ליאור בירקאן

אתמול בצהרים , באמצע טיול ברמת הגולן על אופנוע ששאלתי מחבר,קיבלתי הודעה .

" הי 
  ליאור בירקאן נפטרה הבוקר "

היה עוד המשך להודעה שכבר לא כל כך קראתי .


***************************************


החלק הטכני הקר של ההכרות שלי עם ליאור התחיל בערך בגיל 7 ( של שנינו )
בבריכה של ימק"א ירושלים 
שני ילדים קטנים שהתחילו את צעדייהם הראשונים בבריכה .

בתחילה פעמיים בשבוע , אבל עם השנים , זה הפך לאימון כל יום , ובקיץ שני אימונים ביום 

אחד בשש בבוקר , ואחד אחר הצהרים , שיגרה קשה .

עד גיל 10-11 בערך כולנו היינו שחיינים דיי בנוניים , במיוחד אני , ליאור היתה דיי טובה , אבל לא חריגה 

היכן שהוא ,בגיל 11 , אם אני זוכר נכון , בצורה דיי פתאומית , חלה קפיצת מדרגה ביכולות של ליאור ושנים ספורות אחרת כך הפכה לאלופה שהיא כל כך זכורה ככזו .

עם השיפור ביכולות שלה , חלה גם קפיצת מדרגה במוסר העבודה והאימון שלה , עבדה קשה תמיד .

שנים של מחנות אימונים יחד בקיץ , שחיה של אחד וברגליים של השני באותו מסלול בבריכת פיליפ ליאון 

ותחריות ..

בניגוד לליאור , אני , למרות העבודה הקשה , נותרתי אותו שחיין בינוני מאוד ,והפסקתי לשחות בגיל 17 

אם נמשיך את החלק הטכני של ההכרות שלנו 
לאחר הצבא 
כמו רוב מי שהיה שחיין באותה תקופה , הסתובבנו באותם חוגי עבודה בירושלים , קרי עבדנו כמצילים / מורי שחיה /מאמני שחיה 


אני עשיתי זאת בעיקר תוך כדי לימודים 

במקרה שלה זה היה יותר המשך טיבעי לחיים שלה 

נפגשנו דיי הרבה בבריכות  במשך אותן מספר שנים , וגם מחוץ לבריכה , לפעמים באה למסיבות שארגנתי עם חברים וקצת יצאתנו לסרטים וכל מיני כאלו .

עד כאן החלק "הטכני " הקר 


*****************************************************

החלק ה "לא טכני " האישי 

מה שנורא הפתיע אותי אתמול, זו הטלטלה שחוויתי ברגע ההודעה .

פשוט לא היה לי מושג …


פעם אחרונה שראיתי את ליאור ,היתה בערך לפני 10 שנים, לקחתי את הבת הקטנה לאנשהו וגם ליאור היתה שם עם אחד הילדים שלה . 

ישבנו בצד ודיברנו אולי חצי שעה , אולי יותר , שיחה שיטחית כזו של התעדכנות וזהו .

אי שם סביב גיל 10 התאהבתי בה,אולי זה קרה קודם , ילדה קטנה רזה מנומשת עם גומות חן מקסימות ושתי שניים קידמיות טיפה בולטות .

למדה יחד איתי באותו בית ספר יסודי , לפעמים בהפסקות ,נהגתי להביט בה  מגינה על האח הקטן שלה 

או סתם מחפש בעין , לראות מה איתה .

אולי חלק מההתמדה הלא מובנת שלי כשחיין בינוני לכלות אלפי שעות ילדות בבריכה, כאשר היה ברור לי שלעולם לא אהיה באמת "שחיין דגול " .

אולי ההתמדה הזו נבעה בחלקה מהרצון לפגוש בה , שילוב של נאיביות ילדים , יחד עם האופי העיקש שלי .

ליאור היתה מאוד "מוכוונת מטרה " בימים ההם , ולמרות זאת , גם לאחר שכבר היתה שחיינית ידועה

ו"אושיית ספורט " 

נותרה אותה ילדה מקסימה מחייכת עם לב נורא נורא טוב .

כשמישהו היה נפצע או נכשל

היה לה מין מבט אמפטי כזה ,שלעולם לא אשכח .

לדעתי לא מעט היו מאוהבים בה באותם שנים .


********************************************

לפני בערך 20 שנה התקשרתי אליה וביקשתי ממנה טובה אישית ללמד מישהו עם בעיה יחודית ,שחיה 

הרגשתי מאוד לא נוח "לבקש טובה " 

הרגישה את המבוכה שלי , ואמרה משהו בסגנון

" הגזמת , כמה שנים אנחנו מכירים ? "

בשנים הספורות של תקופת הלימודים כשהתראינו דיי הרבה על בסיס יום יומי , היתה תקופה שנראה כאילו קצת איבדה את דרכה 

אולי אני טועה 

ממה שקצת קראתי עכשיו ודיברתי עם אנשים נראה שהיה לה טוב ב 15-20 שנה האחרונות , אני מאוד מקווה .



*******************************


סוף דבר 

אתמול בהמשך היום קיבלתי עוד המון הודעות על ליאור , לא הגבתי לאף אחת מהן , ואפילו נשאלתי

" למה אתה לא מגיב , הכרת אותה טוב , הרבה שנים " 

אומר שוב את מה שאמרתי כבר בעבר כאן .

תמיד יש לנו תחושה ,שנדע אם משהו רע קורה לאנשים שפעם היה לנו רגש מיוחד אליהם ונפרדו דרכינו… 

זה לא קורה!
דברים רעים קורים ,

ואין לנו מושג. 

החיים האישיים שלנו נמשכים, בזמן שחיים של אחרים מסתיימים 

זה עד כדי כך בוטה .

מעולם לא אמרתי לליאור שהייתי מאוהב בה בגיל 10 

ולצערי מעולם לא הצלחתי באמת "לגרד " את השיכבה החיצונית שלה ולהכיר את האדם לעומק 

בעבר הרחוק ,הכרנו הרבה שנים , אבל לא הכרנו "טוב " 

גם זה
" עד כדי כך בוטה " 

אשאיר לכם שיר שעלה לי ברגע הראשון שקראתי את ההודעה. 

שיר נידח ,

מסרט נידח,

בכיכובם של גולדי הון וצ'בי צ'ייס מ 1978 ,
אני לא זוכר האם הלכתי איתה לראות את הסרט 

או סתם כי בחיינו שזור פס קול אישי משלנו ,וזה החלק שמשוייך לה באותו פס קול אישי שלי
אצלי בסינפסות במוח. 

לסרט קראו בעברית  בשם המטופש 

"תרגיל לבלשית מתחילה "  

FOUL PLAY באנגלית 

סך הכל תרגום הגיוני של סוף שנות השבעים 

שבת שלום