נותרו עוד מספר ימים עד לנסיעה , לפני כחודשיים ,התחלתי עם רשימה ענקית של דברים לסיים לפני שאסע 

נותרו עדיין לא מעט דברים , סביר שלא אצליח לסיים הכל , אבל את הרוב סיימתי , פשוט יגיע זמן הטיסה ומה שישאר לא סגור , ישאר ….

נשאלתי
מה זה להכין  "עצים "  ?

אז "להכין עצים " , אומר להכין עצי הסקה לחורף בבית הישן ,שם החימום על עץ 

זה אומר לחתוך, לנסר לבקע לשנע ולערום מספיק עצים לחורף כפי שרואים בתמונות

.

לאחר 17 שנה נאלצתי קצת לשפץ את את התנור , חלקים מסויימים בו התעוותו עד לרמה כזו שלא הצלחתי לפרק אותם 
נאלצתי לנסר את החלקים ישנים עם דיסק , זו היתה הדרך היחידה להחליף אותם .

למעלה רואים את החלקים הישנים , ברזל יציקה שלעיתים מגיע לטמפרטורה של  800 מעלות ויותר בחורף .

מה עוד עשיתי ? 

ניקיתי את כל המרפסות מאבק ועלים , החלפתי את כל פתחי הניקוז השטוחים , לפתחי ניקוז תלת ממימדיים , כדי להקטין את אפשרות הסתמות הניקוז מעלים והצפות .

לצערי למרות כל הבקשות והאזהרות , אני מתקשה לסמוך על הבנות שיזכרו לבדוק מה מצב המרזבים באמצע סופה של  רוח וגשם , לכן השתדלתי לחשוב כמה שיותר על מניעה למרות אפשרות של הזנחה ,

זה פתח הניקוז החדש , הרבה פחות יפה , אבל יותר יעיל , התקנתי שמונה כאלו

בעצם התקנתי בכל פתח ניקוז שרק יכולתי .

ניקיתי את מערכות יצור החשמל הסולאריות , בדקתי שהחימום אצלי ואצל הדיירים שלי עובד , ואבדוק שוב לפני שאסע 

וכמובן התחלתי לארוז .

ארזתי בעיקר ציוד רכיבה , בגדי רכיבה , סבל ותיק לאופנוע , מסנן מים קומפקטי, כדי שלא אקנה עשרות בקבוקי פלסטיק בחודשים שאשהה שם , אני לא סומך על מי הברז התאילנדים או בדרום מזרח אסיה בכלל

תיירים פשוט קונים מים מבוקבקים , מאות כאלו , רציתי להמנע .

חבר תרם לי מעיל רכיבה ישן כדי שאוכל במקרה הצורך להשאיר אותו עם האופנוע בתאילנד ולא לסחוב חזרה לארץ 
באופן עקרוני 
אם התוכנית שלי תצא לפועל , קרי לקנות אופנוע על שמי 
את רוב הציוד אשאיר באיחסון יחד עם אותו אופנוע , בתאילנד 
אבל עוד חזון למועד .

למעלה , תמונה של דוגמן הבית במעיל הנ"ל 

"והמעיל , זהב פרווים 

עוד שנה – והמעיל כאילו 
עוד יותר יפה אפילו " 

******************************************************

פעם אחרונה שטסתי עם כרטיס לכיוון אחד ותוכניות לטיול ארוך שלא ממש ידוע אורכו ומה יבוא אחר כך ,

היתה בעצם לפני 28 שנה .

התקופה שלפני הנסיעה , ההכנות ,והרגשת החופש הקרוב זכורה לי הייטב כחוויה נהדרת .

ודיי ציפיתי לכך גם הפעם .

אבל הפעם זה לא קרה , אין את הרגשת החופש חסרת הדאגות הזו , להפך , אני מנסה להשאיר כמה שפחות קצוות לא סגורים למשפחה שלי שנותרת כאן .


נכון , כולם גדולים ,מסודרים ולא תהיה בעיית תקשורת רוב הזמן .

אבל

האחריות הזו ,שלא היתה לי לפני 30 שנה , העלימה כמעט לחלוטין את כל ההנאה מתקופת "טרום הנסיעה " 
הייתי אומר שזו הייתה אפילו סוג של אכזבה לגלות שזה נעלם .

מאז עזבתי את הבית לפני 4 שנים , עברתי כברת דרך ארוכה , סוג של שחרור הדרגתי מהחיים הקודמים 

, השינוי היה איטי ועיקבי ,

ולטובה.

הוא לא הסתיים עדיין , אולי פעם הבאה , לאחר שאראה שלעזוב לכמה חודשים, זה לא כל כך נורא , העזיבה תהיה לי קלה יותר .

אני מניח שכן 

כאמור , אין למה להמתין , לדחות ולתרץ "למה לא עכשיו " , בשלב מסויים אנחנו יודעים בלב שהדברים האמתיים הסתיימו ואין יותר תרוצים
כי תמיד יהיו תרוצים .

אוסיף שיר נהדר בדיוק בנושא הזה של 

Madeleine Peyroux
 Don t Wait Too Long

חג שמח