הבאר

_{עץ ענק בצ’נג דאו , פסטיבל ” שאמבלה ” פברואר 2026}

בסוף השבוע שעבר , יצאתי עם עוד מספר אנשים ליומיים קמפינג ליד עיירה בשם צ’אנג דאו
אני מחבב את המקום , קריר , הרבה מסלולי הליכה הררים , מעיינות חמים , ודיי ריק , בדרך כלל .

הפעם , התברר , הגענו לקראת סופו של פסטיבל
” שאמבלה ” , אלפי רוחניקים ברמות שונות הסתובבו
ניגנו , עישנו , אכלו, קראו עתידות בכף היד , ולכאורה היו מאוד ” סובלניים ” .

הפסטיבל עצמו , היה מאורגן מעולה , היתה מוזיקה מקורית
טובה באמת.
נקי , מסודר ומאורגן.
גם מי שלא מעשן , כמוני , לא יכול היה לחמוק
” מלעשן פאסיבית ” קנאביס .

הטרק שעשינו , היה קצר , פחות מעשר ק”מ הלוך חזור , אבל 1200 מטר עליה חדה רצופה
( ואחר כך ירידה ).
מאמץ .

אתמול , צעדנו בג’ונגל במשך 8 שעות 25 ק”מ . 1500 מטר עלייה

*********************************************************

בעיקרון אני מטייל לבד ,מאז גיל 22 בערך
עיקר הטילים הארוכים שלי היו לבד , או חלקית לבד
לצעוד 25 ק”מ בגונגל לבד זה בעייתי
בשנים האחרונות הבנתי שיש מספר בעיות בצורת הטיול שלי ” לבד “

אנחנו לא באמת לבד אם אנחנו לא רוצים ,
קל לפגוש אנשים .

אבל
מראש כמות האנשים שרוצים
וגם מסוגלים פיזית לצעוד 25 ק”מ בשש שבע שעות
הוא יחסית מצומצם
מספר האנשים שעושים את זה בגילאים שלי קרי סביב 60 ,
עוד יותר קטן .

מצד שני , אין לי באמת יכולת לטייל עם רוב בני 20-30

בהמשך אשתדל לפרט מדוע.

אומנם מספר הצעירים המסוגלים פיזית למאמץ הנדרש גדול יחסית .

אבל עם רובם יש לי ” סוג של ”
תקשורת מוגבלת , כאמור אנסה לגעת בכך בהמשך .

וכך יוצא שאם אני לא לבד
רוב אלו שאני מטייל איתם בג’ונגל , צעירים ממני בכ 15-20 שנה
במקרה כזה , יש לנו תקשורת טובה ,
ואלו שרוצים
גם יש להם יכולות פיזיות , המתאימות לסוגי המאמץ הנ”ל


********************************************************************************

הקשיבו לשיר המפורסם הבא
בעיקר לשניות הראשונות של השיר ,
כדי שאצליח להסביר .

לדעתי כמעט כולנו נחווה עם התחלת השיר סוג של
” מכת רגש ” , אולי רצון לעצום לרגע עיניים ולהקשיב
אולי יש שורה בשיר
האהובה עליכם במיוחד
כל אחד
ומטען הרגש המגיע עימו לשיר .


.

_{California Dreamin’}

יש מספר ” סוגי ” אומנות שמעניינים אותי
, צילום , ספרות , מוזיקה וקולנוע

אני מהמר שהטענה שאומר בהמשך , מתאימה לכל סוגי האומנות.

הטענה היא שעבור המין האנושי , אומנות היא סוג של
” באר רגש ”

הבאר מכילה מנעד שלם של רגשות ,
והם לא בהכרח הרגשות אותם ניסה להעביר יוצר האומנות.

אין לי מושג מה רצו להביע , או על מה כתבו
The Mamas & the Papas

אבל מהרגע הראשון , עולים זכרונות ורגשות אישיים שלי הקשורים לשיר.
וזה שהעלה את השיר ליוטיוב
אצלו ,מן הסתם
הרגש קשור למלחמת וויאטנם.

” באר הרגש ” הזו

הקיימת בכל סרט , שיר , יצירה מוזיקלית או ספר

מכילה אינסוף רגשות ,
הקטע היפה , שאלו מליוני ” בארות ” אינסופיות.
בכל ספר או סרט יש פוטנציאל אינסופי של רגשות.

תמיד אפשר לחזור לראות את הסרט , לשמוע את השיר או להביט שוב בתמונה .

ולכל אדם המשמעות השונה שהיצירה הזו נותנת .

אם במקרה , בדרך כלשהי , השיר הנ”ל יעלם ישכח , ואי אפשר יהיה יותר להאזין לו

כל הרגשות הנ”ל יאבדו לעד ,
וכמובן הרגשות האישיים שלי ,
המתעוררים עם שמיעת השיר
הם אישיים
ושלי בלבד
גם הם ,יום אחד יעלמו
יחד איתי.


