פורסם 7.12.07
בוקר קר ואפלולי , כיאה לבוקר של פרידה .
לואי ואני קיפלנו איש איש את ציודו , והעמסנו על האופנועים .
3 שבועות טיילנו יחד במערב אוסטרליה ,
לואי איש נדיר , הגיע מצרפת דרך אפריקה עד אוסטרליה על אופנוע ,
נפגשנו ליד ברום , במקרה , מיד התחברנו , כמו הכרנו בגלגול קודם.
“הוא יחסר לי ” חשבתי לעצמי ,
השיחות ליד המדורה בערב ,
היכולת הטכנית,והשלווה … כל אילו יחסרו לי .
לחיצת יד, ואיש איש לדרכו …. למרות התקווה להפגש שוב , פעם …..
במורד הדרך …… כבר למדתי , בפרידות יש משהו סופי .
עליתי על האופנוע, התנעתי , ופשוט נסעתי ….
יהיה מספיק זמן למחשבות בימים הקרובים ,
בזמן שאחצה את המישורים האדירים שמחברים בין מערב אוסטרליה לדרומה .
המהירות קבועה , כביש ישר , ללא פניות וללא עליות , על הקצה הדרומי של היבשת.
רוח קרה וקבועה , נושבת מדרום … כל הדרך מאנטרקטיקה הרחוקה .
עם כל שעה שחולפת המאמץ הופך קשה יותר ,
המאבק ברוח הצד ,
הקור שזוחל פנימה דרך מעיל העור ,
וחוסר הנוחות של ישיבה ארוכה על מושב האופנוע .
אין זמן , אני צריך להגיע תוך שבוע עד מלדורה שבויקטוריה מרחק של כ5000 ק”מ ….
לעבודה .
“צריך לחפש מקום לחנות …. עוד מעט מחשיך ” חשבתי לעצמי .
לרוב יורד כמה מאות מטרים מהכביש , כך שלא אהיה בולט בלילה .
לפתע, אני רואה אופנוע חונה בצד הדרך .
אופנוע קסטום מהסוג שמשמש בעיקר לרכיבות “סטייל ” עד לפאב וחזרה , עומד בצד הדרך .
לידו , איש לבוש מעיל דק, וקסדה פתוחה .
“אתה אמיץ מאוד או טיפש מאוד , לרכב כאן עם אופנוע ,ולבוש כזה “…. “זה מתאים לפאב המקומי ולא לאמצע שומקום “…. אמרתי
“לפי המצב הנוכחי , הייתי מגדיר את המעשה טיפשות , “
אמר .
“טוב תשמע , יש לי מלא כלים , אבל מחשיך ,
אני אחנה כאן הלילה , בבוקר נבדוק מה קורה .” ג’ק היה שמו ,
כל הציוד שהיה לו , כלל שק שינה וכסף ,
לא אוכל ,
לא אוהל ,
וכמעט ללא כלי עבודה .
הוא חשב שישן בתחנות דלק .
“טוב , כסף לא יעזור לך כאן כרגע , יש לי מספיק מהכל לשנינו ”
הכנתי אורז מטוגן עם ביצה ,לקינוח , שוקולד ותה .
ג’ק ניסה להגיע לחברה שלו באדלייד שמרוחקת עוד כמט 2000 ק”מ מהיכן שנתקע .
בחור נחמד ,
אבל לא חכם במיוחד .
התגעגעתי ללואי המקסים … והאמת , העדפתי להשאר לבד .
בבוקר מצאתי את התקלה באופנועו , נתק בחוט חשמל כלשהו .
“שמע ג’ק יקירי , אני אסע איתך עד לתחנת הדלק הקרובה …
אני ממליץ, שתתפוס איזו משאית לאדלייד , לא תגיע רחוק כך ….”
המשכתי לי לבדי , המחשבה על המפגש הקרוב עם משפחת דלייני והעבודה רוממה את רוחי .
גם האופנוע נשמע כאילו מגרגר בהנאה ,
כאילו גם חושב ,שהגיע הזמן קצת להפסיק לנדוד ,
ועבודה זה תמיד טוב …
בעיקר משיקולים פיננסים .