מעל שבועיים שעוסק בצורה כמעט בלתי פוסקת בנסיונות חזרה לארץ
כבר 3 טיסות בוטלו , אחת לארץ ושתים לאיטליה .
אני בנסיון רביעי כרגע לנסות לצאת מבנקוק לירדן ומשם לאיטליה .

זה לא שאני כל כך לחוץ לחזור לארץ
מאוד מתגעגע לאנשים בישראל , באמת .
אבל ישראל עצמה כמדינה , ממש לא חסרה לי , אפילו לא קצת .

ב 2019 צילמתי כאן את התמונה הבאה

הנכתב בשלט
נכון יותר מתמיד
הבעיה שמתקרב לקצה גבול הויזה שלי כאן
אבוד, אני לא!

**********************************************************************

לפני יומיים רכבתי כ 100 ק”מ מצ’נג מאי לטרק יחסית קל ולא מאוד ארוך
החלטתי להשאר ללון באזור
לא רציתי לחזור אחרי יום הליכה ארוך
100 ק”מ נוספים ברכיבה .

ההחלטה התבררה כנכונה, כי ירד גשם בסוף היום .

למחרת בבוקר התעוררתי לנוף הנפלא שנראה בסרטון.

הדבר הראשון שעלה לי בראש
כשיצאתי למרפסת היתה השורה

_{Wake in the morning and step outside
Take a deep breath and I get real high
And I scream
what’s going on}
מהשיר

” what’s up “
של להקת הבנות החד פעמית
4
Non Blondes
השיר ידוע יותר בשם
what’s going on

אבל מהסיבה הפרוזאית שמרווין גיי כבר הוציא שיר בשם הזה לפניהן

השם שונה.

לכאורה שיר מתריס נשמע קצת כמו המנון מרד
אבל בעיני לפחות , תמיד השיר נשמע
יותר כמו שיר שכתבה נערה צעירה באמת מבולבלת.
העולם היה אחרי נפילת חומת ברלין , היתה הרגשה של שינוי
אבל לא ממש היה ברור מהו .

הייתי אז בן 29 ועבדתי כמהנדס בחברת רכב
לא זוכר שהייתי מבולבל
אומנם גם אז לא ידעתי
“מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול “

כנראה שגם היום זה עדיין לא ממש ברור.

מה זה אומר ?
חיזרו לתמונה שבתחילת הפוסט.

לינדה פרי
הסולנית ” המורדת המבולבלת “
עם השנים התיישרה עם המציאות כמו רובנו
הפכה לכותבת פופ מאוד מצליחה
בעיקר עבור זמרות אחרות , ויש כמה שירים שכתבה
שהייתי מכנה אותם ” דיי טובים” .
רוב השירים , פשוט שירי פופ סבירים.
אבל עם הצלחה אי אפשר להתווכח .

*********************************************************************************


לפני עשור גרתי בקראוון , ” התוכנית ”
בגדול היתה
לסיים לבנות בית לעצמי
לקנות אופנוע בחו”ל היכנשהו ולטייל .
כבר כתבתי בעבר שחלומות לעולם לא מתגשמים כמו
” בתוכנית ”

לפעמים זה מאכזב , לפעמים זה נהדר , אבל תמיד זה שונה .

גם במקרה שלי בראיה לאחור , דברים יצאו ” שונה ”
וזה בסדר ,
אני לא מאמין שיש אדם אחד שהחיים שלו יצאו ע”פ התוכנית

וככל שאנחנו חיים זמן רב יותר , כך ” הרכבת ” שאנחנו גוררים אחרינו ארוכה יותר

ב”רכבת”
הכוונה היא לדברים שתלויים בנו
אנשים שתלויים בנו .
וטעיות שאנחנו גוררים עם השנים שלא טופלו.

תוצאה בלתי נמנעת של החלטות ודברים שעשינו.

ב 2019 כשהגעתי לכאן לראשונה ,
אין דרך שיכולתי לנחש מה יקרה לי
לקרובים מאוד אלי
ולעולם
בשבע השנים שיעברו עד 2026.

מאז עברו 7 שנים , אני והאופנוע כאן ,עברנו יחד כמעט 30000 ק”מ
אחרת ממה שחשבתי , אבל נהדר

***********************************************


בשנת 1870 טולסטוי היה במשבר קיומי עמוק , חלקית בגלל ההצלחה האדירה של ספריו
” אנה קרנינה “
ו”מלחמה ושלום “

הוא הוציא ספר בשם
“וידוי ” ספר פילוספי סוג של אטוביוגרפי
ואחד הקטעים המופיעים בו שטולסטוי לא מצליח באמת להשלים עימו
זה משל בודהיסטי או הודי עתיק.

שהולך כך

אדם הולך ביער ופתאום מופיע נמר שרודף אחריו.
הוא בורח ומגיע לשפת צוק.

כדי להינצל הוא נאחז בענף או בגפן ויורד למטה.

אבל אז הוא רואה שמתחתיו מחכה נמר נוסף.

בזמן שהוא תלוי שם:

• למעלה – נמר
• למטה – נמר
  שני עכברים, אחד לבן ואחד שחור, מתחילים לכרסם את הגפן המחזיקה אותו.

הוא רואה לידו תות אדום.

האיש מושיט יד, ואוכל.

ואומר:

“כמה מתוק התות הזה.”

---

המשמעות די ברורה
הנמרים אורבים לנו בסוף חיינו , והעכברים מסמלים
יום ולילה
הזמן החולף
ומכרסמים בנו , בחיינו

ועדיין אפשר להנות באותו רגע נוכחי מהתות

יתרה מכך , לפעמים הרגשת הסופיות , גורמת לנו לסוג של חידוד חושי
אנו מרגישים ומעריכים
כל דבר קטן כשאנחנו יודעים שעומד להסתיים.

בימים האחרונים
ההרגשה היא,
שהפרק הנוכחי שלי כאן מסתיים.
נפרדתי מאנשים שטיילתי איתם כאן , ומי יודע האם אפגוש אותם שוב
אולי כן
ואולי בפעם הבאה שאבוא הם כבר ינדדו למקום אחר.
הסופיות הזו גורמת לי לנסות כמה שיותר ” לתפוס את הרגע ”

---

וכן
אוכל לא מעט תותים .

לטולסטוי היו סוג של מסקנות אחרות ,
הוא לא הבין בתקופה ההיא ,מה המטרה של החיים.
לדעתו , ” הדרך ” קרי החיים עצמם ,
היא בסך הכל הסחת דעת מהסוף הבלתי נמנע .

אני לא מסכים , הדרך חשובה בעיני .

הדרך היא המטרה , כך בעיני
בסוף חיינו ,
לדעתי ,
נצטער מאוד אם פיספסנו את הדרך עצמה.

נראה שטולסטוי היה בדיכאון קשה באותו זמן
” ואין טעם לחיים”
או “מה הטעם לחיים “
זה אחד התסמינים הבולטים לכך .

*******************************************************************

בשנת 1999 דיוויד לינץ הידוע הוציא סרט לא אופייני לו

סרט קטן , דרמה ביוגרפית
ע”פ סיפורו האמיתי של אלווין סטרייט שב 1994 רכב/ נהג על מכסחת דשא
400 ק”מ במהירות של פחות מ 8 קמ”ש מאיווה לויסקונסין כדי לפגוש את אחיו החולה
שאיתו לא דיבר 10 שנים .

בעיני , משחק נפלא , סרט נפלא , אוסף של שיחות שנאספו מעדויות של אנשים
סיסי ספייסיק נהדרת .

וסוף הסרט אומר הכל .

The Straight Story

שישה שבועות לקח לו לעבור את המרחק .

בעבר ראיתי את הסרט , ומשום מה נזכרתי בו באחד הערבים כאן כשירד גשם בחוץ
וראיתי אותו שוב , סרט נהדר .
*******************************************************************************************

באחת הסצנות בסרט אלווין נשאל על ידי בחור צעיר
” מה הדבר הכי גרוע בלהזקן “

התשובה שלו היתה
” לזכור איך זה היה כשהייתי צעיר “

קשה להגיד שאני באמת ” זקן ” למרות מה שהבת הקטנה אומרת עלי

אבל אם אשווה את עצמי של 2026
לזה של 2019

כמות הידע שצברתי בשבע השנים שחלפו
בעשרות נושאים שונים ומשונים , אדירה
אני חד הרבה יותר
וכיום אני באחת התקופות בהן הכושר הגופני שלי טוב כמעט מאי פעם בעברי כמבוגר

סיכום שאני עושה עם עצמי מידיי פעם נוגע בשאלה
” האם יש תקופה בחיי שהייתי חוזר אליה ” ?

כל עוד התשובה היא ” לא ” ,
כנראה שמצבי דיי טוב

התשובה היום היא
” לא ”
החלטי .
לא הייתי חוזר לשום תקופה בעברי ואני לא מתגעגע לעבר.

יום אחד, זה אולי
או כנראה
יגיע .

לא היום.
אשאיר אתכם עם שיר לא רע של קריסטינה אגילרה
אחד היותר טובים שכתבה לינדה פרי עבורה.

בביצוע של לינדה פרי עצמה

יש כמה חסרי בית , שאני עובר לידם מידיי פעם ,
את אחד מהם לפחות , אני מכיר מאז 2019 אני רואה אותו עובד במשך היום במחזור פסולת
ובלילה ישן עם כלב קטן לידו
ויש עוד שניים שלושה.
אם אני עובר לידם בלילה כשהם ישנים ,
אני משאיר מתחת לראש שלהם שטר של 100 באט
10 שקלים .

להיות נדיב
זה מאמץ הרבה יותר קטן משחושבים .

**********************************************************************
אם הכל ילך סביר , בשבת אהיה באיטליה

שבת שלום

_{עץ ענק בצ’נג דאו , פסטיבל ” שאמבלה ” פברואר 2026}

בסוף השבוע שעבר , יצאתי עם עוד מספר אנשים ליומיים קמפינג ליד עיירה בשם צ’אנג דאו
אני מחבב את המקום , קריר , הרבה מסלולי הליכה הררים , מעיינות חמים , ודיי ריק , בדרך כלל .

הפעם , התברר , הגענו לקראת סופו של פסטיבל
” שאמבלה ” , אלפי רוחניקים ברמות שונות הסתובבו
ניגנו , עישנו , אכלו, קראו עתידות בכף היד , ולכאורה היו מאוד ” סובלניים ” .

הפסטיבל עצמו , היה מאורגן מעולה , היתה מוזיקה מקורית
טובה באמת.
נקי , מסודר ומאורגן.
גם מי שלא מעשן , כמוני , לא יכול היה לחמוק
” מלעשן פאסיבית ” קנאביס .

הטרק שעשינו , היה קצר , פחות מעשר ק”מ הלוך חזור , אבל 1200 מטר עליה חדה רצופה
( ואחר כך ירידה ).
מאמץ .

אתמול , צעדנו בג’ונגל במשך 8 שעות 25 ק”מ . 1500 מטר עלייה

*********************************************************

בעיקרון אני מטייל לבד ,מאז גיל 22 בערך
עיקר הטילים הארוכים שלי היו לבד , או חלקית לבד
לצעוד 25 ק”מ בגונגל לבד זה בעייתי
בשנים האחרונות הבנתי שיש מספר בעיות בצורת הטיול שלי ” לבד “

אנחנו לא באמת לבד אם אנחנו לא רוצים ,
קל לפגוש אנשים .

אבל
מראש כמות האנשים שרוצים
וגם מסוגלים פיזית לצעוד 25 ק”מ בשש שבע שעות
הוא יחסית מצומצם
מספר האנשים שעושים את זה בגילאים שלי קרי סביב 60 ,
עוד יותר קטן .

מצד שני , אין לי באמת יכולת לטייל עם רוב בני 20-30

בהמשך אשתדל לפרט מדוע.

אומנם מספר הצעירים המסוגלים פיזית למאמץ הנדרש גדול יחסית .

אבל עם רובם יש לי ” סוג של ”
תקשורת מוגבלת , כאמור אנסה לגעת בכך בהמשך .

