרות כל פסיקות הרבנים 

אצלנו המדורה היום , ממילא על פי הרבנים הנ"ל מקומי מזמן בגיהנום

אז מלא בנות ישנות כאן היום ,לאחר המדורה 

מדורות נעימות

ביי

סטיית התקן

15.5.11

סתם הקבלה שעברה לי בראש בין מדע לחיים בעולם "האמיתי "

נניח שקיבלנו ציונים בשני מקצועות

הראשון 8  8  8  8  8 

ובמקצוע השני הציונים היו

5  9  7   10  9 

מי שיבדוק יגלה שהממוצע זהה ועומד על 8 , אבל אינטואיטיבית " נרגיש "  שיש הבדל

בין ציונינו בשני המקצועות , הראשון עיקבי ורגוע , ובשני יש " פיזור גדול " 

למעשה , המרחק של " הפיזור " מהממוצע במקצוע הראשון הוא 0

מה שאומר שסטיית התקן היא 0

ואילו במקצוע השני, יש מרחק של 3  יחידות או לעיתים יחידה אחת מהממוצע .

ומי שיחשב את ממוצע המרחקים ( החיובי ) , יגלה שהוא 1.6 

התוצאה הממוצעת של חיי כל בני האדם – זהה 

אנחנו נולדים , חיים ומתים …

יש הבדלים גדולים בסטיית התקן באמצע .

כמה חווינו , אהבנו , ראינו והכרנו אחרי שנולדנו , ולפני סיום דרכנו .

 אוסף כל מה שעברנו בחיים , זה אנחנו , משעממים או מעניינים , הכל עניין של פיזור חיינו באמצע .

לטעמי , הספר הטוב ביותר שעושה הקבלה בין מדע לחיים הוא אוסף הסיפורים

" הטבלה המחזורית "  של פרימו לוי

פרימו לוי כותב את סיפור חייו  בפרקים שכותרת כל אחד מהם

הוא יסוד שנלקח מהטבלה המחזורית של מנדלייב .

כשיש תקופות בהן הרגשה כאילו  "החיים נוזלים " לנו בין האצבעות 

זה הזמן לספר הזה ,כך  תמיד הרגשתי

הוספתי את השיר

i wish you love

 בביצוע  כריסי היינד , אחד הביצועים הטובים

מתוך הסרט " בעיני המתבונן "

אגב , מתמטית , חישוב סטיית התקן לא נעשה על ידיי ממוצע המרחקים

אלה על ידי שורש ממוצע ריבועי המרחקים .

התוצאה לכאורה זהה ,יכולת מדידה של הפיזור 

אבל לסתם ממוצע המרחקים יש בעיה של רציפות הנגזרת

כתבתי את זה בסוף , כי אין טעם להכנס למתמטיקה מיותרת …

ובכלל , רצתי לכתוב על תורת היחסות וחוסר הקביעות של הזמן

אולי פעם אחרת

שבוע טוב

בזבוז ( או קרבות שין ב שין )

6.5.11

קרב קורסק ולוחמים יהודים | מוזיאון הלוחם היהודי במלחה"ע ה - 2

בתמונה ,טנק ה T 34 הרוסי מקרב קורסק

ביולי 1943 עמדו זה מול זה הפכים

בצד אחד איכר רוסי עני לשעבר, שהחל לעבוד בגיל 15 , אדם שבגיל 19 כבר זכה לשני עיטורים על אומץ

שנתיים קודם סטלין אמר על תוכנית נסיגה שלו " שטויות "

וכאיש שלא פחד מכלום ענה לו אותו איכר

"אם לדעתך ראש המטה הכללי מסוגל לדבר אלא שטויות, הרי שאין לי מה לעשות כאן".

סטלין פיטר אותו במקום רק כדי להחזיר אותו לתפקיד כמה חודשים אחר כך  , ולא  הצטער על כך

אותו איכר היה המרשל הרוסי  גאורגי ז'וקוב

מהצד השני , נצר למשפחת אצולת קציני צבא עמד אריך פון מאנשטיין האיש שאחראי במידה לא מעטה לכמה

מאסטרטגיות  השריון המבריקות ביותר של תחילת מלחמת העולם .

