לצערי הרב , אני נאלץ לחזור לארץ בעוד מספר ימים .
אזכיר שהתוכנית המקורית היתה לרכוש אופנוע בתאילנד, להכין אותו לטיול , ואם אפשר , גם לטייל איתו קצת .
שלב ראשון בתוכנית ארוכת טווח .
למרות הסקפטיות העצמית שלי לגבי היתכנות אותה תוכנית ,והחששות שהיו לי בנושא .
כל המטרות הושגו ,אולי יש לי פה ושם בשוליים עוד כמה דברים לשפר באופנוע עצמו ,ובדרך שלי להכין בארץ את ההעדרות הארוכה הבאה שלי
אבל באופן כללי
פעם הבא שאבוא לכאן , תוך מספר ימים אוכל להתחיל לטייל .
**************************
ניתן לתהות , אם זו היתה התוכנית, אז למה הצער הרב על החזרה לארץ .
התשובה היא "ככה " .
היה לי יותר טוב ממה שקיוויתי שיהיה .
בארץ ממתין לי פרוייקט דיי גדול ולא מעט עבודה קשה ,עוד ממתינים לי המון דברים שהצטברו
טיפול בהשגות מס הכנסה לדו"ח 2018 ודברים מהסוג הזה .
נכון אני חוזר לחברים והמשפחה שלי שאני מאוד אוהב , והבית שבניתי וגם אותו אני מאוד אוהב .
ובכל זאת ……
************************
בפעם הראשונה שטיילתי טיול ארוך לבד היתה 1985, לפני 35 שנה
עשיתי זאת מספר פעמים בשנים לאחר מיכן ואז בעצם לא עשיתי זאת כמעט 27 שנה .
כן טיילתי בחו"ל מספר שבועות גם עם אופנוע , במקרים מסויימים כמעט חודש , אבל זה לא זה .
יש הבדל בין גיחה קצרה לבין טיול שהוא לא מוגבל בזמן מראש .
כשאין זמן מוגבל , התוכניות גמישות .
פגשתי גרמני נחמד במסעדה ? ( אגב דבר חריג לכשעצמו )
אשב איתו 3 שעות לשיחה , כי יש לי זמן …
המעבורת לא עובדת ביום סוער ?
לא נורא , "מחר יום חדש " …
עברתי דרך מקום מפתיע ביופיו במקום שלא תכננתי לעצור ?
פשוט אעצור ליום או יומיים עד שארצה להמשיך …
הגמישות הזו ,יחד עם אופנוע צמוד הופכת הכל "לאחר " .
שנים שלא חשתי בגמישות החופשית הזו .
ואז עשיתי זאת שוב עכשיו ,
יש לי פרספקטיבה מסויימת לגבי השינוי שהחברה האנושית , והעולם עבר ב 30 שנה האחרונות ולא רק מנקודת מבט צרה של העולם שחייתי בו רוב אותם שנים .
אלה מנקודה רחבה של טיול ארוך כיום יחסית לטיול דומה לפני 3 עשורים .
נכון , 30 שנה זה כלום בראיה היסטורית , ועדיין , זו חתיכת תקופת חיים עבור רובנו .
********************************
מה דעתי ?
מה שלא השתנה , זו הנדיבות המאוד מפתיעה לפעמים, של אנשים זרים לחלוטין שפשוט עוזרים לך כי אתה זקוק לעזרה .
ולא משום סיבה אחרת,
זו תופעה שתמיד הפתיעה אותי כאדם ראלי עד ציני .
הם לא מצפים או רוצים תמורה ,
אחד החלקים הנהדרים של "לטייל לבד " , זה היכולת להכיר אנשים שונים לחלוטין ממני ומאוד להנות מהדרך .
כשמטיילים לבד , הופכים הרבה יותר פתוחים להכיר דברים ואנשים חדשים, וגם פתוחים יותר לקבלת עזרה .
שזה משהו שעבורי אישית תמיד היה קשה .
מטיילים באופן כללי תמיד היו אנשים יותר פתוחים , וזה נכון גם כיום , אם כי במידה קצת פחותה .
למשל , בלא מעט מקרים אנשים יושבים עם הפון שלהם לעצמם בשולחן לבד במקום פשוט לדבר עם אחרים
למשל נוסף,
בגלל כמות המידע הענקית וממוקדת המטרה שמציפה כל אחד מאיתנו , כל אחד שוחה בבועה של "דומים לו "
ברשתות החברתיות , נוצף במידע "שמתאים לדעותינו " .