וכך יוצא שאם אני לא לבד
רוב אלו שאני מטייל איתם בג’ונגל , צעירים ממני בכ 15-20 שנה
במקרה כזה , יש לנו תקשורת טובה ,
ואלו שרוצים
גם יש להם יכולות פיזיות , המתאימות לסוגי המאמץ הנ”ל


********************************************************************************

הקשיבו לשיר המפורסם הבא
בעיקר לשניות הראשונות של השיר ,
כדי שאצליח להסביר .

לדעתי כמעט כולנו נחווה עם התחלת השיר סוג של
” מכת רגש ” , אולי רצון לעצום לרגע עיניים ולהקשיב
אולי יש שורה בשיר
האהובה עליכם במיוחד
כל אחד
ומטען הרגש המגיע עימו לשיר .


.

_{California Dreamin’}

יש מספר ” סוגי ” אומנות שמעניינים אותי
, צילום , ספרות , מוזיקה וקולנוע

אני מהמר שהטענה שאומר בהמשך , מתאימה לכל סוגי האומנות.

הטענה היא שעבור המין האנושי , אומנות היא סוג של
” באר רגש ”

הבאר מכילה מנעד שלם של רגשות ,
והם לא בהכרח הרגשות אותם ניסה להעביר יוצר האומנות.

אין לי מושג מה רצו להביע , או על מה כתבו
The Mamas & the Papas

אבל מהרגע הראשון , עולים זכרונות ורגשות אישיים שלי הקשורים לשיר.
וזה שהעלה את השיר ליוטיוב
אצלו ,מן הסתם
הרגש קשור למלחמת וויאטנם.

” באר הרגש ” הזו

הקיימת בכל סרט , שיר , יצירה מוזיקלית או ספר

מכילה אינסוף רגשות ,
הקטע היפה , שאלו מליוני ” בארות ” אינסופיות.
בכל ספר או סרט יש פוטנציאל אינסופי של רגשות.

תמיד אפשר לחזור לראות את הסרט , לשמוע את השיר או להביט שוב בתמונה .

ולכל אדם המשמעות השונה שהיצירה הזו נותנת .

אם במקרה , בדרך כלשהי , השיר הנ”ל יעלם ישכח , ואי אפשר יהיה יותר להאזין לו

כל הרגשות הנ”ל יאבדו לעד ,
וכמובן הרגשות האישיים שלי ,
המתעוררים עם שמיעת השיר
הם אישיים
ושלי בלבד
גם הם ,יום אחד יעלמו
יחד איתי.


*******************************************************************

כשמטיילים מרחקים גדולים עם אופנוע עמוס , אנשים פונים אלך
שואלים שאלות , מדברים רוצים להצטלם

כמו במקרה של התמונה מטה .

אדם שלישי צילם אותנו , מייד שיתף אותנו ” בליין ” שלו שזה הוואטסספ המקומי
ושלח לכל אחד העתק של התמונות

כמו שכתבתי בעבר , אני לא שומע מוזיקה בזמן רכיבה , אני מביט , לפעמים שר לעצמי

חושב על כל מיני דברים , מקשיב למנוע , לניואנסים קטנים , מרגיש ובודק את הסביבה כל הזמן .

עם השנים והנסיון קולטים דברים ,
יש בזה
כמו גם בהליכה או ריצה ארוכה
משהו מדיטטבי
ללא ספק .

וגם מגיעים למקומות נידחים ומפתיעים כמו במקדש ההררי הבא

או שמורת המעיינות החמים המדהימה
בסרטון למטה

צורת הטיול הזו לא מתאימה לכל אחד
מצד אחד צריך זמן , אין טעם לדלג ממקום למקום בריצה
מצד שני , למרות שיש ” זמן ” לפעמים זה אינטנסיבי
ימים רצופים של מאמץ פיזי , לפעמים מזג אויר לא טוב
לפעמים צריך לעצור ולנוח כמה ימים .

שזה בדיוק מה שאני עושה היום .


*************************************************************

לפני כעשרה ימים פגשתי בחור צעיר עם פנצ’ר בגלגל האחורי של הקטנוע שלו

שאלתי אם הוא צריך עזרה , הוא כבר קנה פנימית ורצה להחליף אותה
” הצ’אט ” טען שאפשר להחליף פנימית מבלי לפרק את הגלגל

הוא לא ממש הצליח להבין ” איך ” .

נסיתי להסביר לו בתחילה שאפשר אולי לתקן את הפנימית עם מדבקה בלי לפרק או לפעמים
בדגמים מסויימים אפשר איכשהו לחלץ את הפנימית מבלי לפרק גלגל
אבל במקרה שלו אמרתי
” תסתכל בעצמך ,
אתה רואה דרך לא לפרק גלגל “?
אין טעם להסתמך על הצ’אט , הצאט עצמו מעולם לא תיקן פנצ’ר .

אני רואה את התהליך הזה ברציפות מאז כניסת הסמארטפונים לחיינו סביב 2011

הדבר הקצין מאוד מאוד בשנתיים האחרונות מאז פריצת ה AI לחיינו .

אחוז ניכר מהאנשים הצעירים , ישראלים , ולא ישראלים ,
הם סוג של

” סתומים ”

אין לי הגדרה אחרת , לגבי ישראלים ,
מערכת החינוך בישראל היא אסון
אז אולי יש הסבר חלקי .

אבל זה לא רק ישראלים ,
אני מקווה שהאנושות לבסוף תמצא סוג של איזון

אחרת מגמת ההתפוררות החברתית שאנחנו רואים כיום בכל מקום
תתגבר מאוד .

כן
פגשתי גם אנשים צעירים מאוד משכילים
וכן , מי שרוצה , כיום זה עידן שהוא סוג של
“גן עדן ” למי שרוצה ללמוד לעומק ומהר
אני לא זוכר תקופה דומה מקבילה בחיי
שיכולתי לצבור ידע מעמיק בכזו מהירות

רוב האוכלוסיה בישראל וגם בעולם
בוחר אחרת .


**************************************************************

נחזור לרגע לאותה באר ואומנות

במקור קיל ביל 1 ו 2 של טרנטינו , מסיבות מסחריות בעיקר
יצאו לא כסרט אחד של 4.5 שעות
אלה שני סרטים בהפרש של חצי שנה בינהם

בעיני חובב סרטים מושבע כמוני ,
חובב סירטי קראטה
מערבונים ומוזיקה.
דיאלוגים שנונים
עם רמיזות לסרטי עבר וזאנרים שהיו ואינם .
הסרט קיל ביל , פשוט יצירת אומנות מדהימה בעיני
צריך להיות אדם מופרע ויצירתי בצורה חריגה כדי לצאת עם יצירה כזו.

החיבור הנוכחי מחדש של קיל ביל לסרט אחד ארוך פשוט משמח אותי .

לפני שנים כבר העלתי את הדו קרב הנפלא בין אומה תורמן
ללוסי לו
כל הסצנה צועקת גאונות
המוזיקה של סנטה איזמרלדה
השלג
הדיאלוג המבריק
בו לוסי לו אומרת
לתורמן
” את לא תשרדי 5 דקות “
והיא עצמה נהרגת לאחר 4:59 דקות

רבדים על רבדים של עומק קולנועי עד לרזלוציות ממש בלתי נתפסות .

העומק האומנתי הזה
עבורי
זו זו ה”באר”

באר של זכרונות ילדות , רגשות והנאה
כל פעם מחדש .

שבת שלום

הנעל מימין נקנתה כאן לפני 14 חודש , עברה להערכתי סביב 4000 ק”מ ,
כמה מאות ק”מ של הליכה
ומעל 3000 ק”מ ריצה

משמאל נעלים חדשות זהות מדקטלון , בשנים האחרונות , הפכתי לסוג של ” טייס ניסוי ” למוצרים שלהם
תיקים מכנסי הליכה , נעלים
רוב הציוד שלהם עובר מבחני גהנום אצלי , שימוש אינטנסיבי בג’ונגל ,
בריצה והליכה , בוץ , מים
ומאות כביסות.

המוצרים פשוט מעולים בודאי יחסית למחיר . החיבה הישראלית למותגים
מביכה בעיני .
כך גם כישלון הרשת בארץ
הנובע מכך .


****************************************************

אי שם בשנות העשרים לחיי , עוד בתקופה שנהגתי לקרוא הרבה ספרים , הרגשתי סוג של דחף לקרוא את
” כה אמר זרתוסתרא ” ניטשה
אולי חשבתי אז שחסרה לי השכלה בתחום ,
או ידע כללי, השד יודע למה …
האימרה הידועה של נטישה
ש” אלוהים מת “
או במקרה של הספר הזה ,
קביעה ,
נקודת מוצא .
הסתבר לי שלא תמיד היתה כזו

רק שנים לאחר קריאת הספר
הבנתי שאומנם הפרסום הגדול של ” ההתרסה”
הגיע מהספר הנ”ל
אבל לראשונה , זה הופיע בספר מוקדם יותר בשם
” המדע העליז ” 1882

הציטוט המלא
“אלוהים מת. אלוהים נשאר מת. ואנחנו הרגנו אותו.”

שם זה נאמר על ידי אחת הדמויות בספר כחלק מסצנה
כאזהרה, אבחנה.
ולא אמירה נחרצת , כפי שאני התרשמתי בכה אמר זרתוסתרא המאוחר יותר.
.

בניגוד למה שחושבים לא מעט אנשים
ניטשה לא טוען או אומר ש” אין אלוהים “
אלה שהאנושות חיה כאילו אין אלוהים ו
למרות שעדיין מרבים לצטט אותו או לדבר בשמו .
האנושות הרגה את אלוהים בפועל ונותרה רק הדת .

כל אחד שיעשה את ההשלכות לגבי המציאות שהוא מכיר כיום .

הוא לא שמח על ” מות האלוהים ”
זה לא היה איזה ניצחון
הוא הבין איזו תהום מוסרית עלולה להפתח .

” כשאין אלוהים ”

אפשר מן הסתם להבין שניטשה היה חובב קטן מאוד של דת .

אבל גם היה חובב קטן מאוד של פילוספיה שהיא לא ” שלו ”

התמונה מעלה היא מהטרק האחרון שלי

קטע המוזיקה שהוספתי
נקרא
” וואן גוך ”
ומצליח ללכוד יפה את הלך הרוח שלי
לפעמים כשאני צועד לבד בטבע .

**********************************************************************

בין פעמיים לרוב 3 פעמים בשבוע הולך ברגל בג’ונגל
לפעמים לבד , למסלולים ארוכים משתדל למצוא עוד כמה ללכת איתם או שיצטרפו אלי .
סוחב על הגב מים , פילטר שאפשר לסנן מים מנחלים
בגדים ארוכים , מקל הליכה אחד , 2 טלפונים לנווט , מטען נייד אחד או שניים פנס ראש
דוחה חרקים , ואם בתוכנית גם הרבה נחלים לחצות , גם סנדלים

המסלול שצולם למטה , התחיל במים והסתיים במים עשר וחצי שעות לאחר ההתחלה
מסלול קשה 24 ק”מ , 1350 מטר עליה , שהבעיה במקרה שלי היא דווקא הירידה .
בנוסף
כל כוון דרש רכיבה של שעה וחצי על האופנוע כדי להגיע ולחזור .
טרקים אחרים
אני פשוט מגיע יום או יומים קודם וישן באזור .

מצאתי כאן כמה אנשים שלפעמים אנחנ סוג של יוצאים לריצת שטח .
15-17 ק”מ ריצה בעליה ואחר כך חלקית בירידה במשך 3.5-4 שעות , זה קשה .