*******************************************************************

כשמטיילים מרחקים גדולים עם אופנוע עמוס , אנשים פונים אלך
שואלים שאלות , מדברים רוצים להצטלם

כמו במקרה של התמונה מטה .

אדם שלישי צילם אותנו , מייד שיתף אותנו ” בליין ” שלו שזה הוואטסספ המקומי
ושלח לכל אחד העתק של התמונות

כמו שכתבתי בעבר , אני לא שומע מוזיקה בזמן רכיבה , אני מביט , לפעמים שר לעצמי

חושב על כל מיני דברים , מקשיב למנוע , לניואנסים קטנים , מרגיש ובודק את הסביבה כל הזמן .

עם השנים והנסיון קולטים דברים ,
יש בזה
כמו גם בהליכה או ריצה ארוכה
משהו מדיטטבי
ללא ספק .

וגם מגיעים למקומות נידחים ומפתיעים כמו במקדש ההררי הבא

או שמורת המעיינות החמים המדהימה
בסרטון למטה

צורת הטיול הזו לא מתאימה לכל אחד
מצד אחד צריך זמן , אין טעם לדלג ממקום למקום בריצה
מצד שני , למרות שיש ” זמן ” לפעמים זה אינטנסיבי
ימים רצופים של מאמץ פיזי , לפעמים מזג אויר לא טוב
לפעמים צריך לעצור ולנוח כמה ימים .

שזה בדיוק מה שאני עושה היום .


*************************************************************

לפני כעשרה ימים פגשתי בחור צעיר עם פנצ’ר בגלגל האחורי של הקטנוע שלו

שאלתי אם הוא צריך עזרה , הוא כבר קנה פנימית ורצה להחליף אותה
” הצ’אט ” טען שאפשר להחליף פנימית מבלי לפרק את הגלגל

הוא לא ממש הצליח להבין ” איך ” .

נסיתי להסביר לו בתחילה שאפשר אולי לתקן את הפנימית עם מדבקה בלי לפרק או לפעמים
בדגמים מסויימים אפשר איכשהו לחלץ את הפנימית מבלי לפרק גלגל
אבל במקרה שלו אמרתי
” תסתכל בעצמך ,
אתה רואה דרך לא לפרק גלגל “?
אין טעם להסתמך על הצ’אט , הצאט עצמו מעולם לא תיקן פנצ’ר .

אני רואה את התהליך הזה ברציפות מאז כניסת הסמארטפונים לחיינו סביב 2011

הדבר הקצין מאוד מאוד בשנתיים האחרונות מאז פריצת ה AI לחיינו .

אחוז ניכר מהאנשים הצעירים , ישראלים , ולא ישראלים ,
הם סוג של

” סתומים ”

אין לי הגדרה אחרת , לגבי ישראלים ,
מערכת החינוך בישראל היא אסון
אז אולי יש הסבר חלקי .

אבל זה לא רק ישראלים ,
אני מקווה שהאנושות לבסוף תמצא סוג של איזון

אחרת מגמת ההתפוררות החברתית שאנחנו רואים כיום בכל מקום
תתגבר מאוד .

כן
פגשתי גם אנשים צעירים מאוד משכילים
וכן , מי שרוצה , כיום זה עידן שהוא סוג של
“גן עדן ” למי שרוצה ללמוד לעומק ומהר
אני לא זוכר תקופה דומה מקבילה בחיי
שיכולתי לצבור ידע מעמיק בכזו מהירות

רוב האוכלוסיה בישראל וגם בעולם
בוחר אחרת .


**************************************************************

נחזור לרגע לאותה באר ואומנות

במקור קיל ביל 1 ו 2 של טרנטינו , מסיבות מסחריות בעיקר
יצאו לא כסרט אחד של 4.5 שעות
אלה שני סרטים בהפרש של חצי שנה בינהם

בעיני חובב סרטים מושבע כמוני ,
חובב סירטי קראטה
מערבונים ומוזיקה.
דיאלוגים שנונים
עם רמיזות לסרטי עבר וזאנרים שהיו ואינם .
הסרט קיל ביל , פשוט יצירת אומנות מדהימה בעיני
צריך להיות אדם מופרע ויצירתי בצורה חריגה כדי לצאת עם יצירה כזו.

החיבור הנוכחי מחדש של קיל ביל לסרט אחד ארוך פשוט משמח אותי .

לפני שנים כבר העלתי את הדו קרב הנפלא בין אומה תורמן
ללוסי לו
כל הסצנה צועקת גאונות
המוזיקה של סנטה איזמרלדה
השלג
הדיאלוג המבריק
בו לוסי לו אומרת
לתורמן
” את לא תשרדי 5 דקות “
והיא עצמה נהרגת לאחר 4:59 דקות

רבדים על רבדים של עומק קולנועי עד לרזלוציות ממש בלתי נתפסות .

העומק האומנתי הזה
עבורי
זו זו ה”באר”

באר של זכרונות ילדות , רגשות והנאה
כל פעם מחדש .

שבת שלום