נתחיל כרגיל מהסוף
ביום שישי מוקדם בבוקר יצאתי מקוסמוי על מעבורת ליבשת.
הכוונה היתה לטייל לאט יחסית בדרך לצ’נג מאי 1500-2000 קמ תלוי בתוואי.
לאחר יום אחד של טיול , וקצת יותר מ 600 ק”מ
בסוף היום הגעתי לחדר ששכרתי ,
הרגשתי שזהו.
אין כבר חשק לטייל יותר הפעם ,
עייפתי ,
חלק מהסיבות אפרט בהמשך .
החלטתי שביום למחרת , אנסה להגיע עד צ’נג מאי מרחק של 820 ק”מ צפונה.
הכבישים בתאילנד ברובם צרים , בחלקם הגדול ,קשה לרכב מהר.
זו גם העונה הגשומה ויורד מידיי פעם גשם .
בנוסף ,האופנוע שלי קטן
קשה לרכב עליו במהירויות של 120/130 לאורך זמן ,
הוא לא מאוד יציב והמנוע צועק ” הצילו במהיריות הללו .
11 שעות רכיבה מאוחר יותר , בסוף היום ,עדיין באור הגעתי לדירה שלי בצ’נג מאי , הרגשתי הקלה
הרגשה של ” לחזור הביתה ” .
לפעמים מחליטים החלטה ומבצעים אותה
מרגישים ” שהכל נמצא בדיוק במקום “
זו ההרגשה.
יש שיר של רדיוהד בשם
Everything
In Its Right Place
הקליפ הבא מתוך סרט מד”ב בדיוני בשם
The Creator
ברקע אותו שיר
************************************************************************************
נחזור בדיוק 4 שבועות אחורה
יום שלישי 6/8 שש וחצי בבוקר יצאתי לחדר כושר , גשם קל ירד,כרגיל צעדתי ברגל
בשעה 8:00 בערך בן אחותי היה אמור לנחות בצ’נג מאי מהפיליפינים
רציתי להספיק להתאמן לפני שהוא מגיע אלי לדירה.
בערב , אמורים היו לנחות גם עמי אמיר והראל , איתם תכננתי טיול אופנועים בצפון תאילנד.
בערך בשמונה בבוקר ראיתי שאני קצת באיחור , ירד גשם , רצתי מחדר הכושר לכיוון הדירה,
הגעתי למעבר חציה בצומת עמוסה מאוד
הסתתרתי תחת שלט חוצות מטפטוף הגשם.
כמה דקות לאחר מיכן , הצומת נפתחה למעבר הולכי רגל ,
בערך 10-15 שניות לאחר מיכן התחלתי לחצות במעבר חציה
רוכב קטנוע , במהירות דיי גדולה ובאדום מלא ( שלו ) נכנס למעבר החציה בלי שקלטתי אותו
פגע בי והעיף אותי באויר.
ללא ספק הוא אשם , אבל
וזה אבל גדול!
באותו בוקר לא הייתי מרוכז , הייתי צריך לקלוט את רוכב הקטנוע , אבל לא קלטתי.
ברגעים הראשונים אחרי הפגיעה , נעמדתי על המדרכה בצד , בגשם .
כמיות דם ענקיות זרמו לי מהיד , בקושי דרכתי על הרגל.
המחשבה הראשונה שעברה לי בראש
” שיט , שבר פתוח בכף יד ימין ,
זהו ,הטיול אופנועים הלך “
הצומת הנ”ל נמצאת 3 דקות הליכה מבית החולים של צ’נג מאי , כל בוקר בדרך לחדר כושר חלפתי על פניו
ואמרתי לעצמי שהוא נראה נקי ומסודר.
בצורה מפתיעה , תוך 3 דקות ,
כאילו משום מקום עצר לידינו אמבולנס.
החובשים לא דיברו מילה אנגלית, הושיבו אותי וניסו לעצור את זרימת הדם עם איזו תחבושת מביכה
ניסתי להסביר להם שצריך לתפור .
הם התעקשו על אותה תחבושת.
