7.9.10
אחר הצהרים קפצנו מעל הגדר הכלב ואני ונכנסנו ליער לריצה
שעת בין הערביים בשלהי הקיץ היא שעה קסומה
יש כבר מעט עננים , ורחש תמידי של רוח החולפת בין העצים
ואז מגיע רגע , בערך שעה לפני השקיעה שהכל נרגע , יש דממה .
לא קורה כל יום , היום זה קרה , עצרתי ,יש משהו מיוחד בשקט הזה
ליד השביל עמדה ציפור תשושה .
בדקתי עם הרגל אם היא עדיין בחיים , מצחיק הקטע האינסטיקטיבי הזה שנשאר בי מהילדות
תמיד בודקים דברים חשודים קודם עם הרגל .
כמה מחשבות חלפו , עדיין לא סיימתי לרוץ , והרגל זה דבר חזק
האם לחזור אחר כך?
בשעה כזו היה ברור לי שבקרוב יעבור כאן תן או שועל .
אספתי את הציפור בכפות הידיים וחזרנו בהליכה הביתה …
בניגוד לבני אדם לבעלי חיים סובלים יש נטיה לסבול בשקט , אחת הסיבות מן הסתם נובעת
מהפחד שקריאות מצוקה מזמינות טורפים , וממילא הן לא מועילות , בטוח יותר לשתוק .
קודם לכן היום ,הזרקתי אטיביוטיקה לחתול עם רגל מרוסקת , גם הוא שתק .
כך הלכנו הכלב , שלא ממש הבין מה אני עושה , כי לבעלי חיים אין אמפטיה
אני …
והציפור
השמש כבר היתה על סף שקיעה .
כאשר מחזיקים ציפור גוססת ביד , ממש מרגישים איך החיים עוזבים אותה מרגע לרגע , בשקט .
בלי שום דרמות , עד שהגענו הביתה , היא כבר מתה .
זרקתי אותה לפח , מצדי שישליכו גם אותי לפח אחרי שאמות , ממילא מה שנותר זו רק כליפה ריקה .
=========================
השבוע עשיתי טעות , הייתי צריך לחתוך משהו מהר , ולא נזהרתי , וחתכתי חלק מהאגודל .
חלקיק שניה אחרי שזה קרה כבר קלטתי את גודל הטעות .
אבל כבר היה מאוחר מידיי .
פציעה כזו משביתה אותי לכמה שבועות , ואין טעם להתלונן , זה ממילא לא ישנה כלום .
========================
ערב ראש השנה לפני 12 שנה נולדה ביתי הגדולה
אשאיר לכם זמרת אלמונית בשם אנה מונטגומרי מתוך פסקול הסרט
"העדר"
השיר נקרא " אחרי הגשם " לדעתי קטע מעולה , למרות שעדיין לא ירד גשם
שנה טובה לכולם