19.10.10

“בתחילה לא היה דבר

 שום דבר , רק הימהום רחוק

 היתה ישות שחיה לבדה ,

ללא איש לדבר איתו וללא דבר לעשות ….

הישות ערכה תוכניות ולמדה לעבוד עם הידיים .

מליון שנים חלפו , ועבודתה הושלמה

ואז אמרה את המילים הבאות :

Hope you find it in everything, everything that you see

Hope you find it in everything, everything that you see

Hope you find me in you

תרגום חופשי שלי לתחילת שיר ישן של הווארד ג’ונס

המילים נמצאות כאן

***************************************

בשנת 1986  החלטתי לא לקחת אוטובוס לסוף הכביש בג’ירי

החלטתי ללכת ברגל מקטמנדו עד לבסיס האוורסט וחזרה .

 כאשר המחצית הראשונה מקטמנדו לג’ירי היתה אזור

לא מתוייר כלל .

יום אחד בגובה של כ3000 מטר מעל פני הים , פגשתי איש מבוגר כבן שישים עם מספר מלווים נפאליים .

האיש דיבר אנגלית במבטא כבד .הילארי היה שמו .

הלכנו יחד כברת דרך של מספר שעות , ורק אחרי מספר שעות כשעצרנו לשתות תה באחד הכפרים

ראיתי לאיזה כבוד האיש זכה .

הסתבר שהאיש היה סר אדמונד הילארי , האיש הראשון שיחד עם הנאפלי טנזיג האפיל לפסגת האווארסט .

מאחר ובאזורים הנל ממילא אין כבישים , אז הוא פשוט הלך ממקום למקום ברגל .

באותם שנים הילארי שימש כשגריר ניו זילנד בנפאל .

צעדנו יחד עוד יומיים , איש מיוחד שהקדיש את חייו לשיפור חייהם של השארפות , ושימור הרי ההימליה .

האיש מינף את פירסומו  וגייס כספים רבים לבתי ספר ומרפאות וגם שדה תעופה קטן בלוקלה

את שדה התעופה הגדיר כ”טעות ”  , כי הקלה על הגעת תיירים לאזור שהאיצו את הרס הסביבה

בתו ואשתו הראשונה נהרגו בטיסה שהיתה אמורה להביא אותן לחנוכת בית ספר שהקים .

שוחחנו על הרבה דברים , קצת על חייו , קצת על ישראל , והרבה על נפאל ודרום מזרח אסיה .

נפרדנו בגובה של 3500 מטר .

הילארי אמר

” בצורה אירונית , כיום אני לא יכול לעבור את הגובה הזה ליותר ממספר שעות

אני סובל ממחלת גבהים “….

מחלת גבהים גורמת לכאב ראש הקאות ואם לא מטפלים בה , גם למוות .

הטיפול הוא פשוט לרדת לגובה נמוך יותר .

הילרי הזמין אותי לבקר אותו בניו זילנד אם אי פעם אגיע לשם .

10 שנים מאוחר יותר נסעתי לבייתו שבאוקלנד לשם פרש וגידל דבורים

לצערי היה בחול , ומעולם לא פגשתי בו שוב .

הוא מת בגיל 88  .

לכל מיני אנשי ציבור רודפי כבוד וממון אצלנו , יש ממי ללמוד ( אבל אין שום רצון )

********************************

רוב ההחלטות שלנו כבני אדם הן חסרות הגיון לחלוטין , למרות שרובנו חושבים ההפך .

בעיקבות שיחה נזכרתי במתמטקאי הכלכלן והמהנדס בן המאה ה 19 , וילפרדו פארטו

פראטו קבע ש 80 אחוז מהדברים שאנו עושים כיחידים או כחברות הם תפלים ורק 20 אחוז הם העיקר .

עקרון פארטו נכון לרוב התחומים בחיים , 20 אחוז מהזמן אחראי ל 80 אחוז מהתפוקה

ומה עם כל שאר הזמן …..? 

