9.4.07
| הבוקר תמיד עולה בצורה פתאומית מעבר לסלעים , מייד חם .השעה 5:30 אבל האוהל משמש כחממה ולא מאפשר התפנקות בשק שינה .לפעמים אני קצת מתגעגע לקור של ניו זילנד או טסמניה . יוצא ,מכין תה עם כמה ביסקוויטים בצל העצים ליד המיים , כול השמורה כבר ערה,ציפורים מצייצות ,מכרסמים מתרוצצים וחרקים מזמזמים ,עוד כמה שעות כולנו נתכנס לצל מפאת החוםאבל עכשיו זה הזמן לפעילות. שעה מאוחר יותר משפחת דלייני יוצאת בהרכב מלא, גם בקראוואן התחיל להיות חם. "רוצה לעזור לי עם שעורי הבית בחשבון? " שואלת לורה"אני טוב בחשבון " "בואי לצל נלמד לפני שיהיה חם מידיי שעתיים לאחר מיכן כבר חם מידי ללימודים , אז יושבים להכין ארוחת בוקרביצים(שצריך לחסל לפני שיתקלקלו) , קצת ירקות ולחם. "אני רוכב היום לאיזה קניון שראיתי במפה 60 ק"מ מיכאן, מכירה ? " שואל את קיי"כן , דרך קצת קשה רק ל 4*4 או אופנוע " "אני רוצה גם " מצקצקת לורה , אני מרגיש קצת לא נעים , בכול זאת אנחנו מכירים רק 4ימים וכבר אני ולורה מסתובבים כמעט כמו אחים , "אני קצת מפחדת מהאופנוע , אבל לי ולסוואן יש המון מה לעשות ואשמח שתיסע איתך " מעמיסים קצת כלי עבודה (למקרה של תקלה) , אוכל והרבה מים. מתניע ויצאים לדרך . הדרך לא קלה , למרות שלרוכב בודד זאת לא ממש בעיה , כאשר רוכבים בשנים זה הרבה יותר קשהבמיוחד שיש ילדה שצריך לשמור עליה . את 60 הק"מ אנחנו עוברים בשעתיים בערך. מגיעים לקניון צר ומהמם , עם גיבים מלאי מים וצל , אני סוחב את רוב הציוד על הגב ,אין אף אחד בסביבה , אנחנו הולכים ברגל במעלה הקניון , אומנם הולכים בצל אבל מאוד חם. "ילדה עמידה " חושב לעצמי , אחרי שעה וחצי של הליכה מגיעים לגב דיי עמוק מלא מים קריריםשנינו מיד נכנסים למיםאחר כך יושבים על שפת הגב ומדברים. אבא שלה מת מהתקף לב לפני כ 6 שנים לפני 3 שנים החליטו לעשות שינוי , למכור את הבית , לקנות קראוואן, ולטייל באוסטרליה , עזבו את בית הספר והעבודה , קיי, האמא , קיבלה עבודה כפקחית בשמורות טבע , והיא מידיי פעם מוכרת ציורים בתערוכות ברחבי היבשת. כן לפעמים קצת בודד לה רק עם אחיה והאמא , אבל הם פוגשים המון אנשים בדרך ,גם ילדים.עוד שנה לסוואן יהיו בחינות גמר אז הם ימצאו מקום לגור בו באופן קבוע . מעולם לא דיברתי עם ילד בצורה כזאת קודם ,פשוט ישבנו לנו כמעט 3שעות ליד גב המים ודיברנו . חזרנו לשמורה …. כבר התחיל להחשיך , קיי חיכתה לנו , ראיתי שדאגה , אבל לא אמרה מילה . עזבתי את השמורה 4 ימים לאחר מיכן . קבענו להיפגש בעוד 3 חודשים בעיירה בשם מלדורה .קיי אמרה שיש עבודה בקטיף ושמרווחים טוב .הבטחתי לבוא לעבוד. לורה בכתה קצת כשנפרדנו , פעם ראשונה שראיתי אותה בוכה .כשמטיילים יש הרבה פרידות , לא כולן קלות . |