לאחר כמה דקות , יצאתי מהשוק והסחרחורת הראשונית, קמתי ופשוט צעדתי ברגל לבית החולים.
החובש עוד ניסה לרדוף אחרי אבל המשכתי ברגל.
נכנסתי לחדר המיון גורר רגל.
מטפטף כמויות של דם על הריצפה הנקיה שלהם .
נתתי להם צילום של הדרכון ואמרתי להם מייד
משפט שתמיד רציתי להגיד אבל בנסיבות אחרות
money is not an issue
צחקתי לעצמי בלב .
בקבלה , בחורה אחת דיברה אנגלית טובה אבל היתה עסוקה
לאחר כמה דקות הגיע רופא , גם הוא דיבר אנגלית דיי טוב.
אמרתי לו דבר כזה.
אין לי בעיית כסף , הייתי רוצה אם זה אפשרי שתבצעו את הדברים הבאים
דחוף , לשטוף את הפצע הפתוח ביד ולתפור
אחר כך , צילום לכף יד ימין, צילום לרגל ואולטרסאוד לשריר הרגל הארבע ראשי ימין
פלוס זריקת טטנוס
פלוס אנטיביוטיקה טווח רחב.
הרופא הסתכל עלי , ופשוט אמר ,
“בסדר” ,
אבל קודם זריקת הרדמה ושאמתין 15 דקות עד שזה יתחיל לפעול.
” אין זמן
אני מפחד מזיהום כאן , תשטוף טוב טוב , ולתפור “
” בלי הרדמה “
הוא צחק ואמר
” מה שאתה רוצה “
אתה הבוס
לקח בקבוק מיים סטרליים ובקבוק פולידין , הרים את הקרעים של העור ביד ושטף טוב טוב
האמת…
ראיתי כוכבים מרוב כאב
האחות שהגיעה לתפור שאלה שוב אם אני לא רוצה הרדמה
אמרתי לה שאחרי הפולידין כבר כלום לא כואב , ובאמת התפרים כאבו פחות
הפצע נקי לשביעות רצוני לפני התפרים.
בשלב הזה כבר חשדתי שזה לא שבר , עדיין לא הייתי בטוח .
ברקע , תוך כדי תקשרתי עם חברת הביטוח ,
ועם בן אחותי
הסברתי לו איך לפתוח את הדירה
לאן ללכת לעשות כרטיס סים
ומה קורה איתי .
והודעתי גם לחברים שכבר היו בבנקוק בשדה התעופה
שנפצעתי .
כבר הבנתי שכנראה לא שברתי את היד כי אט אט הצלחתי להזיז קצת את האצבעות וכף היד
כולם כמובן היו בטוחים שנפצעתי עם האופנוע ולא כהולך רגל במעבר חציה .
למי שרוצה בסרטון הבא תופרים את היד
תעוד לדורות הבאים
צילום כף היד והרגל הראה שאין שברים
השריר הארבע ראשי היה קרוע.
הבחור שפגע בי בנתיים הגיע לחדר מיון בעצמו בעזרת אותו אמבולנס
מהקבלה הודיעו לי שהביטוח שלו יכסה את כל ההוצאות שלי
מה שחסך לי לא מעט בירוקרטיה מול חברת הביטוח.
פחות משעתיים לאחר התאונה גררתי רגל לכוון הדירה ,
ניסו לשכנע אותי לבוא בכל יום להחליף תחבושת
אמרתי להם שאשמח להצטייד בפלסטרים תחבושות פדים ופולידין ואעשה את זה בעצמי
כך היה
********************************************************************
הבן של אחותי גיא , סידר לעצמו סים ע”פ ההסבר שלי והגיע לדירה
במקור,
התכוונתי לשכור לו קטנוע אצל מישהו שאני מכיר ,
לא היו בי כוחות.
פשוט שכרנו דרך המקום בו אני גר , ניסיתי קצת לנוח
כמובן שלא הצלחתי.
בערב הגיעו החברים ,
מבעוד מועד שכרתי עבורם דירה קטנה נוספת.
