” אבד בתרגום “

כותרת הרשומה
היא תרגום שם סרט של סופיה קופלה
‘Lost In Translation’
משנת 2003

” הבת של ” קופלה

בעברית , הונפק בשם
” אבודים בטוקיו ” .

סרט ללא עלילה ממשית, המספר על שחקן מזדקן , ביל מארי המצויין
קריירה דועכת , כמו גם הנישואין שלו
מגיע לטוקיו להופיע בפרסומת לוויסקי , ופוגש בחורה צעירה
סקארלט ג’ונסון , שהיתה רק בת 17.5 בזמנו ומשחקת נפלא .
הגיעה עם בעלה המזניח לטוקיו לצורכי עבודתו של הבעל .

סיפור אהבה אפלטוני
חיבור נפשי עמוק
רגעי
בין שתי נפשות אבודות בעיר זרה , סוג של עיר
” חייזרית “
עם הפרשי גיל גדולים ותחומי עניין שונים .

מי שיכול לראות ולא ראה , קחו ערב וצפו עם ראש פתוח .

אצטט משהו שבוב ( ביל מארי ) אומר
לשרלוט על ילדים .
ועל החיים בכלל .
It gets a whole lot more complicated when you have kids
the day the first one is born
Your life, as you know it…
is gone.
Never to return.

בתרגום חופשי ,
החיים הופכים להרבה יותר מורכבים ברגע שנולד לך הילד הראשון
החיים , כפי שהכרת עד עכשיו , אינם עוד .
הם לעולם לא יחזרו להיות מה שהיו .

בקליפ הקצר שצרפתי מעלה , בסוף הסרט , בוב פוגש את שארלוט בדרך לשדה התעופה
ולוחש משהו לא ברור באוזנה , היא מהנהנת בהסכמה .

מי שמכיר פרידות סופיות
לעולם לא יודעים שזה סופי בזמן אמת
לפעמים
זה נראה כך בדיוק.

סיום נהדר לסרט

כאמור , שווה בהחלט צפיה .


*******************************************************

הבת הגדולה שלי מתחתנת עוד כחודש
והקטנה תתחיל ללמוד .

כאחד שעבר , לפחות סטטיסטית , יותר מ 75% מחייו
אני חושב/מקווה שעד עכשיו , הצלחתי דיי בסדר כאבא .

הקטע האינסטורמטלי הבא
מתמצת בעצם
מה שיש לי להגיד.
השתדלו להקשיב מבלי לקרוא את הכותרת
מעניין מי מזהה את מקור הקטע.

*****************************************************************

ב 1951 יצא ספר בשם

The True Believer

של אריק הופר
הרעיון המרכזי בספר
אדם המתוסכל מחייו, מרגיש חסר ערך או חסר משמעות, עשוי למצוא בתנועה המונית זהות חדשה, תחושת שייכות ותקווה לעתיד אחר.

הוא מוותר על חלק מהעצמאות שלו ומחליף את הזהות האישית בזהות קולקטיבית. כך הוא מקבל משמעות, גם במחיר של ויתור על חשיבה עצמאית.

בתחילה
אויב חיצוני מספק הסבר פשוט למצוקות, מחזק את תחושת השייכות ומאפשר לחברי התנועה להפנות את הכעס כלפי גורם משותף. השנאה נעשית כלי מרכזי לשימור הלכידות.

בהמשך זה הופך למהות הכל
המאמין האמיתי נאחז בדוקטרינה שמעניקה לו ודאות.

ספק,

עובדות סותרות

או ביקורת
עלולים להיתפס כאיום על זהותו,
ולא כהזדמנות לבחון מחדש את אמונותיו.

לבסוף אם במקרה הובסו האוייבים הראשוניים ,
אמיתיים או מדומיינים

התנועה
כדי לשמור על עצמה ,
תמשיך ותייצר אוייבים, כאשר מעגל ” הנאמנים לתנועה ”
ילך ויצטמצם .
כמו בפואמה המפורסמת של נימלר
“תחילה הם באו לקחת את הקומוניסטים,ולא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט.”

