מסקנות ביניים

איך עבר השבוע ?

נפרדתי מלאה ומקו סמואי , הגשם רדף אותי בדרך מהאי צפונה …

עצרתי בדרך במקומות אקראיים , חלקם מהממים בצורה מפתיעה כמו החוף הזה .

חוף ארוך וריק שהגעתי אליו בסופן של  יום רטוב .

שמש אחר הצהרים הפשירה אותי , וההליכה על החוף הריק והנקי עשתה לי טוב .

אכלתי במסעדה עם זוג גרמנים שהיה כבר במסעדה כשהגעתי 
איש לא דיבר שם אנגלית 
|הזוג הגרמני התלונן שלא מבינים אותו , ואיך יתכן שבתאילנד אי אפשר לקבל אוכל 

טבעוני , נטול גלוטן , נטול מלח , נטול חריף וכו…

אמרתי להם שגמני לא אוכל כמעט בשר אבל אם אין ברירה , אז אוכל גם בשר .

ואכן , אפילקציית התרגום לתאית אמרה שאין להם מנות ללא בשר , אכלתי עוף עם ירקות בקארי כשלהו , היה טעים .

הגרמנים טמטמו את בעלת המסעדה האומללה , וטמטמו אותי .

לבסוף אמרתי להם , שכנראה בשדות הציד נגמרו כל החיות  ההיפסטריות נטולות הגלוטן .

זה לא הצחיק אותם, וכך האנטיפת שבי, נפרד מעוד זוג גרמני מרוצה …

המשכתי רגלית עד שמצאתי לי מקום לאכול מנגו סטיקי רייס לקינוח .

הרכיבה ביום אחר כך כבר היתה ללא גשם , נכנסתי לאיזו שמורה ,וסטיתי מהמסלול המתוכנן מבלי לעדכן את גוגל מפס 

טעות !

בניגוד לוויז , שבקלות יגיד לך לעשות פרסה ולחזור .
גוגל מפס לעולם לא עושה את זה 
מסיבה עלומה כלשהי באלוגריתם שלו הוא תמיד ימצא מסלול חלופי בהמשך , בכל מחיר 

למרות שהכי פשוט היה לבצע פרסה , ברוב הפעמים אני מסתובב בעצמי , והאפליקציה מאפסת עצמה .

הפעם המשכתי לרכב על פי התוואי של האפליקציה , מה שמשך אותי לכיוון בנגקוק 

משהו שממש רציתי להמנע ממנו .

לקח לי לא מעט זמן ומאמץ לתקן את טעות הניווט הזו , ואז הגעתי דיי מאוחר לעיירה נידחת כלשהי 

מצאתי חדר סביר ומייד יצאתי לחפש משהו לאכול .

בדרך נתקלתי "בלהקת השחקים "  המודל התאילנדי 

הם כל כך זייפו, שלא יכולתי להתאפק וצילמתי 

מי שישים לב , ישמע שהזמר קרא לי להצטרף .

מאחר ואני כנראה מזייף הרבה יותר מהם, סרבתי בנימוס .

ככל שהצפנתי , מזג האויר הפך ליבש יותר וקר יותר , בבקרים יצאתי לדרך דיי מוקדם , וכבר הפך קר ,

נכון שבהמשך היום כשהשמש עולה , מתחמם מאוד , אבל כשרוכבים בקור שעתיים שלוש , טמפרטורת ליבת הגוף יורדת .

לוקח הרבה שעות של רכיבה בשמש עד שמתחממים , ובסוף היום זה מאוד מעייף .

בתמונה למעלה ,אני מפשיר בשרותים של תחנת דלק עלומה .

יום אחר כך הגעתי לעוד עיירה נידחת שהסתבר שהיא סוג של "בירת האסטטיקה " של תאילנד 

מאות קלינקות ליישור שיניים /ניתוח עינים/ניתוחים פלסטיים / שאיבת שומן וסתם בתי מרקחת .

מאות גברים ונשים בבגדי עבודה לבנים מסתובבים ברחובות .

כך נראה רחוב מדגמי באותה עיר .

יצאתי לצ'נג מאי מוקדם כדי להספיק לעבוד , היה קר אבל רציתי להספיק .

בגלל הפרשי השעות , הבורסה הישראלית מתחילה לעבוד 
בשעה 14:30 שעון תאילנד .

דבר שמאוד מתאים לי , אחת ממסקנות הביניים שלי ,

שבעצם אין לי בעיה לעבוד מכל מקום בעולם שיש בו אינטרנט , השקעה של סביב 8-10 שעות עבודה שבועיות מניבה לי סכום דומה לשכירות חודשית .

שזה בהחלט מספיק לי כתוספת הכנסה , כך שאני מקפיד לעבוד בכל שבוע .
.
מסקנות נוספות 

בתאילנד האינטרנט מהיר , קצב העלאה והורדה זהה וברוב המקומות, גם הנידחים ,זה עומד על 100-200 מגה בקלות .

לפני שבוע קראתי כתבה בדה מרקר של ידידתי דפנה מאור , שם נכתב מה שכבר ראיתי מבלי לבדוק לעומק .

תאילנד התייקרה כמעט לכל אזרחי העולם למעט הישראלים .

שני המטבעות החזקים ביותר בשנים האחרונות יחסית לדולר / ירו/ פאונד הם השקל הישראלי והבאט התאילנדי .
הבריטים ממש מתלוננים בגלל קריסה של עשרות אחוזים בערך הפאונד .

אתמול ראיתי מכנסיים למכירה 

מי שיביט בתווית המחיר יראה שאלו מכנסיים שאמורות היו להמכר ברשת H&M 
ויש גם מחיר בשקלים 

79.90 שח .
כנראה עודפי יצוא מתאילנד שלא נשלחו לישראל ונמכרים כאן .

בישראל 80 ש"ח לא נשמע יקר במיוחד עבור זוג מכנסיים קצרים , לא זול אבל לא חריג .

כאן המחיר 100 באט , קרי 11 ש"ח .

וגם במחיר 100 באט אף אחד לא מפסיד על המכנסיים . 

ישראל מדינה מטורפת ללא ספק .

ניסיתי לשלם בכרטיס האשראי שלי באתר קניות תאילנדי "און ליין " 

ישראכרט 

בשום אופן לא היתה מוכנה לאשר את העיסקאות בטענה שהאתר "לא בטוח " 

למזלי יש בתאילנד גם COP 

cash on delivery 

מזמינים מוצר , והתשלום מתבצע במזומן לשליח עם קבלת המוצר .

עוד בנושא כרטיס האשראי הישראלי .

הכי זול זה להגיע לתאילנד עם יורו/ דולר  ולהחליף במזומן 

השני הכי משתלם , זה פשוט , היכן שניתן , לשלם בכרטיס אשראי בבאטים ( ולא בשום מטבע אחר ) .

ברוב המקומות כאן התשלום במזומן , ויש מקומות שדורשים תוספת של 2-3 אחוז על תשלום באשראי .

הכי יקר זה משיכת כסף בכספומט .

כל משיכה עולה בצד התאילנדי עמלה של 220 באט , כמעט 25 ש"ח 
אני מדגיש , כל משיכה , גם של 1000 באט תעלה עוד 220 באט 

הסכום המקסימלי שהצלחתי למשוך זה בכספומטים של הבנק של בנגקוק והוא 30000 באט 3300 שח 

בצד הישראלי תשלמו 3-3.9 אחוז מסכום המשיכה וגם השער המרה לא משהו .

יש כספומטים שינסו לחייב אותכם בדולרים , להקפיד לקרוא ולא לאשר אחרת בארץ ימירו לכם מדולרים לשקלים 
בנוסף להמרה בתאילנד של באטים לדולרים בשער גרוע במיוחד .

משיכת מזומן בכספומט , שימו לב , תעלה בסך הכל אם מסכמים את כל התשלומים ושערי ההמרה הגרועים של הבנקים

6-10 אחוז מסכום המשיכה

למי שאין כרטיס אשראי דולרי .

***********************************

המסקנה אולי הכי חשובה מהתקופה כאן היא ,

יש דברים שחושבים שאבדו לעולמים , אבל לבסוף מתברר שלא

ואני מדבר על הרגשת החופש האדירה שחוויתי בחודשיים האחרונים , 

הייתי בטוח שזה לא אפשרי הדבר הזה שחוויתי אותו פעם אחרונה לפני 30 שנה 

אני שמח להגיד שטעיתי , אפשר לחוות את זה שוב .

***********************************************

הגעתי לצ'נג מאי חזרה למקום בו גרתי  קודם , זה כיף לחזור לאחר טיול יחסית ארוך למקום מוכר וחביב 

"סוג של בית " 

יש לי כל מיני מסקנות לגבי שינויים לעתיד באופנוע להמשך טיול גם למדינות אחרות , על כך בפוסט נפרד 

בינתיים הציוד שקניתי במחירים לא גבוהים , תפקד מצויין וגם היה עמיד למים 

היום הוספתי מתקן לנשיאת כלי עבודה שהגיע 

יש כאן באזור חנויות אספקה טכנית שכבר מכירים אותי וצוחקים בכל פעם שאני מחטט להם בחנות 
ומנסה להסביר להם בפנטומימה , מה אני צריך .

היום קניתי את שני חבקי המתכת בצבע זהב שרואים בתמונה והם תופסים את המתקן

יצאתי לרכב יחסית מאוחר כי הבוקר היתה לי פגישה מעניינת בסניף של בנק בנגקוק 
תכף אסביר איך הגעתי לשם .

*******************************************************

אספר כי הסיפור הזה נוגע בבעיה בינלאומית , אשראי זול ובנקים / בנקאים חמדנים .

זוכרים את טיאה , הילד שעזר לי מאוד בתרגום וקניה של האופנוע ?
בקיצור 

לפני שלושה שבועות טיאה סיפר לי שאמא שלו , חייבת לבנק "לא מעט כסף " והבנק רוצה לעקל לה את הבית .

ולכן הוא צריך להתחיל לעבוד בשתי עבודות כדי לשלם את החוב .
אז אמרתי לו שקודם כל יגזור את כרטיס האשראי של אמא שלו 

ושאני מוכן לבוא איתו לבנק לדון איתם בנושא החוב , אתמול פגשתי בו שוב , הוא שאל אותי מזה פריסת חוב / ריבית וכו…

הצעתי לו שנלך היום בבוקר לבנק יחד 

התגובה שלו היתה , "אתה לא מדבר תאילנדית "

התגובה שלי היתה 

"תגיד לבנק שאני "חבר של המשפחה "  מהר מאוד הם יגלו שהזקן הזה שבא איתך 

מבין מצויין בכסף בנקים ובנקאים .

