21.6.14
לפני מספר חודשים גילו לאמא שלי סוג של מחלת ראות כרונית
מחלה נדירה שמופיעה בשכיחות נמוכה אצל גברים מעשנים ….
אמא שלי לא גבר , ומעולם לא עישנה .
עברו השבועות ,ואמא , היפראקטיבית כהרגלה המשיכה להתרוצץ , הצגות , סרטים , שוק וחו"ל.
ואז חזרה מחו"ל לפני כ 10 ימים, משהו קרה בטיסה חזרה , לא ברור מה , אבל לאחר הטיסה תקפה אותה חולשה כללית קשה.
ועם נקוף הימים, גם קוצר נשימה קיצוני , תחילה הלכה לרופאת קופת חולים , שברשלנות אופיינית אומנם שלחה אותה לבדיקות דם
אבל לא טרחה לשלוח אותה לצלום ראות.
ושלשום , באופן לא מובן , אולי הכחשה ,אמא שוב דחתה את צילום הראות לשבוע הבא.
יש לציין שאמא ,רופאה בדימוס , שאני יכול להעיד עליה באוביקטיביות ,שלמרות הידע הכללי הדל שלה על רוב הנושאים שבעולם
תחומי הרפואה , הם בין התחומים הבודדים שתמיד היה לה ידע אדיר עליהם
היא פשוט רופאה מעולה .
מי כמוני , שלא סומך לעולם על בעלי מקצוע יודע עד כמה היא רופאה טובה …..
למרות זאת , בסוג של כניעה או הכחשה לא מוסברת ,לא התעקשה על צילום ראות.
אתמול היתה אצלנו לארוחת ערב וראיתי שבקושי נשמה , התקשרתי אליה באחת בלילה כדי לקחת אותה למיון
החלטתי בסוג של "חשיבת אמצע הלילה "
שהתדרדרות נשימתית חדה + טיסה ארוכה = תסחיף ראתי שנגרם לעיתים מחוסר תנועה בטיסה
באחת בלילה אמא סירבה ללכת ,אבל בבוקר הסכימה .
כך הופענו לנו בשבת מוקדם בבוקר בבית החולים שערי צדק הריק בחדר מיון ….
בניגוד לאותה רופאת קופת חולים , כאן הצוות היה אדיב, יעיל ומקצועי.
מרגע הקבלה על ידי האחות המבוגרת
דרך ברור יסודי של בדיקות הדם ועד לצילום הראות וה CT ……
כל זה נעשה בקצת פחות משלוש שעות , אחותי, גם היא הגיעה, וכך ישבנו לנו שלושתנו וחכינו לתוצאות .
ברחבי בית החולים ניידנו את אמא בכסא גלגלים עד כדי כך מצבה החמיר …
הצוות היעיל , רובו המכריע ערבי , כנראה מפאת השבת, וגם מספר חובשי כיפה ,כיאה לבית חולים דתי
מידיי פעם דיווח לנו על התקדמות זרימת תצאות הבדיקות …..
גם הם , כמוני , חשדו בתסחיף ראתי
לאחר כ 4 שעות ישבנו אני , דובר עברית רהוטה , אמא , עם העברית הדיי קלוקלת שלה
ורופא הערבי שגם הוא דיבר עברית מעט עילגת.
ישבנו סביב מסך מחשב ועליו צלום ראות.
השפה שחיברה את כולנו היתה סוג של
Pidgin English "רפואית "
בניגוד לפג'ין אינגליש המקורית , כאן לא דיברנו במבטא צרפתי אפריקאי .
אבל אמא והרופא הבינו מצויין זה את שפתו של זה , וגם אני …..
"זה הצילום שלי " ?
שאלה אמא ….
כן , אמר הרופא
הצילום הראה ראות "לוטות בערפל " …
למעט מספר חלקים קטנים שנראו שקופים .
ישבנו בשקט שלושתנו , ואמא אמרה " אני מבינה שאין לי מזל וזה לא תסחיף ראתי "
, הרופא ענה "כן "
בדיקת ה CT שללה את תרחיש התסחיף שיש אפשרות לטפל בו …
ובעצם נותרנו עם צילום ראות מעורפל …
"הכתמים השקופים זה מה שנותר נקי מהראות שלי אני מבינה "
והרופא, ענה ממש בסוג של השתתפות בצער שכן ….
למה ההחמרה הבוטה לאחר הטיסה ?
למה ההחמרה המהירה דווקא בימים האחרונים ?
לאף אחד לא היו תשובות , לא תמיד יש תשובות
בעצם אולי הרבה פעמים אין תשובות לשאלות מסוג של "למה "
ישבנו ושתקנו ואז אמרתי "אין טעם להשאר , כדאי שנלך הביתה "
והרופא אמר "כן "
ושיחרר אותנו
נכון , הפנה אותנו למספר מומחי ריאה , וסביר שגם נלך …
אבל אף אחד מהיושבים סביב אותו מסך מחשב אינו טיפש , הבנו את המשמעות
אמרנו תודה לצוות , והלכנו
זה הזכיר לי קטע מתוך סרטו של רידלי סקוט "בלייד ראנר"
כאשר רוי , ( רוטגר האואר המעולה )
גוסס, ומסכם את חייו במספר מילים לאיש שרדף אותו , ועל חייו החליט לחוס ברגע האחרון
אולי כי באותם רגעים אחרונים , הוא העריך את החיים בכלל
….I've seen things you people wouldn't believe…
Attack ships on fire off the shoulder of Orion
. I watched c-beams, glitter in the dark near the Tannhäuser Gate
.
All those. moments, will be lost in time,
like tears in rain
Time… to die…
שבת שלום
נב 28.7.20 עברו שש שנים , הזמן עושה את שלו ,
מאז יצא בלייד ראנר המשך .
ועדיין ,
קליפ הסיום שצרפתי מבלייד ראנר הראשון , אומר ההמון למי שמבין