גם חוק פרקינסון אומר דברים דומים , רק בצורה צינית בהרבה .

למה בעצם אמרתי את כל זה ? 

סתם , בלי סיבה הגיונית כלשהי , הרי 80 אחוז ממה שאני עושה הוא חסר הגיון ממילא

2.10.10

שאלה שהושמעה שוב ושוב באינטונציות שונות בימים האחרונים

========================

בערב החג עליתי מספר מדרגות סלע ביער 

את המדרגה האחרונה בקושי עליתי , ניסיתי ליצב את עצמי על ידי הורדת רגל 

ואז התברר שאין שום נקודת אחיזה .

נפלנו הצידה , האופנוע ואני , מכה חזקה והרגשה כאילו יד נעלמה סחטה את כל האויר מבית החזה 

עברו 30-40  שניות עד ששוב הצלחתי לנשום …. 

ככה זה כשמקבלים מכה חזקה בצלעות , רואים כוכבים.

נשענתי לאחור להרגע , היה גם כאב עמום ביד ימין 

עברו 5 דקות , נרגעתי , המאמץ להרים את האופנוע היה אדיר .

הצלחתי להניע ולרכב בזהירות הביתה.

הכאב ביד ימין לא בישר טובות .

בזמן שהתפשטתי מציוד הרכיבה כבר היה דיי ברור שיש גם שבר בכף היד .

=========================

ערב חג בחדר מיון זה מקום מפוקפק לבלות בו .

עשרות חולים ומעט צוות.

לצילום הרנטגן המיוחל חיכיתי מ 12 בצהרים עד ארבע וחצי .

בשעה שש האורטופד שאל מה הנזק לדעתי 

”  שבר ביד ימין , וסדק או שבר בלא יותר מצלע אחת ”  

אמרתי

האבחנה היתה מדוייקת .

חזרתי הביתה  עם יד מגובסת ל 6 שבועות .

=============================

אני מקווה לקרוא את כל מה שנכתב לעיל עוד שנה 

אולי אתחיל להזהר קצת יותר , או לפחות לא אשכח מה יכול לקרות

הבנות חוזרות הביתה היום

ומחר בית ספר ,טוב שנתנו לי מספר ימים להתאושש לבד 

השארתי לכם ביצוע יפה של שיר ידוע .

גם שם היא שואלת 

are

you OK 

אני בטוח שאתם מכירים את המקור …. אתם מוזמנים להגיד מי המקור 

ביי

26.8.10

עוגת קצפת מעולה וקלה אימים להכנה (כראוי לעצלן כמוני )

מצרכים

ניתן לאפות את הבסיס לבד אבל הפעם נוותר (עצלנים אמרנו ? )

למי שמתעקש  ניתן לפנות אלי להסבר לגבי אפיית הבסיס .

אז ככה

קונים בסיס לטורט, מוכן בסופר , הוא מכיל 3 שכבות בטעם וניל ,לרוב אני משתמש רק בשתיים .

מצרכים נוספים , ריבת מישמיש

3 שמנת מתוקה 32- 38 אחוז (אם משתמשים ב3 שכבות של בסיס צריך 4 שמנת מתוקה ).

1/3 חבילה שוקלד מריר

1/3 חבילה שוקלד חלב

נתחיל בהכנת הקצפת , מכניסים את כל השמנת המתוקה לסיר + מפוררים את השוקולד לקוביות

מבשלים על אש קטנה את השוקלד + השמנת עד שכל השוקלד נמס

בשום אופן לא לתת לבלילה לרתוח ולגלוש .

כאן הבלילה המבושלת אחרי הקצפה

אחרי שהבלילה אחידה מכניסים למקרר ל 24-48 שעות .

יום אחרי …..

לוקחים  2 כפות ריבת מישמיש בכוס וממיסים במיקרו

לאחר מיכן לוקחים שיכבה אחת מהבסיס , ומורחים בצורה אחידה את ריבת המישמיש המומסת

לא יותר מידיי ריבה !!!

