1.3.12
| איך להתחיל רשומה כזו ? אולי ב"פעם מזמן מזמן " ? או אולי ב " לפני שנים רבות " ? או סתם להתחיל עם השיר הכי מתאים לארוע רצוי באנגלית כדי שכולם יבינו Yesterday When I Was Young אם יש שיר שמסכם את חייהם של לא מעט אנשים זה השיר הזה הצרה של רובנו , שאנחנו לא ממש מבינים את גודל הביזבוז בזמן …. |
הגירסה האנגלית בביצוע שירלי באסי , קל להבין את המילים .
*******************************************************
כשהייתי בצבא כבר ידע שהוא חולה , בעשר השנים הראשונות המחלה התקדמה לאט
ניתן היה להתעלם , לאחר מיכן זה הפך יותר ויותר בולט .
אמא והוא כבר שנים לא הסתדרו , ולמרות זאת משיקולים שלה החליטה להשאר ולטפל בו .
בשנת 2006 חתם כי אינו רוצה שיבצעו בו כל התערבות רפואית .
בשבוע האחרון אמא נסעה , אחותי ואני נותרנו לטפל בו , היה ברור שמצבו רע וצריכים להחליט
האם לקחת למיון ולהכנס למאבק משפטי בנושא או לא .
שנינו היינו תמימי דעים , לא רוצים שום נסיונות נואשים חסרי טעם של רופאים מתלהבים .
לאמא לא אמרנו דבר.
ביום שלישי בערב החלפתי את המחט של האינפוזיה , השכבנו אותו לישון וישבנו קצת לידו אחותי ואני
בשעה אחת וחצי בלילה החליט כנראה שזהו , ומת בשנתו .
ב 29 בפברואר , תאריך שלא יחזור שוב בשנה הבאה .
******************************
ב 1932 בגבול יגוסלביה הונגריה נולד אבא שלי .
עד גיל 8 לערך גדל כגוי גמור בעיירה קטנה שבה מספר היהודים היה קטן
כל חבריו היו "יהודים" כמותו , או יגוסלבים .
בתמונה מעלה ,אבא , אחיו הגדול ,ובן הדוד שלהם עם בקבוק טיפה מרה קצת לפני מלחמת העולם
בן הדוד נעלם בערבות רוסיה ולא נודע גורלו .
1940 הגיעה , ובגיל שמונה הסתיימה ילדותו עם מלחמת העולם .
עד שנולדתי 23 שנים מאוחר יותר , הספיק לפרנס את משפחתו , לשרוד מחנה עבודה וריכוז
לאבד את רוב משפחתו , לאבד אבא, לשרוד את המלחמה ,לחזור הביתה ואז למצוא את אביו מחדש
לעלות לארץ , להתגייס לצבא , להשתתף בשתי מלחמות ולסיים הנדסה בטכניון .
כל זאת יחד עם אח גדול ממנו ושני חברי ילדות טובים ועוד אוסף של חברים טובים אך מעט רחוקים יותר
משמאל לימין , אבא שלי , אבא של א. ( חבר ילדות שלי ) ואחיו
תחילת שנות החמישים אני מניח .
ב 1962 התחתן עם אמא
בתמונה למטה אני הוא וסיגריה , למרות ששיחק כדור מים אני זוכר שעישן מספר שנים
כשאחותי נולדה 3.5 שנים מאוחר יותר שני ההורים שלי הפסיקו לעשן
בתמונה למעלה הוא כבן 33
אני בערך בן שנה וחצי שנתיים .
************************************
השנים עברו וכאשר למדתי בתיכון אובחנה אצלו מחלת הפרקינסון היה בערך בן 45
**************************
מה עם זכרונות ?
רוב הזכרנות הם מהילדות , נסיעות לסיני פעמיים בשנה , טיולים ארוכים בקראוון בחו"ל …
המון בעלי חיים בבית , כוויה מהאגזוז של האופנוע שלו כשחזר פעם מהטכניון .
משחקי כדור ואופניים , ידע כללי אדיר , וגינוני נימוס ארופאיים ….
בשנים האחרונות כל זה דעך ונעלם , עד כי קשה לחזור בזמן לשנים הטובות יותר .
איש של ניגודים , קשה ורך , שתקן אבל מבין המון .
אדם עם לב ענק
המשפט הזכור ביותר שלו היה
"תמיד היה נדיב " !
לקח לי שנים להבין את זה .
**********************************
השבוע ניסיתי לספר לו שבקיץ א , ה ואני , חברי ילדות יוצאים יחד לשבועיים בצפון יוון עם אופנועים
אבל זה נושא לרשומה אחרת
היום ירד מעט שלג , אשאיר מספר תמונות
הבנות ואני במגפי גומי אופנתיות
החצר האחורית שלנו
ועכשיו לשארל אזנבור שגם כתב את המקור הצרפתי
של השיר ששמעתם מפי שירלי באסי בתחילת הרשומה
הקליפ משנת 2004 , אזנבור כבר מבוגר , תנועות הגוף שלו אומרות הכל
ממש רואים בתנועות שלו את שאט הנפש וההכאה על חטא
מהביזבוז שמבטאות מילות השיר .
השיר נכתב ב 1964 כאשר אזנבור היה צעיר
למעשה העלתי את הקליפ בגלל שפת הגוף של אזנבור
השיר נקרא
Hier encore
וזה אבא הצעיר
בדיוק כמו שהכותרת אמרה
Yesterday When he Was Young
אדם שעבר חיים קשים ולמרות זאת אמר
תמיד היו נדיבים….
שבת שלום
נ.ב
מדהים כמה מאות אלפי דברים קטנים אדם עושה בימי חייו
רובם נראים מאוד חשובים ברגעי המעשה, אבל מאבדים מהר מאוד מחשיבותם עם הזמן
כל מיני תיקונים קטנים , שיחות , הליכות ואמירות
הכל נגוז כמו הבל פה …
אכן " הבל הבלים הכל הבל "