וכסף, ריביות,ומיקוח  זו שפה בינלאומית .

הבוקר התייצבנו בשמונה וחצי בסניף.

אחד הבנקאים שישב איתנו דיבר אנגלית לא רעה .
החוב לא גדול במונחים ישראלים 120000 באט שזה 13000 שקל בערך .

טיאה התחייב לשלם את החוב במקום אמא שלו , הבנקאי החמדן רצה 10.5 אחוז ריבית שנתית .

זה מה שטיאה היה משלם גם , כי הוא לא מבין כלום .

אחרי כמה דקות שיחה , בהם הסברתי לבנקאי שטיאה לא באמת חייב לשרת את החוב של אמא שלו 
ו10.5 אחוז ריבית בעולם ריביות שנע קרוב לאפס זו גניבה .

עשיתי שעורי בית , הריבית כיום בתאילנד 1.25%

הבנקאי החמדן מיד שינה את טון הדיבור הבטוח והחד משמעי שלו 

וכמו כל סוחר מכוניות משומשות או זיקית , הבין שצריך להתפשר קצת 

לבסוף סגרנו על פריסת החוב לשנתיים בריבית של 3.5 אחוז .

שורה תחתונה , תמיד תתמקחו עם הבנקים , ולעולם על תכנסו לחוב צריכה .

חוב שלא למטרה עיסקית זו התמכרות יקרה שאין בה שום צורך .

"צריכה " באופן כללי זו התמכרות יקרה שאף אחד לא צריך .

איך הולכת האמירה ( ויסלחו לי הקוראים הבנקאים כאן ) 

"בנקאי יתן לך מטריה ביום שמש ויקח אותה ביום סגריר "

שבוע הבא הוזמנתי לארוחה בביתו טיאה שגר כ 40דקות נסיעה מצ'נג מאי .

אשאיר לכם עוד שני סירטונים מהרכיבה של היום .

וגם שיר 

עוד אחד 

אשאיר לכם קטע בביצוע יו לורי 
המוכר גם כד"ר נאוס 

כל הנסיעה הזו היא סוג של " שלב א "
בתוכנית ארוכת טווח .

התוכנית היא , להמשיך לטייל עם האופנוע הזה בשנים הקרובות במדינות השכנות .

למה אני מציין את זה ?
כי אין כמו מכתב מפקיד השומה של מס הכנסה שדורש ממני השלמת מסמכים לדוחות 2018 כדי להחזיר אותי לקרקע המציאות הישראלית 

אבל בהדרגה אפשר להגמל גם מרוב ההתמכרויות מהסוג הזה .

שבוע טוב 

נזכרים איך זה לטייל

בתחילת השבוע העמסתי ציוד על האופנוע .

כלי עבודה , מים , בגדים ועוד כמה דברים .

סוג הטיול הזה ,לא דומה לשום סוג טיול אחר , יש משהו מיוחד בלקשור את כל הציוד , להתלבש 

כפפות , מעיל,קמלבק עם מים ,קסדה , לרכוס הכל ,
להביט מבט אחרון שהכל נראה תקין ,להניף רגל,
להתיישב ולהתניע .


מצד אחד כלי רכב שברירי חשוף לכל מה שמתרחש בחוץ חום קור גשם רוח ריחות וצלילים .

מצד שני , סוג של בועה עצמאית , אני משולב במערכת מכנית שאני סומך עליה שתוביל אותי באמינות ובמהירות ממקום למקום , מערכת הניווט שלי , שבעבר היתה מפת נייר וכיום היא מכשיר גי, פי אס , או טלפון שהמסלול הבסיסי הוזן בו מראש
מותקנת על הכידון .
מיכל הדלק מלא ,
אפשר לנסוע.

"אני" , חלק בלתי נפרד מהמערכת הזו .

למרות הפגיעות של הכלי , יש הרגשת בטחון לאחר שהכל עמוס קשור ובדוק .


יוצאים לדרך בצורה קצת מהוססת , המזוודות וכל ציוד הנשיאה חדש , לא ניסיתי אותו קודם .


כך שאני מאיץ בעדינות , התנגדות הרוח עולה ,חצי שעה לאחר מכן אני מרגיש מספיק בטוח להאיץ עוד 

הכל יציב , מתנהג טוב
אין הפתעות .

גם את החלק של "איך לארוז " שעשיתי בעבר , לא שוכחים מסתבר .

כמובן שיצאתי מאחר  מהמתוכנן , ככה זה .

500 ק"מ לאחר מכן , מתחיל להחשיך , עוצרים בצד , מביטים במפה על מקום שנראה יפה לעצור ללילה .

איך יודעים ?
סוג של נסיון של שנים שלא נשכח . 

מחפשים במפה כביש צדדי , מפותל ,רצוי ליד נהר נחל או אגם , וכמעט תמיד יש שם מקומות יפים 

מוצאים מקום .

ויש גם את האינטרנט , בו בודקים איזה מקומות לינה יש באזור שנראים טוב ומתאימים לכיס שלי .

במדינות אחרות זה כולל קמפינג .

בתמונה למעלה רואים שמצאתי בדיוק מקום כזה .

ביום הבא למשל , תכננתי מראש לאן להגיע , כך שהכל בהתאם לנסיבות .

לילה של שינה טובה ויצאתי מוקדם לכיוון קנצ'נבורי. 

קנצ'נבורי ,למי שלא יודע , התפרסמה בזכות הסרט ההוליוודי "הגשר על הנהר קאווי "

תסריט הרואי על שבויי בנות הברית שבנו את הגשר אי שם סביב 1942 
בתסריט , יש יפנים , קפטן בריטי אובססיבי , וגיבור אחד שנמלט ממחנה השבויים רק כדי לחזור ולפוצץ את הגשר מאוחר יותר .

המציאות היתה הרבה יותר עגומה , אלפי שבויי מלחמה מבעלות הברית והרבה יותר עובדי כפיה מאסיה הועבדו בפרך במה שיכונה אחר כך 

"מסילת המוות " בין תאילנד לבורמה , אלפים מתו מדיזנטריה מלריה תשישות ענישה  ומחלות אחרות , לא ידוע שמישהו אי פעם הצליח לברוח מהמחנה של עובדי הגשר ולשרוד .

כך נראה הגשר כיום , במקור  נבנה מעץ , הופצץ , נהרס ונבנה שוב ,לא מעט פעמים בימי מלחמת העולם .

חלקים מהגשר המקורי משולבים בגשר  שעדיין נמצא בשימוש ועוברות עליו רכבות ( להפתעתי ) .

מקרוב ,המוני התיירים פוגמים ביופיו של המקום .

ובעצם גם בזכרם של אותם שמתו כאן , כך חשתי אני לפחות .

מה שחידד את אותה הרגשה היה "שחזור " של מחנה השבויים על גדות הנהר .

מי שיקרא את השלט , יראה שכתוב "קפה בר , המחנה " 
היו שם מסעדות , וגם 
"מאפיית המחנה ", ומכרו שם מזכרות "המחנה " לתיירים .

כך שזה לא היה באמת שחזור , יותר מלכודת תיירים .

לאחר הביקור בגשר אכלתי את המנגו סטיקי רייס הכי טוב שאכלתי אי פעם בתאילנד או בכלל בחיי

דווקא מאורז מלא 

בדרך מוקדם יותר באותו יום עקפתי גרוטאה עמוסה באננס , נכנסתי אחריה לתחנת דלק לצלם .

את הערב ביליתי בשיחה לא נעימה עם בריטי משכיל , מאוד שמאל ברמה סהרורית מצד אחד ,

ומצד שני פטריוט אנגלי שלא מבין איך העולם בכלל,ואני בפרט, לא מעריכים את מה שהאימפריה הבריטית עשתה רק למעננו .

במשך דקות ארוכות התחמקתי מלהכנס איתו לויכוח , הוא ניסה לגרור אותי לאותו ויכוח מהרגע ששמע שאני ישראלי .

לבסוף עניתי לו , כי האיש החל להעיר כמה הערות עם ניחוח אנטישמי 
( יאמר לזכותו או חובתו שהיה קצת שתוי , מצב די כרוני אצל הבריטים מסתבר )
הקש ששבר את גבו היה כשאמרתי לו
" שישאל את ההודים , מה דעתם על הבריטים והאימפריה שלהם "

האיש נעלב ברמה כזו ,עד שאמר לאשתו משהו בסגנון 

"שרה בואי הולכים "

וסרב להגיד לי שלום , אשתו רצה אחרי להתנצל במקומו .

יצאתי בהרגשה לא נעימה מכל הסיפור שניסיתי להתחמק ממנו .

חצי יום הספיק לי מהמקום ועזבתי מוקדם למחרת .

ליום הבא מצאתי לי בחור תאילנדי שגר על מזח ליד נהר שנשפך למפרץ תאילנד .

מקום נידח ביותר קשה לגישה עם אופנוע,
ללא קיום של ניווט גי פי אס , לעולם לא הייתי מוצא את המקום .

הבחור , רוב , אמר בשיחה איתו , שלא היה יכול לארח אנשים ללא עזרת האינטרנט בדיוק מאותה סיבה 

איש לא היה מוצא אותו .

בקושי נכנסתי עד אליו , וביום למחרת , סובבתי בזהירות רבה את האופנוע שלא יפול למים , כשתראו את הסרטון שצילמתי בזמן הרכיבה החוצה , תבינו 

כך ישבתי לי בסוף היום על מרפסת הבית של רוב , מרפסת שהיא למעשה מזח וצפיתי במלח תאילנדי אחד מספר את חברו 

הסרטון הבא מראה איך יצאתי מביתו של רוב ( לאחר שסובבתי את האופנוע ) 

יש לזכור שאני עם אופנוע דיי רחב בעיקר כי עמוס במזוודות צד .

מי שקרא את הפוסט הקודם , יודע שאני בדרכי לקו סמוי , כדי לפגוש אמא של חברים ,וחברה של אמא שלי .

תחילה תכננתי למצוא מקום שינה קרוב למעבורת , אבל הרכיבה באותו יום היתה קשה , רוח צד וארבע שעות רכיבה רצופות בגשם שוטף , שכנעו אותי פשוט לקחת את המעבורת לאי מבלי לעצור ללילה קודם .

כך נראית העליה למעבורת , השמים קודרים , הים דיי סוער , והיה צריך לייצב את האופנוע כדי שלא יפול 

כמעט שעתיים של שייט לצד השני ,ללא גשם וכמובן ברגע שירדתי על האי , נפתחו ארובות השמיים .