כמו בתיה עוזיאל בשעתה , לוקחים את הבלילה שהכינונו מבעוד מועד מכניסים למיקסר

ומקציפים

למי שלא בקי ברזי ההקצפה , יש להזהר מהקצפת יתר , זה פשוט יהפוך לחמאה

עוגות חמאה/מרגרינה  זה לחתונות , לא לאכילה 

אני מקווה שאין לאף אחד תוכניות לחתונה בקרוב .

לאחר ההקצפה מורחים שיכבה אחת על הבסיס , מניחים בסיס נוסף ומורחים עוד שיכבה

המהדרין מוסיפים שיכבה שלישית , אבל כפי שאמרתי , במקרה של 3 שכבות

יש להכין  4 שמנת מתוקה מראש , 3 פשוט לא יספיקו לכסות את העוגה .

ניתן להוסיף קישוטים לאמנים שביננו ( אני לא אחד מהם ) .

למי שלא מכיר עוגות קצפת טיפ קטן

עוגות קצפת לא אוכלים טריות !!!!

עוגת קצפת זו לא עוגת שמרים .

עוגת קצפת הכי טעימה לאחר שעמדה לפחות 24 שעות במקרר .

אגב עוגות חמאה וחתונות , מי  שעדיין מחפש , השארתי לו

את ניל יאנג   ו

Heart Of Gold

לפי ניל יאנג , דיי קשה למצוא , אני מסכים

שבת שלום

העוגה מעולה ומאוד קלה להכנה למי שבאמת ינסה

נ.ב  נכתב בלשון זכר רק מטעמי נוחות 

הכוונה היא לכולם ללא אפלייה בנושאי דת גזע או מין 

20.8.10

בשנת 1939 עם פרוץ המלחמה הגיעה משפחה חדשה לעיירה קטנה בצפון יגוסלביה (בוסניה של היום)

האבא , חבר ותיק ,עוד ממלחמת העולם הראשונה .

וכך הצטרפו למשפחתי שגרה שם כבר מספר שנים

אם מישהו תהה פעם למי אני דומה , כאן זה סבא שלי

הבן הקטן בן 7  מייד התחבר עם שני הילדים בני 6 ו 9 .

בקיץ שיחקו בנהר כדור מים  ולאחר שקפאו מי הנהר בחורף , שיחקו הוקי

ולפעמים , היו יוצאים עם אביהם למספר שבועות של עבודה ביערות , כך למדו לשרוד

מחנות הקיץ היו דומים משהו להתרחשיות בספר הנפלא “מחניים ” ( או בשמו האחר , הילדים מרחוב פאל)

של פרנץ מולנר .

כאן זה אבא שלי , אחיו ובן הדוד שנעלם בערבות רוסיה ב 1944הארלכוהול היה חביב כבר מגיל צעיר

אומנם הספר מתאר את הצד העני של  בודפסט , אבל החיים על גבול הונגריה בצד היגוסלבי היו דיי דומים .

השמיים כבר החלו להתקדר מעל אירופה , אבל לילדים נותרו עוד כמה שנות חסד ילדות …

האבא היה אחד המומחים הגדולים ביותר ביגוסלביה בנושא יערנות ועץ .

ועקב כך היה בעל קשרים בשלטון , ב 1942 קיבל אזהרה מידיד בעל תפקיד מפתח במפלגה הנאצית ההונגרית .

” דברים לא טובים יקרו בקרוב באזור שלכם ” אמר הידיד , והאבא הקשיב , לקח את המשפחה לאחות בבודפסט .

כמה ימים לאחר מיכן,בעיירה נובי סאד הקרובה  נטבחו כמה אלפים  וגופתיהם הושלחו

לדנובה הקפואה .

לאחר שהרוחות נרגעו , חזרו הביתה , בודפסט גם היא כבר לא היתה בטוחה , ורצו להיות שוב בביתם .

הילדים המשיכו במשחקי הילדות עוד כמעט שנתיים .

