לפעמים קורה שמשהו גורם לי פתאומית להרגשת געגוע ,
לא תמיד מבין אפילו למה או למה ( ניקוד סגול )
אותו געגוע באותו רגע .
נתקלתי ברשת בתמונה הזו
באבה יאגה, כנראה הדמות הידועה ביותר מהמיתולוגיה הסלאבית , קיימת בסיפורים בכל מיני גרסאות ,
במקרה שלי , מכיר יותר את הגירסה שהופיעה בסיפורים שסבתא נהגה להקריא לי כילד קטן
הגירסה הרוסית .
בגירסה הזו , הבית של באבה יאגה נראה בדיוק כך , ביקתה ביער על רגלי תרנגולת ,
אותה מכשפה נהגה לרוב להכנס ולצאת מהארובה
אבל אם חפצה להכנס מהחזית נהגה להגיד לבקתה את המילים הבאות
“בית בית ,סובב את הגב ליער ,ואת הדלת אלי”
והבית סובב עצמו על אותם כרעי תרנגולת והפנה את החזית אליה .
כמובן שהמכשפה נהגה גם לחטוף ולאכול ילדים רכים 🙂 , סוג של אכסיומה למכשפות רעות .
התמונה עוררה בי פתאום סוג של געגוע לעולם שלם של אנשים ודברים שהכרתי
ונעלם .
בעצם ,פיזיקלית ,אם חושבים על כך , הוא עדיין קיים , אם יש מישהו על כוכב כלשהו שנמצא כ 50 שנות אור מכאן ובמקרה מביט לכיוון כדור הארץ , הוא יכול בדיוק עכשיו בערב לראות את סבתא שלי יושבת ליידי במיטה ומקריאה לי סיפור .
עבור אותו צופה העולם ההוא , האנשים ההם , והילד שהייתי
קימים עכשיו .
*************************************
לאחרונה הבת הקטנה שאלה אותי על מוזיקה מתחילת המאה העשרים , המלצתי לה להתחיל עם פסקול הסידרה הנפלאה “הבלש המזמר ”
סידרה בריטית מ 1985
למשל כמו השיר הנהדר ,
There’s a Fellow Waiting in Poughkeepsie
בביצוע בינג קרוסבי והאחיות אנדריוז
פשוט תקשיבו למילים ( גם )
ולהרמוניות הקוליות
**************************
בעוד שבועיים שוב יומולדת
במשך דיי הרבה שנים כל מה שאיחלתי / ייחלתי לעצמי לשנה הבאה היה
“ששנה הבאה לא תהיה גרועה מזו שהסתיימה “
עבורי זה הספיק באותה תקופה.
אני דיי מחבב את הגירסה המבוגרת של עצמי , לא יודע למה , אבל למעט געגועים מעטים לאנשים או דברים נקודתיים בעבר .
טוב לי בנקודת הזמן בה אני נמצא כרגע .
נכון , עדיין עובד קשה מידי במשהו שהתחייבתי עליו , אבל זו היתה החלטה שלי ואני שלם איתה לחלוטין.
כך נראה מסגר חובב ביום ירושלמי קר
בדיוק בסיום העמדה של פרוייקט מדרגות המתכת שרואים למטה
נאמר שאני דומה מאוד לסבא שלי ( דווקא בתמונה אחרת ) , זה נכון ,
אם יש מישהו ..
שאפילו אני ,רואה דמיון אליו זה סבא שלי .
אני מתגעגע גם אליו לפעמים , לדייקנות , לסופי שבוע אצלו בבית , למשחקי השח ששוחקו בשקט
לקריאה “יגאאאלללל” בקול חזק בשכונה , בכל פעם שאחרתי להגיע לארוחת צהרים
כי התעכבתי כרגיל אצל אמיר.
איש קשה , שמעולם לא דיבר באמת על הדברים הקשים האישיים שלו
רק אולי איתי לפעמים בסופי השבוע הרבים שישנתי אצלו נהג לרמוז בקצרה על משהו שעבר או עשה בעברו
איש עם ידע כללי אדיר גינוני נימוס ארופאים .
גם אבא היה כזה .
כן
מתגעגע גם לשתיקות בערבי החורף ליד תנור הנפט בבית הישן שלו.
כאמור , אוהב את הגירסה המבוגרת של עצמי.
ואוהב גם את הגירסה המבוגרת של פיטר פרמטון ואריק קלפטון .
ביצוע ל
While My Guitar Gently Weeps
הרבה יותר מאשר את הגירסה הצעירה שלו משנות השבעים
( מיצאו את ההבדלים למטה )
יש משהו מפוייס בעינים
בנגינה , סוג של ענווה
קשה להגדיר בדיוק למה אני מתכוון .