הפעם כבר לא טרחתי ללבוש את חליפת הסערה ופשוט רכבתי לכיוון המקום שבו תכננתי לישון 
למזלי הגעתי למקום מקסים  בתוך ג'ונגל בחלק ההררי של האי , רחוק מהחוף ורחוק מהרעש של האי 

בעל המקום איטלקי נחמד באופן יוצא דופן אמיתי .

את האי קו סמוי לא אהבתי בעבר , ודעתי לא השתנתה 

הגעתי לכאן בעצם לפגוש את לאה שאני מאוד מחבב , והשיחות איתה תמיד מעניינות 

ובאמת הפגישה ביננו היתה מאוד משמחת לשנינו , גם ביום הראשון וגם בימים לאחר מכן 

כמו כן , גם כאן אימצתי סדר יום , בבוקר,
ריצה על החוף .

כדי להגיע לחוף קצת נידח חייבים כלי רכב , האי מתוייר לעייפה .

לאחר הריצה ארוחת בוקר שעיקרה שני קוקוסים טריים 

לאחר מכן משוטט באי ,
ירד לא מעט גשם בימים האחרונים ,אז במידה ויורד גשם חזק 

פשוט חוזר למקום בו אני גר , כאמור מקום נהדר עם אנשים נחמדים , שותה קפה יושב ,צופה בנוף ובגשם היורד ושומע מוזיקה 

===============================

היום כבר עברתי על האופנוע , חיזקתי ברגים , מתחתי שרשרת ובדקתי שהכל בסדר באופן כללי, בקרוב אתחיל בדרך חזרה צפונה 
כ 2000 ק"מ נוספים .

אשאיר לכם ביצוע לא רע לקריפ של רדיוהד 

שבת שלום ושבוע טוב 

אז איך מטיילים?

סוף סוף קיבלתי את הרשיונות ולוחית הרישוי לאופנוע 
רשמית וחוקית , אני בעליו הגאים של אופנוע בתאילנד .

ביום חמישי נגשתי לסוכנות הונדה , הגשתי להם את הניירת והמתנתי , כי אמרו לי להמתין .

למען האמת , עד לרגע האחרון חששתי שמה תצוץ איזו בעיה בירוקרטית , אבל אחר כבוד , לוחית הרישוי פלוס 

"הספר הירוק ": הבעייתי להשגה הגיעו בזמן .

בסך הכל ,כל הליך רכישת האופנוע,
לקח קצת יותר מחודש , כאשר לאורך כל הדרך לא הייתי בטוח שזה אכן יצליח לי .

כמובן שלא הסבירו מה צריך לעשות , כבר חלפה מחשבה בראשי לעשות שני חורים עם ברגים קודחים בסגנון ישראלי .
התאפקתי ונסעתי לחנות האביזרים החביבה עלי , נתתי לאיש את המסמכים ואמרתי לו שיגיד לי מה צריך לעשות 

מסתבר שאסור לקדוח במספר ( הגיוני ) יש לרכוש מסגרת תיקנית + ביטוח החובה צריך להיות מקובע לאופנוע 
מודבק או אחרת .

הכל במבחר צבעים רדיואקטיבי מזעזע 

בחרתי שחור 

הקפסולה דמויית המזוזה שרואים בתמונה מכילה את ביטוח החובה 

בעזרת מברגה וכמה מפתחות תוך 10 דקות חיברתי את המספר החדש .

*******************************************

לאחרונה נשאלתי כמה פעמים "איך מטיילים " 

או 

"איך מטיילים לבד " 

אני לא ממש מדבר על חופשת סקי של שבוע או ביקור קצר בוונציה .

אני יותר מתכוון "למסע " , אם זה טיול ארוך כמו שלי , טרק של שבועיים באוסטריה , או הליכה בשביל ישראל

צריך הכנה , כלומר צריך להתכונן מצד אחד , מצד שני גמישות .

אז למרות שתכננתי לא מעט , בהרבה מקרים ההחלטה "לאן לטייל " מתקבלת בדיוק כמו בסרטון למטה .

"לתכנן ", בעצם אומר לדעת בגדול לאן רוצים לטייל ומה מסגרת הזמן שיש לנו ואז לקחת מקדם ביטחון .

לבדוק מה מזג האויר , יוקר המחיה , ואפשרות רכישה של ציוד יעודי לטיול במדינת היעד .

במקרה שלי , יכולתי לקנות את כל ציוד הרכיבה שלי כאן במחירים מצויינים . פשוט היה לי את הציוד משומש .

חבל להוציא כסף מיותר , את רוב הציוד שהבאתי איתי אשאיר יחד עם האופנוע כאן לטיול הבא .

אם אין הרבה זמן , כדאי להביא את הציוד מהבית .
דוגמא קטנה 
נזקקתי לרצועות קשירה פשוטות של ציוד קמפינג , בשום אופן לא הצלחתי למצוא כאן , לבסוף הזמנתי באינטרנט 
והם הגיעו אלי למלון .

הכוונה, שלפעמים משהו שבטוחים שממש אין בעיה למצוא , לא מוצאים .

חוק הימים הראשונים …

מאז שאני מכיר את עצמי ומטייל בעולם , אני מכיר את החוק הזה .
הימים הראשונים ,בכל טיול במקום חדש, הם היקרים ביותר. 

אנחנו לא מכירים / שכחנו משהו דחוף / לא בררנו כמו שצריך ולא התאקלמנו , אז זה עולה כסף .

אין מה להתרגז , או להרגיש מטומטמים
זה פשוט כך .

במיוחד אם מגיעים למקום חדש בלילה ולא יודעים מראש היכן ישנים .

כדאי להמנע מטיסות זולות מידיי
שנוחתות באמצע הלילה .

זה לא משתלם לבסוף , זה גם נותן הרגשה רעה ,והרגשה,
זה חשוב!

יש מאות פורומים דפי פייסבוק בכל נושא ועל כל דבר , אנשים כאן שלחו לי מסלולי טיול ורכיבה מדוייקים דרך קישורי גוגל מפס .

תכננו מסלולי רכיבה /הליכה נסיעה  בגוגל מפס רצוי במחשב והעבירו לטלפון .

לשטח יש אפליקציות אחרות .
צריך שהם יעבדו גם ללא אינטרנט ולא לשכוח להוריד את מפת האזור מראש ..

גמישות מחשבתית 

רוב האנשים שתתקלו בהם בעולם ,הם ממש בסדר ויעזרו בשמחה , דברים לא מתוכננים יקרו .

"חשבו מסלול מחדש " אבל לא בלחץ ישראלי רגיל , פשוט צריך להבין שבלא מעט מקרים מה שזוכרים זה מה שלא תוכנן מראש , וזמן זה לפעמים מושג גמיש בכל מיני מקומות בעולם .

שבוע שעבר שכחתי להוריד מפה והאינטרנט נעלם .,

היה לי מספיק דלק ומספיק מים , ופשוט רכבתי לכיוון המשוער המתוכנן עד שהגעתי למקום נידח שהיה להם ואיי פאי

הייתי בתוך הג'ונגל והיתה רכיבה מדהימה 

מצרף סרטון אינסטגרם .

איך זה לטייל לבד ?

טכנית , זה לא מסובך ואין שום בעיה "טכנית " לטייל לבד .

למה לטייל לבד , זו כבר שאלה אחרת .
למי שיש בן/ בת זוג שאתם מסתדרים איתם טוב , והם מתאימים לראש שלכם ולסוג הטיול שלכם 

זה טוב .

למי שיש חברים כאלו שגם יכולים להתאים את לוח הזמנים שלהם אליכם , גם מצויין .

אבל למי שאין ,
טיול עם אנשים שלא מתאימים לכם ,רצוף באינסוף פשרות .

אין דין אדם שטייל איתכם יום , כדין אדם שתבלו איתו חודש .

אחרי שלושה ארבעה ימים תתחילו לשאול את עצמכם 
( מדובר על שני המינים ) 

למה הוא מתארגן כל כך לאט/
למה הוא קם כל כך מןקדם/ מאוחר 

למה הוא כזה פזרן/קמצן 

לא ידעתי שהוא כזה שטחי, למה הוא לא נותן קצת מרווח נשימה ודבוק אלי כל היום .

ולבסוף , מה שיקרה שמצב הרוח שלכם יהפוך קודר , כל שטות קטנה של בן הזוג לטיול תעצבן אתכם , וזה מה שתזכרו מהטיול הזה

ואם במקרה יצאתם יחד מהארץ כחברים , כנראה שזה סוף אותה חברות .

הבנתם את הרעיון .

לדעתי כל אדם צריך לפחות פעם אחת בחייו לנסות "לטייל לבד " טיול קצת ארוך שמאתגר את גבולות 

"אזור הנוחות שלנו " 

כשיוצאים מתוך החיים הרגילים והנוחים שלנו 

עושים משהו חדש לומדים משהו חדש , אז דברים קורים 

קבעון זו זיקנה 

להרבה , יספיק פעם אחת , אבל זה נסיון שלעולם לא תשכחו 

אחרים , אולי כמוני , ירצו עוד .

לבד זה לא בודד , אבל לפעמים יש גם בדידות , במקרה שלי אישית ,זה לא הרבה 

לאחרים זה כנראה יותר יפריע .

כמו כל מיומנות , לטייל צריך ללמוד ולהתאמן , בטח שלטייל לבד .
לדעתי זה שווה 

*******************************************************************

מאחר ויש לי כבר לוחית רישוי , מחר אעמיס את האופנוע וארכב כ 2000 ק"מ דרומה , ואז אקח מעבורת לקוסמוי 

קוסמוי לא ממש "כוס התה שלי "

אבל במקרה התברר לי שחברה של אמא שלי שאני מאוד מחבב ואמא של חברים שלי

מגיעה לשהיה של חודש בקוסמוי 

אמרתי לעצמי "למה בעצם לא אקפוץ לבקר אותה "

אז "למה לא "
אשאיר את פסקול הרכיבה האולטימטיבי


על אנשים ומקומות

נתחיל מהסוף
עבר שבוע מאז קיבלתי את האופנוע , מספר ומסמכים עדיין אין , חושש מלרכב יותר מידיי רחוק מצ'נג מאי 

ללא לוחית רשוי ורשיונות , אומנם לכאורה כולם עושים את זה , מצד שני , אני זר , לא מבין את השפה 
ויותר מזר אחד אמר לי שממש לא ממולץ לעבור מחוז ללא לוחית רישוי , כי לכל מחוז יש מדיניות שונה .

כרגע מסתפק בטיולים של כמה מאות ק"מ באזור , ויש הרבה מה לראות , במקביל להמשך הכנות של האופנוע .
בסך הכל 
דיי עומד בלוח הזמנים שחשבתי עליו לפני שהגעתי .