אבא שלי שכבר מזמן לא נראה כך , רק האוזניים הבולטות נותרו , ועברו גם לבנות שלי

ב 1944  נלקח האבא לאושוויץ .

ואת כל שאר המשפחות אספו ביום שבת בבית הכנסת שבעיירה .

לילדים , כך הם  סיפרו מאוחר יותר , זו היתה הפעם הראשונה שהיו בבית הכנסת , כפרחחים

מעולם לא ראו עצמם כיהודים ,

 להפך ,מעט מאוד מחבריהם היו יהודים 

כי ההורים לא רצו שילדיהם יתקלקלו .

משם נשלחו למחנה עבודה , הידידות בין הילדים התהדקה מאוד בשנתיים שבילו יחד במחנה העבודה .

ייצר ההשרדות וכישורייהם הקודמים עזרו להם מאוד להסתדר ולעזור למשפחה .

ב 1945  חזרו הילדים לעיירה .

הם היו שני זוגות של אחים חברים בגלאים דיי קרובים , 

אבא שלי ואבא של א הפכו לחברי נפש בזמן המלחמה .

כל יום הגיעה רכבת עם שרידי אנשים שחזרו הביתה , וכול יום הלכו הילדים לתחנת הרכבת לבדוק אם מישהו מוכר מגיע

והיתה גם התקווה שאולי ישמעו משהו על האבא , שנעדר כמעט 3 שנים .

והאיש ההוא ,האבא , סבא שלי לא שב ….

  (אפשר לקרוא את הפוסט עליו שנכתב מזמן)

האבא הלך ברגל לאחותו בבודפסט והגיע במצב אנוש עד כי אחותו לא זיהתה אותו .

רק לאחר חודש כשהתאושש , לקח רכבת הביתה , לראות מי שרד .

כמו בכול יום בחודשים האחרונים , חיכו גם באותו יום הילדים בתחנת הרכבת , והאבא ירד .

רזה מאוד , שפוף וחיוור , אבל חי .

שנתיים מאוחר יותר  המשפחות החברות עלו לישראל , ויתרו על רכושם ועל ביתם .

א ואני עברנו עם אופנועינו לפני כחודש בהונגריה ובוסניה ושאר חלקי יגוסלביה לשעבר ,

חלק מהבתים עדיין קיים , כמו גם מחלק מהמפעלים שהיו בבעלות סבא שלי .

אנחנו דור שלישי של אותה חברות שהחלה בין הסבים בתחילת המאה העשרים .

חברות ששרדה נכון להיות למעלה ממאה שנה .

אבא שלי היום בן 79  ואבא של א חוגג 80  .

אשאיר לכם את השיר  המריר משהו “כולם יודעים ” 

של לאונרד כהן .

אולי כי שנים שאני כבר דיי סארקסטי לגבי רוב הדברים בעולם , למעט כמה חברים .

אותם חברים , נותרו כסוג של שמורת טבע מוגנת .

למי שלא קרא , מומלץ מאוד , הספר “מחניים ” של פרנץ מולנר

שבת שלום

16.7.10

מבט על המפות הסינופטיות במחשב הנייד ,הבהיר לנו שהגיע הזמן לזוז , גל גשם עמד לפקוד את אוסטריה .

ארזנו , והמשכנו לכיוון הונגריה , עצרנו בווינה , עיר שאישית זכרתי כמטופחת יותר .

כיום לצד החלקים ההיסטוריים , הפכה וינה בעיקר לקניון ענק של מותגים .

גם האוכלוסיה שונה מאוד מיתר אוסטריה , כמיות מהגרים מטורפות , ובגלל הקירבה להונגריה

אתה זוכה בברכת “סארבוס ” ההונגרית כמעט בכניסה לכול מקום .

המעבר להונגריה חד , הונגריה במשבר ומרגישים את זה , המחירים זולים בגלל המטבע החלש

התשתיות מוזנחות והעיירות רובן במצב רע , במיוחד בדרום המדינה .

