קטגוריה: אחר 40 שיחזור בלוג

18.8.09

בשילהי קיץ 2003 כבר עברנו לגור בבית החדש , הגדולה החלה כיתה א ולקטנה מלאו שנה .  ניצלתי כמה ימי חופש ונסעתי לסיני ,הייתי אמור לחזור בשבת.  ביום שישי כעדיין לא הייתי בבית . השכנה הביאה כלב שמצאה דרוס בכביש ליד חוסאן , היה לו קולר עור כנראה היה כלב של אחד הערבים בכפר .  כאן בבית לא רצו לקחת אותו ללא אישורי , ידעו מי צריך לטפל בו . נלקח לצער בעלי חיים בירושלים לסופהשבוע, שם אובחן כבעל כתף או רגל מרוסקת , לא ממש היו בטוחים בדיאגנוזה ,כי לא היה מי שישלם על צילום .  במאמר מוסגר אמרו לשכנתי ,כי הוא לא יחזיק מעמד זמן רב במצבו הנוכחי  עם עוד כלבים באותו כלוב.   כאשר שבתי מסיני בשבת כבר חיכתה לי מתקפה של הגדולה שנאמץ את הכלב .  כי אם לא , הוא יומת .  אמרתי לה שיש תנאי אחד , אשלם על צילום, אראה אותו ואחליט . גם כך היו ,2 בנות קטנות ולא רציתי לגדל כלב נכה קשה .  ביום ראשון נסענו השכנה ואני לצער בעלי חיים. הצילום גילה סדק/שבר גדול מאוד בכתף קידמית ימין, הכלב היה נראה מלוכך ועלוב. הוטרינארית הודיעה חד משמעית שחייבים ניתוח קשה של חיתוך חלק מהעצם + ברגים , מה שיגרום לקיצור משמעותי של הרגל .    טיעון דומה שמעתי על הכתף שלי שנתיים קודם. טיעון שהתעלמתי ממנו לגבי עצמי . החלטתי לקחת אותו כמות שהוא , מצא חן שנתן לי למשש את הכתף. למרות שמאוד כאב. ….  שתק .    הבאתי אותו הביתה , תקעתי מוט ברזל בחצר וקשרתי את הכלב עם חבל קצר מאוד למוט .  לא רציתי שיסתובב על רגל פגועה . בשבוע הראשון לא היה לו שום רצון לזוז , רק אכל מעט , ניקיתי אחריו יום יום כדי שירגיש נוח .  אחרי שבוע קם , הבת הקטנה שרק התחילה לדבר החליטה שהוא —בובי !!    בכל יום,צעד מעט יותר .  כול יום לקחתי אותו  לסיבוב קצת יותר ארוך . מנסיון פציעות לא דל , ידעתי שחייבים ללחוץ קצת כדי להבריא מהר .  בכול פעם הצעדה התארכה מעט , עד לשלב שהחל לצלוע ואז חזרנו לקשירה ולמנוחה .  האופי שהתגלה בתחילה התברר כמדוייק , כלב עמיד חזק ושתקן .  אחרי חודש כבר צעדנו יחד למעיין הקרוב , מרחק של כמעט 3 ק”מ .  אחרי חודשים כבר הצטרף אלי לריצות , עדיין קצת צלע , אבל  הבריא .  בובי התברר כאליל הילדים , סבל התעלליות קשות מידי זעטוטים בלי להניד עף עף .  וגם כאשר הוא נפצע באיזו מריבה ,עם כלב אחר שתק .    אופי עצמאי , ולמעט תקופות שלג וקור , סרב להכנס הביתה לישון , ושוטט לו ביער .מן חצי בר כזה . לפעמים רץ לידי כמעט 30 ק”מ בזמן רכיבה על אופנים , כמובן שלא הוויתי לו אתגר בריצה . כשהייתי בחול , כמעט לא אכל . כלב יאהב אותך גם אם אתה מכוער ועקום  או רשע וטיפש .  במקרה של בובי , אני חושב שדווקא התמזל מזלו 🙂    אני חושב שאני לא רשע או טיפש בתחילת הפוסט הוספתי שיר של Fine Young Cannibals – עם Funny How Love Is

סוף דבר 26.4.21

הפוסט המקורי נכתב לפני 12 שנה בערך אז בובי היה כבן 6
בדיוק בגיל של ענבר, הבת הקטנה שלי. שהיום עזרה לי לקבור אותו .

בעיקרון כלבים קטנים חיים זמן רב יותר מכלבים גדולים וכלבים מעורבים זמן רב יותר מכלבים גזעיים .

מה שקובע את אורך החיים המקסימלי זה קצב חלוקת התאים ומספר החלוקות

אצלנו בני האדם מספר החלוקות נע בין 40-60 זה
” מספר הייפליק ”
או
“גבול הייפליק “

הגבול הנ”ל התגלה בתחילת שנות השישים של המאה העשרים על ידי החוקרים
לאונרד הייפליק ופול מורהד

אצל כלבים גבול הייפליק נמוך בהרבה , סביב 20 .

מה שמביא את גבול חיי כלב זקן מאוד
ל סביב 18 עד 20 שנה.

******************************************

בתחילת ימיו כאשר גרנו בבית די מובדד בקצה היער , בובי נהג לחיות בחוץ משוחרר
עם השנים ,נוספו שכנים סביבנו , ונאלצנו לקשור אותו תחילה
ואז בחוסר רצון ,( שלו )
התחיל לגור בבית .

במשך השנים אכל מעט , רץ הרבה , מיעט מאוד לבקר וטרינרים , וגם לא שמע בעצתם בדרך כלל
וחי לא רע
בשלווה .