בשבוע הזה ,רכבתי סביב ה 1000 ק"מ כך שהגיע זמן טיפול אחרי הרצה .

כבר לקוח פחות או יותר קבוע של חנות אביזרים מסוימת , שגם עושה סוג של תיקונים קטנים והתקנות של אביזרים שהם מוכרים .

נכון ,זה נעשה קצת פרוביזורי לסטנדרטים שלי , אבל החלק החשוב הוא,שנותנים לי לעשות הכל בעצמי .

זה מה שחשוב לי .

 צוחקים עלי שאני "פארנג " משונה , אבל משתפים פעולה .

בתמונה בתחילת הפוסט , רואים אותי מחליף פילטר שמן , הבחור שצילם , לא ממש הבין מה אני רוצה בפעמים הראשונות אבל אט אט , קלט את הראש שלי .

הוא צולם בתמונה למטה 

באחת הרכיבות שלי השבוע , נכנסתי לתחנת דלק וראיתי קבוצה דיי גדולה של אופנועים עומדת בצד 

נגשתי להביט באופנועים , שוחחתי מעט עם בעלי האופנועים , מפה לשם רכבנו לאותו כיוון
הצטרפתי אליהם לרכיבה .

לאחר כמה שעות רכיבה עצרנו להפסקה , כל הרוכבים היו מערביים מארצות שונות , בלגים צרפתים בריטים וכו…

אותה שיחה חידדה לי משהו שכבר קצת קלטתי קודם .

הקטע ה"קולוניאליסטי "  של לא מעט מערבים , כולל ישראלים אגב , להתלונן על תאילנד והתאילנדים 

אנשים שבאים לגור בתאילנד מסיבות שונות , חלקם עובדים כאן , חלקם אוהבים את החופש שהמדינה מציעה 
או מזג האויר 

הרוב עושים זאת בעיקר בגלל הבדלי יוקר המחיה .

ועדיין , אופן הדיבור המזלזל "בילידים "  ש "לא יודעים לנהל , לא מדברים אנגלית , שהם בירוקרטיים"
בלה בלה בלה  

מדהים בעיני , הרי בדיוק בגלל הייחודיות הזו , עברתם  לגור כאן .

אם תאילנד היתה אנגליה , אז לא הייתם עוברים לכאן . 

אתם רוצים להפוך את תאילנד לאנגליה ?

זה שיח יחסית אופייני למערבים מבוגרים ( נשים וגברים לבנים ושחורים ) אבל גם הצעירים לא חפים ממנו .

מתוך אותה חבורה של 8-10 רוכבים , 2 היו ממש נחמדים .

אחד מהם , בריטי בן 60 ,עבר שבץ מוחי לפני מספר שנים ואז ירד לו האסימון , ובעיקבות אותו ארוע , פשוט עצר את צורת החיים האינטנסיבית שלו עד אותו רגע 
החליט לשנות ,

עדיין בעל עסק באנגליה אבל עובד לדבריו , בערך עשירית , ובדרך למכור אותו .
באופן  מפתיע ,אם לא היה אומר לי שעבר שבץ , לא הייתי מנחש .

בסרטון מטה 

אחת ההפסקות עם אותה חבורה , נוף מדהים 

View this post on Instagram

סמואנג לופ

A post shared by yigal w (@yigalw7) on

נפרדתי מהם לשלום בתרוץ כלשהו והמשכתי לבד , קשה לרכב עם חבורה  

עוצרים הרבה , כל אחד רוכב בקצב אחר , ויש תמיד איזה אלמנט תחרותי

אם  לא מוצאים חן בעיני  , אז אין טעם להתאמץ .

למטה צילום ממצלמת הקסדה

*************************************************

אי שם בשנת 2006 נסעתי יחד עם הגדולה לתאילנד , כבר אז עבדתי כמה שעות בשבוע עם הטכנולוגיה שהיתה זמינה אז 
זה אמר "אינטרנט קפה " 

למי שלא זוכר , הסמרטפון בצורתו הנוכחית הופיע בעצם רק ב 2011.

כיום יש כלכלה שלמה של אנשים המכנים עצמם בשם הרומנטי אך מטעה של "נוודים דיגטליים "
תכלס זה יותר 
gig economy

של פרילנסרים מסוגים שונים שלכאורה בטוחים ש"שיחקו אותה " אבל מהתבוננות מעמיקה עליהם מהצד במשך כמעט חודש 
אפשר להגיד, שהסטטיסטיקה לא לטובתם .

במלון הדירות בו אני  גר  , יש חלל עבודה לא גדול , בכל זמן נתון , יש  4-6 אנשים שעובדים בו 
חוץ ממני .

לבחור המופיע בתמונה מעלה , קוראים קיירו , הוא מסינגפור .

לאחר התבוננות ושיחות לא מעטות עם הנפשות הפועלות כאן , ובחללי עבודה אחרים בצ'נג מאי 

קיירו , הוא דוגמא יחסית חריגה לאחד שבאמת מרוויח טוב , כי הוא באמת טוב , במה שהוא עושה .
הוא בונה ומקדם אתרים .
מעסיק לא מעט קבלני משנה בפיליפינים או הודו שעושים לא מעט עבודה עבורו , הוא מבין בחוקי מס בינלאומיים 
עובד קשה .
הוא גם בחור נחמד 

אבל כאמור, הוא חריג .

רוב רובם של האחרים שנתקלתי בהם , עושים הרבה רוח של "מצליחנים " ש "חיים את החלום " מטיילים ועובדים 

אבל בשורה התחתונה , עובדים לא מעט , מרוויחים לא הרבה , אין להם רכוש , הם לא מבינים בחוקי מס ויום אחד זה יקפוץ עליהם כשיגלו שחלקם חייבים הון לרשויות המס בארצותיהם 

אין להם שום חסכונות ושום כרית בטחון ליום סגריר
והכי מביך
רובם מאוד מאוד לא מקצועיים במה שהם עושים .
שזה כבר משהו שתלוי ישירות בהם עצמם.
רובם פשוט לא רוצים , או לא מסוגלים להשקיע את המאמץ והזמן הנדרש להפוך למקצוענים

כששאלתי את קיירו מה אחוז הכשלון של אנשים שחיים כ 
"נוודים דיגטליים ", לאורך זמן 

הוא אמר שלדעתו , 90-95 אחוז לא שורדים יותר משנתיים , או שהם פשוט חיים במדינות זולות בצמצום רב , בטח שלא חיים חיי נוחות של טיולים ופנאי .

קצת דומה לסטטיסטיקה של התחום בו אני עוסק , תחום הנגזרות הפיננסיות 
95 אחוז מהעוסקים בתחום , נעלמים לאחר שנה שנתיים 
מעטים יודו בכך .

****************************************

לבחור למעלה קוראים דני , אנגלי שחי כאן , טען שהוא מוזיקאי 
אבל לא באמת התרשמתי ממנו בתחילה 
כי כדרכם של לא מעט אנגלים כאן 

הוא במצב מבוסם די כרוני 

פתאום הביא תוף , והצטרף ללהקה וניגן , ולמרות שהיה יותר שיכור כלוט מאשר שיכור קלות 
ניגן בכלל לא רע .

******************************

לפעמים אנשים ממש ממש מפתיעים .

מנהג של שנים ..
בכל כמה ימים שאני נתקל בקבצן , הולך וקונה לו ארוחה , בדרך כלל הם שמחים .

לא תמיד , לפעמים היו רוצים כסף כדי לקנות אלכוהול , זו בדיוק הסיבה שאני קונה להם אוכל
זה מנהג שעשינו גם כשהייתי כאן עם הבנות .

אתמול בערב הלכתי ל 

Annies bar 

בר בבעלות של בריטי , בימי ראשון מנגנים בו ממש טוב , והבעלים גם שר 

ישבתי ליד הבחור הבריטי הזה
שהיה במצב שכרות קולני משהו .


פתאום הופיע איש תאילנדי מבוגר עם מין מקל הליכה מבמבוק .

ועשה תנועה תאילנדית כזו עם שתי הידים של בקשה/תחינה .


הבריטי השיכור קם , דיבר תאילנדית לא רעה עם התאילנדי המבוגר 

נכנס למסעדה , חזר אחרי דקה  עם מנה של אוכל וכוס שתיה , נתן אותם לאיש והזמין אותו לשבת איתנו .

לא היה לי נעים לצלם .

אבל המחווה האנושית הנדיבה הזו , מאוד ריגשה אותי.


כבר היתה לי דיעה קדומה מוצקה על אותו בריטי וממש הופתעתי לטובה .

זה לא קורה הרבה , אבל קורה .

מאוחר יותר , התיישבה לידו אותה תאילנדית שעובדת כאחות בבית חולים ורואים אותה בתמונה 
הם שוחחו ביניהם בתאילנדית קולחת , מחזה נהדר להביט בו מהצד .


************************************


השבוע רכבתי לא מעט 

לאט לאט הרגלים של שנים חוזרים , מתחושה של זרות על האופנוע , לאט לאט מרגישים סוג של הרמוניה 

מרגישים חלק מהאופנוע , קשה להסביר למי שלא מכיר את זה 

חסר לי מאוד , ברמה שלא הבנתי עד כמה זה חסר …

אשאיר לכם שיר מ 1978 של בובי קולדוואל 

נזכרתי בו כששמעתי ביצוע לא רע , כאן באחד הערבים באחד הבארים.

i love it when a plan comes together

סרטון קצר מהחג של שבוע שעבר , בו הופרחו אלפי "עששיות משאלות " 

חג מקסים בעיני 

********************************

כדי להבין קצת מה קרה לי בהמשך השבוע נחזור מעט אחורה .

כבר לפני כחצי שנה,כשהבנתי שהתוכניות להמשך השנה בארץ השתבשו קצת והחלטתי לעבור לתוכנית חלופית 

ידעתי איזה אופנוע אני מתכוון לקנות .

אומנם לא הייתי בטוח כלל שאכן אצליח לממש את התוכנית , אבל החלטתי לקחת סיכון מסויים ולהתכונן מראש 

כך יצא שהזמנתי באי ביי סבל , ותת שילדה למזוודות צד עבור אופנוע שתכננתי לקנות , למרות שלא הייתי בטוח שזה אכן יקרה .

הסבל הגיע תוך מספר ימים , ואילו אותה תת שילדה , הגיעה רק כמה ימים לאחר שכבר יצאתי מהארץ .

בצורה מפתיעה דואר ישראל הצליח להעביר לי את החבילה מישראל  לצ'אנג מאי תוך כשבוע .

