בתחילת השבוע העמסתי ציוד על האופנוע .
כלי עבודה , מים , בגדים ועוד כמה דברים .
סוג הטיול הזה ,לא דומה לשום סוג טיול אחר , יש משהו מיוחד בלקשור את כל הציוד , להתלבש
כפפות , מעיל,קמלבק עם מים ,קסדה , לרכוס הכל ,
להביט מבט אחרון שהכל נראה תקין ,להניף רגל,
להתיישב ולהתניע .
מצד אחד כלי רכב שברירי חשוף לכל מה שמתרחש בחוץ חום קור גשם רוח ריחות וצלילים .
מצד שני , סוג של בועה עצמאית , אני משולב במערכת מכנית שאני סומך עליה שתוביל אותי באמינות ובמהירות ממקום למקום , מערכת הניווט שלי , שבעבר היתה מפת נייר וכיום היא מכשיר גי, פי אס , או טלפון שהמסלול הבסיסי הוזן בו מראש
מותקנת על הכידון .
מיכל הדלק מלא ,
אפשר לנסוע.
"אני" , חלק בלתי נפרד מהמערכת הזו .
למרות הפגיעות של הכלי , יש הרגשת בטחון לאחר שהכל עמוס קשור ובדוק .
יוצאים לדרך בצורה קצת מהוססת , המזוודות וכל ציוד הנשיאה חדש , לא ניסיתי אותו קודם .
כך שאני מאיץ בעדינות , התנגדות הרוח עולה ,חצי שעה לאחר מכן אני מרגיש מספיק בטוח להאיץ עוד
הכל יציב , מתנהג טוב
אין הפתעות .
גם את החלק של "איך לארוז " שעשיתי בעבר , לא שוכחים מסתבר .
כמובן שיצאתי מאחר מהמתוכנן , ככה זה .
500 ק"מ לאחר מכן , מתחיל להחשיך , עוצרים בצד , מביטים במפה על מקום שנראה יפה לעצור ללילה .
איך יודעים ?
סוג של נסיון של שנים שלא נשכח .
מחפשים במפה כביש צדדי , מפותל ,רצוי ליד נהר נחל או אגם , וכמעט תמיד יש שם מקומות יפים
מוצאים מקום .
ויש גם את האינטרנט , בו בודקים איזה מקומות לינה יש באזור שנראים טוב ומתאימים לכיס שלי .
במדינות אחרות זה כולל קמפינג .
בתמונה למעלה רואים שמצאתי בדיוק מקום כזה .
ביום הבא למשל , תכננתי מראש לאן להגיע , כך שהכל בהתאם לנסיבות .
לילה של שינה טובה ויצאתי מוקדם לכיוון קנצ'נבורי.
קנצ'נבורי ,למי שלא יודע , התפרסמה בזכות הסרט ההוליוודי "הגשר על הנהר קאווי "
תסריט הרואי על שבויי בנות הברית שבנו את הגשר אי שם סביב 1942
בתסריט , יש יפנים , קפטן בריטי אובססיבי , וגיבור אחד שנמלט ממחנה השבויים רק כדי לחזור ולפוצץ את הגשר מאוחר יותר .
המציאות היתה הרבה יותר עגומה , אלפי שבויי מלחמה מבעלות הברית והרבה יותר עובדי כפיה מאסיה הועבדו בפרך במה שיכונה אחר כך
"מסילת המוות " בין תאילנד לבורמה , אלפים מתו מדיזנטריה מלריה תשישות ענישה ומחלות אחרות , לא ידוע שמישהו אי פעם הצליח לברוח מהמחנה של עובדי הגשר ולשרוד .
כך נראה הגשר כיום , במקור נבנה מעץ , הופצץ , נהרס ונבנה שוב ,לא מעט פעמים בימי מלחמת העולם .
חלקים מהגשר המקורי משולבים בגשר שעדיין נמצא בשימוש ועוברות עליו רכבות ( להפתעתי ) .
מקרוב ,המוני התיירים פוגמים ביופיו של המקום .
ובעצם גם בזכרם של אותם שמתו כאן , כך חשתי אני לפחות .
מה שחידד את אותה הרגשה היה "שחזור " של מחנה השבויים על גדות הנהר .
מי שיקרא את השלט , יראה שכתוב "קפה בר , המחנה "
היו שם מסעדות , וגם
"מאפיית המחנה ", ומכרו שם מזכרות "המחנה " לתיירים .
כך שזה לא היה באמת שחזור , יותר מלכודת תיירים .
לאחר הביקור בגשר אכלתי את המנגו סטיקי רייס הכי טוב שאכלתי אי פעם בתאילנד או בכלל בחיי
דווקא מאורז מלא
בדרך מוקדם יותר באותו יום עקפתי גרוטאה עמוסה באננס , נכנסתי אחריה לתחנת דלק לצלם .