סגרתי בסוכנות השכרת אופנועים על 3 אופנועים שהיינו אמורים לאסוף למחרת בבוקר
כמו כן הזמנתי משלוח של ציוד כמו תיק סבל עמיד במים ערדליים וכו
בתמונה מעלה , האיחוד של ארבעתנו .
מאחר וירד קצת גשם
לא הייתי מסוגל עדיין להביא את עצמי לנסות לרכב על אופנוע ,
לקחנו כולנו מונית לאזור המרכז לקנות משהו לאכול.
למחרת בבוקר הצלחתי לעלות על האופנוע בקושי , נסענו לאסוף את האופנועים מההשכרה
ומיד לאחר מיכן ,יצאנו כולנו לטייל באזור
טיול הכרות עם כבישי תאילנד והאופנועים.
אישית , הרכיבה באותו יום היתה לי קשה , אבל לא בלתי אפשרית כפי שחששתי.
************************************************
לאחר כמעט 61 שנים תחת השמש , יש מסקנה אחת דיי ברורה שהגעתי אליה
צריך ללמוד להכיר את עצמנו.
לסמוך על עצמנו שנדע להתמודד עם כמה שיותר דברים לבד ,
וגם להכיר במגבלות שלנו.
זקוקים למעט אנשים אהובים
כאלו שנדע שאפשר לסמוך עליהם
והם עלינו.
ולקוות שלעולם לא נזדקק להוכיח את זה .
(לקרוא את המשפט הזה שוב ,כדי להבין מה הוא באמת אומר )
במקרה האישי שלי , יש לי משפחה קטנה.
ויש מספר קטן של חברים טובים.
והתובנה האחרונה שכבר הזכרתי אותה בבלוג הזה בעבר היא
לעולם לא יקרה רגע ” מושלם ” לביצוע משהו
תמיד יש סיבות ” למה לא “
שוב אצטט את ויין דייר ז”ל
“Go for it now. The future is promised to no one.”
תמיד נצטער בעתיד על דברים שלא עשינו , כי
” לא הגיע הרגע המושלם “
ולא על חוויות שצברנו
**********************************************
כבר תקופה דיברתי עם אמיר על כך שיצטרף אלי לטיול אופנועים בתאילנד.
לפני כמה חודשים הצלחתי לשכנע גם את הראל שיצטרף
ישבנו יחד ואם אני לא טועה אמרתי
טיול האופנועים האחרון שלנו יחד היה לפני 11 שנה
אנחנו לא הופכים צעירים יותר.
יאללה בואו לתאילנד .
יוון 2012 הראל מימין , אמיר ואני
מאותו רגע , הטיול החל לקרום עור וגידים,
התוכנית היתה כזו.
ממילא בדרכי לתאילנד ,
שם ממתין לי אופנוע שנקנה כבר ב 2019
אבדוק בנושא השכרת אופנועים,
אשב על מסלול טיול ,
בקיצור אארגן הכל מראש.
וכמה שבועות אחר כך , השאר יצטרפו.
לאחר כמה ימי דיונים עמי התקשר , גם רצה להצטרף
דנו בכך שזה טיול לא קל , ועמי החליט גם להצטרף
וכך היה.
*************************************************************
אנחנו שישה חברים , חלקנו מכירים 30 שנה וחלקנו מכירים 50 שנה ויותר
במשך תקופה ארוכה יש לנו מסורת
להפגש לארוחה פעם בכמה שבועות.
לפי סדר ההכרות שלי
את אמיר אני מכיר כמעט 60 שנה ,
אבא שלו היה חבר ילדות של אבא שלי ביגוסלביה
וגם הסבים הכירו .
את הראל אני מניח שאני מכיר סביב 50 שנה, למד עם אמיר בבית ספר יסודי.
עם הראל טיילתי לא מעט לפני 30 שנה באוסטרליה.
את יאיר הכרתי בתקופת הצבא , יצא לו גם להיות מטופל של אמא שלי
אחרי הצבא אמיר עבד בעסק המשפחתי שלהם תקופה.
את עמי הכרתי בתקופת הלימודים שלי בטכניון , בזמן שהוא ואמיר למדו במרכז
הוא גם קנה ממני את אחד האופנועים שלי.