היו לי כאן שיחות עם אמריקאים שמרנים קיצוניים על התנ"ך .
עם אותו גרמני על קמבודיה שלפני תקופת פול פוט והחמאר רוז'
וגם עם אנשים שבטוחים שבגלל שאני מישראל, אני נציג השטן עלי אדמות ( והם ממש לא מוסלמים ) .
החלק הכי מדהים הוא שהעולם הקצין שוב , אם אי שם בשנות השמונים המון אנשים היו בגיל שזכרו הייטב את מלחמת העולם או ווטנאם
היום מעט מאוד אנשים חוו את מחיר ההקצנה הזו על בשרם , וזה ממש מורגש .
ליברטנים קיצוניים חובבי שוק חופשי ברמה מטורפת , שחושבים שלא ממש צריך את המדינה כלל .
מול אנשי שמאל , "נאורים ופתוחים " לכאורה עם דיעות שחור לבן דומות למה שהוביל למהפכות בסגנון 1917
שמעתי שלשאול אדם למוצאו או פשוט היכן נולד זה "עלבון "
שאם אני אומר דיעה , מתייחסים אלי כאל ישראלי / או לבן / או גבר / או יהודי
אבל לא מתייחסים לדעתי , או לעובדות , אם הצגתי כאלו .
"ההרגשה " של אנשים קובעת ולא המציאות .
אנשים יגידו בנשימה אחת ,אחר שפסלו אותי בגלל "גזע " או מוצא
שהם לא גזענים , ולעיתים אני בכלל הגזען רק בגלל מי שנולדתי .
מאחר ואני לא אישה / הומו / שחור אז אין לי זכות להגיד את דעתי על הנושאים הללו.
בכלל החלק הזה של "זכות דיבור " מאוד לא ברור כיום להמון אנשים ממדינות המערב .
אפילו שמעתי מבחור צעיר שאין אפשרות לדעת מראש כשמדברים עם מישהו האם הוא "גבר או אישה "
יאמר לזכותו , שלאחר שאמרתי לו שנעשה ניסוי כאן במסעדה, אני אעבור אדם אדם ואומר האם לדעתי הוא גבר או אישה ואז נשאל את אותו אדם ונראה כמה פעמים טעיתי
אז אותו צעיר אמר "אתה צודק אם אתה מציג את זה כך "
ואז הסכמנו שגם כיום , כנראה שלגבי 99 אחוז מאוכלוסיית כדור הארץ דיי ברור מה מינו של האדם , שלא קשור לנטייתו המינית .
ואם במקרה אני משוחח עם אדם שנראה לי גבר אבל רוצה שאכנה אותו "אישה " פשוט שיתקן אותי ,
ובשמחה אמשיך לשוחח איתו ואקרא לו באיזה שם שירצה , זה נימוס בסיסי.
איך הגענו לזה ?
הוא הראה לי את הטבלה הבאה וטען שיש לחייב בחוק אנשים לדבר כך ,
אמרתי לו שאני ממש לא זוכר מתי פעם אחרונה הועבר חוק בנושא שפה במדינה דמוקרטית שגם עבד
המצב הזה של "העלבות תמידית " או באנגלית.
it offends me
מדהים בעיני שזכות העלבון גוברת על זכות הדיבור .
ואת זה שולפים בכל פעם שנושא השיחה קצת לא נוח , כל נושא הפוליטקלי קורט יצא לחלוטין משליטה באוכלוסיות מסויימות .
ניסיתי להסביר לו גם ש"חוק " זה חרב פיפיות , אם המדינה תעביר חוק בנושאי שפה ואופן דיבור
אז בעצם הוא מצפה שבלילה תבוא משטרה עם נשק לאכוף את אותו חוק , כי אין טעם בחוקים ללא אכיפה ..
הביטוי "תבוא עם נשק " הרתיע אותו ,בצדק, וגרם לו טיפה לחשוב , ועדיין כל השיחה הזו היתה קצת מעציבה עבורי
כי הזכרון הקצר של האנושות , לבסוף יביא למשבר אלים ואם מישהו בטוח שהאלימות היא רק מהצד של ביבי או טראפ
זה ממש לא נכון , ההקצנה קיימת בכול פינה וזה דיי בולט .
אגב בתאילנד יש המון טרנסג'נדרים וזה תמיד היה נפוץ ופתוח גם לפני 35 שנה
המונח
lady boy
תמיד היה נפוץ כאן.