עדיין , הגנים והפארקים מטופחים מאוד בודאי ביחס להזנחה הישראלית .

כאן , בעיירה הזו ,שמעתי מזמר חוצות הונגרי ביצוע יפה לג’יימס טיילור העצוב .

לג’יימס טיילור וקארול קינג יש דיסק חדש בהופעה חיה , מבוגרים יותר , אולי מפוכחים יותר , אבל מצויינים

למרות השינוי בקול , מומלץ

ככול שממשיכים דרומה בהונגריה לכיוון בוסניה , המדינה נראית במצב רע יותר .

הנסיעה ארוכה , איש איש למחשבותיו , הכבישים דיי רייקים , מידיי פעם עוקפים משאית איטית .

מזג האויר מתחמם .

מעבר הגבול לבוסניה ממש נראה נטוש .

אנחנו ממשיכים לכיוון קרואטיה , כדיי לקצר תהליכים עלינו לראשונה על כביש מהיר , ובמשך שעתיים רכבנו במהירות

ממוצעת של 160 , לא אהוב עליינו אבל לא הייתה ברירה .

לפנות ערב הגענו לקרואטיה , ישר לבירה קרה ושקיעה .

רק בשעה 7-8 בערב השמש נחלשת ונעים , יש אור עד 10 כמעט .

קרואטיה יפה , אבל חסרת צל לחלוטין ומלאת אבנים .

זה דיי חסרון כאשר ישנים באוהל .

המון מפרצונים קטנים ויפים , חלקם עם גישה מאוד קשה דרך היבשה

לנסיעות קצרות ממש בלתי אפשרי לרכב עם מעיל עור וכפפות , לא חכם .

הנקיון של מרכז אירופה נעלם , כך גם השקט .

הדמיון לישראל המזרח תיכונית גדל , אבל עדיין , לא מתקרבים לישראל בכמיות הפסולת

הטיול מתקרב לסיומו , ולמרות תחזית הגשם , אנחנו חייבים להתחיל לטפס חזרה לגרמניה דרך סלובניה ואוסטריה

******************

יום שימשי חם , ואנחנו בכבישים עמוסי התיירים לכוון רייקה וגבול סלובניה .

העליה חדה וארוכה , בדרך חולפים דרך “שפיץ קטן ”  בצפון איטליה , הנוף הלוהט של הים התיכון

מתחלף חזרה לקרירות אלפינית .

מנוחה קצרה ומיד עוברים מאיטליה לסלובניה , הכבישים שוב ריקים .

סלובניה מדינה שבחרה לנצל את כספי האיחוד הארופי לתשתיות , בניגוד ליוון או הונגריה למשל .

סלובניה דומה מאוד לאוסטריה של לפני כמה עשרות שנים , נקיה , ירוקה , מסודרת , אבל עדיין די ריקה .

השעה כבר מאוחרת , ועננים כבדים מבשרים על גשם קרוב .

בשקט עצרנו בצד ולבשנו חליפות גשם .

שקלנו לעצור ללילה , אבל לא מצאנו מקום טוב .

לא התכוננו למה שקרה בהמשך .

תוך כדי עליה תלולה בכביש הררי מפותל נפתחו ארובות השמיים ומבול החל .

את ארבעים הק”מ הבאים עברנו בגשם ” כמו מקלחת ”  …

כל אחד חורק שיניים בקסדה הרטובה , הכביש מוצף , והנסיעה קשה ואיטית , הרגשה לא בטוחה .

במשך שעה וחצי נסענו בגשם שוטף עד שראינו את השמש .

נכנסנו לקמפינג הראשון , שהתברר כאחד הקמפינגים היפים שהיינו בו בכלל , או אני אישית אי פעם .

שמש אחר הצהרים האירה לנו פנים , בשעות הערב יצאתי לריצה ליד גדות הנהר הקרוב .

אם הייתי יכול הייתי נשאר מספר ימים , אבל הטיסה קרובה וחייבים להמשיך .