כנראה שזה המתכון לחיים ארוכים .

לפני כשש שנים ,
עזבתי את הבית וגרתי בקראוון , מחוסר מקום , לא עבר איתי.
לפני כשנתיים וחצי כשעברתי לבית החדש , כבר היה זקן מידי מכדי לעבור.

נותר לגור בבית הישן שהיה רגיל אליו , בהדרגה הפסיק לרוץ איתי .

לפני כחצי שנה החל ממש להראות סימני זיקנה מתקדמים ,

החל לפתח דלקות מפציעות קלות שבעבר עברו לו בקלות .

הלילה הרגיש לא טוב, ומת לפנות בוקר.

כאמור כמעט בן 18 .

לאחר ויכוח מה לעשות עם גופתו , לבסוף קברנו אותו ליד עץ הלימון בבית הקודם .

לי אישית אין שום ערך לגופה של כלב או של אדם

מה שהיה בפנים
מת!

נותרה כליפה חסרת ערך
מצידי,
שאת גופתי ישליכו לפח האשפה לאחר מותי .

מה שאמרתי לבת הקטנה היום בזמן שחפרנו קבר לבובי

” אוי לכן אם תשלמו שקל לחלאות האדם של “חברה קדישא ” על הקבורה שלי
אם זה יקרה
אני מבטיח לקום מהקבר
“ולהראות לכם מה זה .”

אני לא טיפוס סינטמנטלי והמוות הזה היה צפוי .

18 שנה זה חתיכת פיסת חיים .
היו לא מעט שנים שבובי ואני רצנו כל יום כמעט יחד ביער

עדיין רץ באותו מסלול 20 שנה בערך

***************************************************************





כמה מחשבות חלפו בראשי היום במשך היום .

פחות ופחות דברים קושרים אותי לחיים הקודמים שלי .

נותרו מעט מאוד מחויוביות למעט מאוד אנשים .

פעם ,כשהייתי עם שני הורים בחיים
ונשוי ,
בלא מעט ארוחות משפחתיות
בחגים או ימי שישי בערב .

נאלצתי “לבלות ” עם קרובי משפחה נאלחים שלא סבלתי.

חובה הזו נעלמה לה
וטוב שכך .

אם לא הבנות שלי .
שחיות כרגע כאן בארץ , ועדיין זקוקות לי.
בקלות הייתי אורז מעט חפצים וממשיך פשוט לשוטט בעולם תקופה ארוכה .

המחשבות הללו חלפו , כנראה ,

כי בובי , פשוט היה סוג של שריד שחיבר אותי לתקופת חיים שעברה ולא תשוב עוד.

גם השריד הזה נעלם היום .

השיר בתחילת הפוסט זה השיר מהפוסט המקורי שנכתב ב 2009

אוסיף שיר נוסף יחסית חדש

ערב טוב

14.8.09

את הימים האחרונים בילנו בבלג’יו

עיירה תירותית להפליא על שפת אגם , צפופה , יפה עם המון מדרגות .

והמון עשירים כמו ג’ורג’ קלוני .

שוב , לא ממש לטעמי , למעט בשעות הבוקר המוקדמות , או הלילה

ביום האחרון יצאתי כהרגלי ב6 בבוקר לריצה , כשרציתי לצאת משער החצר בעזרת הכרטיס המגנטי

התברר שהכרטיס יצא מכיול .

כך נתקעתי לבוש מכנסיים שחורים גופיה שחורה ונעלי ריצה שחורות ב 6 בבוקר בחצר בית הדירות הריקה .

ממול כבר הציצה זקנה חשדנית בזר המחפש דרך לצאת .

מסביב הקיפה גדר בגובה 3 מטר .

חכיתי עד שהזקנה תכנס לרגע לביתה והופס טיפסתי קליפיתי קלופ מעל הגדר ויצאתי לרוץ .

 אחרי חצי שעה בערך התחלתי לרוץ סביב המלון , למקרה שמישהו יצא החוצה ויפתח לי את השער .

כך ירדתי בכביש ורצתי חזרה במדרגות במשך שעה ורבע וכמה אלפי מדרגות עד שמישהו יצא מהשער .

והצלחתי לחזור ללא שיחשדו בי כפורץ .

בערב בעלת המלון רמזה שרצוי להשתמש בכרטיס המגנטי בזמן הכניסה והיציאה מהמלון .

ואמא שלי רמזה שבגילי המופלג לא קופצים גדרות של 3 מטר

******************************

לפנות בוקר קמנו , ונהגנו בכבישים המפותלים לעבר מילאנו

נסיעה דיי מעייפת .

עלינו למטוס , ומיד נשמעה השאלה מהסרטים

 is There A Doctor On Board

הגדולה מייד התחילה ללחוש “סבתא, תגידי להם שאת רופאה “….

לאמא שלי , החשדנית , לא היתה שום כוונה להסגיר את מקצועה לפני שתברר במה מדובר .

היא לא ממש חשקה בהנשמה מפה לפה , או משהו דומה .

גמני מייד אמרתי שתעודת המציל שלי לא בתוקף 🙂

לבסוף התרצתה , והודיעה לדיילות

ניגשה לזקן מסכן שהגיע מארצות הברית .

האיש חולה סוכרת ולב וכבר יותר מ 7 שעות ללא תרופות .

כוחות הביטחון האמריקאים החליטו שגליצרין (תרופה ללב וגם חומר נפץ) זה פצצה

ואינסולין , זה נוזל מסוכן , החרימו לו את כל התרופות ושילחו את האיש לדרכו .

