נתחיל מהסוף
עבר שבוע מאז קיבלתי את האופנוע , מספר ומסמכים עדיין אין , חושש מלרכב יותר מידיי רחוק מצ'נג מאי
ללא לוחית רשוי ורשיונות , אומנם לכאורה כולם עושים את זה , מצד שני , אני זר , לא מבין את השפה
ויותר מזר אחד אמר לי שממש לא ממולץ לעבור מחוז ללא לוחית רישוי , כי לכל מחוז יש מדיניות שונה .
כרגע מסתפק בטיולים של כמה מאות ק"מ באזור , ויש הרבה מה לראות , במקביל להמשך הכנות של האופנוע .
בסך הכל
דיי עומד בלוח הזמנים שחשבתי עליו לפני שהגעתי .
בשבוע הזה ,רכבתי סביב ה 1000 ק"מ כך שהגיע זמן טיפול אחרי הרצה .
כבר לקוח פחות או יותר קבוע של חנות אביזרים מסוימת , שגם עושה סוג של תיקונים קטנים והתקנות של אביזרים שהם מוכרים .
נכון ,זה נעשה קצת פרוביזורי לסטנדרטים שלי , אבל החלק החשוב הוא,שנותנים לי לעשות הכל בעצמי .
זה מה שחשוב לי .
צוחקים עלי שאני "פארנג " משונה , אבל משתפים פעולה .
בתמונה בתחילת הפוסט , רואים אותי מחליף פילטר שמן , הבחור שצילם , לא ממש הבין מה אני רוצה בפעמים הראשונות אבל אט אט , קלט את הראש שלי .
הוא צולם בתמונה למטה
באחת הרכיבות שלי השבוע , נכנסתי לתחנת דלק וראיתי קבוצה דיי גדולה של אופנועים עומדת בצד
נגשתי להביט באופנועים , שוחחתי מעט עם בעלי האופנועים , מפה לשם רכבנו לאותו כיוון
הצטרפתי אליהם לרכיבה .
לאחר כמה שעות רכיבה עצרנו להפסקה , כל הרוכבים היו מערביים מארצות שונות , בלגים צרפתים בריטים וכו…
אותה שיחה חידדה לי משהו שכבר קצת קלטתי קודם .
הקטע ה"קולוניאליסטי " של לא מעט מערבים , כולל ישראלים אגב , להתלונן על תאילנד והתאילנדים
אנשים שבאים לגור בתאילנד מסיבות שונות , חלקם עובדים כאן , חלקם אוהבים את החופש שהמדינה מציעה
או מזג האויר
הרוב עושים זאת בעיקר בגלל הבדלי יוקר המחיה .
ועדיין , אופן הדיבור המזלזל "בילידים " ש "לא יודעים לנהל , לא מדברים אנגלית , שהם בירוקרטיים"
בלה בלה בלה
מדהים בעיני , הרי בדיוק בגלל הייחודיות הזו , עברתם לגור כאן .
אם תאילנד היתה אנגליה , אז לא הייתם עוברים לכאן .
אתם רוצים להפוך את תאילנד לאנגליה ?
זה שיח יחסית אופייני למערבים מבוגרים ( נשים וגברים לבנים ושחורים ) אבל גם הצעירים לא חפים ממנו .
מתוך אותה חבורה של 8-10 רוכבים , 2 היו ממש נחמדים .
אחד מהם , בריטי בן 60 ,עבר שבץ מוחי לפני מספר שנים ואז ירד לו האסימון , ובעיקבות אותו ארוע , פשוט עצר את צורת החיים האינטנסיבית שלו עד אותו רגע
החליט לשנות ,
עדיין בעל עסק באנגליה אבל עובד לדבריו , בערך עשירית , ובדרך למכור אותו .
באופן מפתיע ,אם לא היה אומר לי שעבר שבץ , לא הייתי מנחש .
בסרטון מטה
אחת ההפסקות עם אותה חבורה , נוף מדהים
נפרדתי מהם לשלום בתרוץ כלשהו והמשכתי לבד , קשה לרכב עם חבורה
עוצרים הרבה , כל אחד רוכב בקצב אחר , ויש תמיד איזה אלמנט תחרותי
אם לא מוצאים חן בעיני , אז אין טעם להתאמץ .
למטה צילום ממצלמת הקסדה
*************************************************
אי שם בשנת 2006 נסעתי יחד עם הגדולה לתאילנד , כבר אז עבדתי כמה שעות בשבוע עם הטכנולוגיה שהיתה זמינה אז
זה אמר "אינטרנט קפה "
למי שלא זוכר , הסמרטפון בצורתו הנוכחית הופיע בעצם רק ב 2011.
כיום יש כלכלה שלמה של אנשים המכנים עצמם בשם הרומנטי אך מטעה של "נוודים דיגטליים "
תכלס זה יותר
gig economy
של פרילנסרים מסוגים שונים שלכאורה בטוחים ש"שיחקו אותה " אבל מהתבוננות מעמיקה עליהם מהצד במשך כמעט חודש
אפשר להגיד, שהסטטיסטיקה לא לטובתם .
