מסעות , הדור הבא

15.11.08

ם שני הקטנה נסעה למשפחה ברמת השרון , ביום שלישי  בערב טלפון בהול , הילדה משלשלת עם חום גבוה.

היא רוצה רק הביתה לאבא .

ניסיתי לדבר איתה ולדחות את רוע הגזירה כי באמת חשבתי שהמצב לא כזה קריטי , אבל אחרי כמה יבבות בטלפון כמובן שנשברתי , אמרתי שאגיע בסביבת 11 בערב לקחת אותה , כל מה שהצליחה לאמר היה “תודה “.

אותו לילה עברנו שנינו את אחד הלילות הקשים בשנתיים האחרונות , כל חצי שעה בשרותים .

חום גבוה שבקושי הצלחתי להוריד קצת , והקאות .

מכונת הכביסה עבדה שעות נוספות .

שמחתי שלקחתי אותה הביתה , לא הערכתי נכונה את המצב בטלפון .

בבוקר לקחתי את הגדולה לבית הספר והלכנו לקופת חולים . בניגוד למקובל לחשוב , כאן , בעיר החרדית ליד , יש רופאי ילדים ממש טובים בקופת החולים .

הילדה היתה עם חום , ואומנם שתתה הרבה , אבל לא עמדה בקצב איבוד הנוזלים .

עירוי גרם לה להתנהג כמו פרח שקיבל מים אחרי תקופת יובש

 , תוך חצי שעה היא חזרה לעצמה .

קיבלתי הפניה למיון אם המצב יחמיר.

השעות נקפו , והמצב היה יציב עד סביר … מנסיון , אני משתדל להמנע מבלוי בחדרי מיון , אין כוח לילדים שסיימו אתמול רפואה שמבצעים צעדים ראשונים ברפואה דחופה ,על חשבונך .

בשעה 9 בערב הופיע דם , ואז הודעתי לקטנה שאין ברירה , הולכים .

הזעקתי את אמא שלי לשמור על הגדולה , ונסענו .

לא אלאה אותכם בכול פרטי הסאגה בהדסה , רק אומר שבדיקות דם הלכו לאיבוד , לא היו כריות או שמיכות , ללכת לשרותים שם עם ילדה + אינפוזיה זה מאוד לא מהנה .

וכמובן הילדים/רופאים שלא יודעים איך לקחת דמים .

מהפנינים שהקטנה פלטה בבית החולים

“אבא , אנחנו ממש סובלים כאן ….”  אמרה אחרי שבבוקר קמתי עם צואר תפוס

כשהביאו לנו את ארוחת הבוקר שכללה שתי פרוסות לחם , לבן, ריבה ,ביצה ומלפפון היא פלטה “זו ארוחה של בית כלא “…

“אני מכירה כבר את השרותים בכול בית החולים “

על אחד הסטז’רים שלא ידע לקחת דם אמרה

“הוא לא כמו הרופא בקופת חולים , הוא לא יודע כלום … רק להכאיב “.

בלילה השני היא אמרה “אני מתגעגעת למיטה בבית “

אחרי יומיים של עינוי מתמשך , הזעקתי את הצד הרפואי של הבית , אמא שלי , שתבוא ותזיז כמה דברים .

אנחנו רוצים הביתה היום אמרה הקטנה (ואני הינהנתי בהסכמה עם צווארי התפוס)

והיא אכן באה , לקחה את הדגימות אישית למעבדה , דיברה עם כמה רופאים שהכירה , ופתאום כל הפלונטר הותר .

כשיש קשרים , לא צריך פרוטקציה .

חזרנו הביתה , הדלקנו את התנור והרגשנו כבר הרבה יותר בראים , למרות שזה לא ממש היה כך .

בדרך הביתה ,דרך היער הרטוב  במכונית ,שמענו את בילי ג’ואל מזמן לא שמחתי כל כך לחזור הביתה או לשמוע את בילי ג’ואל .

זו הרגשה של לחזור מארץ אחרת , רעה , למקום טוב

הוספתי את השיר .

שבוע טוב

נב
21.6.20

ג’ון לה קארה עדיין חי

21.10.08

לפני מספר ימים העמסנו את העגלה באוכל ציוד , אופנים ולמרות מצב מפלס הכינרת , גם קיאק .

הקיאק כבר בן  35 למרות שאנחנו ירושלמים ותמיד היינו ,אבא החליט לקנות אותו פעם .