לבסוף האיש הורד בעיקבות המלצת אימי ונלקח לבית חולים , הוא לא ממש הודה לה .

 צחקנו לא מעט על הארוע , ובמיוחד על רצונה של אימי “לדעת מראש” מה הבעיה של האיש

דווקא  כשכולם דווקא חיכו שהיא תאמר להם מה מצבו .

********************

את המחשב הנייד לקחתי במיוחד לצורכי עבודה .

שיטת העבודה שלי לא כוללת הימורים , אבל הפעם השארתי פוזיציה לא גדולה עם הימור על כיוון .

כמה ימים לפני שחזרנו ההימור השתלם , ומימשתי רווח של  סכום דיי נכבד .

לפני כמה שנים ראיתי סרט צרפתי קטן

שנקרא “פרפרים ”   

http://www.kipa.co.il/seret/movie/45

בסרט יש קטע , שבו באמצע טיול באלפים , איזה בחור אמריקאי משתמש בטלפון לוויני כדי לסגור עיסקה ברווח מאוד גדול

בסרט זה נראה מאוד מאוד עלוב , רדיפת הכסף הזו.

אני תמיד מפחד לא ליפול למלכודת הזו שבו הכסף מפסיק להיות כלי עבודה והופך להיות מטרה .

כל עניין העבודה ואולי דווקא הרווח הבלתי צפוי  בחופש השאיר לי קצת חשש מזה

השארתי לכם קטע נוסף של אדי וודר , שיר על היחס האמביולנטי לחברה האנושית .

יש לציין שהשבוע הראשון לבד עם הבנות היה הטוב ביותר , אחר כך זה היה קצת עמוס לפרקים  

שבת שלום

10.8.09

למרות שיש לי שמן זית שלי , לא התאפקתי וקניתי כמה בקבוקים . שמן הזית כאן פשוט יוצא דופן בחלקו. ========================= בגיל 13 בערך הגעתי עם הורי לוונציה לראשונה , גרנו באיזה מלון מעופש ו”תפרנו ” את כל הכנסיות והארמונות בעיר במשך כמעט 3 ימים , שנאתי את העיר . בגיל 26 עברתי בה שוב , ונזכרתי למה לא אהבתי אותה בפעם הראשונה . 20 שנה אחרי , החלטנו אחותי ואני שהילדים צריכים לראות את וונציה . קמנו מוקדם , נהגנו כ 200 ק”מ במהירות ממוצעת של 150 קמ”ש והגענו לחניה בשעה 8:20 בבוקר . בכיכר המפורסמת כבר היינו ב 9:20 ,

העיר  הייתה ריקה . במשך שעתיים הסתובבנו בשקט בסמטאות .    מזג האוויר התחמם , התיירים החלו לגדוש את העיר והיונים השמינו מנחת מרגע לרגע .          בשעה 12 בערך , כמות התיירים השתוותה רק לכמות היונים בעיר .   חזרנו לכיכר ,ישבנו לנו לרגע בצד לאכול איזה תפוח , ולזרוק כמה שאריות לחם ליונים .   מיד הגיח איזה שוטר שהודיע לנו באיטלקית שאינה משתמעת לשתי פנים   “אסור לשבת בחלק זה של הכיכר, ואסור להאכיל יונים בפרוסות לחם גדולות   ” קיומה של “משטרת היונים” שבר אותנו סופית ,  קמנו , והתקדמנו לעבר המעבורת .   בדרך קנינו כמה חתולי זכוכית קטנים , שיעמדו על החלון זמן מה עד שישברו ויעופו לפח .   הודעתי לבנות חגיגית שפעם הבאה שלי בעיר הנ”ל תהיה כנראה עוד 30 שנה אם בכלל .   אני מניח שלהיות “שוטר יונים ” זו אחת העבודות היותר מתסכלות שיש  עם 28 מליון תיירים בשנה      =================================     עקב השעה המוקדמת יחסית בה פרשנו מוונציה , החלטנו לחלוף בוורונה .   גם רומאו ויוליה הם סוג של חובה לא ?   עיר יפה , במדרחוב ישבה חברות צוענים שניגנה מעולה מכל הסגננות .   במיוחד אהבתי את הביצוע שלהם ל”ליברטנגו ” של פיאצולה .   אחרי שהבנות תרמו להם כמה  מטבעות , התקדמנו לכוון יוליה , הפסל והמרפסת .   קיימת אמונה שמי שנוגע בשד הימני של יוליה המסכנה ,  יזכה ב”אהבת אמת ”   אז כולם עומדים בתור, ומצטלמים כשהם שמים יד על שדה הימני המבריק ,  השד השמאלי נראה מוזנח ומלוכלך .         איזו פרחה ישראלית הודיעה חגיגית  לבחור שלידה, בדיוק לאחר שהצטלמה גם היא    (כנראה ליתר ביטחון)   “אני כבר לא צריכה אהבת אמת , מצאתי אותה “…..   ואני חשבתי לעצמי , כמה פתאים הם בני האדם לאורך ההיסטוריה ,  הייתי רוצה לשמוע אותה עוד 10 שנים . כשהעארס יסנן לה “תביאי את הסטייק יא פרה ”  כמאמר הבדיחה הידועה .        בני האנוש תמיד ניסו למצוא דרך קלה להפוך ברזל לזהב ,  ניסו להמציא את הפרפטו- מובילה    המכונה שמניעה את עצמה …  את מעיין הנעורים , ואת אהבת האמת ….    יש דרך להפוך מתכות פשוטות לזהב , אבל היא  מאוד מסובכת ויקרה שדורשת שינוי במבנה האטומי    הפרפטו מובילה ,לא אפשרית בגלל החיכוך כמובן.    את מעיין הנעורים עדיין מחפשים כל מזריקי ומזריקות הבוטוקס .   ולגבי אהבת אמת …..    כל אחד שיעשה את חשבון האשליות של עצמו .        ===========================      בדרך חזרה לאגם גארדה עברנו בכביש מתפתל דרך כפרים ההריים קטנים .    עשרות יקבים קטנים עם עצי זית וכרמים מוריקים , סוף סוף הרגשתי שהמקום מוצא חן .        ============================  את היום האחרון באגם בילינו בשיטוט חסר מטרה מוגדרת . בחורה אחת השליכה לכלבה צעצוע למים ,והכלב קפץ  פעם אחר פעם  והביא את הצעצוע , תוך כדיי הפגנת אהבה גדולה .       אני חושב שרק בעלי חיים מסוגלים לאהוב בני אדם אהבת אמת . לכלב לא איכפת אם בעליו מכוער , טיפש , או אפילו אדם מרושע . הוא תמיד אוהב ללא תנאים . אז אולי יש אהבת אמת בכול זאת ?   מי יודע ….. למרות  הכל , גם אנטיפת כמוני יודע שאין דבר שמשתווה לשיחה עם מישהו  שנעים לך בחברתו . ולפעמים אחרי תקופה ארוכה של חוסר , זה ממש צורך פיזי .                  הוספתי כאן את הביצוע הווקאלי לליברטנגו של פיאצולה הביצוע המצויין עיי גרייס ג’ונס מעניין מה עלה בגורלה לילה טוב