נחזור לתחילת השבוע הנוכחי .

רואים את הילד מימין?
זה שנראה יותר מאורי/הוואי מאשר תאילנדי .

שמו טיאה
לילד הזה תפקיד מרכזי בהתרחשויות השבוע שעבר .

טיאה עובד בסוכנות אופנועים שמוכרת ומשכירה אופנועי הונדה ,
מהסוכנות שלו 

הזמנתי שבועיים קודם   את האופנוע החדש .

 הוא מדבר אנגלית ממש טובה ( וגם קצת סינית מסתבר ) .

בזמן ההזמנה , נאמר לי , שיש בעיית מלאי לדגם הספציפי הזה , ויגיע עוד שבועיים .

אמרתי , "שבועיים " , אין בעיה .

כל כמה ימים עברתי בסוכנות לבדוק מה קורה , וקצת לשוחח עם אותו טיאה .

לקראת סוף שבוע שעבר , הגעתי לבדוק מה קורה , בעצם , "השבועיים " חלפו ואופנוע אין .

טיאה התנצל ואמר שלאחר לא מעט טלפונים , נאמר לו ,שלא ממש ברור מתי כן יהיה אופנוע והוא ממש מתנצל .

רק אסביר שבתחילה הנפקתי מרשויות ההגירה התאילנדיות מסמך שתוקפו רק חודש , ובעצם שבועיים כבר חלפו .

טיאה , מסיבה עלומה כלשהי ,החליט לעזור לי , התיישבנו יחד על הטלפון , התקשרנו ללא מעט סוכניות הונדה ברחבי תאילנד 

כולל למפעל הונדה שמייצר את הדגם הזה בתאילנד , לכולם היתה תשובה דומה 

"אין כרגע במלאי אופנועים מהדגם הזה " 

יש במלאי דגם דומה
דגם 

crf 250 rally 

דגם יקר יותר , הבעיה שהוא עטוף פלסטיקים מצועצעים ומאוד לא שימושיים למי שרוצה לטייל טיול קצת יותר קשוח 

פלסטים אי אפשר למגן ,והם סרח עודף מיותר ליופי .

לבסוף החלטנו להתחיל לחפש אופנוע משומש .

אני ביצעתי את החיפוש באינטרנט לאזור צ'נג מאי למודל 2558 ומעלה 🙂 
2558 זה המקבילה התאילנדית ל 2015 ע"פ לוח השנה התאי 

לקח לי זמן להבין מה זה מודל 60  במודעות .

טיאה התקשר לברר , הקליד לי את הכתובת בגוגל מפס ואני נסעתי לבדוק את האופנוע .

ראיתי בערך עשרה , אף אחד לא מצא חן בעיני .

ואז בחמישי בבוקר קפצה לי מודעה משונה , בחורה מוכרת אופנוע קצת יקר , ללא מספר טלפון .

במקום מספר טלפון היה קוד שצריך היה לסרוק בפון ואז הטלפון חייג .

התקשרנו …

טיאה מנהל שיחה ערה עם הגברת , מסתבר שיש לה אחד משומש ואחד אחרון חדש למכירה .

קפצתי על הקטנוע , נסיעה של עשרים דקות ,קצת מחוץ לעיר , ואני מגיע לסוכנות הונדה ענקית 

אולם תצוגה גדול , אולם הרכבה של אופנועים חדשים לפני מכירה ,ענק ובערך 200 עובדים 

אף אחד לא מדבר מילה אנגלית , מילה !

התקשרתי לבחורה , והמתנתי באולם התצוגה ,
דיין שמה , 

אז דיין נגשת אלי מתחילה לדבר תאילנדית , ראיתי שאין ברירה , התקשרנו לילד , טיאה 

וכך היא דיברה איתו והוא הסביר לי , ואז עניתי לו והוא הסביר לה 🙂

שורה תחתונה , היא מאוד מתנצלת יש רק אופנוע בצבע שחור , שואלת האם מתאים לי 

אמרתי לה בטח 

גם פורד מודל T אפשר היה לבחור בכל צבע כל עוד היה שחור 

לא היא ,ולא טיאה ,הבינו את הבדיחה .

ליין הושיבה אותי בבית קפה הזמינה לי אייס קפה לקחה את הדרכון , רשיון הנהיגה, ואת המסמך של ההגירה ונעלמה .

שעה וחצי אחר כך ,חזרה עם חשבונית מוכנה על 120000 באט , קרי חשבונית כאילו כבר שילמתי .

כמובן שלא היה עלי את הסכום הנ"ל .

שלפתי מהארנק 4000 באט ונתתי לה , וניסיתי להסביר שאני חייב לנסוע להחליף כסף , ואחזור עוד שעה .

היא לא ממש הבינה , ראיתי איך היא הופכת למאוד לא נחמדה ומבוהלת , בדיעבד הסתבר שהיא נבהלה
שבעצם אולי לא הבינה נכון , ואין לי כסף לקנות עכשיו , וזאת לאחר שכבר הוציאה חשבונית והתחילה לרשום את האופנוע על שמי .

התקשרנו שוב לילד המתורגמן ,

אמרתי "נראה לי שהגברת עומדת לחטוף התקף לב , תרגיע אותה שעוד שעה אני חוזר עם הכסף "

לא בטוח שממש האמינה אבל נרגעה , השארתי אצלה את הדרכון ונסעתי להחליף את היתרה .

היתה קצת בעיה להחליף סכום כזה ללא הדרכון אבל הסתדרתי עם צילום .

חזרתי , שילמתי , הגברת חזרה לחייך , בעזרת המתורגמן הודיעה לי 

"צריך להשאיר את הדרכון עד מחר כדי לרשום אותך במשרד התחבורה "

אמרתי 
"טוב אחזור מחר "

ואז הגברת אומרת 
"מה מחר ? 
אתה לוקח את האופנוע עכשיו "

ומובילה אותי לאולם ההרכבה הענק למטה , האופנוע עומד בחוץ מוכן 

ללא לוחית רשוי

שוב מתקשרים לילד המתרגם

"מה עם הלוחית ומספר הרכב ?" אני שואל 
|
אה זה בסדר , זה עוד 45 יום אבל אם תשלם לה 200 באט זה יהיה עוד עשרה ימים שבועיים 

כולם רוכבים על אופנוע חדש בלי לוחית , החשבונית מספיקה .

ואז פתאום ראיתי שהפכתי לאטרקציה , מלא עובדים באו לצלם את הזר שקנה אופנוע בלי להבין חצי ממה שקרה שם בשעתיים האחרונות 

התחילו להצטלם איתי טלפונים / מצלמות / טאבלטים 

אז גמני ביקשתי עם הפון שלי 

נראה  אידיוט גמור כאן , כך גם הרגשתי .

את הקטנוע השכור השארתי שם , עליתי על האופנוע החדש ונסעתי לתחנת הדלק הקרובה .

לאחר מכן, אספתי את טיאה וחזרנו לאסוף את הקטנוע השכור .

טיאה דאג להחזיר לי את דמי הפקדון בסך 2000 באט שנתתי לסוכנות שלו , שלא סיפקה את האופנוע .

נתתי לו את הכסף , אמרתי לו שזה עבור כל העזרה שלו ולא  הייתי מסתדר בלעדיו .

היה קצת  המום בתחילה' ולא רצה לקחת את הכסף אבל לבסוף מאוד מאוד שמח.

בערב נסענו יחד לאיזה מקדש ולאכול יחד ( התמונה מעל ) ואז הסביר לי שהמשכורת החודשית שלו 

היא מעט יותר מ 10000 באט בחודש ( סביב 1200 ש"ח ) וש 2000 באט זה סכום מאוד גדול עבורו .

************************************************************************

בעצם , לפני שיצאתי מישראל תכננתי 4-5 שבועות לקניית אופנוע וסידורים
ביום רביעי אחר הצהרים הבנתי שאולי לא אצליח לקנות אופנוע , בטח לא חדש .
באותו רגע , נראה היה , שגורל התוכנית נמצא בסכנה .

רצה הגורל,
בטעות ,
בלי שממש הבנתי איך זה קרה , ביום חמישי אחר הצהרים רכבתי על אופנוע חדש .

בדיוק האופנוע שתכננתי לקנות ובעצם יש לי חלקים שהמתינו עבורו בחדר שלי .

אם נחזור לשנות השבעים
ול A   TEAM 

********************************************

עברו שלושה ימים  מאז יום חמישי , טיילתי ורכבתי לא מעט באזור , התחלתי "להכין את האופנוע "  לטיול קצת יותר רציני 

הרכבתי את סבל ותת שילדה למזוודות הצד , כאחד שרגיל לעבוד עם כלי עבודה מתאימים בדיוק 

נאלצתי לעבוד כמו ( לא נזכיר את המילה חאפר )

במילים עדינות , כמו מקגייוור .

למעלה רואים את האופנוע בהרכבה , וכפי שרואים אין לוחית רישוי 

אתמול הרכבתי מזוודה אחורית ומגן מנוע תוצרת תאילנד בעזרת 
"מוסך המדרכה " באחת מחנויות חלפי האופנועים באזור '
לשמחתי 

הרשו לי להשתמש בכלים שלהם בעצמי 
כי לא באמת התרשמתי מרמת העבודה שלהם 

 לפחות סיפקו לי כובע 

במשך היום אני דיי עסוק כרגע , אט אט מתארגן להמשך , הכל איטי כאן בגלל שזה תאילנד 
בגלל השפה , בגלל שחם ןאני לא מספיק מכיר 

אבל זה ממש בסדר ….

בערבים , משוטט כאן באיזור המרכז , ואם שומע מוזיקה טובה , נכנס ומתיישב 

החלק הזה של ללכת ברחוב להקשיב למוזיקה שבוקעת מכל מיני פאבים / בארים / מסעדות קטנות 

ואז להרגיש נוח להכנס , להזמין בירה לשבת ,ולדבר עם זה שיושב לידך  מזכיר כאילו פרק מאיזה ספר המינגוואי

"איים בזרם נניח "  
היום התיישבתי בפאב של בחור בריטי 

כך זה נראה 


אגב המבוגר ששר עם הכובע
זה בעל הפאב

וכאן למטה צ'ק בארי "המקורי " בהופעה חיה יחד עם ברוס ספרינגסטין 1995

"יש עליו " 
ללא ספק 

יאללה כאן כבר לילה 
לילה טוב 

מה בעצם קרה כאן ?

חלף לו עוד שבוע ,בעוד ששבוע הראשון הייתי עסוק בהתאקלמות בירוקרטיה
ו"להבין היכן אני נמצא ".