ובכך תחרוץ את דינה להעלמות והכחדה בסופו של תהליך .

ישראל , כפי שאני רואה , כבר עברה כברת דרך ענקית בתהליך הזה .

ישראל זקוקה לסוג של ” נס ” כדי לשנות כיוון .

עשרות שנות הזנחה בחינוך , בורות , אלימות , גזענות , שחיתות
וניהול כושל מכוון על ידי מנהיג כת גאון ופיסכופט , הביאו את ישראל למצב סרטן גרורתי.

עשרות שנות אי הפרדת דת ממדינה וכניעה ל ” קצת יהדות לא תזיק ”
יחד עם חדלי אישים בניהול כל משרדי הממשלה
במשך תקופות ארוכות מאוד.
הביאו בפועל למדינה של אוטנומיות פשע ,
חרדים , ערבים , ומשחיים , כל אחד בתחומו
יונק ממשאבי המדינה ומחליש אותה בצורה פושעת.


בעתיד לא יהיו מנצחים, רק מפסידים .
החילוניים
הערבים הישראלים ,
החרדים ,
המשחיים
והנוער הדוקר והנודר .

אף אחד מהנ”ל לא ינצח ,
ברגע שישראל תהפוך למדינה מצורעת , עם נשק גרעיני חלוד כי אין מי שיידע לטפל בו.

כולם יפסידו , גם מי שיספיק ויהגר מכאן , ישלם מחירים בלתי נתפסים על התפוררות ישראל.

וגם מי שיודע כמוני מה יקרה בעתיד ,
ואולי ישאר כאן בגלל הילדים , בגלל בעיות כלכליות ,
בגלל החברים
או סתם כי הוא מבוגר מידיי לשינוי.

גם אנשים כאלו יפסידו .

וגם אלו שאולי בטווח הקצר ירגישו שהם ” ניצחו ” כמו החרדים או המשחיים

בסוף , טפיל לא מוצלח זה טפיל שהורג את גוף המארח , וזה הכיוון .

במקרה הטוב ,
ללא “נס ”
יש לנו אולי עשור ,אולי קצת יותר
סוג של שירת הברבור כלכלית
עם התפוררות המדינה לכיוון מדינה ערבית מנוהלת על ידי יהודים .


במקרה הגרוע , הזמן יתקצר מאוד
מספר שנים בודדות…

למה אני מתכוון ב ” נס ”

אני מתכוון , שתעלה הנהגה שמבינה את מה שאני מבין

ויש לה את הכוח והיכולות הפוליטיות לבצע שינוי עומק לטווח ארוך

בדיוק ביבי
אבל עם מטרות ומעשים הפוכים ב 180 מעלות .

********************************************************************************


אני לא זוכר מתי קראתי את סיפורי רובין הוד בעברית
ספר מאוייר חלקו באיורים מתקופות שונות

רוב העלילה , לא זכורה לי

הדבר היחיד שממש זכור לי מהספר זה סופו .

רובין הוד בערוב ימיו מגיע למנזר , לצורך הקזת דמו
אם המנזר ,קרובת משפחה של רובין
בוגדת ברובין הוד והורגת אותו בהקזת יתר של דמו

לפני מותו בעודו נשען על ” ג’ון הקטן “
רובין הוד מסרב לנקמה מסיבותיו
ומשגר חץ אחרון דרך החלון הפתוח אל היער הירוק
באקט אחרון של עצמאות
ומבקש להקבר במקום בו ינחת החץ .

ציור מ 1917

N. C. Wyeth – The Passing of Robin Hood


לאחרונה יצא סרט בשם ” מותו של רובין הוד ”
כנראה שמעטים יצפו בו , ועוד פחות יאהבו אותו .

בעיני , סרט מצויין

זו רשומה ארוכה שנוגעת רק בקצה הקרחון של מה שעבר לי בראש בחודשים הרבים שלא כתבתי כלום

לאחר הבחירות , מקווה לצאת שוב למספר חודשים לאסיה ולאופנוע שממתין לי שם .

חג שמח וסוף שבוע טוב
אשאיר ביצוע נהדר
ל Experience – Ludovico Einaudi