המקום היה קרב קורסק שנחשב לקרב השריון הגדול בהיסטוריה ,השתתפו בו מעל 6000 טנקים

הקרב היה קרב אכזרי בצורה יוצאת דופן כאשר טנקים יורים אלו באלו מטווחים אפסיים

נוגחים אחד בשני בתוך שדות מוקשים , כלבים ממולכדים נשלחו להתפוצץ מתחת לטנקים

לא נלקחו שבויים.

לאחר כ 5 ימי קרב ,אבדות הגרמנים היו כאלו

שלא היו מסוגלים עוד להתקדם , קרב זה היה נקודת מפנה בחזית המזרחית ממנו לא התאוששו הגרמנים עוד .

בקרב הנ"ל נפגעו כ 250000 חיילים משני הצדדים

כאשר האבדות בצד הרוסי היו פי ארבעה כמעט,מאלו  בצד הגרמני .

קצין רפואה ראשי של אחד הגדודים הרוסיים היה סבא שלי .

אמא שלי שנולדה ב 1939 תראה אותו לראשונה רק בגיל שבע אחרי המלחמה .

***************************************

בשנת 1973  הייתי כמעט בן 10 כשנשמעה האזעקה .

כיאה למשפחת רופאים היה לנו קו טלפון נדיר .

מספר טלפונים מאוחר יותר , אבא ארז כמה דברים ואמא לקחה אותו לקצין העיר בדרכה לבית החולים .

אליינו הגיעו הסבים , לשמור בתורות

מאותו יום אנחנו, הילדים, שיחקנו בקירבת הבית והסבים היו צמודים למקלטי הרדיו .

סבא, אבא של אמא ,כבר היה איש חולה וכל פעם שהזכירו בחדשות את המילים

" קרבות בלימה "  או " קרבות שין בשין "  הפנים שלו אמרו הכל .

אבא ,שבגיל 41 היתה זו לו המלחמה החמישית בחייו , ארבע מתוכן כלוחם , היה סמל בשריון

וסבא ידע מה משמעות הדבר .

את אבא ראיתי רק כמה חודשים מאוחר יותר , הזכרון החזק ביותר שלי היה של איש גבוה מזוקן .

רזה מאוד עם ריח של שמן מכונות , איש אחר .

מיד כשהגיע  נכנס לאמבטיה .

המין האנושי מיחס מאז ומתמיד משמעות מיוחדת לטבילה במים , סוג של טוהרה .

ויש גם הסבר מדעי להרגשה הטובה שיש אחרי טבילה במיוחד בים ,

  הארקה של מטען חשמלי מהגוף למים. .

שנים לאחר מיכן הבנתי בעצמי את הרצון העז הזה להכנס למים .

אבא חזר ללא שריטה , ובמשפחה של שתקנים ,מעולם לא דיברנו בנושא .

הסבא מצד אמא מת כמה חודשים מאוחר יותר.

הגנרל אריך פון מאנשטיין  חי עד 1974  ואילו הפילדמרשל  ז'וקוב מת שנה קודם  ב 1973

למעט תחילת השיר , אני חושב ששירו הנשכח משהו של יוני רכטר

" חייל חוזר "  

מייצג כמעט אחד לאחד את הזכרון שלי מהתקופה ההיא ומתקופות אחרות דומות .

שיר מדוייק ונפלא לדעתי
ממש.

במלחמת יום כיפור השתתפו 1400 טנקים סוריים

מעל 2000 טנקים מצרים וכ 2100 טנקים מהצד הישראלי , לא רחוק מהמספרים בקרב קורסק

אני לא חושב שמאז היו קרבות "שין בשין " בסדר גודל דומה בעולם

כמה ביזבוז היה במאה העשרים

שבת שלום