בערב ישבנו קצת בפאב של הקמפינג ושוחחנו עם בעלת המקום הנחמדה .

על החורף הקשה , ועל ההבדלים התרבותיים בין אירופה הגרמנית לזו הים תיכונית .

סלובניה , כך אמרה , נמצאת באמצע , ללא האובססיות הגרמניות אבל גם ללא הקולניות והלכלוך האיטלקי .

בבוקר אורזים בלית ברירה , ממשיכים מעלה לכיוון אוסטריה , עוד כמה מעברים של האלפים , והטיול מסתיים .

יש כבר מועקה קלה של החזרה לארץ .

בקלות היינו ממשיכים עדו כמה חודשים כאלו .

כבר קהלת אמר “הבל הבלים , הכל הבל ”  … במובן של הכל בר חלוף כמו אד או הבל .

וגם ג’ורג’ האריסון הוציא פעם תקליט בשם

all things must pass

לדעתי הביצוע הטוב ביותר שלו לשיר הנ”ל

יצא פוסט מעט ארוך , אבל יש את כל השבת לנוח .

שבת שלום

9.7.10

מוח האנושי הוא איבר משונה

קשה מאוד לשלוט בו .

יש לו נטיה לחפש את המוכר ,נוח לנו שם…

 במוכר 

 נוח לנו גם לחפש דפוסים מוכרים במקומות שלא תמיד יש .

************************

נחתנו במינכן לפנות בוקר , לקחנו תחתית לקאמפינג קרוב למרכז העיר , פשוט כי הוא קרוב ואני מכיר אותו .

קמפינג עלוב שלא השקיעו בו דבר בעשרים שנה האחרונות .

מינכן עיר יפה , מוזאון טכנולוגי מדהים , ושבילים לרוכבי אופניים .

בלילה ירד לנו הגשם הראשון , האוהל גילה עמידות יפה .

למחרת לקחנו רכבת עם כל ציודנו למקום בו קיבלנו את האופנועים .

בעל העסק איש נחמד עם הרבה סבלנות .

זוג הונדות מזוודות חיכה לנו בחצר .

היה לא פשוט להעמיס את כל הציוד אבל הצלחנו .

****************

לרכיבה בכביש  שלושה מימדים , קדימה , ימינה ושמאלה , ויש גם את המימד השלישי ,  זוית האופנוע ביחס לכביש בסיבובים

 דבר שלא קיים במכונית .

התישבתי על האופנוע , המוח מיד מחפש את המוכר

לחיצה על המתנע והמנוע הגדול מתעורר לחיים בנהמה חרישית .

יד ימין אחראית על בלמים קדמיים ומצערת

יד שמאל , על ידית המצמד

רגל ימין , על הבלם האחורי

רגל שמאל , אחראית על החלפת ההילוכים …..

בקלילות יוצאים לדרך , עברו שנים מאז רכבתי על אופנוע במשקל כזה , אבל הכל מוכר

המוח מרגיש בבית .

למרות המשקל של הציוד , אנו מתנהלים בקלילות

לוקח רגע להתרגל אחד לשני , אבל זה משתפר .

עוזבים את גרמניה לאוסטריה , להרים

********************

מסקנות ביניים מגרמניה ואוסטריה

–  המון המון אופנועים ואופניים .

– המון רוכבות אופנועים ואופניים

–  יש משהו מושך בבחורה שרוכבת טוב על אופנוע

– אחוז ניכר מרוכבי האופנוע הם אנשים מבוגרים , אפילו מאוד , חלקם רוכב הרבה יותר טוב ממה שהוא הולך ברגל .

  רוב הרוכבים רוכבים ממש טוב בכבישים המפותלים , ובזהירות .

– האובססיה של האוסטרים לטיפוח הבית שלהם ולסדר בכלל … חולנית .

********************

מגיעים לקמפינג הראשון , מקימים את האוהל ומסתדרים ללילה

לאחר ארוחת הערב , קפה שחור חזק עם הל .