6.8.09

לרגל איזו חגיגה משפחתית התכנסנו כמעט כל המשפחה באיטליה .

 אמא , היא אדם שאפשר לסמוך עליו , שני ההורים שלי היו כאלו ,תמיד. 

תמיד בשעת צרה או מצוקה ,

 למרות הנטיה לדיבור יתר  היא יודעת שיש מצבים בהם  צריך לעזור ולא לדבר ליותר מידי ,

 במיוחד אם זה משהו גדול .

 אבל בזמן נסיעה במכונית , הנטיה להבין ולשתוק נעלמת כלא היתה . 

מה גם שעל  רוב הנושאים בעולם אימי ואני לא רואים דברים עין בעין .

 וזה גורם ללא מעט חיכוכים  אחר כמה ימים כאלו , התעייפתי איימים

.  ======================== 

 באיטליה לא ניתן למצוא נקודות אינטרנט ללא הצפנה

  ואפילו בתשלום מופקע של 4 יורו לשעה , קשה למצוא מקום להתחבר .

 התברר שהסיבה היא עלות חודשית של  בין50-60 יורו ,

 ויש גניבות של  אינטרנט אלחוטי   

 =======================  

 הגענו לאגם גארדה , מקום יפה בצפון איטליה ,

השעות היחידות שמצאו חן בעיני היו 6 בבוקר בזמן הריצה ,

 כאשר פותחים את בתי הקפה לקפה של בוקר . 

ושעות בין הערבים סביב 6-7 בערב , או בלילה מאוחר , כשהתיירים כבר הסתלקו. 

במשך שאר שעות היום , עמוס בתיירים ,ולטעמי , בלתי נסבל. 

באחת מריצות הבוקר ,בחמש וחצי , עברתי ליד מועדון חשפנות במרכז העיירה 

 כמה תיירים גרמנים וגם ישראלים בדיוק עזבו …..דיברו בקול רם 

התגעגעתי ליערות השקטים של סלובניה .

   חלומו חלומו של כל חוטב עצים

 ===================== 

יש כאן מלא עצי זית מזנים שונים ,

דיי דומים לברנע שיש בארץ אבל לא בדיוק .עקב עניין מקצועי שיש לי בשמן הזית,

טעמתי כמה וכמה סוגים .ויש כאן איזו תערבות של שמן זית עדין מדהים . 

 =======================      

בגארדה יש שלל לונה פארקים , שהידוע בהם הוא “גארדה לנד ”  

אתמול  ביקרנו בו , עמדנו בתור כמו כולם והשער נפתח ב 10 בבוקר

  אני

שונא תורים וצפיפות, אבל  מאוד אוהב מתקנים מהירים עם תאוצות G שגורמות לאסטרונאוט מצוי להקיא. 

וכאלו, יש בשפע .

  כמהנדס כמהנדס לשעבר אני גם שם לפרטים במבנה

. מדהים העומס שפועל על המתקנים ,

 ומי ששם לב, רואה שקונסטרוקציית המתכת עובדת בעיקר ברכבות הרים למינהן , כל השלד העצום נע תחת העומס .

 בסביבות השעה 6 בערב , אנשים מוצאים פינות משונות להרדם בהן .

 ויש גם את בובות הפלסטיק שלשבת לידן שעה , זו חוויה אנטרופולוגית . 

הבוקר הזה ,

משום מה , גרם לנשים לחבק אותו ולנשק אותו בצורה קצת מביכה . ולא תמיד רק לצורך תצלום . 

גברים למשל , אהבו יותר להצטלם על סוס פלסטיק בגודל טבעי .

 בכול מיני פוזות מפגרות. כך ישבנו כמעט שעה וצחקנו מהפוזות של אנשים , כמו סוג של מצלמה ניסתרת . 

אחר כך אכלנו , התאוששנו , ושעות הערב היו הטובות ביותר .

 יצאנו מהפארק בשעה 22:30 אחרי יותר מ 12 שעות של עליות , ירידות וסיבובים . 

