3.8.08
הגיע מייל :
“מצאתי את כתובת המייל שלך באחד המכתבים של אבא ,מקווה שהיא נכונה , אבא נפטר לפני כחודש ,
טייל בצפון אוסטרליה כמו כל חורף, הרגיש לא טוב , נהג לבית החולים בדארווין ,התקשר אלי ונפטר בבוקר מדום לב .”
היה בן 88 . אני זוכרת שהייתם חברים פעם ….”
על החתום קתרין לורנצו .
יום שבת בבוקר , תחנת הדלק שלי ריקה , נכנס ברכיבה איש , נראה כבן 60 רכוב על אופנוע אינדיאן ביג צ’ף אדום
הכי יפה שראיתי אי פעם , האופנוע היה לפחות בן 40 עם מנוע בנפח 1300 סמ”ק.
ההונדה שלי עמדה לה מבויישת בפינת התחנה .
מייד התייצבתי ליד משאבת הדלק , אבל כיאה לבעל אופנוע כזה , הוא ביקש לתדלק לבד .
במשך כל שנות הנדודים שלי על אופנוע בעולם , תמיד גיליתי שאם יש משהו שנשים , גברים , זקנים וצעירים
נמשכים אליו , זה מישהו שמטייל על אופנוע , או אופנוע יפה .
יש בהם ,באופנועים,כנראה סוג של קסם , שגורם לשבירת קרח מהירה בין שני אנשים זרים או שונים .
כמה דקות לאחר מיכן ,ג’וזף ואני , על כוס תה , כבר שקועים בשיחה ערה על אופנועים , טיולים , והחיים בכלל .
ג’וזף היה בן 72 , אבל התנהג ,ונראה הרבה יותר צעיר , היה איש לא גבוה, אבל רזה ובנוי טוב , פנים מקומטות קצת אבל גוף צעיר וגמיש ….
וגם צורת המחשבה שלו , צעירה וגמישה .
השיחה התגלגלה לאיזו תקלה עלומה שקיימת באופנוע שלו ,”אחרי שהוא מתחמם , הוא מתחיל לקרטע קצת “…
אמרתי לו , שלדעתי זו בעיה חשמלית , “זו התנהגות אופיינית לרכיב חשמלי , במיוחד לסליל “
“ומאחר ובאופנוע הזה אין יותר מידי רכיבים חשמליים אני מאמין זה הקבל של הפלטינות או סליל ההצתה “….
“תבוא ביום ראשון בבוקר , אין כמעט אנשים ונבדוק, תביא סליל הצתה חדש , אני מהמר שזו התקלה “
הוא אכן הגיע ביום ראשון בבוקר , אבל עם בקבוק יין , “לא יכולתי לחכות ליום ראשון ,החלפתי את הסליל לבד , צדקת!
הבעיה נפתרה, היום אחרי העבודה אני מזמין אותך לארוחת ערב בפאב”…..
מאז הפכנו חברים , בדרך כלל היה מגיע לבקר במכונית ההולדן הישנה שלו , אבל לעיתים הגיע על האינדיאן .
ג’וזף נולד לפני שנים רבות באיטליה , הגיע עם הוריו למלבורן בשנות השלושים , ורוב חייו היה בעל מסעדה איטלקית .
האיש היה מצחיק ,חכם מאוד ,איש שיחה נעים, בעל ידע כללי יוצא דופן .
כל שנה חיבר קרוואן להולדן הישנה , ונסע לטייל כמה חודשים ברחבי היבשת .
“הכי חשוב זה לאהוב הרבה , לאכול לא הרבה וטוב , ולשתות הרבה יין “….. תמיד אמר .
אישתו נפטרה מזמן וביתו היחידה היתה בת 40 לערך , אבל מנטלית היתה בגיל 70 .
באחת מהשיחות שלנו אמר ,” תראה את האופנוע שלי , כבר בן חמישים כמעט , 40 שנה אצלי , אבל הוא נראה כמו ביום הוולדו
אני כבר לא …. אמר וחייך “.
“אבל היתרון שלנו הגברים , שאם נשמור על נפש צעירה , הגוף מזדקן לאט גם הוא .
תראה את דלידה (הזמרת ) ואלן דלון, שרו שיר יחד , אבל פחדה להזדקן והתאבדה .
והוא ….. עוד יחייה הרבה שנים, ואם ירצה גם יראה טוב .”
“הבת שלי לא מבינה מה היא מפסידה , לצערי “….
אחרי שעזבתי את מלבורן , פגשתי אותו שוב , במרכז אוסטרליה , אני עם האופנוע , והוא עם הקראוון.
טיילנו יחד כמה ימים ברגל , אין ספק , האיש היה מנוסה , וידע לטייל.
השנים עברו , החלפנו ביננו מכתבים , אבל לתכתובת במייל , הוא לא התרגל ,ולא אהב , “אין כמו מיכתבים” טען, (ואני מסכים איתו חלקית).
מטבע הדברים תדירות המכתבים היתה דיי נמוכה .
אם הייתי יכול לאחל לעצמי משהו , זה חיים וגישה שלו אליהם , כמו של ג’וזף .
אני מצרף לכם כאן את השיר של אלן דלון ודלידה “מילים ,מילים “
פשוט כי השיר הזה מזכיר לי אותו , .
נ.ב 20.6.20
אלן דלון זקן אבל עדיין חי , אני מקווה שאני בדרך הנכונה לאמץ את משנתו של ג’וזף לורנצו
שבת שלום