אני זוכר שהוא ואני התהפכנו כשהייתי בן 10 בערך בים מול חוף רידינג , וכנצר למשפחת שחיינים ושחקני כדור מים הונגרים , גררנו קיאק כבד מלא מים כ 3 ק”מ עד לחוף .

היום , לצערי אבא שלי כבר לא זוכר בכלל שיש לנו קיאק .

בילנו כמה ימים על החוף , מי יודע אם שנה הבאה יהיו עוד מים , כל שנה אנחנו נאלצים לסחוב את הקיאק עוד 100 מטר של חוף .

חזרנו והאור כבר מבשר על בוא הסתיו , גם עלי התאנה .

המידבר תמיד מהמם באחר הצהרים של סתיו

שנה טובה לכולם .

הוספתי כאן את Miss Chatelaine

של KD לאנג , אחת הזמרות האהובות עלי , שם השיר הוא על בחירתה של לאנג לאשת השנה של מגזין האופנה הקנדי לפני מספר שנים .

ובכלל היא זמרת שווה ביותר

נ.ב אגב מגזין אופנה ….

החולצה האדומה שמודבקת בקצה הקיאק היא אחת מחולצות המעצבים הידועות שלי ….

לכול חובבי האופנה , כנראה שאני לא אבחר לאיש השנה של מגזין כזה או אחר

12.10.08

פני כמה ימים קיבלתי טלפון מאוסטרליה , על הקו לורה

http://cafe.themarker.com/view.php?t=24729

היום היא כבר בת 25 פעם אחרונה שראיתי אותה היתה בת 11 .

פעם בחצי שנה בערך אנחנו מדברים , בדרך כלל אני מתקשר כי זה יקר לה .

הפעם התקשרה , והחזרתי טלפון .

היא אחיה והחברה שלו יוצאים לטיול של כחודשיים ברגל ואופניים  במרכז אוסטרליה שאלה אם ארצה להצטרף גם .

אמרתי שזה לא אפשרי כרגע .

אולי עוד כמה שנים …..

לפני שנה בערך , אמרה לי שבית באיזה חור נידח ליד עיירת  מיכרות במערב אוסטרליה עולה 500 אלף דולר .

אמרתי לה שזה לא נורמלי .

היום אותו בית נמכר בפחות מחצי מחיר , וכבר אין כל כך עבודה במיכרות .

אתמול הכנתי עוד עצים לקראת החורף הממשמש ובא , ואחר כך ניקיתי את מערכת מיחזור המים , וניקיתי גם את המרזבים .

תמיד יש הרגשה טובה כשהכל מוכן , נותר רק לנקות את תנור העץ

הוספתי את הביצוע הכי טוב של ג’ורג האריסון (לדעתי)

מתוך האלבום עם השם העצוב All Things Must Pass

ממחר אני כמה ימים לבד סוף סוף , כבר שכחתי איך זה אני חושב , לא קל למתבודד כמוני לשכוח איך זה לבד .

חייב את הלבד שלי מידיי פעם , וזה דיי קשה לאחרונה .

השיר מבטא טוב את הלך הרוח

חג שמח

27.9.08

בין 3-4 לפנות בוקר ירד מבול ,

התעוררתי , סגרתי את החלונות בצד מערב , נכנסתי לחדר של הבנות ,הגפתי את התריסים וכיסיתי .

אחר כך ישבתי לבד והסתכלתי ביער הנרטב .

אין על ריח אדמת היער (או כל אדמה אחרת )הנרטבת … פשוט אין .

  סוג של זיכרון קמאי כנראה , משהו שגם שנים של מגורים בעיר דחוסה לא מסוגל להשכיח .

בשנת 1985 קניתי בהונג קונג את הדיסקמן הראשון שלי , מכשיר גדול מברזל ששקל איזה ק”ג , כל מכה קלה הקפיצה את הדיסק כך שהוא לא באמת היה דיסקמן .

 מתוצרת סוני היה.

3 שבועות גשומים בעיר צפופה, יחד עם דרום אפריקאית ג’נג’ית ……

הדיסק הראשון שקניתי אי פעם היה של גרובר וושינגטון וביל וויד’רס .השיר שמתנגן ברקע מתוך הדיסק .

 תמיד מזכיר לי גשם .

23.9.08

או אולי הגמל שישבור את גב הקש … עוד לא החלטתי סופית .