 אחרי כל רכבות ההרים והרקטות ,

 דווקא במיני גולף הקטנה בטעות  פגעה בשפה שלי עם מקל הגולף ודיממתי כל הדרך חזרה ….. 

כמו תמיד הדברים הכי פחות צפויים , פוגעים.

 כמובן  שכולם נרדמו מיד, ונאלצתי לנהוג לבד עוד כשעה בלילה .

 מזל שהיתה שעה של רגטיים ברדיו המקומי.   

 =============================== 

 לפני מספר ימים ,עוד בסלובניה ,ביקרנו במיכרה כספית  בשלבי סגירה . 

במשך 500 שנה מאות אלפי בני אדם כרו את המתכת הרעילה בתנאי עבודה קשים .

 כבר בגיל שלושים רוב הגברים שעבדו במכרה סבלו ממחלות עצבים שונות

עקב הרעלת כספית  וגם מסוגי סרטן שונים ומשונים . 

 וזה אחרי מספר שנים לא ארוך של עבודה קשה במשמרות של 12  שעות במכרה . 

במקרה ישבתי באותו יום בערב באיזה קפה ,

 לידי ישב בחור  יחסית צעיר , אולי צעיר ממני  במשך כ 5 דקות הוא ניסה להכניס את כרטיס הSIM  לסלולרי שלו ללא הצלחה . 

מיד ראיתי שהוא סובל משלבים ראשוניים של פרקינסון ,

 הבטתי בו בשקט ,לא היה לי לב  להציע לו עזרה אולי קיוותי שיצליח . לבסוף הוא הביט בי במבט נואש ,

 סימנתי לו עם היד  שיביא לי את הפון ,

והכנסתי את הכרטיס למקומו אני זוכר שבשלבים הראשונים של המחלה אצל אבי ,

 תמיד עשיתי עצמי מתאמץ יותר ממה שאמת  היה דרוש , בכול מיני פעולות קטנות ,

 אולי כדי שיחשוב שזה באמת קשה … 

האיש רצה להזמין אותי לקפה בתמורה … שוחחנו כמה דקות , עד שהלך .

 בערב חזרתי לקפה הזה ושוחחתי קצת עם בעלת הקפה, אישה יפה  שמנהלת את המקום בצורה מופתית ,

 היה נחמד לדבר זמן מה עם אדם מבוגר שעבר כמה דברים בחייו 

אמרה שהאיש שעזרתי לו בצהרים היה אחד מאחרוני העובדים במכרה לפני שנסגר בשנות התשעים. 

לילה טוב ושבת שלום

1.8.09

קם בבוקר ורץ לכוון הכפר הקרוב , בשעה 5:30 , אור ראשון  רוב החקלאים באזור עוסקים בחקלאות זעירה , כמה דונמים תירס , קצת כרוב וחסה קצת תפוחי אדמה ובצל, אפונה ,קישואים וכו… , קצת מכל דבר . לחלק יש 20-30 פרות וכמה חזירים . בבוקר רואה את החקלאים מנקים את מיכל הנירוסטה הקטן שהובילו בו חלב למחלבה חלק מסדרים עצים לחורף , וחלק מסדר ירקות בארגזים לשוק . אני ממשיך לרוץ , עובר את הכפר ומתחיל לטפס במעלה ההר , בתוך היער . כביש האספלט הופך לדרך עפר תלולה , מידיי פעם יש איזה סוס במרעה ויש בתים בודדים , הבתים ביער הרבה יותר בסיסיים מהבתים בכפר למטה , יש פחות כסף לאנשים . עוצר אחרי כ 5 ק”מ לא קלים של עליה , ליד חווה מבודדת , בחוץ יושב זקן ושותה קפה . מנסה להחליף כמה מילים ברוסית קלוקלת שפעם ידעתי טוב , היא דיי דומה לסלובנית האיש יודע גם כמה מילים באנגלית , אז בסוף אנחנו מבינים לא רע . קר מאוד בחורף , אבל החיים כיום , אחרי המלחמה לא רעים , אין אהבה גדולה בין חלקי יגוסלביה לשעבר אבל הכסף של התיירים והזכרון הרע של המלחמה שומר על השקט . חוזר חזרה לחדר , מכבס כמה בגדים ותולה בחוץ , עדיין מוקדם , עוד מעט הבנות יתעוררו ונצא לטייל .   ===============================  אחרי כמעט 5 ק”מ מתחת לאדמה במערת נטיפים ענקית , מטפסים החוצה , חם והנוף מהמם , אבל ההליכה קשה , ויש מתח , אני מרגיש את המשבר של תחילת הטיול מגיע . מכינים ארוחת צהרים בשקט , כמה סנדוויצים ופירות , כל רגע יש איזו מריבה . זה ממשיך גם במכונית “זה החצי שלי, זה הבקבוק שלי , את סתומה …..” אני עוצר את המכונית בצד הגיע רגע “השיחה ” בכול טיול גדול זה מגיע , אחרי הבהרה שאני לא גננת והאחריות היא גם עליהן ועוד אי איילו דברים , יש שקט כבד . אני חוזר לנהוג , הבנות שותקות , אחרי כמה דקות נרדמות . אני שם את להקת אמריקה , ומשום מה נזכר בחבר טוב שחי בחו”ל , כבר לא יודע אפילו היכן . המשפט”Funny, I’ve been there And you’ve been here And we ain’t had no time to drink that beer  מהדהד , הייתי רוצה לשבת איתו שוב פעם יש לפעמים כמה הברקות בשירים .   ==========================================  יום חדש , המשבר חלף , וכמו תמיד אחרי משברים , האוירה הרבה יותר טובה מגיעים לאזור של פארק “טריגלובה” איזור הררי גבוה, עם מאות מסלולילי הליכה , הולכים כמה שעות ברגל נוף מהמם , ויש גם פיסת הר שמזכירה פנים של בחורה , שהאגדה מספרת שנענשה בגלל יכולתה לחזות את העתיד. מזל שלי אין מזמן את היכולת הזו . מעניין אם אתם יכולים לזהות אותה בתמונה   ===========================================    אחרי יום הליכה לא קל , הבנות מיד נרדמות במכונית , הדרך מפותלת והנהיגה מהנה . ממול עולים אופנועים , יום שישי וכולם יצאו לטייל , אני מרגיש צביטה קטנה בלב . משונה , אני לעולם לא הייתי מצליח להרדם כשמישהו אחר נוהג בכביש תלול ומפותל כזה . ילדים פשוט נרדמים בקלות כשיש מישהו שהם בוטחים בו . תמיד יש זמן לחשוב בזמן הנהיגה חזרה , או בזמן שאני מכבס את הבגדים . ברקע מתנגנים להם “הנשרים” בכלל , בטיול הזה יש לי זמן להקשיב למוסיקה שמזמן לא הקשבתי    הוספתי קטע דיי חדש של “הנשרים” Long Road out of Eden שבת שלום

