4.4.07
| נוסע לאט , הצמיג האחורי ממש נמס מרגע לרגע , האספלט רותח , האויר מעל הכביש רוטט מחוםהשרשרת מקרקשת במחזוריות ,המנוע עובד לאט כאילו גם עייף מהחום אני נכנס לאליס ספרינגס באיטיות , מרגיש כמו פרש בודד שנכנס לעיירה נידחת במערבון .אחרי הגשמים שהיו בימים האחרונים והשטפונות העיר נראית ריקה ,"קודם נמצא מקום לישון אחר כך צריך לטפל באופנוע דחוף" חושב לעצמי מצאתי הוסטל סביר , כבר אחר ,הצהרים אני ממהר למוסך קרוב עם רשימה ,"איכפת לך אם אני אפרק כאן בחוץ ?,יש לי את כל הכלים""לא"איש נחמד כי לרוב מוסכים לא אוהבים אנשים כמוני ואני לא אוהב שנוגעים באופנוע שלי. בחוץ מחליף שמן ושרשרת , מוריד גלגל ומחליף צמיג , ניגש לשלם על החלקים ועולה על האופנוע. הרגשה של חלקות , נסיעה שקטה כמו קדילאק ….. אנחנו מוכנים למחר. קם מוקדם לפני החום , מעמיסאין כמו הרגשה של "עכשיו הכל תקין " ואפשר להמשיך בהרגשת ביטחון. יש לי כמעט 100 ק"מ של דרך עפר שאני לא יודע מה מצבה אחרי הגשם האחרון. נסיעה מהירה יחסית ומרוכזת,מידיי פעם שלוליות, קצת ערמות חול שמדלגים ,בסך הכל לא נוראי . עצירת מנוחה , מגיע זבוב אחד ,עוד אחד ,ראבק , אין אף אחר באזור איך הם קולטים הזבובים האלה , אני כבר מכוסה בזבוביםזמן להמשיך. אחר הצהרים מגיע לשמורה , ריק, רק קראוואן אחד חונה ליד המים אני מתרחק , מי שהגיע עד לכאן לא ממש צריך אותי על הראש ."מעניין מי עבר את כל הדרך הקשה הזאת ועוד עם קראוון "? אני חושב מרחוק אני רואה ילדה קטנה ,ילד קצת יותר מבוגרומישהו עם כובע בוקרים מצייר על קנבוס גדול, נראית אישה אבל אני לא בטוח . כבר אחר הצהרים , הילדים שוחים במים , אני פורק ,מקים את האוהל , "נראה לי מעולה להיכנס למים עכשיו" חושב המשך יבוא |