במלון הדירות בו אני גר , יש חלל עבודה לא גדול , בכל זמן נתון , יש 4-6 אנשים שעובדים בו
חוץ ממני .
לבחור המופיע בתמונה מעלה , קוראים קיירו , הוא מסינגפור .
לאחר התבוננות ושיחות לא מעטות עם הנפשות הפועלות כאן , ובחללי עבודה אחרים בצ'נג מאי
קיירו , הוא דוגמא יחסית חריגה לאחד שבאמת מרוויח טוב , כי הוא באמת טוב , במה שהוא עושה .
הוא בונה ומקדם אתרים .
מעסיק לא מעט קבלני משנה בפיליפינים או הודו שעושים לא מעט עבודה עבורו , הוא מבין בחוקי מס בינלאומיים
עובד קשה .
הוא גם בחור נחמד
אבל כאמור, הוא חריג .
רוב רובם של האחרים שנתקלתי בהם , עושים הרבה רוח של "מצליחנים " ש "חיים את החלום " מטיילים ועובדים
אבל בשורה התחתונה , עובדים לא מעט , מרוויחים לא הרבה , אין להם רכוש , הם לא מבינים בחוקי מס ויום אחד זה יקפוץ עליהם כשיגלו שחלקם חייבים הון לרשויות המס בארצותיהם
אין להם שום חסכונות ושום כרית בטחון ליום סגריר
והכי מביך
רובם מאוד מאוד לא מקצועיים במה שהם עושים .
שזה כבר משהו שתלוי ישירות בהם עצמם.
רובם פשוט לא רוצים , או לא מסוגלים להשקיע את המאמץ והזמן הנדרש להפוך למקצוענים
כששאלתי את קיירו מה אחוז הכשלון של אנשים שחיים כ
"נוודים דיגטליים ", לאורך זמן
הוא אמר שלדעתו , 90-95 אחוז לא שורדים יותר משנתיים , או שהם פשוט חיים במדינות זולות בצמצום רב , בטח שלא חיים חיי נוחות של טיולים ופנאי .
קצת דומה לסטטיסטיקה של התחום בו אני עוסק , תחום הנגזרות הפיננסיות
95 אחוז מהעוסקים בתחום , נעלמים לאחר שנה שנתיים
מעטים יודו בכך .
****************************************
לבחור למעלה קוראים דני , אנגלי שחי כאן , טען שהוא מוזיקאי
אבל לא באמת התרשמתי ממנו בתחילה
כי כדרכם של לא מעט אנגלים כאן
הוא במצב מבוסם די כרוני
פתאום הביא תוף , והצטרף ללהקה וניגן , ולמרות שהיה יותר שיכור כלוט מאשר שיכור קלות
ניגן בכלל לא רע .
******************************
לפעמים אנשים ממש ממש מפתיעים .
מנהג של שנים ..
בכל כמה ימים שאני נתקל בקבצן , הולך וקונה לו ארוחה , בדרך כלל הם שמחים .
לא תמיד , לפעמים היו רוצים כסף כדי לקנות אלכוהול , זו בדיוק הסיבה שאני קונה להם אוכל
זה מנהג שעשינו גם כשהייתי כאן עם הבנות .
אתמול בערב הלכתי ל
Annies bar
בר בבעלות של בריטי , בימי ראשון מנגנים בו ממש טוב , והבעלים גם שר
ישבתי ליד הבחור הבריטי הזה
שהיה במצב שכרות קולני משהו .
פתאום הופיע איש תאילנדי מבוגר עם מין מקל הליכה מבמבוק .
ועשה תנועה תאילנדית כזו עם שתי הידים של בקשה/תחינה .
הבריטי השיכור קם , דיבר תאילנדית לא רעה עם התאילנדי המבוגר
נכנס למסעדה , חזר אחרי דקה עם מנה של אוכל וכוס שתיה , נתן אותם לאיש והזמין אותו לשבת איתנו .
לא היה לי נעים לצלם .
אבל המחווה האנושית הנדיבה הזו , מאוד ריגשה אותי.
כבר היתה לי דיעה קדומה מוצקה על אותו בריטי וממש הופתעתי לטובה .
זה לא קורה הרבה , אבל קורה .
מאוחר יותר , התיישבה לידו אותה תאילנדית שעובדת כאחות בבית חולים ורואים אותה בתמונה
הם שוחחו ביניהם בתאילנדית קולחת , מחזה נהדר להביט בו מהצד .
************************************
השבוע רכבתי לא מעט
לאט לאט הרגלים של שנים חוזרים , מתחושה של זרות על האופנוע , לאט לאט מרגישים סוג של הרמוניה
מרגישים חלק מהאופנוע , קשה להסביר למי שלא מכיר את זה
חסר לי מאוד , ברמה שלא הבנתי עד כמה זה חסר …
אשאיר לכם שיר מ 1978 של בובי קולדוואל
נזכרתי בו כששמעתי ביצוע לא רע , כאן באחד הערבים באחד הבארים.