14.1.09
1982 כביש החוף ,בדרך לצור/צידון
רעש חזק של זחלים ושריונים פה ושם ירי ספורדי
אחרי הלחץ של הכניסה , נרגעים, כרגע זה פחות נורא ממה שחשבנו .
קצת יורים עלינו , קצת יורים חזרה ,הים משמאל ,נוף מרהיב של ההרים מימין
לא נראה , לא נשמע , ולא מרגיש כמו מלחמה, היכן המערך האדיר של אש"ף שהבטיחו לנו ?
******************************
פאתי צור
במכה אחת השקט היחסי נשבר , מרגמות, נק"ל , צלפים מהחלונות
וההפתעה …. ילדים קטנים , תמימים למראה גיל 12-14 שקפצו משום מקום ,נעמדו באמצע הכביש וירו RPG.
הילדים אולי קטנים , אבל הנזק בכלל לא קטן .
הפחד פינה את מקומו מהר מאוד לפעילות , גילנו מהר מאוד שהתחמושת התיקנית שלנו לא מתאימה , יותר מידיי חודרי שיריון
שטובים מאוד נגד שריון אבל חסרי ערך לחלוטין כנגד בתים . פשוט קליעים גדולים ויקרים שלא משיגים את המטרה .
פחות מידי פגזים נפיצים .
חשופים מלעלה לירי של צלפים מבתים , כל בית שירו ממנו "זכה" לטיפול עיי החדרת נפיץ לחלון .
המקלעים רותחים , מידיי פעם צריך להחליף קנה .
בקשר שומעים על נפגעים ……
כל הלילה תאורה וירי, בבוקר נלחמים כל הדרך לכוון דאמור .
********************************
ההצגה הגדולה
אני לא זוכר אם זה היה ביום השלישי או הרביעי , אבל היום היה בהיר וחם , השמים היו מלאים במטוסים שלנו ושל הסורים ,
כולנו דבוקים למשקפות , קרבות אויר אויר מרהיבים עשרות מטוסים באויר , יורים טילים , למרות שקל לזהות את מטוסי המיג
לא תמיד ניתן לראות מי נפגע , נזכרתי בסרטים ישנים על מלחמת העולם השניה , רק בסוף היום הברר שאף מטוס שלנו לא נפל
ההצגה נמשכה יומיים , לאחר מיכן לא נראו יותר מטוסים סורים .
******************************
ביירות
תארו לעצמכם עיר שנראית כמו תל אביב , בתים גבוהים ליד הים , מכותרת ומופגזת ,חיל האויר מפציץ ,טנקים ותותחים מפגיזים
על מה בדיוק יורים ?
אף אחד לא באמת יודע .
******************************
חודש ומשהו לאחר מיכן הלחימה מסתיימת
הסורים ואש"פ עוזבים את ביירות , אנחנו עוסקים במרוצי טנקים בשדה התעופה… זחלי הפלדה ומסלולי הבטון הופכים את המקום
למקום אידאלי להחליק טנק ששוקל 80 טון .
מתרחצים בים של בירות , יושבים בקפה בג'וניה , ועורכים עצרת חטיבה עם בדרנים .
מדיי יום עורך סיור בפאתי בירות בתוך איזור מיושב , בדרך תמיד עובר במחסום של האו"ם , בדרך כלל אין בעיות , מפקד המחסום נותן לעבור בקלות
הפעם יש מפקד חדש , לא נותן …. אני מבקש הנחיות בקשר , הפקודה , "אנחנו השולטים ,תעבור בכוח אם צריך "
אני נותן פקודה לנהג להתקדם לאט, מפקד המחסום שולף אקדח , נראה קצת מגוכח אדם שעומד ומנסה לעצור טנק עם אקדח .
אין לי חשק לכל השטיות האלו , מבקש מהטען לחפות עלי , ואני יורד להחליף מילה עם הבחור .
הבחור שבדי עויין , אני מציג עצמי ושואל האם הוא מדבר אנגלית , הוא מסנן שכן …
"תראה "…. אני אומר לו ,"אני עובר כאן כל יום כבר שבוע , מה קרה היום ?"
"היום אני כאן " הוא עונה .
"אוקי " " לי אמרו לעבור בכול מקרה , אני מנסה לשכנע אותך לתת לי לעבור בצורה קלה , אבל אם לא תהיה ברירה אעשה זאת בכוח "
"חבל , מישהו יכול להפגע , מי צריך את זה "
השבדי רותח מזעם הוא לא סובל אותי ואת מה שאני מייצג והוא מסנן משהו על היהודים,
בתגובה , אני עונה לו , הפעם היהודי מצוייד בטנק … ותכף הוא עובר …..