_{כאן רואים אותי , מימני בחור גרמני ומימינו אמריקאי דובר תאית סבירה ויפנית טובה}


בסוף השבוע האחרון רכבתי כמעט 300 ק”מ , ישנתי בכניסה לשמורת טבע באיזה חווה חקלאית קטנה
שמארחת גם מטיילים בעיקר תאלנדים , שבאים לשמורה .
לשמורה עצמה לא יכולתי להכנס עם האופנוע אלה רק בהסעה .
וכך חברתי לחבורה של תאילנדים שהתאכסנה באותו מקום ונכנסנו יחד בטנדר בבוקרו של יום המחרת

בלילה הם ארגנו סוג של ” על האש ” תאילנדי
שזה מין מנגל שעליו צולים בשר וסביבו יש מים שבהם מבשלים ירקות או בשר לסוג של מרק

בעיקרון אני דיי מוותר על הבשר , אבל ירקות אוכל בשמחה .

התאילנדים שטיילתי איתם הם מעמד בינוני שנוצר בערך ב 20 שנה האחרונות
הם מטיילים , רוכבים על אופניים ואופנועים ומצבם הכלכלי טוב למדי

מנגד , יש אזורים ענקיים של כפרים נידחים שלא מעט מהכפריים עניים
בטרק האחרון למשל ראיתי דיי הרבה פורטרים , סבלים שסוחבים ציוד עבור המטיילים שעולים לפסגה

נשים , גברים חלקם דיי מבוגרים ומבוגרות , סוחבים סלים עמוסים בתיקים , מים ,
וציוד אחר עבור מטיילים ,
זה כמובן לא יחודי לתאילנד .
בדקתי מה המחיר , 40 באט לק”ג שזה 4 שקלים , הערכה שלי כל פורטר סוחב כ 30 ק”ג ומעלה של ציוד
במשך שעות להרוויח שכר של כ 120 שקל ליום , כמובן שבעונה הגשומה כמעט אין עבודה .

איך אמר שלט ברוח הבודהיזם שצלמתי באחד הטרקים

_{” קצת בודיהיזם לא יזיק “}

**********************************************************************

לפני כשלושה שבועות הבת הקטנה הגיעה לכאן עם חברה
עוד בארץ ” סוג של ” שכנעתי אותה להוציא רשיון על קטנוע
ואני ממליץ לכל אחד שרוצה לטייל באסיה לעשות זאת , רשיון אומר שהביטוח הרפואי מכסה
חלילה במקרה של פציעה .
ועצם היכולת לרכב כאן על קטנוע הופכת לעצמאות נהדרת .

כך במשך תקופה הרכבתי אותה לשעורי רכיבה בארץ.
ברגע שהגיעה , שכרתי לה קטנוע, ובמשך כמה ימים הפכתי למורה נהיגה .
רכבה אחרי לכל מקום כשאני מסביר ומתקן .

נכון , עמוס כאן , נכון נוהגים ” הפוך “
אבל התאילנדים סבלנים וסובלנים , אין שום אלימות בכביש , לא צופרים לא מקללים

ומאוד מודעים לאלפי הדו גלגליים שנעים בכבישים .

לישראלים שרגילים לאוכלוסיה ענקים מהזן של

” דוקרים , נודרים ”

זו הפתעה לגלות עד כמה אין כאן אלימות בכבישים .

אני לא מעיק , היא מטיילת עם החברים שלה ואם תרצה נטייל יותר יחד .


************************************************************************

המחשבה שלפעמים חולפת לי בראש
” הלואי והייתי מטייל עם אבא שלי על אופנוע “

אם יום אחד בעתיד מישהו מהחברים שלכם , הילדים שלכם או ההורים ( למי שיש כאלו שמסוגלים לכך )

יציע לכם להצטרף לטיול אופנועים
חשוב שתזכרו להגיד ” כן ” .

גם אם באותו רגע זה לא בדיוק יסתדר לכם

אין דבר כזה
” רגע מושלם ”
תמיד יש תרוצים ” למה לא ”

תמצאו זמן

אתם תודו לי על כך .

אני לא נוהג לשמוע מוזיקה בזמן רכיבה , אבל לפעמים מתנגנים לי דברים בראש
לפעמים זה שירים מטומטמים של בוני M
ולפעמים ,כמו לאחרונה, זה ONE

של U2

המילים נפלאות

לילה טוב
כאן לילה בצ’אנג מאי

_{1900 מטר , פסגה מעל העיירה פאי בצפון תאילנד}

נניח לפני שבועיים
נניח שאדם מתעורר בבבוקר , כמעט כבר בן 62
לוקח לו רגע להבין היכן הוא ,
מביט החוצה , ארץ זרה.
לפני כמה ימים עדיין היתה לאדם הזה המועקה הבלתי פוסקת שכולנו התרגלנו אליה ,

ה10 טון שיש על הכתפיים מהרגע שאנחנו מתעוררים .

לוקח רגע להבין שפתאום נעלמה לה רוב המועקה , הדופק במנוחה החל לרדת .

62 שנה לבני מינו,
זה זמן על פני כדור הארץ ,

כבר ברבע האחרון של חייו ,

מצב נתון , לא רע ולא טוב .

מכין קפה , מסתכל במראה
האם הוא אוהב מה שהוא רואה?
חושב שכן , בשנים האחרונות מנסה ככל יכולתו לתקן טעויות עבר שעשה .
גם פיזית עם עצמו , דברים שהבין שהזניח .
וגם נפשית עם הסובבים אותו ,
הוא משנה דברים , מקווה שלטובה .

אדם מסתכל במראה ומרגיש את השקט מחלחל, את בית החזה מתרחב

יש עוד זמן , מה שלא נספיק היום ננסה בפעם אחרת , ואם לא נצליח , גם לא נורא

—————————————————————————————


הפעם הגעתי בטיסה ישירה לצ’נג מאי ולא דרך בנקוק
נחתתי בשש בבוקר , זרקתי את הדברים בחדר האחסנה של מלון הדירות שלי
והמשכתי עם אותה מונית לחברה שהאופנוע שלי מאוכסן אצלה.
בשעה שמונה וחצי כבר הנעתי את האופנע והבנתי
הפעם המצבר כבר לא ישרוד
צריך חדש.

_{מאוחר יותר ו 310 שקל פחות , הורכב מצבר ליתיום חדש}

מהרגע שכבר היה לי כלי רכב
כמו שאמרתי
שום דבר לא דחוף , ,
בימים הבאים עסקתי בעיקר בסידורים.
טסט וביטוח לאופנוע ,
כמו בישראל רק סביב מאית המחיר

_{מכון טסטים תאילנדי מחיר בדיקה 6 שקלים}


===================================================================

—————————————————————————————————————-
סדר היום שלי דיי קבוע , מתעורר מוקדם
הולך לחדר כושר , חוזר לדירה מתארגן ויוצא.

לפעמים למסלול רגלי , לפעמים לשביל עפר על האופנוע או סתם לשוטט
אחר הצהרים קצת עובד , ובערב ארוחת ערב ענקית כי לרוב אני לא אוכל כל היום .

מידיי פעם יוצא לסיבוב קצת יותר ארוך של מספר ימים .

————————————————————————————————————–


כיום ” מיתוג ” ” שיווק ” הם חזית הכל
לרוב זה בעיקר אויר חם חסר ערך.

כמו ג’יפונים חסרי יכולת בסיסית בשטח אבל נראות של כאילו כן .
מה שמוכרים כאן זה ” נראות ” ” כאילו ”
ולא יכולות אמיתיות .
כך גם בתחום האופנועים , מוכרים עשרות דגמי אופנועי ” אדוונצ’ר ”

קרי מוכרים לך איזה חלום של הרפתקאה , בעטיפה יקרה ומיותרת ברוב המקרים .

רוב האופנועים הללו ענקיים , כבדים ,מורכבים,
ומאוד מאוד יקרים .

מה הבעיה ?
הבעיה שדווקא מי שקונה אותם , הם אנשים מבוגרים דיי שמנים חסרי כושר גופני סביר , ורוכבים מאוד מאוד בינויניים בשטח .

לאותם אנשים היה מתאים אופנוע שטח קטן קל וזול , ללמוד לרכב עליו , אחד כזה ששוקל סביב 120 ק”ג
שקל להרים כשנופלים, ונופלים.
וזול לתקן אחרי נפילה .

לא איזה BMW שמחירו נושק כמעט ל 200 אלף שקל ,ושוקל הרבה מעל 200 ק”ג זה לא האופנוע שהיית רוצה ללמוד עליו לרכב בשטח.

רוצה ” אדוונצ’ר ” אין בעיה , רק צריך להבין טוב טוב את המגבלות של מה שאתה קונה.

בנוסף נוצר גם סגמנט של ” קטנועי אדוונצ’ר ” שזו ממש בדיחה עצובה ויקרה .

לפני כמה ימים רכבתי כמה עשרות קמ של דרכי עפר ,
עקפתי בחור שרכב לא רע על ” קטנוע אדונצ’ר ” של הונדה
בשלב מסויים עקפתי אותו , ואז עצרתי והוא עקף אותי …

רבע שעה לאחר מיכן הגעתי לערוץ נחל דיי עמוק , הוא כבר עמד בחוץ כולו רטוב , ניסה לחצות עם הקטנוע והקטנוע ” בלע מים ונכבה “

_{את זה הוא ניסה לחצות עם ” קטנוע האדוונצ’ר ” שלו}

למזלו עברתי במקום , עצרתי הוצאתי כלים , פרקנו את קופסאת האויר כלומר
שם נמצא מסנן האויר בכניסה למנוע
הממוקמת מאוד נמוך
ולכן ” בלעה מים ”
ואת התוצאה רואים בסרטון

בסופו של דבר הצלחנו להניע את הקטנוע , הוא כנראה חזר ולא ניסה לחצות שוב …


כך נראה סוף היוםהארוך שלי .

*******************************************************************************************

_{דניאלה ספקטור כל הדברים היפים באמת קליפ נהדר}

לפחות פעמיים שלוש בשבוע יוצא לטרק בסביבה , היתרון האדיר של צפון תאילנד הוא בכמות אדירה של שמורות הטבע שממש קרובות יחסית לעיר.
לרוב סביב 12-15 קמ הליכה לפעמים מעל 20 , העליות חדות , אוהב את העליות החדות ממש רץ אותן .

יש איזה רצון להרגיש את המאמץ המתמשך הזה פשוט ” כי אני עדיין יכול ”
כמו כלי עבודה טובים , גוף שעובד טוב זו הרגשה נפלאה.

זה משהו שאנשים גם צעירים כיום לא מבינים , ההזדקנות , אובדן החדות והיכולות , מתחילה מאוד מאוד מוקדם בחיים .
קצת אחרי גיל 20.
מחקרים הראו שיש בעצם 3 ” מדרגות ” של הזדקנות דיי חדה אצל רוב האוכלוסיה
מדובר במחקרים ברמה התאית , לא משהו סוציולגי
” נפילה ראשונה ” סביב גיל 38-42
אובדן השריר והעצם אצל מי שלא שומר מתחילה להאיץ במקביל לתהליכים הורמנליים של הזדקנות.
ה”נפילה השניה ” היא סביב גיל 58-60
היא כבר הרבה יותר מורגשת
אנשים משמינים , מתחילים לגלות מחלות מטבליות שקיננו בגופם כבר עשרים שנה
הסימפטומים שונים אבל שורש הבעיה זהה
לחץ דם , סוכרת או טרום סוכרת שרוב האוכלוסיה נגוע בה , בעיות לב
אובדן מסיבי של שריר עצם ואובדן של יכולות מטוריות וקוגניטיביות שכבר דיי מורגש אצל האוכלוסיה שלא מקפידה לשמור .
דלקות שונות , כאבי פרקים , המקור זהה , הסימפטומים לכאורה שונים ומגוונים
אבל כאמור , המקור בדרך כלל זהה.

מתי פעם אחרונה רצתם ספרינט , קרי מרחק של 100-200 מטר בשיא המהירות שלכם ?
כנראה שמזמן לא , זו יכולת שאבדה לכם ויש עוד הרבה כאלו
מתי קפצתם גרם מדרגות עם שתי רגליים יחד?

נסו!
תרגישו שהבעיה המקשה עליכם ,
אם תצליחו לקפוץ נניח 15 מדרגות ברצף
היא לא רק גופנית היא גם נאורולוגית ומוחית , המוח לא מיומן בלעשות דברים כאלו יותר .