עמי אמור להיות תמני , אבל אומרים על התמנים שהם קמצנים ורזים ( היו)
אז עמי לא קמצן ולא רזה.
(אולי גם לא תמני )
ולבסוף יש את נמרוד, את נמרוד הכרתי בשנות התשעים , גרנו אז בתל אביב
עבדנו בתחום האופנועים , אמיר ונמרוד עבדו יחד באותו מוסך.
לנמרוד עדיין יש מוסך אופנועים כיום.
כמה ימים לפני הטיסה שלי לבנקוק , עמי כהרגלו השקיע בארוחה אצלו בבית
בתמונה מטה
מימין לשמאל
עמי
אמיר
אני
יאיר
והראל
נמרוד מאחר כרוני למפגשים ,
לכן הוא לא מופיע בתמונה.
*********************************************************************
למרות חוסר הידיעה לגבי טיסות והמצב בארץ , נחתתי בתאילנד באמצע יולי.
על כך אפשר לקרוא בפוסטים הקודמים.
עברתי בסוכניות השכרה שונות ,
מצאתי סוכנות שהאופנועים בה היו שמורים מאוד וסגרתי על תאריכים.
בנוסף , הזמנתי ב ” לאזאדה ” ( עלי אקספרס , של אסיה ) ,
ציוד , תיקי סבל נגד מים שהתגלו כתיקים מדהימים .
רצועות , גומיות ערדליים וכו…
ואז
ביום שכולם היו אמורים להגיע , עברתי תאונה
זו שתארתי בתחילת הפוסט.
כמו שכתבתי , הדבר הראשון שעבר לי בראש היה
” שיט , שבר פתוח בכף יד ימין , זהו הטיול אופנועים הלך “
למזלנו , כאמור , לא היה שבר.
החלטנו לצאת לדרך ביום שישי 9.8.24
בתמונה מטה אנחנו לפני היציאה מצ’נג מאי , האופנוע שלי השחור העמוס
בתמונה מטה , ביום השני של הטיול ברקע הנוף ההררי המדהים , פארק דוי איתנון ההר הגבוה ביותר בתאילנד
ומטה מצורף סרטון שהראל צילם ביום הראשון או השני של הרכיבה
כמו שרואים בסרטון , כבישים לחים עד רטובים , עליות וירידות חדות מאוד , מאות סיבובים ביום
נוף נפלא ,
המסלול שבחרתי נקרא ” מי הונג סונג לופ ”
מסלול מעגלי שיוצא מצ’נג מאי , רכיבה הררית עם אלפי סיבובים נוף מדהים , סביב 800-1200 ק”מ
ללא ספק אחד המסלולים היפים שרכבתי בהם .
********************************************
טיול מהסוג הזה , טיול לא תמיד קל , צריך לשמור על ריכוז לא מעט שעות ביום
כבישים קשים , לעתים רטובים , אמיר התחיל את הטיול חולה עם חום
עמי כנראה נדבק ממנו , וחלה גם הוא.
וכמובן שאני לאחר התאונה , התנהלתי כמו זקן בן 61 ,
למרות כל זאת היה טיול נפלא .
כשהרגשנו שעברנו יום קשה
וצריך לנוח יום , מצאנו מקום יפה לעצור .
מקום כמו בסרטון הבא
גם יצא יום גשום במיוחד.
בדרך צפונה ל”בן ראק תאי”
ופאי , למי שמכיר
עוצרים להתלבש כשמתחיל גשם
נופים מדהימים ,
חברים טובים
ובעיני
גם אוכל טוב ,
מה בעצם צריך יותר ?
******************************************
צריך היה להחזיר את האופנוע של עמי
מוקדם יותר מאמיר והראל…
בדרך חזרה,
ביום האחרון ,
רכבנו כמה שעות,
עשר דקות לפני שהגענו למלון בעצם.
עמי לא הרגיש טוב , עצרנו באקראיות מוחלטת לצד הכביש לקנות משהו לשתות .
