השבוע ,אולי עשרת הימים האחרונים, היו קשים .
לקח לי זמן לעכל את הארועים , כמו גם ,התגובות שלי עצמי לארועים הללו .
לפעמים , אנחנו עוברים שינוי עצמי , לעיתים הוא איטי ולא מורגש , ולעיתים , ההכרה היא פתאומית
והפעם , עבורי היתה גם מטלטלת מאוד .
*******************************************************
כבר שנה וחצי ויותר שוכבים אצלי כמה פרופילי פלדה מגלוונת וממתינים .
דיי מזמן , הבטחתי לבנות בבית הישן ,לאקסית, פרגולה
לא התאים לי הפרוייקט הזה בשום אופן , לא המיקום
לא הגודל , וכמובן שהחשק לעשות זאת שאף לאפס
אבל מילה זו מילה.
בכל פרוייקט כזה , השלב הראשוני של התכנון המדידות וההתחלה הוא השלב הקשה והארוך .
אחר כך, זה רק עניין טכני של לחתוך ,לרתך , לנקות ולצבוע .
היה חם פחד , שבוע ארוך של 40 מעלות , שבוע קשה לעבודה בחוץ , אבל כבר התחלנו .
יומיים עבודה קשה והכל כבר עמד מרותך ,מעוגן עמוק בקרקע ובבטון של קורות הגג
לא נקי ולא צבוע
יום יומים זה עמד כך, ואז בוקר אחד קמתי בחמש וחצי ועד השעה תשע ,הכל היה צבוע .
היה כל כך חם , שבשעה תשע בבוקר , כבר כמעט אי אפשר היה לצבוע
בגלל שהצבע התייבש כמעט מיידית תוך כדי הצביעה.
יצא מאוד חזק , מרוצה מהתוצאה , מרוצה שבנתי הכל רק מחומר שכבר היה לי
אני שונא ביזבוז .
מרוצה מכך שקיימתי הבטחה שישבה לי בחלק האחורי של הראש כמעט שנתיים .
וגם מי שהבטחתי לה , יצאה מרוצה ,
זה לא תמיד ברור .
*******************************************************
מאז הילדות , לא אהבתי את העובדה שלפעמים היה חשוב לי "מה אחרים חושבים " , בהדרגה , עם השנים
פחות ופחות התחשבתי "במה אחרים חושבים " לגבי דרך החיים והבחירות שלי .
לפעמים , טעיתי טעויות ענק ושילמתי עליהן , וזה בסדר .
עם מות ההורים שלי שחלו קשה בטרם עת שניהם , ועזיבת הבית
אמרתי בצחוק לאחותי .
זהו , עכשיו זה עוד שלב בהבנה שחבל לבזבז זמן על אנשים שאני לא חייב לבזבז עליהם זמן
ודברים שאין לי רצון אליהם .
לא צריך יותר "ארוחות חג " רבות משתתפים שרובם אנשים בלתי נסבלים רק כי הם "קרובי משפחה "
FUCK YOU קרובי משפחה קטנוניים ובלתי נסבלים .
FUCK YOU מרוץ העכברים של עבודות שמעולם לא אהבתי , אעבוד כמה שאני צריך כדי לעשות מה שאני אוהב
לא רוצה להיות יותר עכבר .
FUCK YOU לבזבז רגשות, זמן , וכוח על אנשים ודברים שעושים לי רע , שכנים או לקוחות טיפשים .
קל היה להגיד , הביצוע לוקח זמן , הרגלים ישנים מתים לאט .
אבל התחלתי לבצע .
*********************************************************
ב 1976 יצא ספר מתח / פעולה עם שם הפוסט הזה
באותה תקופה קראתי לא מעט ספרים מהז'אנר הנ"ל .
ז'אנר של ספרי פעולה באנגלית , שבהם נקלע הגיבור ,לרוב איש דיי שולי
לשרשרת פעולות בלתי נמנעות .
האיש מתגלה כאדם לא צפוי
בעל לב זהב ומילה של ברזל ומשלם בסוף בחייו על כך .
לא סיפורת דגולה , אבל אז הייתי נער וזה השפיע עלי
לימים התבסס הסרט " המקצוען " עם ז'אן פול בלמונדו , באופן רופף על ספר זה.
אניו מוריקונה כתב את המוזיקה לאותו סרט ,והקטע המפורסם CHI MAI ידוע עד היום .
מצורף קטע פחות ידוע , מאותו פסקול
************************************************************************
בפברואר 2019 חבר ילדות שלי עבר תאונת אופנוע קשה .