************************************
לעניינים פחות רציניים
השבוע טיילתי באזור , ערכתי קצת קניות למשל
נכנסתי לסופר תאילנדי וקניתי לא מעט "וויסקי ורום תאילנדים" ,למה הגרשיים ?
כי ספק אם הם אכן וויסיק/רום למעט אחוז האלכוהול הגבוה , ועדיין הם לא רעים .
בסופר ( שנועד לתאילנדים )
השמיעו שירי כריסטמס ברקע ,והעובדים חבשו כובעי סנטה , למרות שהם בודהיסטים ברובם ,וכלל אין להם חופש
בקופה שאלו אותי האם המשקאות עבור מסיבת כריסטמס .
אמרתי להם שזה עבור מסיבת חנוכה , הם אומנם לא הבינו , אבל צחקו בנימוס ,
בכלל, התאילנדים מאוד מאוד מנומסים .
שוטטתי בשווקים המקומיים בחיפוש אחר כמה שטויות לתת מתנה לאנשים שאין לי ברירה , אני שונא לקנות או לקבל מתנות .
בנוסף חיפשתי שען כדי לקנות רצועה לשעון שלי , בקושי מצאתי , הרצועה עלתה 12 שקל בעוד ששעון כזה חדש באי ביי עולה 60 שקל
זו הסיבה שאין יותר שענים , אנשים הפסיקו לתקן דברים , דבר מאוד מצער לכשעצמו
אבל אפילו אני , שנוהג לנסות לתקן הכל לבד , יודע שברוב המקרים רק מחיר החלפים כל כך יקר שזה לא משתלם .
הייתי שמח אם דווקא בנושא הזה המדינה תתערב ותחייב מכירת חלפים במחיר הוגן כדי לעודד מחזור .
מהשווקים , שקי צ'ילי חריף למכירה
**********************************
הוזמנתי לארוחה עם טיאה ואמא שלו , שבבעלות מסעדה קטנה כ 40 ק"מ צפונית לצ'נג מאי
למעלה טיאה ואני במסעדה של האם
למטה אמא שלו הוא
הבן של אחותי ביקש ממנו לקנות לו קצת טבק לגלגול לצורך לא ברור של "מכירה " לחברים בצבא
ברור קצר עם כמה תיירים מעשנים כאן , הוביל אותי לחנות למכירת טבק
שאלו אותי " איזה סוג " אתה רוצה ?
אמרתי להם
"יבש "
אפילו התאילנדים צחקו , אגב המחיר בערך שליש ממחירו בארץ .
********************************************************
אתמול בבוקר הגעתי לריצת הבוקר הרגילה שלי באזור מיוער לא רחוק .
התחלתי לרוץ בקצב האיטי / רגיל שלי , זה שביל סינגל תלול בג'ונגל , אחרי כמה דקות עקפו אותי שני צעירים תאילנדים
ילדים בני 17 בערך שמתאמנים באגרוף תאי , אמרתי לעצמי , "ארוץ איתם 10 דקות "
לבסוף רצתי איתם בעליות מטורפות כמעט שעה וחצי , טוב שלא חטפתי התקף לב
עד שהגענו למקדש הבא
עצרנו לנוח
הם עצרו לכמה דקות וחזרו בריצה חזרה בשטח הקיצוני
לא אני ולא הברכיים שלי לא היו מסוגלים לעשות את זה בריצה ,
נחתי כעשרים דקות וירדתי בריצה קלה דרך הכביש
בערב התכווצו לי שרירי הרגליים בצורה כזו , שבקושי הנפתי רגל מעל האופנוע להתיישב עליו
ממש הצחיק אותי כל העניין .
אני זקן מידיי לשטיות התחרותיות הללו
זהו
אשאיר לכם את דניאל כסטרו שמזכיר קצת את רוברט קריי בנגינה
יפה.
נהניתי לעקוב אחריך. למדתי גם קצת מנסיונך, תודה.
מאחל לך שזו אכן התחלה של שיגרה חדשה. לפחות פעם בשנה לצאת ולתור את העולם כמו שאתה מתכנן.
וחוץ מזה, ברוך שובך.
תודה מוטי
מאחל לך שגם אתה תהנה כמוני לשוטט
וגם אם לא , זה ממש בסדר , גם אם ניסת ולך זה פחות מתאים , עדיין אני מניח שתלמד הרבה על עצמך ועל אחרים
והאוכל נהדר 🙂
תזכור שכל דבר צריך ללמוד ולקחת לאט כי ללמוד לוקח זמן
בוקר טוב