יש נגן גיטרה אחד שחי היום שמבצע את הקטע הזה בצורה כזו
(ורוי ביוקנן וג’מי הנדריקס המתים)

אחד זה גארי מור

כאן זה גארי מור

10 דקות של תענוג … למי שיש סבלנות ויקשיב עד הסוף ירגיש את הגיטרה ממש בוכה …ממש !

הקטע נקרא

The Messiah Will Come Again

אין לי שום יומרות משיחיות

20.6.20

נב

מאז גארי מור גם נפטר

13.9.08

אחרונה היתה הצטברות אדירה של דברים שדרשה שינוי אוירה דחוף לבנות ולי ,גם אם זה רק ליומיים .

החלטתי ששום אסון לא יקרה אם זה יהיה על חשבון יומיים לימודים .

ארזנו אוכל , אוהל ושקי שינה

ויצאנו ביום חמישי לכוון רמת הגולן , עצרנו קצת בכנרת , ולפנות ערב הקמנו אוהל בחורשת טל הריקה .

בערב הכנו מרק ירקות וקוסקוס

שיחקנו קצת טאקי , ונכנסנו לאוהל , אני באמצע וכל אחת ישנה בצד אחר , אחרי קצת שיחות לתוך הלילה , נרדמנו

הגדולה ואני טיפסנו אחד על השניה ולקטנה ממש לא הזיז כלום כרגיל , ישנה כמו סוס .

ישנו עד כמעט 8 בבוקר

אכלנו בוקר , ארזנו ויצאנו לטיול לכוון מעיינות הבניאס (העלובים משהו השנה , לצערי)

טיילנו 5-6 ק”מ ברגל ,מזג האויר מצויין , תמיד מפתיעה אותי העמידות היחסית של הבנות

אכלנו כמיות מסחריות של פטל מעולה , נכון שאנחנו רגילים כי גם ליד הבית יש קצת

אבל כמיות כאלו של פטל בשל ,מזמן לא אכלנו

השארתי אותן שפוכות כמה ק”מ מהמעיינות של הבניאס עם איזו אישה נחמדה שמכרה ריבות , ורצתי איזה 4 ק”מ חזרה להביא את המכונית .

לאחר מיכן טיפסנו למבצר נימרוד ….

ואחר כך עלינו לחרמון

הקטנה סירבה לעלות ברכבל , הייתה גמורה , ונחה קצת על תרמיל המים שלי 

 רק הגדולה עלתה  , ואנחנו חיכינו למטה .

בשעה 15:00 בערך היינו האחרונים באתר שנסגר מוקדם עקב יום שישי .

ירדנו לאכול משהו במג’דל שאמס , הבנות אכלו פיתות ולבנה , ושיחקו

ואני החלפתי רשמים עם ייצרן תנורי עץ מקומי על דרכים לשפר את התנורים שהוא בונה .

בערב חזרנו להקים שוב את האוהל ליד אחד מערוצי החצבני , התרחצנו אכלנו והלכנו לישון מוקדם עייפים אך רצוצים .

זהו להפעם, שבוע טוב ולילה טוב

24.8.08

החופש הגדול הולך ונגמר , וגם האולימפיאדה

כילד , את רוב החופשים ביליתי כשחיין בבריכה , פעמיים ביום 5 ק”מ כל פעם , הייתי מגיע לבריכה ב 6 בבוקר על אופני .

אחרי האימון בערך ב 9:30 , הייתי רוכב לחבר כמה ק”מ מהבריכה אוכל ארוחת בוקר , משחק קצת , רואה “איים אבודים “(הסידרה).

חוזר הביתה , נח , וחוזר שוב לאימון מ 4-6 .

היום כשאני חושב על כך ,זה דיי מטורף , מה גם שהייתי שחיין דיי בינוני , בעיקר למרחקים ארוכים .

לא הייתי ממליץ על כך היום לבנות שלי , למרות שאולי חלק מראש האבן (החלק הטוב) , הוא בזכות אותם שנים של בינוניות עיקשת

הייתי מאוהב באחת השחייניות שמעולם לא שמה לב אלי … כך די הרבה שנים .

שנה לפני הגיוס פרשתי . החלטתי שחופש אחד מגיע לי חופש אמיתי .

שנה לאחר מיכן , בחופש,כבר הייתי איש צוות במלחמה .

********************

 כילד , גידלתי ומכרתי דגי נוי , היו לי 10 אקווריומים וכמה אלפי דגים , אספנו ,השכן מעלי ואני, צדפים בים ,כתשנו, והפכנו לחצץ ומכרנו בשקיות .