למרות שאני לא חובב ישראליות מוחצנת ,ככול כנראה יש דברים שלגביהם

אולי אפשר להוציא את הישראלי שבי מהארץ , אבל אי אפשר להוציא ממני את הישראליות , לטוב ולרע .

****************

המוח מתרגל מהר מאוד לכל הירוק הזה , בזמן הרכיבה מריחים את ריח היער הרטוב

ונזכרים מהר מאוד שאם לא סוגרים את משקף הקסדה בזמן , זה עלול להסתיים עם יתוש בעין .

יש דברים שלא שוכחים לעולם כנראה .

למרות שבעצם אנחנו עדיין לא יודעים אותם

כך במקרה גם עם עננים

עננים זה סוג של פראקטלים , אבל תמיד המוח ינסה לחפש איזו צורה מוכרת

ככה אנחנו , אנושיים .

I’ve looked at clouds from both sides now,
From up and down, and still somehow
It’s cloud illusions i recall.
I really don’t know clouds at all

השארתי לכם את אן סאלי בביצוע שיר של ג’וני מיטשל

אחד הביצועים הטובים לשיר עם המון ביצועים

שבת שלום

20.6.10

קודם חוב

למי שתהה מה עלה בגורל הירקות אז עידכון קצר ומצולם 

העגבניות עדיין ירוקות אבל בקרוב אפשר יהיה לאכול מהן 

מלפפונים כבר יש 

ובצורה מפתיעה כמה משתילי הקישואים התבררו כשתילי אבטיח ….

וכך הם נראים 

אני בטוח שגם הארנבות שלנו שמחות לשוטט בגינת הירק .

יש מדינות בהן ארנבות הפכו לסוג של מזיק , ניו זילנד היא אחת מהן כי אין שם אוייבים טיבעיים .

גם בתוך השטח של חומת ברלין לשעבר התרבו הארנבות בכמויות מפחידות , ואחר נפילת החומה 

למעשה “פלשו ” למערב .

*****************************************

עוד מיספר ימים אם הכל ילך לפי התוכנית ,נעמיס את ציודנו על שני אופנועים בעיירה קטנה דרומית למינכן .

הציוד הזה שכב במחסן תקופה לא קצרה .

לאן משם ?

מזג האויר הוא גורם מכריע , לרכב בגשם סוחף בטיול , זה תענוג דיי מפוקפק .

בשבועיים האחרונים היו גשמים די חזקים במרכז ארופה , לפי המפות הסינופטיות נראית התבהרות לקראת סופהשבוע 

אבל עדיין קצת מוקדם לדעת .

דבר אחד אני יודע , שטיול כזה הוא משהו שאני חולם עליו כבר מספר שנים , מאז שסיימתי את הטיול האחרון שלי .

הייתי מעדיף לטייל כמה חודשים , אבל היום אני כבר מסתפק בחלומות קטנים , שבועיים יהיו מספקים בהחלט  .

 לפעמים אני תוהה איך חלק מהחלומות שלי התגשמו , וחלק אחר הצלחתי להרוס בצורה כל כך יסודית .

מעניין אם וינה מחכה לי כמו שבילי ג’אל , איש הפסנתר החביב עלי  ,  טוען ….

אני בספק …..

אבל אין ספק שאני יכול להתנתק לזמן מה  .

השארתי לכם את בילי עם השיר 

שבוע טוב לכולם 

23.5.10

ניתן לאמר  שאנו עוצבנו במשך השנים עיי סך כל הדברים שעברנו .

נולדנו דף חלק פחות או יותר ונמות תנ”ך קסוטו , או משהו דומה 

************************

יום שישי היה חם , נכנסתי ליער , הסתבכתי  בין הסלעים  קטשתי (כתשתי , תיקנו אותי) את עצמי ואת האופנוע עד זוב דם 

(שלי לפחות ) 

ואז הגעתי לקרחת יער שישנו בה 2 משפחות צעירות באוהלים .

