המידבר ממש חיכה לי הבוקר , בוץ וירוק אחרי הגשמים ….
עוד כמה שבועות העשב יהיה גבוה ויבואו הציפורים ….
שעתים מאוחר יותר , ישבתי בקפיטריה הקטנה של מצוקי דרגות .
ישבו חבורה של רוכבי אופנים ,
גברים , שיער אפור , נראים בני 40-50″
מכיר את ההיא ממשרד הפרסום ?”
“נותנת חופשי ….”
“וזה שאחראי … גם מזיין כל פעם אחת אחרת ….”
כל אחד ו “סיפורי הגבורה ” שלו ….
כך ישבתי , כ 20 דקות , סוג של זבוב על הקיר ,
והקשבתי בתמהון לשיחה של חבורת פרסומאים מזדקנים ,
הרגשתי זר ונבוך.
זר לשיחה שהיתה מביישת בני טיפשעשרה ,
זר לעולם, שמעולם לא דיבר אלי …וכנראה שלעולם לא ידבר .
זר לזילות ולזלזול ,שאנשים מיחסים לחייהם של אחרים .
בדרך חזרה רכבתי דרך המארסבה ,
השמיים היו קודרים והאופק מעורפל , האויר קר וחד כמה שנים, מאז שעברתי בשביל הזה ….
“אתה יודע שאני נוסע עם האופנוע לכמה ימים שבוע הבא ?…”
“אנחנו צריכים לתכנן …”
“מה לתכנן ?” ….
“אתה יודע שיש לי שילדה של הארלי במרתף , כבר שנים “….
“לא אבא ,
לא ראיתי אותה מעולם …”
“אתה מבין בהארלים , לא ?…”
“האמת …לא , אני יותר חובב אופנועים יפנים …..
מעולם לא היה לי הארלי ….
גם לך לא , כמה שידוע לי, היה לך נורטון “
“נכון , אבל תמיד רציתי …הארלי זה אופנוע עם כבוד , יש לו אישיות ,
תמיד חלמתי על אחד “…
קניתי לי שילדה , אני רוצה שתעזור לי לשפץ …”
“צריך להכין רשימה של חלקים “
“אחר כך צריך לקנות מפה, ולעבור יחד על המסלול “…..
“איזה מסלול אבא? …”
“המסלול שנטייל בו אחרי השיפוץ ,
הכל צריך להיות מתוכנן …”
“אתה יודע , אני חושב על זה כבר הרבה זמן …”
“אני לא רוצה את העוגה הזאת , כבר אמרתי לך כמה פעמים ..”
“למה ?”
“יש בה כספית , כספית זה רעל ,
כבר אמרתי …. ….. כמה פעמים ….”
כן ……………….
תוספת
“”… כמה קשה לגרור או לטלטל אנשים אל מחוץ לעיר! רעידות אדמה אינן מסוגלות לעשות זאת, אפילו לא מגפות. אלה גורמים לאנשי הציוויליזציה רק להתפלל ולצלצל בפעמונים ולהשתופף מבוהלים בפינות חדרי שינה וכנסיות.”
