אנחנו

13.5.12

בשנות השבעים נהגנו משפחתי , הדודים , משפחתו  של א והדודים שלו ,בעצם שבט שלם של יוצאי יגוסלביה

לארוז אוהלים וציוד קמפינג אחר ,להעמיס את החיפושית/ פיאט 124/ פאג'ו 404 או מכונית דומה

להתכנס בשעה 4 לפנות בוקר ביציאה מירושלים לכיוון חברון ולהתחיל במסע החצי שנתי לסיני .

לרוב לדהב .

הנסיעה היתה ארוכה , היתה גם העצירה המסורתית לשוקו ובורקס בתחנת יוטבתה שהיתה מול המקום שבו היא מצויה היום .

בדרך נהגנו א ואני להתחלף  , פעם נסענו אצל ההורים שלו ופעם עם שלי .

אני זוכר במדוייק את הרגשת השלווה שנחה עלינו כאשר עברנו את הפיורד וראס בורקא , בכניסה לסיני.

הרגשה של חופש חסר דאגות שכבר כמעט לא קיימת אצלי 

  אולי כי רק ילדים בני 12 מסוגלים לחוות הרגשה דומה .

במיוחד זכור לי שיר ששמענו בדרך , כנראה בשנת 1975 או 1976

שיר של אחד בשם דני מסנג ,שמעולם לא יצא על דיסק 

אותו דני "ירד " מהארץ

בתקופה שכל מי שעבר לגור במדינה אחרת זכה לכינוי  "יורד "

בעזרת נפלאות היוטיוב , מצאתי אותו .

שיר נאיבי ,שסימל בעיניי , הילד בן 12-13 שהייתי
את שחשבתי/  דמיינתי על אהבה …

כמובן שלא אמרתי על כך לאיש  

לא באותה תקופה ולא היום ( היום , זה סתם בגלל חוסר רלוונטיות ) .

וכמובן שגם הדמיון הנאיבי הזה נגוז כמו אותה תקופה ואותו שיר .

דברים לא קרו כמו שדמיינתי ….

וכנראה שגם אהבה זה לא מה שחשבתי .

********************

אתמול הלכתי לבקר את ההורים של א , עדיין גרים באותו בית שבו ביליתי חלק גדול מילדותי

האב כבר כמעט בן 85  , חולה , רזה ועייף , ישבנו א אני  עם הבנות שלנו  בחוץ , וצחקנו על קטעים בעבר .

היה גם ראיקו (זה שמו , נשבע ) , חבר ילדות של האבות עוד מיגוסלביה , גם הוא זקן אבל נראה מעולה …

יש אנשים שגם בגיל מבוגר יש להם עוד את הקלילות עם רפקלסים חדים שלא אופיינית לזקנים

לפני שנה נסע לטיול בארופה בדרכו שלו

שכר תא באוניית משא ויצא מחיפה ליוון ומשם טייל דרך מקדוניה עד לבוסניה ,

 ישלו  עדיין חברים שם , האיש עצמאי , חד, ובעל ידע כללי אדיר

הלואי וגמני אוכל לטייל כך בגיל שנושק לשמונים .

פעם היו מעבורות כיום יש רק "קרוזים " ליוון , זה מה שהעם דורש 🙂

*****************************

לרוב אנחנו מאבדים שינה בעיקר בגלל החלטות שנראות לנו מאוד  חשובות .

כעבור תקופה אנחנו מבינים שרוב אותן החלטות היו חסרות ערך ממשי , וזאת מכמה סיבות …

חלק מההחלטות נובעות ממצב נתון שנקלענו אליו וממילא כבר "המצב " החליט עבורנו

ולעיתים , החלטנו עם מחשבה על תוכנית עתידית מסויימת שלעולם לא יוצאת לפועל .

התוכנית פשוט לא עובדת ולא מתגשמת

במבט לאחור רוב ההחלטות החשובות מתקבלות בשקט מבלי שנשים לב

ואלו שאיבדנו שינה בעטיין , לרוב מתגלות כמהומה על לא מאומה .

רק לעיתים מאוד מאוד נדירות , אנחנו קולטים את גודל ההחלטה בזמן אמת , גם אם זה רק צעד טכני קטן .

אני חושב שב 2012החלטתי אחת כזו , ימים יגידו .

אנסה לבדוק עוד 5-6 שנים .

נסיון העבר שלי דווקא מראה שאני גרוע מאוד בתכנון או ראיית העתיד שלי ….

רוב חיי קרו למרות התוכניות  ולא בזכותן .

***********************

כפי שכתבתי ,בעוד חודש וחצי אצא עם שני חברי ילדות לטיול בצפון יוון ומקדוניה ….

פעם האחרונה שטיילנו שלושתנו יחד עם אוהלים , אופנועים ושקי שינה ,היתה ב 1988 באוסטרליה .

אחד המחקרים המיותרים שאיזו דוקטורנטית לפסיכולוגיה ביצעה 

קבע שהאפקט  של חופשה ארוכה  נעלם תוך תקופה קצרה לאחר סיום החופשה

 ולמעשה היא ממליצה לוותר על "חופשה ארוכה "

ולקחת הרבה קצרות ….

אני זוכר ששלחתי לה מייל ושאלתי האם בדקה את השפעתה של חופשה ארוכה  לפני שיוצאים לחופש

ולא אחרי , כי השפעת הציפיה תמיד ארוכה משמעותית וגדולה בהרבה ….

כמובן שלא זכיתי לתגובה ממנה , זה היה מערער את כל צורת החשיבה שלה .

אני מהמר שזה בגלל ש  "מחשבה מחוץ לקופסה " זה משהו שגדול על רוב בני האדם

כנראה שגם על דוקטרנטים לפסיכולוגיה ….

נ.ב

לפני שנים הגעתי למסקנה שאם הייתי יכול ,הייתי מבלה 3 חודשים בשנה בשיטוט בעולם .

המסקנה הזו עדיין בתוקף

19.7.20

נב נוסף
מה קיוותי שיקרה , אותה החלטה מ 2012 אכן יצא לדרכה אי שם לפני 5 שנים

לקח זמן ליישם , אבל אני חושב שאני כבר במצב דיי טוב

המסקנה של לבלות חלק גדול מהשנה בשיטוט בעולם גם היא עדיין נכונה

לפעמים אני מנחש סביר את העתיד כפי שיצא בפוסט הזה מלפני 8 שנים