נחתתי עליהם כמו חיזר מעולם אחר , ואיך שירדתי מהאופנוע שמעתי את השיר הסרקסטי של שירלי באסי 

”APPARTEMENT”

מהדיסק האחרון והמעולה שלה .

השיר הזה מבטא את דעתה (ואולי קצת את דעתי) על עולם האגדות ביחס לעולם האמיתי .

מי שכתב את השיר הוא רופוס ויינרייט המצויין .

היא בת 73  והוא נולד ב 1973 , עבר הווה ועתיד …..

הפתיע אותי מאוד למצוא דיסק של שירלי באסי באמצע היער .

ישבתי לנוח ולדבר קצת .

שלא כהרגלי אביא חלק מהמילים של השיר  , מומלץ לשמוע את השיר ולקרוא את המילים

מי שיעשה זאת, לא יצטער .

שירלי באסי ….. בורחת מסינדרלה 

I’m runnin´ away from Cinderella
don’t want to go to Rapunzel´s hairdresser
Get me outta this
This, this here fairytale
According to me dreams are hell

I don’t wanna kiss that faggot froggy
don’t want to fall in love
With the beast or the beauty
Get me outta this
This, this here fairytale
According to me dreams are hell

All I want is an Apartment
All I need is an Apartment
If you’ve any leads on an Apartment
Tell me please
Cause I’m runnin´ away from Cinderella

I don’t wanna fly on a dragon
God knows I’ve had so many drags,
So many of them
Get me outta this
This, this here fairytale
According to me real life is swell


ההדגשות שלי

ערב טוב 

נ.ב   הקול של שירלי השתנה עם השנים היא כבר לא יכולה לעלות כל כך גבוה כמו פעם.

     אבל עדיין מצויינת 

   גם לאלה פיצ’רלד היה תהליך דומה של שינוי בקול 

18.5.10

כילד אחד הסופרים החביבים עלי היה אלכסנדר דיומא ….(שלושת המוסקטרים , הרוזן ממונטה קריסטו )

תקופה דיי ארוכה לאחר שקראתי את רוב ספריו , נתקלתי ב “מקץ עשרים שנה ”   על שלושת המוסקטרים המזדקנים ..

אני זוכר שהספר עצוב משהו , יותר מכך אני לא ממש זוכר  .

(אגב גם לאו הנרי יש סיפור בשם זהה) 

*************************

לפני יומים החלטנו חבר ילדות ואני לצאת לטיול אופנועים של שבועיים בכבישי ארופה  .

נצא מהארץ בעוד כחודש .

פעם אחרונה שרכבתי יום יום רצוף בכביש וישנתי באוהל היתה לפני עשרים שנה . 

נכון , אני עדיין רוכב בשטח וישן בחוץ , אבל זה בדרך כלל לא יותר מיומיים שלושה .

**********************

את רוב הערב העברתי בחפירות במחסן , דגתי את שק השינה שמתאים עד מינוס 7 דיי בקלות 

את חליפת הרכיבה לכביש כבר היה קצת יותר קשה למצוא 

ובצורה מפתיעה עדיין מתאימה לי 

כאן דוגמן הבית מנסה להראות שלא חלפו 20 שנה , לא בטוח שבהצלחה מרובה .

בין היתר , בחפירותי גיליתי כמה וכמה אלבומי תמונות ישנים , חבל שאין לי סורק .

אולי אשיג אחד בימים הקרובים .

הבנות השתעשעו מעט על חשבוני כאשר דפדפו באלבומים .

העלתי את 

time in a bottle

של ג’ים קרוס , בדיעבד, אחרי מותו השיר קיבל משמעות אחרת קצת 

ג’ים קרוס זכה להצלחה גדולה בתחילת שנות השבעים ונהרג בהתרסקות מטוס ב 1973 מעט אחרי שהשיר הנ”ל יצא

חג שמח 

לא לאכול יותר מידיי עוגות גבינה