30.7.09

אחרי גן החיות בשדה התעופה של רומא(התנהגנו כרומאים)

ואחור אופנתי , נחתנו בטריאסט . שדה תעופה קטן עדיין באיטליה אבל על גבול סרביה

הערסים העשירים הלא מבינים נוהגים בBMW  שחורה אוטמטית .

הערסים העניים יותר והמבינים יותר נוהגים באלפא שחורה .

אומנם הזמנתי איזו אופל קטנה , אבל קיבלתי אלפא טורבו דיזל

כחול כהה (דיי קרוב לשחור) , עם תיבת הילוכים ידנית בעלת 6 הילוכים .

 העמסנו …. לחיצה על המתנע ורעש הדיזל החביב עלי החל מתנגן …

דיסק של של ג’אז מעורב ויצאנו לדרך .

כבישים מדהימים , וגם המכונית , כל הצרות נשכחו 🙂

==================

לובלינה , עיר קטנה נקיה ויפה

גלידה מעולה , בחורות מהממות .

ישבנו באיזו כיכר ושמתי לב שכל בחורה שעוברת ליד חלון ראווה , מסתכלת על החלון

אני מדגיש “על החלון ” ולא על מה שמוצג בו , פשוט מסתכלות על דמותן כבמראה 🙂

בדרך כלל יש להן סיבה טובה .

כמו שאמרתי , גלידה מעולה , ומישהו ניגן קטע שיש לי על הדיסק במכונית מתוך הסרט ספר הג’ונגל

 לאחר יום שלם חזרנו למכונית והתקדמנו לכוון המקום שנישן בו .

מקום מהמם , עם מעיינות חמים ונוף  .יום למחרת התעוררתי מוקדם לריצת הבוקר שלי , פגשתי חקלאים משקימי קום

שמעבדים חלקות קטנות … על כך בפעם הבאה

ועוד תמונה אחת לסיום ,

וגם קטע סווינג הקופים מ”ספר הג’ונגל “

אשתדל להעלות פוסט נוסף בימים הקרובים , לילה טוב

היי  אל תחמיצו את הקופים ומוגלי + בלו בקטע סווינג גדול

24.7.09

2008 גרמה לי לטלטלה בכמה תחומים.

המשבר הכלכלי גרם לי לשינוי מהותי בצורת העבודה בתחומים מסויימים ,

 נכון שנגרם לי נזק לא קטן , אבל מצד שני למדתי כמה שעורים מהותיים

 אני לא מצטער , למזלי זה הגיע בשלב מוקדם יחסית של חיי .

לגבי שאר הטלטלות , אולי פעם אחרת .

*******************

ביום רביעי נאלצתי לבקר במרכז העיר לצרכים רישמיים , דבר שאני נמנע ממנו ככול האפשר .

קשרתי את האופנוע

 הלכתי  לבנק , קניתי נעלי ריצה חדשות . קניתי קצת יורו לנסיעה

מאחר ועמדה ניידת של מד”א גם תרמתי דם

מסתבר שלחץ הדם שלי קצת נמוך , אבל בסדר .

יום למחרת קמתי בחמש וחצי , מרגישים את הימים מתקצרים בחמש וחצי שוב מתחיל להיות מעט אפלולי

קראתי לכלב ורצנו ליער , האפלוליות ,וטל  הבוקר על הזעתר, מפיצים ריח שאין דומה לו

אבל יש ימים שזה פשוט קשה משום מה , אולי בגלל תרומת הדם יום קודם ….

 דיי גררתי רגלים .

אחרי כ 5 ק”מ ריצה ראיתי לפני באיזו הצטלבות בחורה עם כלב ,רצה , כבר ראיתי אותה פעם או פעמים קודם ,

חוץ ממנה, ועוד מישהו שאני רואה מידיי פעם, בדרך כלל  לא פוגש  בבקרים איש

… ובחורף גם אותם לא .

.

היא רצה ממש טוב

כנראה תריאתלטית  או משהו כזה , ניסיתי לצמצם את הפער ביננו במשך ה 4 ק”מ הבאים ופשוט לא הייתי מסוגל .

