נכתב במקור 31.3.07
קר ולבד באוהל , מצחיק שתמיד לבד לי הכי הרבה כשאני נמצא בעיר
בחוץ אני לא מרגיש אף פעם לבד,
אני עייף , נווד כבר כמעט 8 חודשים.
טוב נלך למרכז של נלסון , לשתות משהו .
מחנה את האופנוע והולך לי ברגל , ערפילי , הרחוב ריק ויש שלוליות ,
מרחוק אני שומע צלילים מוכרים , קול נעים מבצע יפה את l
Love for sale
של פורטר , אני מתגעגע לג'אז .
אני ניכנס , פאב לא קטן ולא גדול , אפלולי , בפינה פסנתר לידו אישה נאה
נראית בת 40 + , תוהה למה אישה בגילה מנגנת במקום כזה ,
מתיישב , מזמין בירה וסטייק, מייד מן חמימות כזאת מתפשטת בי
היא מנגנת ממש טוב , לפעמים שרה , נעים במקום .
בהרגשה קצת יותר טובה אני חוזר לאוהל , לישון .
******
יום אחרי , הכביש רטוב יורד גשם חזק , הפנס הבודד שלי בקושי מפלח את החשיכה הרטובה ,כביש מאוד מפותל וריק , ממהר להגיע למעבורת לקנות כרטיסים
השיר של בוני M "דדי קול" לא עוזב אותי כל הרכיבה , "נדפק לי הראש לחלוטין" חושב.
הגעתי רטוב כמו סמרטוט לעיירה של המעבורת ,
אין כרטיסים ליומים הקרובים , מבול יורד , אני מקים את האוהל לבד על הדשא
רעב ,רטוב וקר לי , שוב מגיע למסקנה שאני עייף , מכיר את ההרגשה אחרי 7-8 חודשים זה מגיע
כבר לא מטייל
אני נודד.
לוקח את כלי האוכל והולך למטבח של הקמפינג לבשל משהו .
נכנס המקום מואר ומחומם , רואה אותה , הזמרת מהפאב בנלסון , יחד איתה 2 בנות בגיל 16 בערך ובן .
חוץ מיזה אין איש
הטלביזיה עובדת , תחרות מיס יוניברס , אחרי כמה דקות , אני מעיר בסרקסטיות שאם אני שומע עוד בלונדינית אחת מייחלת לשלום עולמי אני מתאבד.
שומע אותה צוחקת צחוק נעים
"היי, אני הלן " היא אומרת
"הי" "שמעתי אותך מנגנת אתמול בלילה" "זה היה מקסים" אמרתי