לבסוף מגיעה ” הנפילה ” השלישית ,
הסופית
גיל 78
שם , זו ממש נפילה ממצוק.
כל שנה לאחר גיל 80 היא שנת התדרדרות ענקית
למי שלא ממש ממש עובד בשימור היכולות שלו .

מי שלא יפתח הרגלים בראים בגיל צעיר
יצטער על כך 30 שנה אחר כך.
מה שקורה בפועל זה הפוך , רוב האוכלוסיה מפתחת הרגלי חיים איומים , שעות של ישיבה
כל בוקר מרגע שמתעוררים יש ממש
יציאה “למרעה “
קרי אכילה בלתי פוסקת כל היום , ומרדף בלתי פוסק אחרי ” רמת חיים ” ולא איכות חיים

לבסוף פוגשים אנשים שהנסיעות הכי ארוכות שלהם
זה הנסיעות היומיות לעבודה.
הם מגיעים לגיל 60-70 עייפים מלאי מחלות שהרפואה המודרנית תספק להם במקרה הטוב עוד 15-20 שנה של חיי סבל ברמות שונות של בריאות גבולית .

****************************************************************************************************

מונו נו אווארה
או בגירסה הלטינית הלא מדוייקת של וורגיליוס
Lacrimae rerum
דמעות הדברים

_{2018 נעימת הנושא מתוך סרט יפני בשם ” שלכת הקמילה “}

במאה 18 נטבע המונח היפני ” מונו נו אווארה ” על ידי מוטואורי נורינגה
התרגום המילולי עפ ויקיפדיה
הוא ” החמלה של הדברים “
עם השנים המונח הפך דיי מרכזי בתרבות והפילוספיה היפנית

קצת קראתי בנושא ומה שכתבו ,
מקווה שהבנתי את המשמעות.

סוג של
“רגישות לבר חלוף”
מודעות לארעיות
תחושה עמוקה של פליאה יחד עם נוגות עדינה על כך שהחיים או דברים הם בני חלוף.
היופי שבאובדן
הכל באיפוק שהוא כל כך זר לנו .

זה לא דיכאון
זה לא ויתור
זו קבלה מודעת של הארעיות

_{“ים של עננים ” בוקר מוקדם מעל הכביש לפאי}

גיל 62 זה 1900 מטר מעל פאי , זו נקודת תצפית
מיכאן רואים את העננים ,
לא מנסים להלחם בהם ,
זה חסר טעם

עוד שעה השמש תחדור והערפל יתפזר.

כיום , כשאני בן 62 אני מבין שיש לא מעט אנשים שמתים ונולדים מחדש מספר פעמים בימי חייהם

כתבתי בעבר על אנשים שהפכו נכים ולא נולדו כאלו ,
ביום הפציעה הם נולדים מחדש
לפעמים לוקח להם שנים כדי להבין ולהפנים את העובדה הזו , זה נכון לפעמים גם לדברים קלים יותר כמו משבר בריאותי כלשהו גם פחות חמור מנכות טראומטית.

או גם בעיקבות מעבר למדינה אחרת , משבר ביחסים כלשהו , משבר כלכלי או כל דבר דומה
לרוב,
סוג של ארועים ” חזקים “.

זה לא שחייהם הקודמים נשכחו , הם שם ,
אבל זה מקום רחוק שלפעמים מוזיקה או ריח גורם להזכר בו בגעגוע ,
אולי לחברים שהיו,
ליחסים עם ההורים / אחים-אחיות , שעדיין בחיים אומנם , אבל היחסים כבר אחרים ,
הם בעבר.
זה כבר שייך
” לחיים אחרים ”

אחרים , ואני בינהם כנראה ,
השינוי הוא יותר הדרגתי , כן עברתי ועובר לא מעט ארועים בימי חיי , חלקם ממש ” משני חיים ”
וברור שאני אדם שונה לחלוטין מהאדם שהייתי לפני 20 שנה.

אבל במקרה של מבנה האישיות שלי ,
אצלי השינויים יותר איטיים , אני לא רואה ארועים בעברי כאילו היו
” חיים אחרים ” .

לאחרונה ראיתי ועדיין רואה בחלקים את הסידרה

Foundation

הסידרה לכאורה ע”פ ספריו של אסימוב במיוחד הטרילוגיה הראשונה

לא אכנס לדעתי על הסידרה , היא סבירה , זה לא אסימוב , יש יותר מידי WOKE ותקינות פוליטית ,
היא בסדר

אבל היא מזכירה לי את הילד שהייתי ,
חובב מד”ב , אוהב מדע בכללי ,
קורא ספרים בכמויות .

בגדול
הילד הזה נשאר, אבל גם כבר לא .

הסקרנות הבלתי יודעת שובע נותרה
ואף התגברה ,
מאז נולד האינטרנט כמעט והפסקתי לקרוא פרוזה ,
אבל קורא מאות אם לא אלפי מחקרים ומאמרים מדעיים בשנה בשלל נושאים ,
ממחקרים על שמני מנוע ,וטריבולוגיה ( תורת החיכוך )
דרך אלפי מחקרים בביולוגיה פיזיולוגיה ופרמקולוגיה

האינטרנט ממש נוצר לאנשים כמוני

בשנה האחרונה מנהל לא מעט שיחות בנושאים הללו עם מודלי ה AI השונים דבר שמקצר עוד יותר את עקומת הלימוד שלי .


********************************************************

התער של אוקהם

ווליאם איש אוקהם היה נזיר פרציסקני שחי במאה ה 14
העיקרון הלוגי /פילוספי של אוקהם
אומר דבר לכאורה פשוט
” אין להרבות בישיות מעבר לנדרש “

או בשפה מודרנית ,
כאשר יש מספר הסברים לתופעה מסויימת , תמיד יש להעדיף תחילה את הפשוט ביותר

זה לא מדע מדוייק ,
זה עיקרון מדריך לצורת חשיבה מסויימת.


אתן לכם דוגמה מחיי היום יום שלי
כשיש רעש מממנוע הרכב , ההסבר הסביר הוא
שיש בעיה מכאנית כלשהי

הפתרון :
דורש פרוק בדיקה והחלפה .

ההסבר של

“בגלל שאתמול נסעתי בשבת ,אלוהים העניש אותי ,
שלח קרניים קוסמיות שפגעו במחשב המנוע .

הפתרון במקרה הזה:

עלי להתפלל לאלוהים ולבקש מחילה ”

על פי העקרון של אוקהם קצת פחות סביר בעיני.

ככל שאני חי שנים רבות יותר , אני מבין שיש אחוז אוכלוסיה ענק בעולם שהתער של אוקהם לא ברור להם .

היינלין

אני מניח שזקנים כמוני חובבי מד”ב זוכרים את רוברט היינלין

סביב שנות ה 70 של המאה הקודמת
נחשבו היינלין, לצד אסימוב וארתור סי קלארק
לגדולי סופרי המד”ב של התקופה.

היינלין
הסופר שפחות אהבתי ,
לא אהבתי את ” גר בארץ נוכריה ” שלו

היילנין נהג להגיד את דעותיו החריגות לא רק בספריו

” התער של היינלין ”
הרבה פחות מפורסם מזה של אוקהם
סוג של “מקרה פרטי “
של אוקהם
אצל היילין זה בולט בכתביו במיוחד מ 1940-1970
וזה משהו בסגון הזה :
“אל תניחו שמשהו נעשה מרשעות
כשטיפשות היא הסבר מספק,
אך אם טיפשות לא מספקת הסבר
אין להתעלם מהרשע “

כבר תקופה שאני חושב על כך לאור ההתנהלות של הממשלה
” המבריקה “
שלנו.

רוב התנהלות הממשלה הנ”ל
היא פשוט טיפשות , אנשים כמו קרעי , מאי גולן , מירי רגב , ורוב שאר חברי הממשלה ,
פשוט אנשים מאוד מאוד טיפשים וחסרי יכולת ניהולית בסיסית ,
הם מאוד מושחתים זה נכון .
אבל אין להם יכולות תיכנון של משהו מרושע ובאמת מורכב .

זה לא נכון למי שמנהל את כל זה , וחלק מחבורת היועצים שלו , קשה להגיד עליהם שהם ” טיפשים ”

דוגמא נוספת
כל מיני ” לשעברים ” בסגנון גנץ ושאר הליצנים…
במשך שנים התגלגלו מתפקיד לתפקיד , הסתכלו ימינה ושמאלה ולא הבינו איך לא רואים שהם טיפשים

כנראה בשלב מסויים ,
אפילו חשבו לעצמם שאולי הם דיי חכמים
הרי אף אחד לא קולט .
והתחילו להאמין באמת שהם חכמים יותר מאחרים.

לפעמים קורה איזה
” רגע אלוהי ”
שאני מכנה,
” חזרה לממוצע “
אנומליות לפעמים יכולות להמשך שנים רבות
אולי אפילו חיים שלמים של אדם
אבל בסוף , יש תמיד את
” החזרה לממוצע “
המציאות מחזירה אותך להיות הילד הלא חכם שהיית תמיד ,
אתה מבין “שהילד” עשה כמה דברים שגדולים עליו בכמה מידות
ועכשיו הוא לא יודע איך לצאת מהם.

והילד הזה הוא אתה.

גם כאן היינלין צודק , זה בדרך כלל יותר טיפשות מרשעות .


***********************************************

אי שם סביב 2002 אולי שנה שנתיים קודם, בזמן האינתפדה השניה הבנתי שישראל כמדינה הולכת למקום רע .

מי מחברי שמכיר אותי כבר תקופה , יודע שזו דעתי.

התחלתי, כבר אז, במספר מהלכים כדי להתוכנן לעתיד הזה ,
בזמנו הייתי בטוח שזה יתחיל ” אחרי מותי ”
ואם הגיל הממוצע של גברים בישראל הוא סביב 80

תעשו חישוב , על מתי הערכתי שיקרה מה שבעצם התחיל לקרות עכשיו .

איך אני רואה את ישראל
בשנים הקרובות?..
ואיך ביותר רחוקות ?

לדעתי , יקרו כאן כמה תהליכים הפוכים בו זמנית ובטווחי זמן שונים.

ישראל , לדעתי האישית בלבד , הולכת לכמה שנים מאוד טובות כלכלית וגאופוליטית

כמה שנים?
3, אולי 5 , אולי 7
אם ממשלת ביבי תמשיך להבחר כאן בהנחה שיהיו בחירות לא מזוייפות בבחירות הקרובות

אזי תחשבו על משהו כמו 3 שנים

אם במקרה , תקום ממשלה סבירה מינוס
, נניח איזה בנט כזו ,
אזי אולי סביב 5-7 שנים .

אם לפני שנתיים ראיתי איזו הזדמנות חד פעמית לשינוי כיוון בישראל
ואפילו כתבתי שחלון ההזדמניות הוא שנה מפרוץ המלחמה להפלת הממשלה הנוכחית .

זה לא קרה ,
חלקית ,
בגלל ילדים טיפשים שהפכו למבוגרים מטומטמים בסגנון גנץ.

וחלקית
כי זה מה שחלק עצום באוכלוסיה של ישראל כיום רוצה ובוחר
בגלל טיפשות ( היינלין )
וכבר היה מי שאמר
” כל עם מקבל את המנהיגים המגיעים לו “

אם חשבתי שיש איזה סיכוי לא גדול לשינוי של 180 מעלות ,
כרגע לא רואה אפשרות כזו .

כאמור מה שלדעתי יקרה ,
זה כמה שנים מאוד טובות כלכלית במיוחד למעמד הביניים היותר גבוה זה שיש לו רכוש מסויים .

קחו ונצלו את השנים הללו להתכונן לעתיד .

דווקא השנים הטובות הללו , ימסכו את הבעיות הקשות מאוד של ישראל

מכירים את זה שיש קבלן שהחברה שלו בעצם פושטת רגל
אבל הוא עצמו נוסע במרצדס ?

אז ישראל היא קצת כך .

הסמוטריץ מנפיק אגרות חוב ל 100 שנה בעולם , הכסף נכנס לישראל עכשיו .