אני חוזר ומטפס לטנק ופשוט מתחיל לסוע ודורס את המחסום , לא מהר , אבל בהחלטיות , השבדי זז הצידה , לא יורה למזלו , ולמזלי ….
**********************************
מדינה אפלולית
אחרי כמה שבועות ולא מעט אבטחות של אנשי שב"כ ומודיעין , אני מצליח להבין טיפה , עד כמה המקום זר לנו .
ב 76 טבחו הפלסטים כ 600 נוצרים בדאמור , בעצם ,בחוכמתנו הרבה , נכנסנו לאמצע מלחמת אזרחים לא לנו ,
ערך לחיי אדם , לא קיים , "לוחמים" נוצרים , מסתובבים עם חלקי אדם משומרים בפורמלין .
עשרות צבאות פרטיים דרוזים נוצרים ומוסלמים שמשתייכים לפאודלים מקומיים , טירות ממוגנות בהרי השוף , ווילות יוקרתיות בג'וניה .
כול אחד עם אינטרס שונה וכולם רוצים לנצל אותנו .
ואז באשיר נרצח , בלילה היו זעקות וירי והיו שמועות , רק בבוקר התגלה גודל הטבח .
*******************************
מפקדת האוגדה ישבה בוילה בשוף , אחר הצהרים היו באים הקצינים להתרחץ ולאכול על האש … ערק זחלאווי , הובא מהכפר הסמוך
עיי טנק ששימש גם כרכב הובלות .
*****************************
כשנה לאחר מיכן אגם קראון , בוקר .
כבר לא אוהבים אותנו כאן , יש מטעני צד , וצריך לפתוח ציר בבוקר .
יום קודם דפקתי עם פטיש 5 ק"ג על הרגל וריסקתי את הבוהן , בבוקר התעוררתי עם רגל נפוחה כמו בלון , לא יכול לנעול את הנעל ,
ואין אף אחד שיחליף אותי
בפתיחת הציר , בלית ברירה אני קושר לרגל חתיכת צמיג כסוליה , וגורר רגל במשך 5 ק"מ של פתיחת הציר .
***************************
עברו עוד כמה חודשים , הגיזרה המרכזית
כבר ממש ממש לא אוהבים אותנו כאן , מטעני צד , תיילים ממעידים , מתאבד שהרג 60 איש בצור …..
בבוקר פתיחת ציר , הולכים ברגל פרוסים , המקומיים יודעים שאסור להתקרב לטור לא ברגל ולא במכונית .
מכונית מתקרבת יתר על המידה , ללא היסוס משחרר צרור לכוון הגלגלים , המכונית עוצרת במקום .
נו נו נו , אני מסמן לנהג עם האצבע , הוא מבין .
אחרי שנתיים כאן , כבר לא מעניין אותי כלום …. רק מחכה לצאת הביתה פעם בחודש , ולעבור בכינרת בדרך .
*************************
יוצא פעם בחודש הביתה , לשבוע , אין חברה , ואין חברים ,כולם בצבא , דיי משעמם לבד באמצע השבוע , מטייל המון במידבר ברגל
*************************
הגיזרה המזרחית
חורף , קור עז , מינוס 10 לפחות , מגיעה פקודה שצריך להחליף לטנקים שמנים לשימני חורף , כל הצוותים עסוקים במלאכה ההזויה
של להחליף שמן בשלג .
הסורים ממול לא מצויידים , כול יום מוציאים גופה של חייל שקפא למוות .
עם בוא האביב , שדות המוקשים נחשפים , אנחנו משתעשים בירי על המוקשים הגלויים , רובם לא מתפוצצים עם הפגיעה , לפעמים כן .
בלילות מבצעים "סיורים אלימים " להרתעה , לצורכי שעשוע ,וגם מפחד
אני זורק רימונים ויורה לתוך מטעים ב 2 לפנות בוקר , אחר כך אני חוזר בבוקר לבדוק מה הנזק .
**************************
הסוף
לקראת הסוף המילואימניקים כבר לא רוצים לצאת הביתה, הדרך מסוכנת , לבסוף הפסיקו להביא אנשי מילואים כלל .
לקראת השיחרור אנחנו יורדים לארץ , ברחצפת הטנק הכפולה מעמיסים מכשירי וידאו , וויסקי וערמות שוקולד קיט קאט
המעשנים מעמיסים מלברו.
אחרי כמעט 3 שנים עם הפסקות קצרות , חזרתי לארץ ,אמא שלי טוענת שחזרתי איש אחר .
ושגיל ההתבגרות שלי הגיע רק אחרי הצבא , לא יודע , אולי זה נכון .
הוספתי שיר של INXS , אחד האהובים עלי , תמיד תהיתי למה לעזאזל הסולן התאבד ….
כל אחד והסיבות שלו …מי יודע .