****************************
מאוד מאוד משתדל לבחור להכניס לחיי אנשים שעבורי הם סוג של
זן מיוחד , נדירים כאלו ,לפחות באינטרקציה איתי
מאוד מקוה שלכל אחד יש לפחות אחד כזה ,רצוי כמה .
לאלו אנשים אני מתכוון ?
כאלו שתמיד שיחה או פגישה איתם ,ממש גורמת להרגיש איך
“הלב מתרחב” ,
אין לי הגדרה טובה יותר .
הם לא חייבים להיות באמת חברים “הכי טובים ” או “הכי קרובים ”
אנשים שגם אם לא דיברתם חודש או חצי שנה.
מספיק מפגש או שיחה של עשר דקות או שעה
וכשזה קורה , אתם מרגישים הרגשה כזו
ש”טוב שהם נמצאים שם , היכנשהו בחיים שלכם “
אנשים מזן כזה
מי שהרגיש את זה יודע ,
וזו הרגשה שממש חשים לעומק ,
בניגוד ,יש עשרות האנשים שעוברים בחיינו
חלקם ממש נותנים לנו הרגשה של “רעילות ”
הרגשה בדיוק הפוכה מזו שתארתי.
“הרעילים ” הללו שפוגשים בעבודה או כשכנים ותמיד יוצאים מפגישה איתם עם הרגשת מועקה
גם כאן אני בטוח שכולנו מכירים כאלו .
אנשים שהם כמו סוג של דלקת , שכל הסביבה שלהם מרגישה רע רק מהנוכחות שלהם .
לפעמים הבעיה שחלקם ממש משפחה או אנשים שצריך ממש כוח כדי להתרחק מהם .
למדתי מאוד להעריך את זה שיש אנשים שמכירים אותי שנים
וטוב לי איתם.
**********************************************
במשך שנים אנשים מסביבתי הקרובה רומזים לי
שאני “מבוזבז “…
אמא נהגה להגיד את זה לא מעט במשך חיי הבוגרים , אבל בשנה וחצי לפני מותה
שינתה את דעתה על לא מעט נושאים , וחצי שנה לפני מותה אמרה משהו בסגנון
“תמיד חשבתי שכל השנים שהסתובבת בעולם , ההתמחות הזו בהמון תחומים וכל הידע שצברת הם בזבוז .
השנה הבנתי , שכדאי בסוף ימי להקשיב למה שיש לך להגיד על דברים
ושכנראה לא הבנתי אותך .
אני מסכים , אמא צדקה בסוף
עשיתי טעיות ענק בחיי , ולא מעט .
אבל דווקא הנכס העיקרי שיש לי כיום
זה הלקחים מאותם טעיות והידע הגדול בנושאים שחלקם נראים לפעמים ממש מיותרים .
סוג של
“למי איכפת מה השפעת קרני הגמא על ציפורני החתול “
או למי איכפת איך נראית עקומת היעילות של משאבת חום ואיך מכינים קומפוסטר מסתובב
לי לפעמים איכפת
או בעצם…
הרבה פעמים.
וגם יש איזו
“תעודת מהנדס ”
לתלות על הקיר אם אזכור היכן היא זרוקה , זה למי שפולני מספיק כדי שזה יהיה חשוב לו .
********************************************
בטוח שכל אחד מאיתנו קרה שהיה מאוהב במישהו/מישהי שכלל לא היה לה/לו מושג על איך אנו מרגישים כלפיהם.
מעולם לא אמרנו מילה בנושא , וכנראה גם הצטערנו קצת בדיעבד , זה קרה לי לא מעט פעמים בעיקר כילד , אבל לא רק .
על כך כתב ג’ורג’ מייקל בשיר נהדר שלו ( לטעמי ) שלא זכה להערכה הראויה לו .
מייקל זכור לשימצה מהצמד WHAM .
לטעמי, הצמד מייצג את מה שהיה רע במוזיקה של שנות השמונים 🙂 .
אבל ג’ורג’ מייקל התבגר טוב ( מוזיקלית ) והשיר
Cowboys and Angels
שיצא בשנת 1991 סימל לדעתי את תחילת השינוי בו כזמר
מייקל מת בשנת 2016 בגיל 53 בלבד .
שבע דקות נהדרות.
לכל אחד , הפרשנות שלו למילים שכתב מייקל
פוסט קצת ארוך טיפה אישי
שעובר מנושא לנושא
אולי כי בעשור ומשהו האחרונים, הבנתי מה חשוב לי או יותר נכון
נזכרתי מחדש במה שחשוב לי
והייתה לי הסבלנות המזל לתכנן ולבצע שינוי , הליך שעדיין לא הסתיים .
סוף שבוע סוער ונעים
ותבחרו טוב את האנשים שאתם רוצים לעביר את זמנכם איתם .