אני מקווה שבפעם הבאה שנפגש  אצליח 🙂

**********************

היתה לי בעיה בחשבון של אחד הלקוחות בבנק הפועלים , טעות של הבנק , התקשרתי לפקיד האחראי על הנושא

ואחרי דין ודברים , שאלתי אותו על משהו “מה פתאום ” והפקיד ענה לי “פתאום ורעמסס “

 הייתי המום קצת , שאלתי אותו אם אני חבר שלו , או ששרי אריסון לימדה אותו את סיגנון הדיבור הזה .

ואז הוא אמר  ” אל תקשקש לי בשכל ” 

 הפעם כבר צחקתי וביקשתי את המנהל , והמנהל חשב שאני צוחק כשפרטתי לו את השיחה, הפקיד הנ”ל לא צחק כשחזר אלי שוב

מדהים

***********************

בשבוע הבא הבנות ואני טסים לקרואטיה לשבועיים וחצי , אני בעיצמן של האריזות .

מאחר ואין לי בוס ואין לי ימי חופשה אאלץ לקחת את המחשב הנייד איתי

ולמרות זאת עבדתי כמו חמור השבוע כדי להספיק כמה שיותר .

האמת ,אחרי שעבדתי כל כך הרבה אין לי כבר חשק לסוע , כל מה שאני רוצה זה שקט .

 הוספתי ביצוע לשיר  Can’t Find My Way Home

 של סטיבי ווינווד ואריק קלפטון בהופעה

פעם כבר העלתי את השיר בביצוע המקורי של בליינד פייט , שזה בעצם גם ווינוד וקלפטון בצעירותם .

אחד השירים האהובים עלי

מי שהגיטרות לא עושות לו משהו , שישתה כמה כוסיות וודקה דחוף:)

שבת שלום ונתראה עוד כמה שבועות

17.7.09

ימי שישי הם ימי המידבר והעבודות .

היום המשכנו להכין את החימום לחורף .

לקחנו את גלילי הקרטון המנוסרים וגלגלנו לתוכם עיתונים שאנחנו אוספים , זה בוער ממש כמו בולי עץ .

מביאים את גלילי הקרטון מהמשור , מגלגלים כמה גליונות עיתון או מחברות של השנה שעברה או כל דבר נייר אחר

לתוך הגלילים

ואחר כך עורמים את הגלילים בכניסה לבית על ערמת בולי העץ

יש עוד מספיק עבודה להמשך הקיץ 🙂

ואני בטוח שהעיתונאים שמחים שכתבותיהם משמשות אותנו לחימום בחורף .

אין להם הרבה שימוש מעבר לזה

******************************

זוכרים את עץ הדודבן שחיפושיות הקליפה תקפו ?

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1077142

למרות שכמעט כל מי ששאלתי היה פסימי מאוד

התברר שתערובת דלק 2 פעימות מאוד יעילה כנגד החיפושיות הנ”ל , כולם מתו ולא שבו מאז ..

בימים האחרונים אחרי הרבה קומפוסט ומים הדודבן העירום , מראה סימני התאוששות

ומקרוב כבר רואים עלים בריאים וחדשים מלבלבים

כנראה שזה לא מזיק להיות בעל ידע במכונאות , גם כשזה בתחום הצומח .

לפעמים מצליחים להבריא

שבת שלום

נ.ב   , בשעות הערב היתה נהירה של מאמנים וכל מיני מאסטרים בעיני עצמם לבלוג שלי ,

בתחילה הוחמאתי מאוד , חשבתי שאולי דרכי הם מגיעים להארה .

אבל אז נזכרתי באיזו הערה סרקסטית שהשארתי בשעה 21:24   בפוסט פירסומי .

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1130572

כנראה שגם מאמנים לא מתגברים על היצר ( סקרנות, מן הסתם, במקרה זה )

אז שבת שלום לכול בעלי דופק 24 גם

10.7.09

נתקלתי בה לראשונה ב 1986 בתור לביקורת דרכונים בשדה התעופה של רנגון .

הייתי בדרך מנפאל חזרה לתאילנד , ואחרי פעם שניה בבורמה .

היה חם , שדה התעופה היה עלוב , ומיאנמר היתה עדיין בורמה .

ראיתי בחורה עם תלתלי זהב שחוץ מצבע התלתלים , היה לה דמיון מפתיע ליהודית רביץ של שנות ה 80

גבוהה , גוף דק ויפה .

 כבר למדתי שאם הבחורה לא ישראלית אין מה לפחד מהתגובה , פשוט נגשתי ואמרתי

“היי , אני לא מכיר אף אחד וכולם כאן ממילא טסים יחד … אפשר לשבת לידך ? “

היא חייכה ואמרה כן .

שמה היה סנדרה ,  מתנדבת בחיל השלום בדרכה חזרה לתאילנד לצורך הצבה מחדש באזור הגבול עם קמבודיה .

מייד מצאה חן , הבעיה שסנדרה אמורה הייתה לעזוב את בנקוק תוך יום ופשוט להעלם .

ואני , רומנטי שכמותי (זה היה מזמן) לא רציתי לוותר בקלות כה רבה .

“תגידי , יש מקום לעוד מתנדבים ?”  שאלתי

“כן בוודאי ”  … היא רק צריכה לברר עם הבוס שלה .

כמו כל אידאליסטית מצוייה סנדרה לא חשדה כלל שהתנדבות בתאילנד זה לא בדיוק כוס התה שלי ושיש לי מטרות

קצת יותר “ארציות ” שקשורות אליה .

 ********************

הגענו במשאית של ה UN לגבול קמבודיה לאחר נסיעה מפרכת , האמת , נדהמתי .

המקום היה עצום , מאות אוהלים , אלפי בני אדם , מכוניות , משאיות , אופנועים ואופניים .

