מה בעצם קרה כאן ?

חלף לו עוד שבוע ,בעוד ששבוע הראשון הייתי עסוק בהתאקלמות בירוקרטיה
ו"להבין היכן אני נמצא ".

בשבוע שחלף , נכנסתי לסוג של שגרה , אני ממתין לאופנוע שהזמנתי שיגיע בקרוב , כך אני מקווה .

תוך כדי כך , פשוט התחלתי "לחיות ".

עצם זה שאולצתי להמתין לאופנוע , גרם לי בפתאומיות לרדת בקצב  .

השבוע הראשון כאן ,היה ממש המשך לקצב החיים המהיר שהיה בארץ , המרוץ להספיק דברים שהתרחש אצלי לפני הנסיעה ,פשוט המשיך כאן .
בנסיון להספיק מהר ולהתחיל לטייל .

ואז  הכל עצר , פתאום אפשר לנשום , הדופק יורד פלאים , לוקח זמן להתרגל ולהבין 

"מה בעצם קרה כאן " 

 הבנתי פתאום מה קרה , אותה "תקופת סידורים " נהדרת שזכרתי שפעם היתה לי לפני טיול ארוך 

ולא הייתה הפעם , פשוט עברה לכאן .

לוקח זמן , אבל קולטים לאט לאט , שאין מה למהר , פעם ידעתי את זה , פשוט עם השנים זה נשכח .

בניגוד לגיחות קצרות לחול בהם
ה down time

כמעט לא קיים , כרגע, יש המון זמן להביט סביב ולהנות .

אני מתעורר מוקדם , לוקח את הקטנוע קצת מחוץ לעיר לאזור הררי , ויוצא לריצה .

לאחר הריצה ,לרוב , נוסע לחדר כושר , מקלחת ונוסע לשתות איזה שייק פירות 

, משוטט קצת בעיר , יושב לקרוא , או סתם מביט בעוברים ושבים .

בערבים הולך לאכול ,משוטט באחד השווקים , בדרך כלל מוצא מקום כלשהו שמנגנים בו 

יושב קצת או הרבה , ואז לוקח את הקטנוע חזרה הביתה .

כנכתב באותו שלט בתחילת הפוסט ,
אי אפשר ללכת לאיבוד כשלא באמת אכפת היכן נמצאים .

סביר להניח שמעט אנשים , אם בכלל יבינו על מה אני מדבר 

אנסה להתנסח בזהירות .

פעם מזמן , לפני המון שנים עשיתי דברים שאהבתי , עם השנים , מהרבה מאוד סיבות טובות יותר או פחות 
הפסקתי עם חלקם , דברים דעכו , חלקם נשכחו .

גם את החלקים שזכרתי , כבר לא הייתי בטוח האם באמת קרו , או שהזכרון פשוט מתעתע ודברים לא באמת קרו כפי שזכרתי .
( מזל שיש תמונות לפעמים )

פתאום  קלטתי , שכן , פעם ידעתי ואהבתי לעשות דברים , ומסתבר שאני עדיין אוהב .

לגוף יש נטיה לזכור , וככל שהשבוע הזה חלף , לאט לאט הדופק ירד, הגוף התרגל להרפות מההרגשה של 

"תכף משהו יקרה ,
הכל כאן זמני ,
חייב לעשות משהו " 

ההרגשה התחלפה
ל –

"אפשר לעשות דברים אחרת , ואם לא הפעם , פעם אחרת "

ולא רק כאמירה ריקה להשקטת המצפון העצמי .

מחלחלת  הכרה שזה באמת באמת  אפשרי הדבר הזה .

כן ,יש ווטסאפ ויש שאלות , ואני גם עובד 6-8 שעות בשבוע , והתמזל מזלי שאני יכול לעבוד קצת 

ולהכניס קצת כסף .

קפיצת הדרך הטכנולוגית שהעולם עבר כהרף עין במונחים היסטוריים , גרם לשינויים טקטוניים בעולם .

בספק אם יש מישהו בעולם שבאמת מבין עד הסוף עד כמה השינוי הזה גדול , לטוב ולרע .

החלק הטוב במקרה שלי , היא היכולת לעבוד מכל מקום בעולם כמעט באותה יעילות .

גם החלק התקשורתי הוא בחלקו "חלק טוב " , למרות חיבתי ל"לבד " אנחנו יצוריים חברתיים 

היכולת הזו לשתף אנשים קרובים כמעט בזמן אמת בארועים 9000 ק"מ מהם , לא פחות ממדהימה .

וזה נחמד , יש גם את הצדדים הפחות נעימים .

אתמול היתה כאן תהלוכה לרגל חג 

Loy Krathong

אנשים הפסיקו להביט ולחוות דברים שלא דרך מסך הטלפון 
תופעה שכבר ראיתי בעבר בארועי גן/בית ספר 

אנשים נמצאים בארוע כלשהו , ובמשך כמעט כל הארוע הם מביטים בו דרך מסך הטלפון, הם פשוט לא נמצאים שם .

בגלל הרצון "להנציח " , הם מפסידים את החוויה עצמה 

למעלה , אם תגדילו את התמונה , תגלו ציידי סלפי 
בשדות הצייד הנצחיים של הסלפי האגדי 

אבל בגדול , אם מוצאים איזון , הטכנולגיה הזו , יכולה לאפשר לחופש גדול 

עדיין לא החלטתי האם רובנו באמת בוחרים בשיעבוד הטכנולוגי מרצון
או זה משהו שנכפה עלינו .

************************************************

אומנם עדיין אין לי אופנוע , אבל גם רכיבה על קטנוע 
בכבישים מפותלים עם נוף , מהנה מאוד 

סרטון קצר ממצלמת הקסדה שלי , בדרך לפארק דויסוטפ 

ונסיים עם ביצוע יפה של

crazy

אצלי כבר ערב , אז ערב טוב