בשבוע שחלף , נכנסתי לסוג של שגרה , אני ממתין לאופנוע שהזמנתי שיגיע בקרוב , כך אני מקווה .

תוך כדי כך , פשוט התחלתי "לחיות ".

עצם זה שאולצתי להמתין לאופנוע , גרם לי בפתאומיות לרדת בקצב  .

השבוע הראשון כאן ,היה ממש המשך לקצב החיים המהיר שהיה בארץ , המרוץ להספיק דברים שהתרחש אצלי לפני הנסיעה ,פשוט המשיך כאן .
בנסיון להספיק מהר ולהתחיל לטייל .

ואז  הכל עצר , פתאום אפשר לנשום , הדופק יורד פלאים , לוקח זמן להתרגל ולהבין 

"מה בעצם קרה כאן " 

 הבנתי פתאום מה קרה , אותה "תקופת סידורים " נהדרת שזכרתי שפעם היתה לי לפני טיול ארוך 

ולא הייתה הפעם , פשוט עברה לכאן .

לוקח זמן , אבל קולטים לאט לאט , שאין מה למהר , פעם ידעתי את זה , פשוט עם השנים זה נשכח .

בניגוד לגיחות קצרות לחול בהם
ה down time

כמעט לא קיים , כרגע, יש המון זמן להביט סביב ולהנות .

אני מתעורר מוקדם , לוקח את הקטנוע קצת מחוץ לעיר לאזור הררי , ויוצא לריצה .

לאחר הריצה ,לרוב , נוסע לחדר כושר , מקלחת ונוסע לשתות איזה שייק פירות 

, משוטט קצת בעיר , יושב לקרוא , או סתם מביט בעוברים ושבים .

בערבים הולך לאכול ,משוטט באחד השווקים , בדרך כלל מוצא מקום כלשהו שמנגנים בו 

יושב קצת או הרבה , ואז לוקח את הקטנוע חזרה הביתה .

כנכתב באותו שלט בתחילת הפוסט ,
אי אפשר ללכת לאיבוד כשלא באמת אכפת היכן נמצאים .

סביר להניח שמעט אנשים , אם בכלל יבינו על מה אני מדבר 

אנסה להתנסח בזהירות .

פעם מזמן , לפני המון שנים עשיתי דברים שאהבתי , עם השנים , מהרבה מאוד סיבות טובות יותר או פחות 
הפסקתי עם חלקם , דברים דעכו , חלקם נשכחו .

גם את החלקים שזכרתי , כבר לא הייתי בטוח האם באמת קרו , או שהזכרון פשוט מתעתע ודברים לא באמת קרו כפי שזכרתי .
( מזל שיש תמונות לפעמים )

פתאום  קלטתי , שכן , פעם ידעתי ואהבתי לעשות דברים , ומסתבר שאני עדיין אוהב .

לגוף יש נטיה לזכור , וככל שהשבוע הזה חלף , לאט לאט הדופק ירד, הגוף התרגל להרפות מההרגשה של 

"תכף משהו יקרה ,
הכל כאן זמני ,
חייב לעשות משהו " 

ההרגשה התחלפה
ל –

"אפשר לעשות דברים אחרת , ואם לא הפעם , פעם אחרת "

ולא רק כאמירה ריקה להשקטת המצפון העצמי .

מחלחלת  הכרה שזה באמת באמת  אפשרי הדבר הזה .

כן ,יש ווטסאפ ויש שאלות , ואני גם עובד 6-8 שעות בשבוע , והתמזל מזלי שאני יכול לעבוד קצת 

ולהכניס קצת כסף .

קפיצת הדרך הטכנולוגית שהעולם עבר כהרף עין במונחים היסטוריים , גרם לשינויים טקטוניים בעולם .

בספק אם יש מישהו בעולם שבאמת מבין עד הסוף עד כמה השינוי הזה גדול , לטוב ולרע .

החלק הטוב במקרה שלי , היא היכולת לעבוד מכל מקום בעולם כמעט באותה יעילות .

גם החלק התקשורתי הוא בחלקו "חלק טוב " , למרות חיבתי ל"לבד " אנחנו יצוריים חברתיים 

היכולת הזו לשתף אנשים קרובים כמעט בזמן אמת בארועים 9000 ק"מ מהם , לא פחות ממדהימה .

וזה נחמד , יש גם את הצדדים הפחות נעימים .

אתמול היתה כאן תהלוכה לרגל חג 

Loy Krathong


אנשים הפסיקו להביט ולחוות דברים שלא דרך מסך הטלפון 
תופעה שכבר ראיתי בעבר בארועי גן/בית ספר 

אנשים נמצאים בארוע כלשהו , ובמשך כמעט כל הארוע הם מביטים בו דרך מסך הטלפון, הם פשוט לא נמצאים שם .

בגלל הרצון "להנציח " , הם מפסידים את החוויה עצמה 

למעלה , אם תגדילו את התמונה , תגלו ציידי סלפי 
בשדות הצייד הנצחיים של הסלפי האגדי 

אבל בגדול , אם מוצאים איזון , הטכנולגיה הזו , יכולה לאפשר לחופש גדול 

עדיין לא החלטתי האם רובנו באמת בוחרים בשיעבוד הטכנולוגי מרצון
או זה משהו שנכפה עלינו .

************************************************

אומנם עדיין אין לי אופנוע , אבל גם רכיבה על קטנוע 
בכבישים מפותלים עם נוף , מהנה מאוד 

סרטון קצר ממצלמת הקסדה שלי , בדרך לפארק דויסוטפ 

ונסיים עם ביצוע יפה של

crazy

אצלי כבר ערב , אז ערב טוב 

"כשהיינו ילדים "

את הפוסט הבא , פרסמתי לראשונה בקפה דה מרקר לפני שנתיים וחצי

יצא לי לקרוא בו שוב לפני כמה ימים , לכאורה שנתיים וחצי זה לא הרבה זמן
אבל המון דברים השתנו אצלי .
החלטתי לפרסם אותו גם בבלוג הזה

בשנת 1988 סיימתי שנת לימודים ראשונה בטכניון , לפני אותה שנה חזרתי משהייה דיי ארוכה בחו"ל 

שני החברים הטובים ביותר שלי ,בדיוק טסו לאוסטרליה 


סיימתי את אותה שנה בצורה סבירה ואז החלטתי לקחת חופש של שנה מהלימודים ולהצטרף אליהם באוסטרליה

התחזית העגומה של כל הסובבים אותי היתה , שכבר לא אסיים את תואר "המהנדס" הנכסף 

תחזית שהתבדתה …..

בעתיד תהינהעוד תחזיות רבות שתתבדנה

 

***********************************************************

 בתחילת שנות התשעים היו מחשבות על חתונה כלשהי ,  לבסוף החלטתי שזה לא מתאים  

יצאתי לטיול אופנועים נוסף במקום , כמעט לא חזרתי לישראל אז , אבל חזרתי 

לבסוף התחתנתי לפני כעשרים שנה , לא רציתי ילדים במיוחד ,ולא רציתי להתחתן במיוחד

צפי הסובבים אותי היה , שלא אהיה אבא טוב במיוחד  

דיי הסכמתי 

אומנם אין הנחתום בלה בלה בלה 

אבל כנראה שיצאתי לבסוף אבא לא רע ( עוד תחזית שהתבדתה)
אם יש משהו שאני ממש לא מצטער עליו אילו שתי הבנות שלי .

עברו 18 שנה ומחר הבת הגדולה שלי מתגייסת , זה לא שיש ערך מיוחד "לגיוס " עצמו 

זה פשוט סוג של סגירה רישמית של פרק בחיים , שלה , וגם שלי 

היא אומנם בטוחה שהגיעה לגיל 18 דיי בעצמה , אבל אני זוכר מצויין את השנים שקמתי בלילות להאכיל ולחתל אותה 

זוכר מאות אמבטיות , עשרות ביקורים אצל הרופא ,מסיבות בגן ובבית הספר ועוד ארועים כאלו ואחרים 

שהורים חווים במהלך גידול ילדיהם 

היא פחות זוכרת …..

אומנם על התמונה רשום שהשנה היא 2010 אבל התמונה בערך משנת 2003

עברו מספר שנים והתמונה הבאה כבר משנת 2008 כנראה , טיול אופניים ליד הבית .

השנים עברו להן , חלקן שנים דיי קשות לי אישית וגם ביחסים עם הגדולה 

אבל לאחרונה , אני מקווה , שאנחנו מבינים אחד את השניה טוב יותר …..

אולי זה קרה כי כולנו התרגלנו לעצם העובדה שעזבתי את הבית ואנחנו מסתדרים טוב יותר כיום 

אולי  היא התבגרה 

או כי אני הזדקנתי , לא משנה הסיבה  , אני מקווה שמגמת השיפור תמשך 

ימים יגידו .

לאחר שטיילה זמן מה בשביל ישראל כאשר מישהו אחר ניווט , החליטה לשפר את יכולתה 

יצאנו לאזור כאן , היא על אופניים ומפה
ואני עם הכלב בריצה 

מחר בבוקר , מן הסתם יתווספו עוד כמה תמונות לארכיון 

****************************************** 

לא מעט דברים עברו בחודש האחרון , נאלצתי לפרוץ לדלת בבית הקודם כי המנגנון התקלקל

עשיתי זאת בעזרת מקדחה ורשיון נהיגה

שוב פרצו לי לקראוון , שברו חלון , שברו כוסות צלחות וטינפו , וגם גנבו מספר פריטים 

פריטים אחרים מצאתי זרוקים ביער , במצב שמיש ….

התחלתי לחפור לקראת בניית הבית , זה לא שחלילה קיבלתי היתר בניה  

אבל זה כבר דיי קרוב , ורציתי לבדוק איזה סוג יסוד אבצע

וגם קיבלתי מתנה עץ זית מהשכן שלא חפץ בו , אז נטעתי את העץ הראשון של הבית העתידי

******************************************************************

בסוף 2016 קיבלתי סוג של החלטה אסטרטגית לצמצם מאוד את עומס העבודה 

ולהשתדל "להתחיל " לסיים פרוייקטים שונים שהמתינו לי שנים 

לקראת סוף שנת המס 2016 ביצעתי שינויים מהותיים בצורת העבודה 

התחלתי במספר תהליכים כדי לסדר רישום בטאבו / מינהל מקרקעי ישראל וכ… 

אני מקווה שאצליח לסיים חלק מהדברים כבר ב 2017 ואת השאר אשתדל בשנה שנתיים הקרובות 

כל הבירוקרטיה המטורפת הזו שיכנעה אותי שזו פעם אחרונה שאני עושה פרוייקט בסדר גודל של בנית בית בישראל 

אבל על כך בפוסט נפרד 

***************************

אם יש לנו הקצבה של " ככה וככה " שנות חיים בבריאות סבירה 

לי נשאר

"ככה "  

ואם הייתי מראה לכם בעזרת הידיים את יחסי הגדלים ,הייתם מבינים

כלומר פחות משליש לדעתי ,אולי רק רבע 

ויש לי תוכניות 

לא ברור מה אצליח לבצע מאותן תוכניות 

מנסיון , הפסקתי לנסות לבצע תחזיות לעתיד , אני כשלון גמור בתחום …..