סתם מקום על כביש ראשי בכניסה לצ’נג מאי.
ראיתי כמה תאילנדים במדי עבודה של הונדה
שהגיעו לקנות אוכל באותה שעה שעצרנו.
קלטתי בזוית העין אחד מהם מביט בי
הסתכלתי חזרה
הבחור שהביט בי היה הבחור על הקטנוע ששבועיים קודם פגע בי .
הוא חייך , ראיתי שתיקנו לו את השן שנשברה , הראתי את היד
כאילו להראות לו שהכל בסדר.
היה שם רגע דיי מדהים של סגירת מעגל ,
סוג של אקראיות שגורמת לנו לפעמים לתהות על כל עניין
” האקראיות ”
פשוט חייכנו , כאילו סגרנו שהכל בסדר וזהו .
************************************************************
מה עם היד שלי ?|
הייתי אמור להגיע לבית החולים לאחר 7-8 ימים לבדיקה ולהוריד את התפרים
שמרתי על נקיון הפצע בקנאות דתית של אורית סטרוק .
לאחר 8 ימים החלטתי שהפצע הגליד מספיק , הסרתי את התפרים עם מספריים קטנות שחיטאתי.
גם הקרע בשריר הארבע ראשי השתפר עד לרמה שחזרתי ללכת ברגל בג’ונגל.
עברו כמה שנים מאז נפצעתי בצורה כזו ,
שמחתי לראות שעדיין מצליח להחלים יחסית מהר.
הספקנו לטייל עוד כמה ימים באזור צ’נג מאי
וגם בכמה שווקים בצ’נג מאי עצמה
לאחר כמה ימים כאלו , החזרנו את האופנועים של אמיר והראל ,
והם עלו על טיסה לקוסמוי
ומה איתי ?
אני
החלפתי שמן וצמיג אחורי
ביום שישי , ביום שהם טסו
בשש בבוקר יצאתי על האופנוע
לקוסמוי
1520 ק”מ + מעבורת של שעה וחצי
לקח לי יומיים!
בדרך היה לי גם דברים כאלו
בשבת בערב הספקתי לעלות עם חבורת רוכבי אופנוע ממלזיה על המעבורת האחרונה לקוסמוי
הגעתי למלון שבו התאכסנו אמיר והראל בחושך לאחר תשע בערב
אם נחזור לתחילת הפוסט , הכוונה המקורית שלי הייתה , לקחת זמן ולטייל בדרך חזרה לצ’נג מאי
לאחר יום אחד של טיול הבנתי שעייפתי .
היו חודשיים אינטנסביים , לא באמת נחתי מאז שנפצעתי , ורצתי לחזור למקום בו אני מרגיש בבית .
היום זה סוף השבוע האחרון שלי בתאילנד
שמח לחזור לארץ , אני מתגעגע לבנות שלי לבית שאני אוהב , ולחברים
מחר אצא לטרק אחרון של עשרים ומשהו ק”מ
וביום ראשון בבוקר אאפסן את האופנוע אצל הת’ר , חברה שלי שגרה כאן שכרגע באוסטרליה
כבר פחות או יותר הכנתי את האופנוע
למי שנותר עדיין כוח וחשק אוסיף סרטון נוסף מהטיול
כפי שכתבתי בפוסט , במשך שנים
כל כמה שבועות אנחנו,
החברים ,
נפגשים ,
לא מעט פעמים המפגש מתרחש בבית של אחד מאיתנו .
מודה ,
אני לא חובב בישול גדול
ולא חובב ארוח גדול.
כך שמספר הפעמים שארחתי אצלי בבית היה דיי קטן .
הפעם השתדלתי מאוד שהארוח של החברים אצלי בתאילנד יהיה מוצלח ככל האפשר
נראה שהצליח לי לא רע
אם יש שיר שמסמל בעיניי חברות ששורדת את שיני הזמן זה השיר
As Time Goes By
מתוך הסרט קזבלנקה
כאן בביצוע של פרנק סינטרה
פוסט ארוך , הרבה תמונות וסרטונים לקראת סוף השבוע
שבת שלום