בימים הראשונים בהם לא היה ברור האם ישרוד , התבררה אצלי עוד הכרה של
"מה באמת חשוב לי "
החלטתי שהחברות עם האדם הזה חשובה לי ושווה הרבה מאמץ וזמן
בתקווה להזדמנות נוספת.
ואכן אני חושב/מקווה שזכיתי להזדמנות נוספת .
לאחר שאמיר השתפר מספיק החלטתי להתחיל ליישם את התוכנית שלי לחזור לטייל בעולם על אופנוע
כי זה חשוב לי .
ותוך אותו טיול נזכרתי מחדש/הבנתי שוב
כמה נהדר זה לפגוש אנשים שמוצאים חן , ולא משנה מי הם , בני כמה הם ומה הם עושים בחייהם
לא להתבייש או להרגיש לא נוח
פשוט להגיד להם שהם כאלו , ולבלות כמה שעות או כמה ימים בחברתם רק כי זה מתאים לשנינו
זו תחושה שהייתה לי פעם ,וחשבתי שאבדה לעולמים .
שמחתי מאוד שטעיתי
****************************************************
שנתיים אמיר לא עשה טסט להארלי שלו , ואז לפני כמה שבועות אמר לי
" עשיתי טסט להארלי , תעשה ביטוח וקח אותו "
ואכן כך היה , אופנוע נפלא לרכיבה , ובכלל אני חושב שבשנה הקרובה אעשה עליו ביטוח וארכב עליו הרבה יותר
כי זה מתאים לי .
למעלה,
"הוא"
ברמת הגולן
********************************************
ביום ראשון הייתי בהלוויה של ליאור בירקאן , המוות הפתאומי שלה טילטל אותי בצורה חריגה .
לקח לי זמן להבין "למה בעצם " .
נכון פעם, בילדות וגם קצת אחר כך , התראנו בצורה כמעט יום יומית , אבל המון זמן עבר מאז
ובכל זאת הצטערתי שלא ידעתי על מחלתה קודם .
לא שבוע קודם , אלה שנתיים קודם .
יש אנשים שאנחנו משתעשעים בראשנו ש "יום אחד נרים טלפון לשאול מה שלומם "
אבל אנחנו מפחדים מתגובה מופתעת / מזלזלת , מתביישים , לא נעים לנו
ויש גם מה יגידו "בני הזוג " / הילדים או חברים שלא מבינים
"מה קרה עכשיו , פתאום ".
הבנתי שאם הייתי יודע , הייתי מתקשר מבקר/ אומר / עושה , אבל זה לא קרה
ועכשיו זה מאוחר.
חלקית בשנים האחרונות דווקא כן יצרתי קשר עם אנשים מהעבר
ויכולתי לעשות זאת גם איתה ,
אבל לא עשיתי!
אני מקווה שההכרה הזו תשפיע על ההתנהלות העתידית שלי , אם מישהו מוצא חן בעינכם פשוט תבררו בעדינות אם זה הדדי .
זה לא משנה אם הם בני 80 או בני 20
לא משנה
אם לא התראיתם 30 שנה או נפגשתם רק הרגע באיזו מסעדה קטנה.
לא משנה
" מה אחרים יגידו "
לא מעניין
"מה מקובל "
הכי גרוע
תגלו שזה לא מתאים לצד השני להכיר / לחדש קשר או סתם לשבת לשיחה חד פעמית של שלוש שעות
לפחות תדעו שניסיתם.
אנחנו תמיד מצטערים על מה שלא עשינו , ולא על דברים שניסנו וטעינו
ולמרות זאת משום מה אנחנו מאוד מאוד מפחדים "לעשות " .
אשאיר כאן את " תחנות הרוח של נפשך " ששלחתי לחברה שתשמע
השיר הוא מפסקול הסרט " The Thomas Crown Affair " עם סטיב מקווין ופיי דנאווי
ותמונות מהסרט מלוות את הקליפ .
המוח שלנו לא מפסיק לגלגל מחשבות ,בדיוק כמו מילות השיר
ואני מקווה שלפחות במקרה שלי המוח ממשיך ללמוד
שישי אחר הצהרים
סיימתי את הפוסט , אני חושב שאצא לרכב קצת
זה מתאים לי
שבת שלום
ארוע שעברתי לפני כעשר שנים לימד אותי שחבל לבזבז את הזמן על אנשים, מקומות ודברים שאינם מענינים או נוגעים בנו. אבל ההפך זה חשוב. חשוב לומר לאנשים שאוהבים, ולאלה ששינו משהוא, לאלו שלומדים מהם חוכמת חיים ולאלו שטוב לנו בחברתם. וכמו שאמרת הגיל אינו חשוב.
אני מסכים עם כל מילה