במיוחד בכל הנוגע לעתיד של עצמי 

הייתי רוצה לצאת לעוד מספר טיולי אופנועיים ארוכים בעולם 

רצוי כל עוד אני מסוגל להרים אופנוע כזה גם לאחר שהוא נופל 

כיום הכינוי  לסוג המסעות הנ"ל הוא 
OVERLAND

יש בלוגים ואתרים רבים בנושא , ולאחרונה מצאתי  עצמי קורא לא מעט בכמה מהם .

אבל עוד חזון לעתיד 

למעלה אוסטרליה 1988

למטה , יוון 2012

שימו לב להבדלים בכמות השיער שלי 

למרות שבחלק מהתמונות אני נמצא עם חברים 

רוב המסעות שלי בעולם נעשו לבד , כמובן שפוגשים אנשים אבל מבלים גם לא מעט זמן לבד 

יש לכך חסרונות ויש יתרונות 

החסרון הוא שלבד דורש ממך להסתדר טוב עם עצמך , ולעיתים גם לי זה קשה 

היתרון הוא , שאם אתה מסתדר עם עצמך דיי טוב , כשמטיילים לבד , יש הרבה הזדמניות לבלות עם עצמך .

למטה , בדידותו של הרוכב למרחקים ארוכים 

1988

ויוון 2012

זהו , פוסט קצת ארוך עם הרבה תמונות

מחר בבוקר נשכים קום ונקח את הבת הגדולה לגבעת התחמושת  

יש הטוענים שהקרב ההרואי ברמה האישית בגבעת התחמושת
היה קרב מיותר

אני דיי מסכים

בימי חיי ראיתי כמה וכמה קרבות מיותרים , למרות הביקורת הקשה שלי על התנהלות המדינה

כמעט בכל תחום 

אני לא נגד הגיוס של הבת הגדולה

היו לנו לא מעט שיחות דיי ארוכות בנושא לאחרונה 

 לדעתי ,גם ברמה האישית זה דיי ממולץ לצאת לשנתיים מהבועה שחייתה בה עד היום 

גם כאן , "ימים יגידו "  

אשאיר את הביצוע של אילנית  לשיר

"כשהיינו ילדים "

אין לי הסבר מדוע 

ניתן כמובן ללחוץ על התמונות להגדלה

נב

האם גם אתם חושדים שהלחן הועתק מיכאן ?

השיר של דלידה הקדים את "כשהיינו ילדים " בעשור

תהנו 🙂 

התאקלמות

עברו שישה ימים מאז יצאתי מהארץ  בשישי לפנות בוקר .

טסתי בטיסה ישירה של ארקיע , מטוס חכור , מוזנח מטונף וצפוף כיאה למסורת רבת שנים של חברות התעופה הישראליות .

לפני הטיסה אחד הדיילים אמר שאין אומנם מסכים , אבל יש ואיי פיי…
ורק אם תרידו איזו איזו אפליקציתשקר עלומה, עכשיו ,דחוף
לפני הטיסה תוכלו "להתבדר " מהסמרטפון במשך הטיסה .

עם כל הסקפטיות שלי לאור איך שהמטוס נראה , הורדתי את אותה אפליקציה ,

היא לא עבדה .

ולא רק אצלי .

במשך11.5 שעות טיסה זכינו לחביתה קרה וסנדוויץ :), לפחות יכולתי לקחת איתי משקל נאה , ומחיר הטיסה היה זול .


********************************


נחתתי בבנקוק בשעה 12 בלילה , מאחר והייתי צריך לעבור לשדה תעופה אחר לטיסה פנימית , גיליתי שהשאטלים לא עובדים בשעה כזו 

לקחתי מונית ,השעה היתה סביב אחת וחצי בלילה , חצינו את העיר , שגם בשעה כזו היתה פקוקה 

בלבי התגנב חשש קל של 


"איך בדיוק ארכב כאן על אופנוע , גם נוהגים הפוך וגם בית משוגעים "

עוד נגיע לזה …

הגעתי לשדה התעופה בשעה שתיים , הכל ריק , יש איזה דיילת יצוגית , את הצ'ק אין עושים לבד , שוקלים סורקים קוד בסמרטפון ומתקדמים 


אחר כך אגלה שהטלפון הפך תוך 5 שנים שלא הייתי כאן , לכלי עבודה שאי אפשר בלעדיו .

הפקדתי את המזוודה , ועליתי לאכול את ארוחת שדות התעופה המסורתית שלי , 

"ארוחת מקדונלד'ס "

אני לא אוכל כמעט בשר , ומקדונלדס , שמור רק למקרי חרום כאלו ,שתמיד יוצא שהם בשדות תעופה .

אוכל ירוד ויקר אבל , זה מה שהיה באמצע הלילה .


המטוס היה חדיש , מלא והעליה וירידה תוקתקה במהירות האור , רוב הנוסעים טסו ללא מטען ולכן , אלו כמוני שכן היה להם מטען 
נחשבו "נוסעים מועדפים "


והושיבו אותנו בכניסה למטוס כדי שנכנס ונצא ראשונים 

נחתתי עדיין בחושך , כבר עברו כמעט 24 שעות ללא שינה ,  נכנסתי למקבילה התאילנדית של אובר 
אפליקציה בשם 
GRAB 

תוך שניה מצאתי נהג שענה לי בעברית , לשניה לא הבנתי מה קורה , אבל לאחר רגע קלטתי , האפליקציה מתרגמת סימולטנית 

אני אומנם כתבתי אנגלית , אבל הנהג ראה תאית , ואת התשובות שלו כתב בתאית ואני קראתי בעברית 
התרגום היה בצורה מפתיעה מאוד מדוייק .

כנראה לאור זה שהשיחה ביננו לא היתה מעמיקה במיוחד .

שלחתי לו סלפי
והוא מיד זיהה אותי 


, מראש שכרתי דירת חדר קטנה במלון דירות שמשכיר לתקופות ארוכות .

תוך חמש דקות היינו במקום , השעה היתה קצת לפני שבע בבוקר וכמובן שהחדר לא היה מוכן .

יהיה מוכן רק בעשר , ישבתי בגינה וניקרתי , ואז החלטתי שממילא אני לא ישן , אולי אברר כמה דברים 

שאלתי בקבלה איך אפשר לשכור קטנוע , מייד הרימה טלפון , ותוך רבע שעה הגיעו שני בחורים עם שני קטנועים לבחירתי .

בדיקה קצרה העלתה שאחד ממש חדש והשני לא , בחרתי בחדש , משא ומתן קצר , וסגרנו על סביב 170 שקל לשבוע 
פלוס פקדון של 350 ש"ח 

לרוב דורשים את הדרכון , אבל מראש אמרתי להם שאני זקוק לדרכון ואני מוכן להשאיר פקדון כספי .

אכלתי ארוחת בוקר טעימה במקום קטן שצמוד למגורים שלי .

ואז הודיעו לי , שהחדר מוכן , חדר לא גדול , מעוצב בסגנון "תעשייתי " , נקי , ובהחלט מספיק לצרכים שלי .

היו לי תוכניות לעשות סיבוב הכרות עם הקטנוע , אבל פשוט התקלחתי , וקרסתי למיטה .

התעוררתי עדיין עייף סביב השעה שלוש ויצאתי לסיבוב 

כך זה נראה 🙂

נסעתי ישירות ל
Immigration

כדי לבדוק איך אני מוציא "אישור כתובת מקומית  "

היה סגור , פיספסתי בכמה דקות 

ביום שני נסעתי שוב , נאמר לי שאישור כזה לוקח 3 שבועות וצריך אישור נוסף עבורו ,שאותו נתנו לי במקום .

פניתי לשרות ויזות פרטי , לקחו את הדרכון צילמו אותי , מילאו טפסים ולאחר 3 ימים האישור הנכסף היה בידיי 
אה 
ושילמתי 1800 באט 
"קומסיון " "עמלה ,

מילה בניחוח צרפתי שמשמעותה האמיתית , שוחד או מאעכר .
כ 200 שקל במונחי כסף ישראלי , בהחלט שווה את חסכון הזמן 

אגב שמעתי גם את המונח
donation תרומה 
באותו הקשר 

מגניב

במקביל הסתובבתי בלא מעט סוכניות לאופנועים כדי לברר איך בדיוק אני רוכש אופנוע 
לאחר כמה מקומות שלא הבינו מה אני רוצה 
מצאתי מנהלת סוכנות אחת שהבינה אנגלית והבינה עניין 

שילמתי מקדמה של 300 ש"ח כדי להתחיל לגלגל את ההזמנה , והבחורה היתה נחרצת מאוד 
"אל תדאג , אני סוכנת הונדה ותיקה , ברגע שהמסמך שחסר יגיע , לא תהיה בעיה לרשום את האופנוע על שמך "

אני מקווה שזה מה שיקרה , אמור להגיע עוד שבוע בערך , כך שלוח הזמנים שחשבתי עליו עוד בארץ , עדיין דיי בתוקף .

אכלתי אתמול  קינוח תאילנדי שמזמן התגעגעתי אליו 

mango sticky rice

במקרה הזה היה גם קוקוס וגלידה 

כששאלו אותי מנה גדולה או קטנה כמובן שעניתי 
"גדולה "

טעות , התפוצצתי , אבל היה מאוד טעים .

רואים גם בתמונה שאני קצת עובד , אין ברירה .אבל ממש לא נורא .

נחזור לרגע לנהיגה בתאילנד ולקטנוע , שכרתי קטנוע 150 סמ"ק קטן וחסכוני בצורה מפליגה 

צריכת הדלק שלו בנסיעה רגועה 1:60 

לא טעות ,60 ק"מ לליטר דלק אחד .

בתאילנד נוהגים בשיטה הבריטית , הפוך .

הסיבה לא ברורה לי כי האמפריה לא שלטה כאן , אבל עם עובדות אין להתווכח .

יש בתאילנד יותר מ 80 מליון רכבים דו גלגלים , כלומר כמעט לכל תושב יש אחד 1.2 דו גלגלי .