במקרה של ממשלה סבירה ,
הכסף ילך לתשתיות שיקום הצפון הדרום , והצבא ,
יחד עם מיצוב מעמדה של ישראל כמעצמה צבאית אזורית ( זמנית )
ומעצמת ייצור נשק עולמית.

החולשה של שאר האיומים על ישראל קרי איראן לבנון סוריה וכו…
כל זה יגרום לפעילות כלכלית אדירה במשך מספר שנים .


במקרה של ממשלת סמוטריץ , עדיין יזרום חלק מהכסף למטרות סבירות אבל חלק גדול יזרום להיכן שרוב האנשים הסבירים מבינים שאסור לו לזרום.

קרי חרדים , עזה , נערי גבעות וגרעינים תורניים .

ולכן מספר ” השנים הטובות ”
יתקצר.

בסוף , את ההלואות הללו צריך להחזיר והחשבון יגיע.

בכל מקרה , החלק היצרני ההולך וקטן של אוכלוסיית ישראל ,
חלקו כבר הבין לאן המגמה הולכת .

חלקים אחרים יבינו בשנים הקרובות.

מי שיכול נפשית וכלכלית לעזוב ,
יעזוב

בעשור שלאחר המשבר הכלכלי של יוון חצי מליון איש עזבו את יוון.

אגיד את זה בצורה בוטה שכולם יבינו , אם מחר יעלמו 500000 חרדים מישראל
מצבה של ישראל ישתפר פלאים.

זה לא יקרה!

החצי מליון ויותר שיעזבו את ישראל , לא יהיו חרדים .
מי שיעזוב , זה מי שישראל לא באמת רוצה שיעזוב , אבל ערוץ 14 מעודד את העזיבה שלו
ישראל איננה יוון.
ישראל לא תהיה מסוגלת לעמוד בכמות וסוג האוכלוסיה שתעזוב.

עוד 100 שנה
ההיסטוריה תזכור את הממשלה הזו יחד עם עשרות אלפי משתפי הפעולה שלה במערכת המשפט , החוק והצבא כגורם שחיסל את ישראל .

נכון
“It ain’t over till the fat lady sings”

ואולי יש סיכוי לשינוי , אני כאמור לא כל כך רואה את זה.



***************************************************


שנה עברה מאז כתבתי פעם אחרונה בבלוג הזה .

זה לא שאין על מה לכתוב , להפך היתה שנה קשה בהרבה מאוד מובנים , אבל כנראה שלא היה חשק או כוח לכתוב .


נ.ב

אם כבר הזכרנו את מאי גולן
והתער של היינלין

היא לא התער הכי חד במספרה

למעלה התוצר של האנשים שמנהלים את המדינה ,
וזה לא שאני נגד קנאביס דווקא

למטה


” מעבדה ”

לנבטי ברוקלי
אצלי בבית

אשאיר לכם ביצוע יפה ודיי חדש
לבולרו מ 1945
בשם
Dos gardenias

זכה לעדנה מחודשת
בסוף שנות התשעים עם יציאת הדיסק הקובני של בואנה ויסטה סושייל קלאב

אסיים את הפוסט עם הציטוט האלמותי שאני מאוד מחבב
מתוך מחזה של פרדריך שילר
 “Against stupidity the gods themselves contend in vain” 

בתרגום שלי
” כנגד הטיפשות
אפילו האלים עצמם אמרו נואש ”
איך זה קשור למד”ב

מי שיודע , מוזמן לכתוב בתגובות


ערב טוב

נתחיל כרגיל מהסוף
ביום שישי מוקדם בבוקר יצאתי מקוסמוי על מעבורת ליבשת.
הכוונה היתה לטייל לאט יחסית בדרך לצ’נג מאי 1500-2000 קמ תלוי בתוואי.
לאחר יום אחד של טיול , וקצת יותר מ 600 ק”מ
בסוף היום הגעתי לחדר ששכרתי ,
הרגשתי שזהו.
אין כבר חשק לטייל יותר הפעם ,
עייפתי ,
חלק מהסיבות אפרט בהמשך .
החלטתי שביום למחרת , אנסה להגיע עד צ’נג מאי מרחק של 820 ק”מ צפונה.
הכבישים בתאילנד ברובם צרים , בחלקם הגדול ,קשה לרכב מהר.
זו גם העונה הגשומה ויורד מידיי פעם גשם .
בנוסף ,האופנוע שלי קטן
קשה לרכב עליו במהירויות של 120/130 לאורך זמן ,
הוא לא מאוד יציב והמנוע צועק ” הצילו במהיריות הללו .
11 שעות רכיבה מאוחר יותר , בסוף היום ,עדיין באור הגעתי לדירה שלי בצ’נג מאי , הרגשתי הקלה
הרגשה של ” לחזור הביתה ” .

לפעמים מחליטים החלטה ומבצעים אותה
מרגישים ” שהכל נמצא בדיוק במקום “
זו ההרגשה.
יש שיר של רדיוהד בשם
Everything
In Its Right Place
הקליפ הבא מתוך סרט מד”ב בדיוני בשם
The Creator
ברקע אותו שיר

************************************************************************************

נחזור בדיוק 4 שבועות אחורה
יום שלישי 6/8 שש וחצי בבוקר יצאתי לחדר כושר , גשם קל ירד,כרגיל צעדתי ברגל
בשעה 8:00 בערך בן אחותי היה אמור לנחות בצ’נג מאי מהפיליפינים
רציתי להספיק להתאמן לפני שהוא מגיע אלי לדירה.
בערב , אמורים היו לנחות גם עמי אמיר והראל , איתם תכננתי טיול אופנועים בצפון תאילנד.
בערך בשמונה בבוקר ראיתי שאני קצת באיחור , ירד גשם , רצתי מחדר הכושר לכיוון הדירה,
הגעתי למעבר חציה בצומת עמוסה מאוד
הסתתרתי תחת שלט חוצות מטפטוף הגשם.
כמה דקות לאחר מיכן , הצומת נפתחה למעבר הולכי רגל ,
בערך 10-15 שניות לאחר מיכן התחלתי לחצות במעבר חציה
רוכב קטנוע , במהירות דיי גדולה ובאדום מלא ( שלו ) נכנס למעבר החציה בלי שקלטתי אותו
פגע בי והעיף אותי באויר.
ללא ספק הוא אשם , אבל
וזה אבל גדול!
באותו בוקר לא הייתי מרוכז , הייתי צריך לקלוט את רוכב הקטנוע , אבל לא קלטתי.
ברגעים הראשונים אחרי הפגיעה , נעמדתי על המדרכה בצד , בגשם .
כמיות דם ענקיות זרמו לי מהיד , בקושי דרכתי על הרגל.
המחשבה הראשונה שעברה לי בראש
” שיט , שבר פתוח בכף יד ימין ,
זהו ,הטיול אופנועים הלך “
הצומת הנ”ל נמצאת 3 דקות הליכה מבית החולים של צ’נג מאי , כל בוקר בדרך לחדר כושר חלפתי על פניו
ואמרתי לעצמי שהוא נראה נקי ומסודר.
בצורה מפתיעה , תוך 3 דקות ,
כאילו משום מקום עצר לידינו אמבולנס.
החובשים לא דיברו מילה אנגלית, הושיבו אותי וניסו לעצור את זרימת הדם עם איזו תחבושת מביכה
ניסתי להסביר להם שצריך לתפור .
הם התעקשו על אותה תחבושת.
לאחר כמה דקות , יצאתי מהשוק והסחרחורת הראשונית, קמתי ופשוט צעדתי ברגל לבית החולים.
החובש עוד ניסה לרדוף אחרי אבל המשכתי ברגל.

נכנסתי לחדר המיון גורר רגל.
מטפטף כמויות של דם על הריצפה הנקיה שלהם .
נתתי להם צילום של הדרכון ואמרתי להם מייד
משפט שתמיד רציתי להגיד אבל בנסיבות אחרות
money is not an issue

צחקתי לעצמי בלב .

בקבלה , בחורה אחת דיברה אנגלית טובה אבל היתה עסוקה
לאחר כמה דקות הגיע רופא , גם הוא דיבר אנגלית דיי טוב.
אמרתי לו דבר כזה.
אין לי בעיית כסף , הייתי רוצה אם זה אפשרי שתבצעו את הדברים הבאים
דחוף , לשטוף את הפצע הפתוח ביד ולתפור
אחר כך , צילום לכף יד ימין, צילום לרגל ואולטרסאוד לשריר הרגל הארבע ראשי ימין
פלוס זריקת טטנוס
פלוס אנטיביוטיקה טווח רחב.

הרופא הסתכל עלי , ופשוט אמר ,
“בסדר” ,
אבל קודם זריקת הרדמה ושאמתין 15 דקות עד שזה יתחיל לפעול.

” אין זמן
אני מפחד מזיהום כאן , תשטוף טוב טוב , ולתפור “
” בלי הרדמה “
הוא צחק ואמר
” מה שאתה רוצה “
אתה הבוס

לקח בקבוק מיים סטרליים ובקבוק פולידין , הרים את הקרעים של העור ביד ושטף טוב טוב

האמת…
ראיתי כוכבים מרוב כאב
האחות שהגיעה לתפור שאלה שוב אם אני לא רוצה הרדמה
אמרתי לה שאחרי הפולידין כבר כלום לא כואב , ובאמת התפרים כאבו פחות

הפצע נקי לשביעות רצוני לפני התפרים.

בשלב הזה כבר חשדתי שזה לא שבר , עדיין לא הייתי בטוח .

ברקע , תוך כדי תקשרתי עם חברת הביטוח ,
ועם בן אחותי
הסברתי לו איך לפתוח את הדירה
לאן ללכת לעשות כרטיס סים
ומה קורה איתי .
והודעתי גם לחברים שכבר היו בבנקוק בשדה התעופה
שנפצעתי .
כבר הבנתי שכנראה לא שברתי את היד כי אט אט הצלחתי להזיז קצת את האצבעות וכף היד

כולם כמובן היו בטוחים שנפצעתי עם האופנוע ולא כהולך רגל במעבר חציה .
למי שרוצה בסרטון הבא תופרים את היד
תעוד לדורות הבאים

צילום כף היד והרגל הראה שאין שברים
השריר הארבע ראשי היה קרוע.

הבחור שפגע בי בנתיים הגיע לחדר מיון בעצמו בעזרת אותו אמבולנס
מהקבלה הודיעו לי שהביטוח שלו יכסה את כל ההוצאות שלי
מה שחסך לי לא מעט בירוקרטיה מול חברת הביטוח.

פחות משעתיים לאחר התאונה גררתי רגל לכוון הדירה ,
ניסו לשכנע אותי לבוא בכל יום להחליף תחבושת
אמרתי להם שאשמח להצטייד בפלסטרים תחבושות פדים ופולידין ואעשה את זה בעצמי
כך היה

********************************************************************

הבן של אחותי גיא , סידר לעצמו סים ע”פ ההסבר שלי והגיע לדירה
במקור,
התכוונתי לשכור לו קטנוע אצל מישהו שאני מכיר ,
לא היו בי כוחות.
פשוט שכרנו דרך המקום בו אני גר , ניסיתי קצת לנוח
כמובן שלא הצלחתי.
בערב הגיעו החברים ,
מבעוד מועד שכרתי עבורם דירה קטנה נוספת.
סגרתי בסוכנות השכרת אופנועים על 3 אופנועים שהיינו אמורים לאסוף למחרת בבוקר
כמו כן הזמנתי משלוח של ציוד כמו תיק סבל עמיד במים ערדליים וכו

בתמונה מעלה , האיחוד של ארבעתנו .


מאחר וירד קצת גשם
לא הייתי מסוגל עדיין להביא את עצמי לנסות לרכב על אופנוע ,
לקחנו כולנו מונית לאזור המרכז לקנות משהו לאכול.