אני הייתי איש המקצוע(כרגיל) והילד השכן, היה איש המכירות והשווק ,  הייתי טוב במה שעשיתי , וגם הוא . והעסק היה לא רע .

*******************

את דרכי הראשונית בשוק ההון ,עשיתי מקניית מניות “אתא ג” בכספי מכירת הדגים , דווקא הרווחתי לא רע על המניה , ומכרתי במזל , דיי הרבה זמן לפני שהמפעל פשט רגל .

אז עוד חלמתי להיות רופא … לא ידעתי שבסוף אתגלגל לשוק ההון חזרה , אחרי סיבוב בתחומי ההנדסה .

*******************

דיי מןקדם גיליתי לצערי ,שכוח , לפעמים הוא המוצא היחיד.

עד היום אני חושב שזה המוצא החביב על חלשי האופי , אבל לפעמים זה המוצא האחרון דווקא של בעלי אופי טוב .

******************

אני מניח שלא תרצו לדעת מה המקורות שלי בעולם הערבי גילו לי על גורל העיזים .

שבוע טוב

טוקיסדו מון עשו לי את חלק מהצבא עם השיר הזה כאן

20.8.08

אחרי לילה ללא שינה וכמעט תפיסה . העיזים נעלמו .

מהבוקר הרמתי טלפונים לכל הערבים והבדואים מהסביבה שאני מכיר , בינתיים ללא תוצאות .

******************

בסביבות השעה 10 ערבי מכפר ליד ביקש ממני להעביר לו איזה ארון לכפר , אז העמסתי , ובמחסום ליד פתאום איזה פאקצ’ה ביקשה ממני “תעודת משלוח ” … שאלתי אותה ” ראית מה אני מוביל ?”

אז היא ענתה “נראה כמו ארון משומש”

“נכון , אז איזו תעודת משלוח על ארון משומש?”

“לא יודעת , מצדי … תסתובב ותחזור הביתה  “…

אחרי הלילה , חטפתי קריזה ואמרתי לפוסטמה מהמשטרה הצבאית “מצדי תעשי מה שאת מבינה אני ממשיך ליסוע “

ונסעתי , ראיתי שג’פ רדף אחרי , אבל נעלמתי לו .

בחזרה ,אחרי שהורדתי את הארון בכפר, הגיפ עצר אותי … שיחקתי אותה ל “המפקד” לא מבין מה הוא רוצה …

שיחרר אותי … אבל דרך המחסום לא חזרתי

 ************

אחר הצהרים נסעתי לקחת את הילדה מחברה בירושלים , היתה תאונה בכביש המנהרות , פקק אדיר .

לילדה ממילא לא היה מצב רוח בגלל העיזים , ולי לא ממש התחשק לחזור דרך המחסום מחשש להתקלות בפאקצ’ה  , אז אמרתי

“בואי ניסע קצת למעיינות , ונחזור הביתה דרך השטח “

הגדולה שאלה ” אתה מכיר את השבילים ? זה רחוק “

“מה נראה לך ?”

“שכן ” …..וחייכה פעם ראשונה היום .

נכנסנו למעיין הראשון , היה נחמד , אחר כך הגענו למעיין השני , אני רואה בראסלבים ערומים מתרחצים

ואיזה 5 בחורות ובחור עומדים במרחק בטוח וממתינים בסבלנות .

שאלתי איזה עבדקן חוזר בתשובה ומזוקן , למה הם לא נותנים לאחרים להתרחץ , המעיין לא פרטי שלהם .

האדון פתאום שכח את כל דרכי האל , ופתח פה של ג’ורה ,על מדוע מגיע לו ולשאר הצדיקים לטבול בשקט לצורכי טוהרה .

 כמובן שהיום לא בדיוק היה היום שלי לשתוק , אז התפתחו כמה איומים וקצת דחיפות , אבל אני הייתי לבד עם הילדה והם היו ארבעה ,ונסיוני הלא דל במכות אמר לי שאין טעם סתם לחטוף , מה גם שהבחור שהיה עם הבנות שחיכו , לא ממש הראה נכונות לסכן משהו מגופו הענוג .

אז אמרתי לעבדקן “מתנצל שאני לא ממשיך לריב איתך , אתם ארבעה ואני עם ילדה , לא בא לי לחטוף מכות , נדבר פעם אחרת …”

הסתובבתי והלכתי ,

בדרך החוצה מהמעיין העבדקן רץ אחרנו והתנצל ….