וככה זה נראה בחניה .

הנהגים סלחניים מאוד , לא מצפצפים כמעט ומאוד עדינים בכביש שעמוס רוכבים דו גלגלים 

קצת קשה להתרגל לנהוג הפוך בתחילה , אבל לא נורא .

למשטרה כאן יש מנהג של "לעצור תיירים על קטנוע "

היו ימים שעצרו אותי 3 פעמים .

מסתבר שיש עדיין לא מעט תיירים שבטוחים שבתאילנד אפשר לרכב ללא רשיון על אופנוע , או ללא רשיון בינלאומי 

טעות!

רשיון הפלסטיק הישראלי לא תקף כאן , ובהחלט בודקים האם יש לך רשיון על הכלי עליו אתה נוהג 

.

אני מקווה שתוך כשבוע אעבור לשלב הבא של התוכניות וזה לפרק את האופנוע החדש ולהכין אותו לטיול 

ואחר כך כנאמר בשיר 

(hit the road ( jack

זהו להפעם , שבת שלום 

הכנות

נותרו עוד מספר ימים עד לנסיעה , לפני כחודשיים ,התחלתי עם רשימה ענקית של דברים לסיים לפני שאסע 

נותרו עדיין לא מעט דברים , סביר שלא אצליח לסיים הכל , אבל את הרוב סיימתי , פשוט יגיע זמן הטיסה ומה שישאר לא סגור , ישאר ….

נשאלתי
מה זה להכין  "עצים "  ?

אז "להכין עצים " , אומר להכין עצי הסקה לחורף בבית הישן ,שם החימום על עץ 

זה אומר לחתוך, לנסר לבקע לשנע ולערום מספיק עצים לחורף כפי שרואים בתמונות

.

לאחר 17 שנה נאלצתי קצת לשפץ את את התנור , חלקים מסויימים בו התעוותו עד לרמה כזו שלא הצלחתי לפרק אותם 
נאלצתי לנסר את החלקים ישנים עם דיסק , זו היתה הדרך היחידה להחליף אותם .

למעלה רואים את החלקים הישנים , ברזל יציקה שלעיתים מגיע לטמפרטורה של  800 מעלות ויותר בחורף .

מה עוד עשיתי ? 

חיוך

ניקיתי את כל המרפסות מאבק ועלים , החלפתי את כל פתחי הניקוז השטוחים , לפתחי ניקוז תלת ממימדיים , כדי להקטין את אפשרות הסתמות הניקוז מעלים והצפות .

לצערי למרות כל הבקשות והאזהרות , אני מתקשה לסמוך על הבנות שיזכרו לבדוק מה מצב המרזבים באמצע סופה של  רוח וגשם , לכן השתדלתי לחשוב כמה שיותר על מניעה למרות אפשרות של הזנחה ,

זה פתח הניקוז החדש , הרבה פחות יפה , אבל יותר יעיל , התקנתי שמונה כאלו

בעצם התקנתי בכל פתח ניקוז שרק יכולתי .

ניקיתי את מערכות יצור החשמל הסולאריות , בדקתי שהחימום אצלי ואצל הדיירים שלי עובד , ואבדוק שוב לפני שאסע 

וכמובן התחלתי לארוז .

ארזתי בעיקר ציוד רכיבה , בגדי רכיבה , סבל ותיק לאופנוע , מסנן מים קומפקטי, כדי שלא אקנה עשרות בקבוקי פלסטיק בחודשים שאשהה שם , אני לא סומך על מי הברז התאילנדים או בדרום מזרח אסיה בכלל

תיירים פשוט קונים מים מבוקבקים , מאות כאלו , רציתי להמנע .

חבר תרם לי מעיל רכיבה ישן כדי שאוכל במקרה הצורך להשאיר אותו עם האופנוע בתאילנד ולא לסחוב חזרה לארץ 
באופן עקרוני 
אם התוכנית שלי תצא לפועל , קרי לקנות אופנוע על שמי 
את רוב הציוד אשאיר באיחסון יחד עם אותו אופנוע , בתאילנד 
אבל עוד חזון למועד .

למעלה , תמונה של דוגמן הבית במעיל הנ"ל 

"והמעיל , זהב פרווים 

עוד שנה – והמעיל כאילו 
עוד יותר יפה אפילו " 

******************************************************

פעם אחרונה שטסתי עם כרטיס לכיוון אחד ותוכניות לטיול ארוך שלא ממש ידוע אורכו ומה יבוא אחר כך ,

היתה בעצם לפני 28 שנה .

התקופה שלפני הנסיעה , ההכנות ,והרגשת החופש הקרוב זכורה לי הייטב כחוויה נהדרת .

ודיי ציפיתי לכך גם הפעם .

אבל הפעם זה לא קרה , אין את הרגשת החופש חסרת הדאגות הזו , להפך , אני מנסה להשאיר כמה שפחות קצוות לא סגורים למשפחה שלי שנותרת כאן .


נכון , כולם גדולים ,מסודרים ולא תהיה בעיית תקשורת רוב הזמן .

אבל

האחריות הזו ,שלא היתה לי לפני 30 שנה , העלימה כמעט לחלוטין את כל ההנאה מתקופת "טרום הנסיעה " 
הייתי אומר שזו הייתה אפילו סוג של אכזבה לגלות שזה נעלם .

מאז עזבתי את הבית לפני 4 שנים , עברתי כברת דרך ארוכה , סוג של שחרור הדרגתי מהחיים הקודמים 

, השינוי היה איטי ועיקבי ,

ולטובה.

הוא לא הסתיים עדיין , אולי פעם הבאה , לאחר שאראה שלעזוב לכמה חודשים, זה לא כל כך נורא , העזיבה תהיה לי קלה יותר .

אני מניח שכן 

כאמור , אין למה להמתין , לדחות ולתרץ "למה לא עכשיו " , בשלב מסויים אנחנו יודעים בלב שהדברים האמתיים הסתיימו ואין יותר תרוצים
כי תמיד יהיו תרוצים .

אוסיף שיר נהדר בדיוק בנושא הזה של 

Madeleine Peyroux
 Don t Wait Too Long

חג שמח 

The future is promised to no one

מה עבר



הגיע הקטלוג החדש של איקאה ,מה שאמר שעברה שנה .

זכרתי שבשנה שעברה , הקטלוג הגיע בדיוק לפני שעזבתי את מגוריי בקראוון ונכנסתי לבית החדש .

ראש השנה בשנה שעברה חל ב 11.9 ,יום ראשון
נכנסתי לגור ביום רביעי שלפני .

מוזמנים לקרוא את 
הפוסט ההוא 

הבית עבר שינוי גדול מאז , נוספה גינה ענקית ,בעיקר כי זכיתי לקבל מאות שתילים חינם ו"נאלצתי" לבנות גינה כדי שהשתילים לא ימותו .

מכיר את עצמי טוב , ללא אותם שתילים שקיבלתי , הגינה היתה נותרת מוזנחת .

כך שיצא לטובה , פזרתי אדמה , הנחתי קווי השקיה ומחשבים , וחפרתי מאות בורות .

למעלה לפני שנה 

למטה 

היום ,מאותה זווית 

יש שינוי , ללא ספק 🙂 

אישית 

מאוד מרוצה ממה שהספקתי , למרות שלא באמת תכננתי להספיק כל כך הרבה .

*****************************************

הווה 

התוכנית היתה , להתחיל בקיץ לבנות תוספת לבית של חבר הילדות שלי אמיר 

מאז הוא הספיק , כזכור , לעבור תאונה קשה , להתאושש ממנה לא רע יחסית למצב הנורא שהיה בו 
אבל לא לגמרי .

האדריכלית שלו, לא הוציאה עדיין היתר בניה , ובעצם כבר לא נתחיל לבנות השנה , למרות שבאמת רציתי .

מקווה להתחיל לבנות לאחר החורף .

ולכן עברתי לתוכנית החלופית .

ואם נצטט מגורו סיפרי מתכונים לחיים ( שאני לא מחזיק ממנו ומדומיו )

כבוד האדון ווין דייר ז"ל 

*****************************

Go for it now. The future is promised to no one




התוכנית ,בעצם קיימת כבר הרבה שנים באחת ממגירות הראש .
החלטתי להוציא אותה לפועל עכשיו ,לפחות להתחיל ולנסות .

מה התוכנית שואלים ?

אז ככה 

התוכנית היא , לטוס לתאילנד לקנות אופנוע דו שימושי קטן ,
לרשום אותו על שמי כך שאוכל לעבור איתו ממדינה למדינה ,

להכין אותו לטיול ארוך , קרי להתאים את המתלים / מיכל דלק כידון ומערכת חשמל לטיול ארוך 

למגן אותו כנגד מכות ונפילות קלות 

ולהוסיף תיקי אוכף וסבל לציוד 
זוכרים את התמונה שלי מאוסטרליה לפני 30 שנה 
?  


אז משהו דומה 

יש כמובן הבדלים 

האופנוע כיום  :

יותר קטן , יותר חדש 

אני כיום  :

בלי תלתלים 
זקן בשלושים שנה 

מקווה שחכם בשלושים שנה ומקווה שעדיין לא זקן מידיי ….

להגיד שאין  קצת חששות ,יהיה שקר .

קניתי כרטיס טיסה לכיוון אחד לצ'אנג מאי שבצפון תאילנד 

ב 25.10.19

גרתי באזור לפני 34 שנה .

שכרתי דירת סטודיו קטנה במקום קצת מרוחק ,אבל נראה נחמד ,לחודש כרגע .

זו התקופה שאני מעריך שיקח לי לסדר את עניין הבירוקטיה של רכישת אופנוע ורישום על שמי 

בתקווה שאצלח את הבירוקרטיה התאית .

אקח איתי שני מחשבים ניידים כך שאוכל להמשיך קצת לעבוד .

המשך התוכנית 

לאחר שאסיים לבנות את האופנוע , אטייל קצת בתאילנד , ואז אשאיר אותו באיחסון 

מצאתי מקום שאבדוק אותו כשאגיע לשם , שבו ניתן להשאיר רכב באיחסון במחיר של סביב 50 שקל לחודש .

כך ,בכל פעם אוכל לחזור , לקחת את האופנוע , לטייל מספר חודשים ואז שוב לאחסן אותו .

עוד חזון למועד 

 אני מקווה שבעתיד אוכל לצאת לוויאטנם / קמבודיה / לאוס ובורמה 

נראה איך דברים יסתדרו , אם בכלל 

זהו להפעם 

אשאיר לכם את 

Mighty Mo Rodgers – Picasso Blue

מומלץ 
(האיש בן 77 )