למחרת בבוקר הצלחתי לעלות על האופנוע בקושי , נסענו לאסוף את האופנועים מההשכרה
ומיד לאחר מיכן ,יצאנו כולנו לטייל באזור
טיול הכרות עם כבישי תאילנד והאופנועים.
אישית , הרכיבה באותו יום היתה לי קשה , אבל לא בלתי אפשרית כפי שחששתי.

************************************************


לאחר כמעט 61 שנים תחת השמש , יש מסקנה אחת דיי ברורה שהגעתי אליה
צריך ללמוד להכיר את עצמנו.
לסמוך על עצמנו שנדע להתמודד עם כמה שיותר דברים לבד ,
וגם להכיר במגבלות שלנו.

זקוקים למעט אנשים אהובים
כאלו שנדע שאפשר לסמוך עליהם
והם עלינו.
ולקוות שלעולם לא נזדקק להוכיח את זה .
(לקרוא את המשפט הזה שוב ,כדי להבין מה הוא באמת אומר )

במקרה האישי שלי , יש לי משפחה קטנה.
ויש מספר קטן של חברים טובים.

והתובנה האחרונה שכבר הזכרתי אותה בבלוג הזה בעבר היא
לעולם לא יקרה רגע ” מושלם ” לביצוע משהו
תמיד יש סיבות ” למה לא “

שוב אצטט את ויין דייר ז”ל
“Go for it now. The future is promised to no one.”
תמיד נצטער בעתיד על דברים שלא עשינו , כי
” לא הגיע הרגע המושלם “
ולא על חוויות שצברנו

**********************************************
כבר תקופה דיברתי עם אמיר על כך שיצטרף אלי לטיול אופנועים בתאילנד.

לפני כמה חודשים הצלחתי לשכנע גם את הראל שיצטרף
ישבנו יחד ואם אני לא טועה אמרתי
טיול האופנועים האחרון שלנו יחד היה לפני 11 שנה
אנחנו לא הופכים צעירים יותר.
יאללה בואו לתאילנד .

יוון 2012 הראל מימין , אמיר ואני

מאותו רגע , הטיול החל לקרום עור וגידים,

התוכנית היתה כזו.
ממילא בדרכי לתאילנד ,
שם ממתין לי אופנוע שנקנה כבר ב 2019
אבדוק בנושא השכרת אופנועים,
אשב על מסלול טיול ,
בקיצור אארגן הכל מראש.
וכמה שבועות אחר כך , השאר יצטרפו.

לאחר כמה ימי דיונים עמי התקשר , גם רצה להצטרף
דנו בכך שזה טיול לא קל , ועמי החליט גם להצטרף
וכך היה.

*************************************************************

אנחנו שישה חברים , חלקנו מכירים 30 שנה וחלקנו מכירים 50 שנה ויותר
במשך תקופה ארוכה יש לנו מסורת
להפגש לארוחה פעם בכמה שבועות.

לפי סדר ההכרות שלי
את אמיר אני מכיר כמעט 60 שנה ,
אבא שלו היה חבר ילדות של אבא שלי ביגוסלביה
וגם הסבים הכירו .

את הראל אני מניח שאני מכיר סביב 50 שנה, למד עם אמיר בבית ספר יסודי.
עם הראל טיילתי לא מעט לפני 30 שנה באוסטרליה.

את יאיר הכרתי בתקופת הצבא , יצא לו גם להיות מטופל של אמא שלי
אחרי הצבא אמיר עבד בעסק המשפחתי שלהם תקופה.

את עמי הכרתי בתקופת הלימודים שלי בטכניון , בזמן שהוא ואמיר למדו במרכז
הוא גם קנה ממני את אחד האופנועים שלי.
עמי אמור להיות תמני , אבל אומרים על התמנים שהם קמצנים ורזים ( היו)
אז עמי לא קמצן ולא רזה.
(אולי גם לא תמני )

ולבסוף יש את נמרוד, את נמרוד הכרתי בשנות התשעים , גרנו אז בתל אביב
עבדנו בתחום האופנועים , אמיר ונמרוד עבדו יחד באותו מוסך.
לנמרוד עדיין יש מוסך אופנועים כיום.

כמה ימים לפני הטיסה שלי לבנקוק , עמי כהרגלו השקיע בארוחה אצלו בבית
בתמונה מטה
מימין לשמאל
עמי
אמיר
אני
יאיר
והראל
נמרוד מאחר כרוני למפגשים ,
לכן הוא לא מופיע בתמונה.

*********************************************************************

למרות חוסר הידיעה לגבי טיסות והמצב בארץ , נחתתי בתאילנד באמצע יולי.

על כך אפשר לקרוא בפוסטים הקודמים.

עברתי בסוכניות השכרה שונות ,
מצאתי סוכנות שהאופנועים בה היו שמורים מאוד וסגרתי על תאריכים.

בנוסף , הזמנתי ב ” לאזאדה ” ( עלי אקספרס , של אסיה ) ,
ציוד , תיקי סבל נגד מים שהתגלו כתיקים מדהימים .
רצועות , גומיות ערדליים וכו…

ואז
ביום שכולם היו אמורים להגיע , עברתי תאונה
זו שתארתי בתחילת הפוסט.

כמו שכתבתי , הדבר הראשון שעבר לי בראש היה

” שיט , שבר פתוח בכף יד ימין , זהו הטיול אופנועים הלך “

למזלנו , כאמור , לא היה שבר.

החלטנו לצאת לדרך ביום שישי 9.8.24

בתמונה מטה אנחנו לפני היציאה מצ’נג מאי , האופנוע שלי השחור העמוס

בתמונה מטה , ביום השני של הטיול ברקע הנוף ההררי המדהים , פארק דוי איתנון ההר הגבוה ביותר בתאילנד

ומטה מצורף סרטון שהראל צילם ביום הראשון או השני של הרכיבה

View this post on Instagram

A post shared by Harel Gardin (@dive_and_see)

כמו שרואים בסרטון , כבישים לחים עד רטובים , עליות וירידות חדות מאוד , מאות סיבובים ביום

נוף נפלא ,

המסלול שבחרתי נקרא ” מי הונג סונג לופ ”
מסלול מעגלי שיוצא מצ’נג מאי , רכיבה הררית עם אלפי סיבובים נוף מדהים , סביב 800-1200 ק”מ

ללא ספק אחד המסלולים היפים שרכבתי בהם .


********************************************

טיול מהסוג הזה , טיול לא תמיד קל , צריך לשמור על ריכוז לא מעט שעות ביום
כבישים קשים , לעתים רטובים , אמיר התחיל את הטיול חולה עם חום
עמי כנראה נדבק ממנו , וחלה גם הוא.

וכמובן שאני לאחר התאונה , התנהלתי כמו זקן בן 61 ,
למרות כל זאת היה טיול נפלא .

כשהרגשנו שעברנו יום קשה
וצריך לנוח יום , מצאנו מקום יפה לעצור .
מקום כמו בסרטון הבא
גם יצא יום גשום במיוחד.

בדרך צפונה ל”בן ראק תאי”
ופאי , למי שמכיר
עוצרים להתלבש כשמתחיל גשם

נופים מדהימים ,

חברים טובים

ובעיני
גם אוכל טוב ,

מה בעצם צריך יותר ?


******************************************

צריך היה להחזיר את האופנוע של עמי
מוקדם יותר מאמיר והראל…

בדרך חזרה,
ביום האחרון ,

רכבנו כמה שעות,
עשר דקות לפני שהגענו למלון בעצם.

עמי לא הרגיש טוב , עצרנו באקראיות מוחלטת לצד הכביש לקנות משהו לשתות .

סתם מקום על כביש ראשי בכניסה לצ’נג מאי.

ראיתי כמה תאילנדים במדי עבודה של הונדה
שהגיעו לקנות אוכל באותה שעה שעצרנו.
קלטתי בזוית העין אחד מהם מביט בי
הסתכלתי חזרה
הבחור שהביט בי היה הבחור על הקטנוע ששבועיים קודם פגע בי .
הוא חייך , ראיתי שתיקנו לו את השן שנשברה , הראתי את היד
כאילו להראות לו שהכל בסדר.

היה שם רגע דיי מדהים של סגירת מעגל ,
סוג של אקראיות שגורמת לנו לפעמים לתהות על כל עניין
” האקראיות ”
פשוט חייכנו , כאילו סגרנו שהכל בסדר וזהו .


************************************************************




מה עם היד שלי ?|

הייתי אמור להגיע לבית החולים לאחר 7-8 ימים לבדיקה ולהוריד את התפרים
שמרתי על נקיון הפצע בקנאות דתית של אורית סטרוק .
לאחר 8 ימים החלטתי שהפצע הגליד מספיק , הסרתי את התפרים עם מספריים קטנות שחיטאתי.
גם הקרע בשריר הארבע ראשי השתפר עד לרמה שחזרתי ללכת ברגל בג’ונגל.

עברו כמה שנים מאז נפצעתי בצורה כזו ,
שמחתי לראות שעדיין מצליח להחלים יחסית מהר.

הספקנו לטייל עוד כמה ימים באזור צ’נג מאי

וגם בכמה שווקים בצ’נג מאי עצמה

לאחר כמה ימים כאלו , החזרנו את האופנועים של אמיר והראל ,
והם עלו על טיסה לקוסמוי

ומה איתי ?
אני
החלפתי שמן וצמיג אחורי
ביום שישי , ביום שהם טסו
בשש בבוקר יצאתי על האופנוע
לקוסמוי

1520 ק”מ + מעבורת של שעה וחצי


לקח לי יומיים!

בדרך היה לי גם דברים כאלו

בשבת בערב הספקתי לעלות עם חבורת רוכבי אופנוע ממלזיה על המעבורת האחרונה לקוסמוי
הגעתי למלון שבו התאכסנו אמיר והראל בחושך לאחר תשע בערב

אם נחזור לתחילת הפוסט , הכוונה המקורית שלי הייתה , לקחת זמן ולטייל בדרך חזרה לצ’נג מאי

לאחר יום אחד של טיול הבנתי שעייפתי .

היו חודשיים אינטנסביים , לא באמת נחתי מאז שנפצעתי , ורצתי לחזור למקום בו אני מרגיש בבית .

היום זה סוף השבוע האחרון שלי בתאילנד

שמח לחזור לארץ , אני מתגעגע לבנות שלי לבית שאני אוהב , ולחברים
מחר אצא לטרק אחרון של עשרים ומשהו ק”מ
וביום ראשון בבוקר אאפסן את האופנוע אצל הת’ר , חברה שלי שגרה כאן שכרגע באוסטרליה

כבר פחות או יותר הכנתי את האופנוע

למי שנותר עדיין כוח וחשק אוסיף סרטון נוסף מהטיול

View this post on Instagram

A post shared by Harel Gardin (@dive_and_see)

כפי שכתבתי בפוסט , במשך שנים
כל כמה שבועות אנחנו,
החברים ,
נפגשים ,
לא מעט פעמים המפגש מתרחש בבית של אחד מאיתנו .

מודה ,
אני לא חובב בישול גדול
ולא חובב ארוח גדול.
כך שמספר הפעמים שארחתי אצלי בבית היה דיי קטן .

הפעם השתדלתי מאוד שהארוח של החברים אצלי בתאילנד יהיה מוצלח ככל האפשר

נראה שהצליח לי לא רע

אם יש שיר שמסמל בעיניי חברות ששורדת את שיני הזמן זה השיר
As Time Goes By

מתוך הסרט קזבלנקה
כאן בביצוע של פרנק סינטרה

פוסט ארוך , הרבה תמונות וסרטונים לקראת סוף השבוע

שבת שלום

נכון להיום , יום שני 5/8/24
שני חברי ילדות שלי אמורים להמריא אחר הצהרים לפי שעון ישראל לכיוון בנקוק.
שכרתי עבורם חדרים , סגרתי על השכרת אופנועים , והזמנתי ציוד לטיול.
לא נדע כנראה עד לרגע ההמראה האם זה קורה או לא.
זו ישראל 2024.