כולם עסוקים , בלאגן אדיר, במימדים שמעולם לא ראיתי קודם .

התברר שבעצם אני לא מקצועי בשום תחום , אבל יודע לעשות קצת מכל דבר , ויש לי רשיון למשאית .

אז הפכתי להיות נהג אמבולנס .

עם הזמן למעשה הפכתי לסוג של סותם חורים .

חסר נהג משאית , או מישהו שישפץ משאבת מים קראו לי .

חסרה אחות בחדר ניתוח , או כל בעיה דומה שקשורה בדם , מיד נזכרו בי .

כמות בני האדם קטועי הגפיים שהיו שם היתה מבהילה , כולם נפגעו ממוקשים שטמנו החמאר רוז’.

גודל הרוע התגלה בדמות אלפי ילדים קטועי גפיים , פשוט עצוב .

בזמנו , אחרי 8 חודשי טיול , ההתנדבות הזו הגיעה בזמן , התברר לי ,שיש משהו מיוחד בלעזור לאנשים .

ויש לא מעט דברים שאני עושה דיי טוב ….

בסך הכל נשארתי שם קצת יותר משלושה חודשים .

ומה עם סנדרה ?

פגשתי אותה שוב 6 שנים מאוחר יותר באוסטרליה , אבל ב 6 שנים שחלפו , יהודית רביץ השמינה והשתנתה

ואולי אני זה שהשתנתי .

זה כבר לא היה אותו דבר .

היום במקרה נתקלתי בספר שהיה אהוב עלי מאוד פעם

“מכתבים מתאילנד ” מאת בוטן

סיפור אמיתי על מהגר סיני שבונה את חייו בתאילנד של אמצע המאה ה 20 , ההצלחות שלו והכשלונות בעיקר להבין את משפחתו וילדיו

איש חכם , שכתב מכתבים לאימו במשך כמה עשורים . ספר ששוה קריאה מאוד לדעתי

http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=46427

תקופה ארוכה לא ניתן היה להשיג אותו בעיברית , אבל בדקתי וראיתי שהוא שוב למכירה .

הוספתי את מקרתני בשיר junk

שיר שמזכיר לי נשכחות .

שבת שלום

3.7.09

המון מחשבות עברו השבוע … השנה . היום

הפוסט יגיע מאוחר יותר כשתנוח עלי המוזה

בינתיים העלתיי שיר של אדי וודר (פרל ג’אם) שנכתב לפסקול הסרט

 into the wild

סרט שלא הוקרן בארץ באופן מסודר משום מה

שבת שלום , ואולי אכתוב קצת בלילה

ואצרף שיר נוסף מהפסקול

חלק מהדברים שאכתוב הערב אולי לא יהיו ברורים , תסלחו לי הפעם

 *******************

אני חושב שהסרט האחרון שראיתי שהשאיר משקע כזה היה “חג שמח מיסטר לורנס “

אני לא יודע על מה “לשים את האצבע ” אולי זה הבימוי המדהים של שון פן , או המוסיקה יצאת הדופן של אדי וודר

או הנופים?

סרט חד ומדוייק, שלא נותן מנוח .

******************

שנת 2008 היתה שנת “הסערה המושלמת ” עבורי , דברים שרחשו מתחת לפני השטח תקופה צפו , והצטרפו לגורמים חיצוניים שונים

ההפרעות האלו התלכדו ויצרו מעיין רזוננס ,אחד הדברים שמהנדסים מפחדים ממנו מאוד …כל בעיה בנפרד היתה סבירה , אבל הכל ביחד יצר את הסערה המושלמת .פעם חשבתי שאוכל להתמודד עם כל דבר שישליכו לעברי … היום אני יודע שזו היתה אשליה , וכמות המשאבים שלי מוגבלת .

****************

יש כמה דרכים להתמודד עם צרות ומחשבות , אחת היא להטביע אותן בטיפה המרה [

דרך נוספת היא להטביע בעבודה פיסית קשה .

נאלצתי להעביר את כל מלאי העצים להסקה למקום חדש , אז היום חתכתי והעברתי כמעט 50 קוב עץ , יחד עם עוד 2 עובדים .

עובד אחד פרש אחרי כ 4 שעות עבודה , ונשארנו רק שנים עד לשעות הערב המוקדמות ..

כבר ניצלתי את ההזדמנות וחתכתי כמות נכבדה של עצים לחורף .

חימום על עץ גורם לך להתחמם 3 פעמים , פעם ראשונה כשאוספים את העץ

פעם שניה כשחותכים .

ופעם שלישית כששורפים אותו בתנור .

בסוף היום כבר לא ממש היה כוח לחשוב .

***************************

תמיד בגידה באמון , למרות שלפעמים היא צפויה , משאירה טעם רע בפה

השבוע מישהו שעבדתי איתו תקופה ושתמיד רצה להכנס איתי כשותף , גילה את פרצופו האמיתי והמכוער .

למזלי תמיד חשדתי בו ולכן נמנעתי משותפות , אבל עדיין , ההפתעה היתה לא נעימה גם אם דיי צפויה .

***********************

אני תוהה האם יש מיכסת טעויות שאדם יכול לעשות בחייו .

האם אחרי מספיק טעויות המיכסה מתמלאת , ומפסיקים לטעות .

ועל הטעיות שעשינו ,מה המחיר , האם צריך לשלם על טעויות מסויימות לעד ?מה גודל האחריות ? ומה תוקפה ?

**********************

 הוספתי שיר נוסף של אדי וודר מהפסקול

לילה טוב ושבת שלום