את הערב ביליתי בשיחה לא נעימה עם בריטי משכיל , מאוד שמאל ברמה סהרורית מצד אחד ,
ומצד שני פטריוט אנגלי שלא מבין איך העולם בכלל,ואני בפרט, לא מעריכים את מה שהאימפריה הבריטית עשתה רק למעננו .
במשך דקות ארוכות התחמקתי מלהכנס איתו לויכוח , הוא ניסה לגרור אותי לאותו ויכוח מהרגע ששמע שאני ישראלי .
לבסוף עניתי לו , כי האיש החל להעיר כמה הערות עם ניחוח אנטישמי
( יאמר לזכותו או חובתו שהיה קצת שתוי , מצב די כרוני אצל הבריטים מסתבר )
הקש ששבר את גבו היה כשאמרתי לו
" שישאל את ההודים , מה דעתם על הבריטים והאימפריה שלהם "
האיש נעלב ברמה כזו ,עד שאמר לאשתו משהו בסגנון
"שרה בואי הולכים "
וסרב להגיד לי שלום , אשתו רצה אחרי להתנצל במקומו .
יצאתי בהרגשה לא נעימה מכל הסיפור שניסיתי להתחמק ממנו .
חצי יום הספיק לי מהמקום ועזבתי מוקדם למחרת .
ליום הבא מצאתי לי בחור תאילנדי שגר על מזח ליד נהר שנשפך למפרץ תאילנד .
מקום נידח ביותר קשה לגישה עם אופנוע,
ללא קיום של ניווט גי פי אס , לעולם לא הייתי מוצא את המקום .
הבחור , רוב , אמר בשיחה איתו , שלא היה יכול לארח אנשים ללא עזרת האינטרנט בדיוק מאותה סיבה
איש לא היה מוצא אותו .
בקושי נכנסתי עד אליו , וביום למחרת , סובבתי בזהירות רבה את האופנוע שלא יפול למים , כשתראו את הסרטון שצילמתי בזמן הרכיבה החוצה , תבינו
כך ישבתי לי בסוף היום על מרפסת הבית של רוב , מרפסת שהיא למעשה מזח וצפיתי במלח תאילנדי אחד מספר את חברו
הסרטון הבא מראה איך יצאתי מביתו של רוב ( לאחר שסובבתי את האופנוע )
יש לזכור שאני עם אופנוע דיי רחב בעיקר כי עמוס במזוודות צד .
מי שקרא את הפוסט הקודם , יודע שאני בדרכי לקו סמוי , כדי לפגוש אמא של חברים ,וחברה של אמא שלי .
תחילה תכננתי למצוא מקום שינה קרוב למעבורת , אבל הרכיבה באותו יום היתה קשה , רוח צד וארבע שעות רכיבה רצופות בגשם שוטף , שכנעו אותי פשוט לקחת את המעבורת לאי מבלי לעצור ללילה קודם .
כך נראית העליה למעבורת , השמים קודרים , הים דיי סוער , והיה צריך לייצב את האופנוע כדי שלא יפול
כמעט שעתיים של שייט לצד השני ,ללא גשם וכמובן ברגע שירדתי על האי , נפתחו ארובות השמיים .
הפעם כבר לא טרחתי ללבוש את חליפת הסערה ופשוט רכבתי לכיוון המקום שבו תכננתי לישון
למזלי הגעתי למקום מקסים בתוך ג'ונגל בחלק ההררי של האי , רחוק מהחוף ורחוק מהרעש של האי
בעל המקום איטלקי נחמד באופן יוצא דופן אמיתי .
את האי קו סמוי לא אהבתי בעבר , ודעתי לא השתנתה
הגעתי לכאן בעצם לפגוש את לאה שאני מאוד מחבב , והשיחות איתה תמיד מעניינות
ובאמת הפגישה ביננו היתה מאוד משמחת לשנינו , גם ביום הראשון וגם בימים לאחר מכן
כמו כן , גם כאן אימצתי סדר יום , בבוקר,
ריצה על החוף .
כדי להגיע לחוף קצת נידח חייבים כלי רכב , האי מתוייר לעייפה .
לאחר הריצה ארוחת בוקר שעיקרה שני קוקוסים טריים
לאחר מכן משוטט באי ,
ירד לא מעט גשם בימים האחרונים ,אז במידה ויורד גשם חזק
פשוט חוזר למקום בו אני גר , כאמור מקום נהדר עם אנשים נחמדים , שותה קפה יושב ,צופה בנוף ובגשם היורד ושומע מוזיקה
===============================
היום כבר עברתי על האופנוע , חיזקתי ברגים , מתחתי שרשרת ובדקתי שהכל בסדר באופן כללי, בקרוב אתחיל בדרך חזרה צפונה
כ 2000 ק"מ נוספים .
אשאיר לכם ביצוע לא רע לקריפ של רדיוהד
שבת שלום ושבוע טוב