כמו שכתבתי בפוסט הקודם , מה שמדכא במיוחד כאן זה שחצי מהאוכלוסיה חושבת שזה סביר
שהנהלה כושלת שהביאה את ישראל לפשיטת רגל
ושנמצאת בהנהלה כ 20 שנה ,
היא ההנהלה המתאימה לחלץ אותנו מהקריסה הזו .
לחצי מהאוכלוסיה כמעט ,
נראה הגיוני שבזמן מלחמה ראוי שעשרות אלפי צעירים לא יתגייסו
יגנבו משאבי עתק מהמדינה למחייתם ורובם לא ממש יעבדו.

לאנשים גם נראה הגיוני להסתמך על ארה”ב ובנות בריתה להגן עליינו , לספק לנו נשק , חלקי חילוף וכסף
ותוך כדי לקלל אותם בפרצוף
סך הכל התנהגות סבירה.

*********************************************

כבר כמה ימים לא ישן טוב , הסיבות מובנות
אחד השירים הנוגעים בשיבה הביתה זה השיר של הלהקה הוולשית סטראופוניקס משנת 2003 שהופיע גם בסרט
” התרסקות ” משנת 2004
למי שלא ראה סרט נהדר על מורכבות אנשים , וכיצד אנשים דוגלים לכאורה בהתנהגות מסויימת אבל ברגע האמת נוהגים הפוך בעולם האמיתי.


השיר
maybe tomorrow

***************************************

לפני שבוע תכננתי טרק קצת קשה באזור הררי , סך הכל סביב 14 ק”מ ולא כל כך רציתי ללכת לבד
פרסמתי באיזו קבוצת פייסבוק את המסלול , ושאלתי אם יש מישהו שרוצה להצטרף
בחור רוסי בשם רומן ( בתמונה בחולצה הצהובה )
ענה שישמח לצטרף..
תחילת המסלול כשעה ועשרים של רכיבה מצ’נג מאי , איזור הררי דיי גבוה
שיא המסלול בגובה 1700 מטר.
קבענו להתחיל לצעוד ב 9 בבוקר
הגעתי ברבע לתשע , החלפתי בגדים וראיתי שמישהי שלחה לי הודעה שהיא יוצאת בשמונה מצ’נג מאי ותגיע בתשע ורבע.
המתנו
זו ג’ס
התאילנדית שבתמונה מעלה .

לאחר צעידה רצופה של כמעט 800 מטר עליה בגובה הגענו

לי אישית , כמו שאמרתי בעבר , עליות קשות עושות רק טוב .

הירדות החדות דיי גומרות לי את הברכיים ובניגוד לריצה שלי בעליות אני ממש מקרטע בדרך למטה

בסוף המסלול צריך לחצות לא מעט אשדי נחל ונרטבים כהוגן

הפיסגה בגובה 1750 מטר

את התמונה הנהדרת הבאה ג’ס צילמה

ויש גם עלוקות
עלוקות הן כמו טיל מונחה חום הן חשות בחום הגוף של בעל החי יושבות על קצה ענפים או שיחים
וכשהן חשות את החום הן מתמתחות , ונדבקות אלינו לבגדים ולמרות שאני הולך עם מכנסיים ארוכים
עדיין הן מצליחות בסוג של דילוגים לזחול דרך הגרביים אל הרגל מתחת.
עוזרת
מריחת כמות נדיבה של דוחה יתושים בעל מספר DEET גבוה ( החומר הפעיל)
ישירות על הבגדים .

View this post on Instagram

A post shared by yigal w (@yigalw7)

היה טרק נהדר , ואלו שהצטרפו אלי, היו מאוד נחמדים.
לקינוח בסוף המסלול ישבתי בכפר לשתות קפה ברגע שהתחיל לרדת מבול.

לסיום עוד תמונה נהדרת שצילמה ג’ס , אחד ממיני הצמחים הטורפים הלא מעטים שיש כאן

התמונות צולמו בעזרת הטלפון שלה , מצלמת נהדר מסתבר

בסך הכל רומן בחור רוסי גדול וכבד , סחב את עצמו יפה מאוד יחסית בעליות החדות

******************************************************************



את רחוב סומסום לא ממש אהבתי , אבל בסוף שנות השבעים אהבתי מאוד את החבובות
את המוזיקה
את הבדיחות , את הפורמט
על כל אלו היה אחראי איש הבובות הגאון ג’ים הנסון
חודש שעבר יצא לי לראות את סרט הדוקו עליו
פשוט מרתק.
ממליץ לראות .

צרפתי את השיר הידוע שנכתב במיוחד לסרט ” החבובות “
1979
גים הנסון מתחת למים לא מעט זמן בזמן הצילומים של קרמיט בביצה שר
כדי להפעיל את קרמיט .

***********************************************


סרט נוסף מומלץ
הדוקו ” נשימה אחרונה ” 2020
מרתק כמו סרט מתח
וחידש לי המון בנושא צלילות עומק , שהן סוג של להיות בחלל , רק מתחת למים
מומלץ

***************************

נחוזר לצפון תאילנד , צ’נג מאי , אצרף שני סרטונים שמראים למה כל כך אוהב את העיר
ואיך נראים החיים במדינה נורמלית , בה סף הלחץ נמוך ואנשים מאוד לא אלימים

הראשון זה קטע קצר ממקום שנקרא
North Gate Jazz Co-Op

אוירה נהדרת , נגנים, בדרך כלל ברמה גבוהה ,
אבל עמוס כמעט כל לילה

View this post on Instagram

A post shared by yigal w (@yigalw7)

והקטע השני , הרבה פחות בגלל המוזיקה
הרבה יותר בגלל תחושת הרוגע ,
בפאתי שוק הלילה של יום ראשון
קבוצה תאילנדית מנסה לגייס קצת תרומות ,
שרים ,
תיירים, תאילנדים, משפחות עם ילדים קטנים מתרוצצים

View this post on Instagram

A post shared by yigal w (@yigalw7)

אוירה רגועה פשוט מדינה נורמלית .
עשה לי עצוב


what’s going on
??

אין מה להגיד יותר , שיהיה רגוע
ערב טוב .

כמעט שבוע מאז שחזרתי לצפון תאילנד.

מעל תשעה חודשים לא כתבתי כלום , כמה וכמה סיבות גרמו להפסקה הזו

אבל הסיבה העיקרית כמובן היא ה 7/10

כנראה יהיה פוסט ארוך , עם מוזיקה , תמונות ,
ולא מעט כתיבה שתארך כמה ימים .

נתחיל באריה מתוך האופרה טוסקה
של ג’אוקמו פוצ’יני , אופרה על סחיטה בגידה , תאוות בצע וריקבון
קטע מתוך המערכה השלישית המסתיימת
במותה של טוסקה ואהובה.
סוג של מאפיין את מצבה של ישראל כיום.
הקטע הנ”ל הופיע גם בסרט המצויין ” 22 כדורים ” עם ז’אן רנו

********************************************
מי שמכיר אותי ואת דעותיי , יודע שלפחות 20 שנה ידעתי או דיברתי על כך שאין עתיד לישראל כמדינה

עבורי מה שקרה עכשיו , היה כמו לצפות בתאונת רכבות מרחוק ולדעת שאין דרך להסיט את הרכבת שלנו ממסלולה.

דבר אחד הפתיע אותי , התזמון והעוצמה , תמיד חשבתי שהקריסה תגיע לאחר מותי ,
או בסוף חיי משהו כמו 15-20 שנה מהיום.

זה קרה עכשיו.
וקרה מהר,
כמו שתמיד קורה למדינות ,אימפריות או חברות ענק .

בעולם שוק ההון
חברות ענק כדוגמת הבנק השוויצרי קרדיט סוויס , מתדרדרות בהדרגה כמעט ללא משים לקריסה
מי שעוקב יודע, שקרדיט סוויס היה בצרות לפני כמעט 20 שנה.
בנק שווצרי בן כמעט 170 שנה בהדרגה תוך ניהול כושל מתמשך גלש באיטיות רבה לצרות , ממתין לקש שישבור את גבו
הקש הזה הגיע בשנת 2023 לכאורה ” בהפתעה ” , אבל כל מי שבתחום וקצת התעמק ידע שאולי ” הקש ששבר” הגיע בהפתעה
אבל הקריסה היתה בעצם בלתי נמנעת.

כך גם ישראל , הקש ששבר את המדינה היה ממשלת האפסים האחרונה של ביבי , אבל הזרעים נזרעו אי שם לפני 40 שנה בערך
אישית , ראיתי את הקריסה של ישראל 20 שנה לאחר שהזרעים נבטו קרי אי שם סביב שנת 2001.
כאמור , חשבתי שייקח עוד זמן.

**********************************
בשנה האחרונה ראיתי מעט סדרות והמון סרטים
אחת הסדרות , לכאורה מערבון ,
בכיכובה של אמילי בלאנט
The English
בפועל , סידרה על זילות הרוע והחיים אצל רוב בני האדם , נדירות הדבר הזה שנקרא חברות
והאקראיות בה דברים קורים לנו בחיינו
משחק מצוין
פסקול יוצא דופן
סידרה מדכאת ומעוררת תקווה בו זמנית

מתוך הפסקול
INTO DUST
להקה בשם
MAZZY STAR

*******************************************

בתחילת המלחמה , נכנסתי לסוג של מצב “מלחמה ” בעצמי
בכל יום רצתי 15 ק”מ , רוב ימי השבוע יצאתי אחר כך לטיול רגלי של 10-18 ק”מ ובנוסף 3-5 לילות בשבוע שמרתי במושב בו אני גר , כי נדרשו המון אנשים לשמירה .

כך היו ימים בהם סיימתי לשמור בשעה 5 לפנות בוקר , בשש יצאתי לריצה של 15 ק”מ ואחר כך היו לא מעט ימים של הליכה של עוד לא מעט ק”מ ברגל .
התעייפתי מאנשים ,שיחות הלילה בשמירות עייפו אותי .
התעייפתי מהאפסים בתקשורת שבירברו אותנו למוות ,
ובטח שמאסתי באסופת הטיפשים שיושבת כיום בכנסת , כל 120 חברי הכנסת היום הם אפסים, שלא מייצגים את ההתפלגות הנורמלית של אפסות כזו באוכלוסיה .
זה לא רק הממשלה זה גם חדלי האישים של ה” אין אופוזיציה ”


שנים לא מקשיב לאף ערוץ ישראלי או חדשות כלשהם , עדיין קשה היה להתחמק מהתקשורת הירודה והפרשנים הנפוחים .
מאסתי בכל זה

שלושה חודשים אחרי ,
סוג של קצת קרסתי פיזית , חטפתי כאב גב , דבר נדיר אצלי
הבנתי שצריך להאט , והסתפקתי בריצה של 8-12 ק”מ ביום , ומידיי פעם טיולים

בתמונה מטה חוצה את נחל תבור , המים דיי קרים

השיר המתאים ביותר לטעמי להלך הרוח שלי באותה תקופה
” ביום מסה “
של מתי כספי
השיר נכתב על ידי משה טבנקין לפני כ 80 שנה , והולחן על ידי כספי בתחילת ” שנות הפלא ” שלו
1974
פרוש המילה מַסָּה :ניסיון קשה שאדם עובר (מתוך רב מילים).
כאן התכוונתי יותר למדינה ככלל ( לא כולל את חברי הכנסת )

******************************************************************

עוד סרטים טובים שראיתי לאחרונה
נתחיל ביותר מפורסם
PERFECT DAYS
של ווים וינדרס
והשחקן היפני
Koji Yakusho
בגדול סרט ללא עלילה אמיתית , על איש בעל עבר מרומז שחי חיים שקטים כנראה בגלל אותו עבר
ועובד כמנקה שרותים ציבוריים בטוקיו
קורא המון , ושומע מוזיקה מעולה ( לטעמי ) מקלטות ישנות .
מסתבר ש
Koji Yakusho
שחקן יפני מאוד מגוון ששיחק גם בסרטי סמוראים

מומלץ
ביצוע נהדר בפסנתר לשיר
Perfect Day
של לו ריד

********************************************

היום יום שני , בדיוק לפני שבוע נחתתי בבנקוק באיחור , בגלל סוג של יהירות /טעות שלי , לא לקחתי בחשבון מספיק זמן לאיחורים .
עם הנחיתה, נותרו לי רק שעה וחצי עבור ביקורת דרכונים + איסוף המזוודה הדיי גדולה שלי ואז ביצוע צ’ק אין לטיסה הפנימית שלי לצ’נג מאי , אספתי את המזוודה 40 דקות לפני הטיסה ובעצם כבר הייתי משוכנע שאחרתי.
למרות זאת רצתי עד לדוכן חברת התעופה שנמצא שלוש קומות מעל עם כל הציוד.
דיילת נחמדה הבינה שאני באיחור כבד , עקפה עבורי את התור הפקידה את המזוודה שלי ואמרה לי לרוץ לפני שסוגרים את השער.
רצתי
מסתבר שיש יתרון מעשי בלהיות בכושר טוב לפעמים .

