30.7.11
מרכז העיר שעה 9
***********************
ירושלים היא עיר אחרת
גרתי בהרבה ערים בעולם , ממלבורן עד תל אביב
מחיפה ועד פרברי אוקלנד שבניו זילנד
כילד , שנה בניו יורק , וכן , גם בירושלים נולדתי וחייתי הרבה מאוד שנים .
מעולם לא היתה עיר דומה לה .
עיר מפולגת , עניה , רצינית ,קודרת ומוזנחת
בלא מעט מקומות בעיר , המתים וההיסטוריה חשובים מהחיים .
אני תמיד טוען שירושלים היא כדור הבדולח של ישראל, הצצה אל העתיד אם תרצו
, העוני , הקיטוב , הכפיה הדתית והפילוג
אלו שכל כך הקצינו בירושלים, לצד יוקר מחיה מטורף ותמורה אפסית למיסים גבוהים .
שכונות רפאים של תושבי חוץ שקנו דירות " לכל צרה שלא תבוא " ….
כל אלו גרשו לא מעט אנשים שפוים מהעיר , וכן , גמני כבר לא גר שם .
אם לא נזהר , ישראל תהפוך תוך מספר עשורים לכזו .
למדינה של קיצוניים ושל עשירים , וכל מי שיוכל לברוח , יברח ….
************************************
הגעתי לגן סאקר בעשרה לתשע , כמה עשרות בודדות של אוהלים ריקים ..
חניתי רחוק , חשבתי שיהיו המוני אנשים .
בדרך לרחבת המשביר כבר הבנתי שזה יהיה מאכזב .
בשעה תשע היו קומץ צעירים עם שלטים והמון כתבים , סך הכל 800-1000 איש קולניים , לא יותר
התיישבתי על ספסל במדרחוב וצפיתי מהצד , כמו שאהבתי לעשות במלבורן , וולינגטון וגם קטמנדו .
קומץ המפגינים החל לנוע לכיוון כיכר ציון , תיירים אמריקאים קולניים צפו בתמהון ואכלו גלידה .
זוג שוטרי יס"מ על אופנוע נראו מאוכזבים " אין אנשים " אמרו .
אבל אז זה קרה
כמו ילדים טובים , עמדו כ 150 איש וחיכו לרמזור ירוק כדי שיוכלו לחצות את רחוב המלך ג'ורג'
כל 3-4 דקות קבוצה נוספת זרמה לכיוון כיכר ציון , גלים גלים של 100-150 איש שעמדו בסבלנות וחיכו לרמזור ירוק
שכנים כסופי שיער של ההורים שלי .
אמא של חברה לשעבר , ילדים בחולצות השומר הצעיר , ומשפחות עם ילדים ואופניים .
הירושלמים של פעם " ילדים טובים ירושלים " כאלו . שעדיין נותרו בעיר .
וכן , היו גם אחרים , היו ערסים מזדקנים עם שלטים של מחוסרי דיור .
קומץ חרדים , לא מעט חובשי כיפה מבוגרים וצעירים .
הצטרפתי לצעדה לכיוון מאהל גלעד שליט ומעון ראש הממשלה . כאשר כל הדרך זולגים מהרחובות הצדדים
עוד ועוד אנשים .
אחרי שעה וחצי זה קרה , ליד בית ראש הממשלה התאספו אלפים , להערכתי 15-20 אלף איש
וגם לאחר מיכן , האנשים המשיכו לזרום .
פגשתי את רוני , שלמד איתי ביסודי והיינו יחד בצבא , ואת שלומי שהוריו גרו ליד הורי
ותמיד נהגנו להביא חבילות מההורים ,אחד לשני למוצב בלבנון .
שלומי אמר " ההורים שלי גרים באותו בית ישן ששוה מליונים היום , אבל הם עניים מרודים "
"הם זקנים מכדי לעזוב ,אני עזבתי את העיר , אי אפשר לחיות כאן " …..
כמו שאמרתי , אני חושש שזה יהיה עתיד המדינה אם לא תשתנה .
*****************************
כשהחלו הנאומים , עזבתי , הלכתי בסמטאות הריקות של רחביה , בתים מוזנחים לצד טירות יקרות .
עברתי בנחלאות הצפופה שהפכה ליקרה כמו מנהטן בדרך למכונית .
תוך כדי נסיעה , מימין למעלה השקיפה עלי שכונת הולילנד המפלצתית
סוג של "פנס בעין " הירושלמית , מייצגת את הרע והמכוער שקרה כאן .
אני לא בטוח שלא התעוררנו מאוחר מידי
יותר מידי ציבורים התרגלו יותר מידיי זמן להיות מחוברים לעטיני השלטון
על חשבון הגב ההולך וצר של מעמד הביינים .
והפרה החולבת הזו התעייפה …
אבל אולי כבר אי אפשר לשנות את זה ללא משבר חמור .
לא יודע .
אשאיר לכם שיר ישן עם שם רלוונטי
Rent
של ה:
pet shop boys
שיר ששוה להקשיב למילים בגלל המרירות המפוכחת שלו
שבוע טוב