ברגע שהשארתי את הציוד בדירה לקחתי את אותה מונית משדה התעופה שהמתינה לי , המשכתי איתה לבית של חברה שם עמד האופנוע שלי כמעט שנתיים והמתין בסבלנות

למי שתוהה איך נראית שכונה שבה גרים מעמד בינוני וזרים בתאילנד תכף אעלה סירטון

https://www.instagram.com/reel/C9tXsreSkiw/?utm_source=ig_web_copy_link&igsh=MzRlODBiNWFlZA==

בסרטון הבא רואים את האופנוע מכוסה , מתחת לכיסוי לפני שעזבתי , כדי לשמור על לחות נמוכה , קניתי שק חול סופג לחתולים , מלאתי כמה גרביים בחול הנ”ל כדי שיספוג את הלחות מתחת לכיסוי .

https://www.instagram.com/reel/C9tXYaRSHhP/?utm_source=ig_web_copy_link&igsh=MzRlODBiNWFlZA==

https://www.instagram.com/reel/C9tYwkZyoMy/?utm_source=ig_web_copy_link&igsh=MzRlODBiNWFlZA==

לפני שנתיים , פרקתי גם את המצבר ודאגו פעם בחודש לטעון אותו.
מי שלא מבין בתחום הטכני , כלים מכניים שעומדים זמן רב ללא תזוזה מתקלקלים עם הזמן
מצבר מתיישן
הדלק במיכל הדלק מתפרק והופך בהדרגה לבלתי שמיש.
גומיות מתייבשות
האוויר בצמיגים יוצא , וקשה מאוד להניע רכב כזה לאחר שנתיים
לכן הצטיידתי בחומר הנקרא ” ספריי ניקוי קרבורטורים ” נוזל מאוד דליק , שאתיז למנוע לפני ההתנעה ויעזור לי בהתנעה.
לא הייתי בטוח שהמצבר עדיין תקין
לכן הבאתי סוללה ניידת או ” בוסטר ” התנעה. .

https://www.instagram.com/p/C9tZ1QQSHat/?utm_source=ig_web_copy_link&igsh=MzRlODBiNWFlZA==

ניפחתי אויר בצמיגים , הזזתי את האופנוע למקום נוח יותר לעבודה,פרקתי את כיסויי הצד , כדי שאוכל לגשת לתא המצבר ולפילטר אויר
התמרחתי בנוזל נגד יתושים , ולמרות זאת נעקצתי קשות .
ולאחר לא מעט נסיונות התנעה , זה הצליח

https://www.instagram.com/reel/C9taCKBye5w/?utm_source=ig_web_copy_link&igsh=MzRlODBiNWFlZA==

****************************************

סרטים נוספים שראיתי לאחרונה ,
מתחום ” המסעות ”
מסעות פיזיים אומנם אבל גם מעבר להם
הראשון
” הדרכים הלא ידועות “
מדובר על סופר מסעות צרפתי דיי מצליח , אנוכי , שתיין , בליין ,
רגע של שכרות גורם לו לעשות שטות
העלילה לא משהו , אבל לא מעט תובנות יפות יש בו , הצילומים נהדרים
צרפת הלא מוכרת , אחרת , ריקה ,נעזבת ,מזדקנת.
המוזיקה נהדרת .

אם נצטט את סופר המסעות הידוע פול ת’רו
“It’s only when you’re alone that you realize where you are. You have nothing to fall back on except your own resources.”

רק כשאתה לבד , אתה מבין מי ומה אתה
אין מי שיתפוס אותך ואתה נאלץ להסתמך רק על היכולות שלך עצמך .

אמרתי בעבר .
ממליץ לטייל לפחות פעם בחיים טיול קצת ארוך לבד .

**************************************************

הסרט השני , בעיני קצת בוסרי , אבל טוב בהרבה
המוזיקה בו , לצערי לא מתאימה לסרט , המשחק נהדר , והעלילה מעניינת
הסרט נקרא
8 פסגות , סרט איטלקי
על חברות , חוסר הבנה בין דורי
כאב הלב שמגיע מחוסר ההבנה הזה
כשזה כבר מאוחר מידיי.
גם כאן רואים את איטליה או אירופה הריקה , כפרים הקטנים שנותרו בהם רק זקנים
חוסר היכולת להתפרנס בכבוד מחקלאות
גם כאן החיפוש העצמי , הבדידות וגם החברות הם הנושא העיקרי
צילומים נפלאים
סרט נהדר בעיני

השבוע הראשון כאן היה עמוס
טפלתי באופנוע מכאנית וגם בירוקרטית קרי טסט ביטוח וכו.
טרק אחד קצר של 9 ק”מ
ואחד ארוך וקשה של 15 ק”מ על עליות חדות וגם ירידות חדות .
בתמונה מטה , אני בטרק הקשה יותר

עליות קשות עושות לי טוב.

***************************************************


אם לפני חמש שנים נתתי לישראל 0 אחוז להגיע ל 100 שנות עצמאות
היום למרות שהלב מרגיש אחרת
המוח העלה את סיכוי ההישרדות מהותית מאפס ל 25-30 אחוז ( דעתי האישית בלבד )

עדיין , לדעתי ,
הסיכויים לא טובים , אבל המין האנושי ,ההמונים
וגם רובנו בחיים האישיים
ממתינים עד למשבר מהותי
ורק אז מבצעים שינוי שמזמן היינו צריכים לבצע.
המשבר כבר כאן
השאלה האם יגיע בעקבותיו השינוי הדרוש או לא .

אשאיר קטע מוזיקלי שמלווה חלק מהסרט ” השבילים הלא יודעים “

שם הפוסט רומז על
” תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים ”

שם של סרט משנת 1986
עם קים בסנג’ר ומיקי רורק
והשיר “You Can Leave Your Hat On”
בביצוע המופרסם של ג’ו קוקר

השיר הנ”ל למי שלא יודע נכתב על ידי רנדי ניומן

” השכרון חושים ”
במקרה שלנו
בתשעה חודשים האחרונים נראה כמו עלפון ממנת יתר של רקבון

נב . בעוד כ 3 שבועות יצטרפו אלי מספר חברים לטיול אופנועים כאן
אשכור להם אופנועים ואכין מסלול

לילה טוב

30.7.11

מרכז העיר שעה 9

***********************

ירושלים היא עיר אחרת

גרתי בהרבה ערים בעולם , ממלבורן עד תל אביב

מחיפה ועד פרברי אוקלנד שבניו זילנד

כילד , שנה בניו יורק , וכן , גם בירושלים נולדתי וחייתי הרבה מאוד שנים .

מעולם לא היתה עיר דומה לה .

עיר מפולגת , עניה , רצינית ,קודרת ומוזנחת

 בלא מעט מקומות בעיר , המתים וההיסטוריה חשובים מהחיים .

אני תמיד טוען שירושלים היא כדור הבדולח של ישראל, הצצה אל העתיד אם תרצו

, העוני , הקיטוב , הכפיה הדתית והפילוג

אלו שכל כך הקצינו בירושלים, לצד  יוקר מחיה מטורף ותמורה אפסית למיסים גבוהים .

 שכונות רפאים של תושבי חוץ שקנו דירות ” לכל צרה שלא תבוא ” ….

כל אלו גרשו לא מעט אנשים שפוים מהעיר , וכן , גמני כבר לא גר שם .

אם לא נזהר , ישראל תהפוך תוך מספר עשורים לכזו .

למדינה של קיצוניים ושל עשירים , וכל מי שיוכל לברוח , יברח ….

************************************

הגעתי לגן סאקר בעשרה לתשע , כמה עשרות בודדות של אוהלים ריקים ..

חניתי רחוק , חשבתי שיהיו המוני אנשים .

בדרך לרחבת המשביר כבר הבנתי שזה יהיה מאכזב .

בשעה תשע היו קומץ צעירים עם שלטים והמון כתבים , סך הכל 800-1000 איש קולניים , לא יותר

התיישבתי על ספסל במדרחוב וצפיתי מהצד , כמו שאהבתי לעשות במלבורן , וולינגטון וגם קטמנדו .

קומץ המפגינים החל לנוע לכיוון כיכר ציון , תיירים אמריקאים קולניים צפו בתמהון ואכלו גלידה .

זוג שוטרי יס”מ על אופנוע נראו מאוכזבים ” אין אנשים ” אמרו .

אבל אז זה קרה 

כמו ילדים טובים , עמדו כ 150 איש וחיכו לרמזור ירוק כדי שיוכלו לחצות את רחוב המלך ג’ורג’

כל 3-4 דקות קבוצה נוספת זרמה לכיוון כיכר ציון , גלים גלים של 100-150 איש שעמדו בסבלנות וחיכו לרמזור ירוק

שכנים כסופי שיער של ההורים שלי .

אמא של חברה לשעבר , ילדים בחולצות השומר הצעיר , ומשפחות עם ילדים ואופניים .

הירושלמים של פעם ” ילדים טובים ירושלים ” כאלו .  שעדיין נותרו בעיר .

וכן , היו גם אחרים , היו ערסים מזדקנים עם שלטים של מחוסרי דיור .

קומץ חרדים , לא מעט חובשי כיפה מבוגרים וצעירים .

הצטרפתי לצעדה לכיוון מאהל גלעד שליט ומעון ראש הממשלה . כאשר כל הדרך זולגים מהרחובות הצדדים

עוד ועוד אנשים .

אחרי שעה וחצי זה קרה , ליד בית ראש הממשלה התאספו אלפים , להערכתי 15-20 אלף איש

וגם לאחר מיכן , האנשים המשיכו לזרום .

פגשתי את רוני , שלמד איתי ביסודי והיינו יחד בצבא , ואת שלומי שהוריו גרו ליד הורי

ותמיד נהגנו להביא חבילות מההורים ,אחד לשני למוצב בלבנון .

שלומי אמר  ” ההורים שלי גרים באותו בית ישן ששוה מליונים היום , אבל הם עניים מרודים “

“הם זקנים  מכדי לעזוב ,אני עזבתי את העיר , אי אפשר לחיות כאן ” …..

כמו שאמרתי , אני חושש שזה יהיה עתיד המדינה אם לא תשתנה .

*****************************

כשהחלו הנאומים , עזבתי , הלכתי בסמטאות הריקות של רחביה  , בתים מוזנחים לצד טירות יקרות .

עברתי בנחלאות הצפופה שהפכה ליקרה כמו מנהטן בדרך למכונית .

תוך כדי נסיעה , מימין למעלה השקיפה עלי שכונת הולילנד המפלצתית

סוג של “פנס בעין ” הירושלמית , מייצגת את הרע והמכוער שקרה כאן .

אני לא בטוח שלא התעוררנו מאוחר מידי

יותר מידי ציבורים התרגלו יותר מידיי זמן להיות מחוברים לעטיני השלטון

על חשבון הגב ההולך וצר של מעמד  הביינים .

והפרה החולבת הזו התעייפה …

אבל אולי כבר אי אפשר לשנות את זה ללא משבר חמור .

לא יודע .

אשאיר לכם שיר ישן עם שם רלוונטי

Rent

של ה:

pet shop boys

שיר ששוה להקשיב למילים בגלל המרירות המפוכחת שלו

שבוע טוב