“אתה צדיק ..” אמר ….אבל לא היית בסדר

“אני רחוק מלהיות צדיק “…. ומי בדיוק העמיד 7 בחורות לחכות כמו שפחות בתור עד שכבודו יסיים את הטבילה במעיין שהטבע תרם ?

“צודק , לפעמים היצר הרע קופץ עלי … סולח לי ” ?

” לא מתפקידי לסלוח , תשכח מהעניין …”

המשכנו הביתה בשביל המתפתל ביער .

“אין לך מה להלחץ , רוב האנשים הם לא באמת רעים , הוא סתם קצת דפוק “….אמרתי לגדולה .

היא נרגעה ואמרה “צודק , הוא באמת נראה קצת משוגע “……

אנשים עושים דברים משונים בשם האל .

חלפה בראשי המחשבה איך בלילה רדפתי אחרי גנבים ערבים , בבוקר פרצתי מחסום של הצבא בגלל איזה ארון שהובלתי לערבי אחר

ובערב רבתי עם חוזר בתשובה , אין ספק שזה מייצג את המדינה המשוגעת שלנו .

“רוצה לנהוג ” שאלתי את הגדולה

“כן”

ישבה עלי , ונהגה כל הדרך בשביל העפר המתפתל ביער עד הבית , ונהגה טוב .

“אף פעם לא משעמם איתך ,” אמרה ….

חזרנו הביתה דיי עייפים מכל היום הזה .

3.8.08

הגיע מייל :
“מצאתי את כתובת המייל שלך באחד המכתבים של אבא ,מקווה שהיא נכונה , אבא נפטר לפני כחודש ,

טייל בצפון אוסטרליה כמו כל חורף, הרגיש לא טוב , נהג לבית החולים בדארווין ,התקשר אלי ונפטר בבוקר מדום לב .”

היה בן 88 . אני זוכרת שהייתם חברים פעם ….”

על החתום קתרין לורנצו .

יום שבת בבוקר , תחנת הדלק שלי ריקה , נכנס ברכיבה איש , נראה כבן 60 רכוב על אופנוע אינדיאן ביג צ’ף אדום

הכי יפה שראיתי אי פעם , האופנוע היה לפחות בן 40 עם מנוע בנפח 1300 סמ”ק.

ההונדה שלי עמדה לה מבויישת בפינת התחנה .

מייד התייצבתי ליד משאבת הדלק , אבל כיאה לבעל אופנוע כזה , הוא ביקש לתדלק לבד .

במשך כל שנות הנדודים שלי על אופנוע בעולם , תמיד גיליתי שאם יש משהו שנשים , גברים , זקנים וצעירים

נמשכים אליו , זה מישהו שמטייל על אופנוע , או אופנוע יפה .

יש בהם ,באופנועים,כנראה סוג של קסם , שגורם לשבירת קרח מהירה בין שני אנשים זרים או שונים .

כמה דקות לאחר מיכן ,ג’וזף ואני , על כוס תה , כבר  שקועים בשיחה ערה על אופנועים , טיולים , והחיים בכלל .

ג’וזף היה בן 72 , אבל התנהג ,ונראה הרבה יותר צעיר , היה איש לא גבוה, אבל רזה ובנוי טוב , פנים מקומטות קצת אבל גוף צעיר וגמיש ….

וגם צורת המחשבה שלו , צעירה וגמישה .

השיחה התגלגלה לאיזו תקלה עלומה שקיימת באופנוע שלו ,”אחרי שהוא מתחמם , הוא מתחיל לקרטע קצת “…

אמרתי לו , שלדעתי זו בעיה חשמלית , “זו התנהגות אופיינית לרכיב חשמלי , במיוחד לסליל “

“ומאחר ובאופנוע הזה אין יותר מידי רכיבים חשמליים אני מאמין זה הקבל של הפלטינות או סליל ההצתה “….

“תבוא ביום ראשון בבוקר , אין כמעט אנשים ונבדוק, תביא סליל הצתה חדש , אני מהמר שזו התקלה “

הוא אכן הגיע ביום ראשון בבוקר , אבל עם בקבוק יין , “לא יכולתי לחכות ליום ראשון ,החלפתי את הסליל לבד , צדקת!

הבעיה נפתרה, היום אחרי העבודה אני מזמין אותך לארוחת ערב בפאב”…..

מאז הפכנו חברים , בדרך כלל היה מגיע לבקר במכונית ההולדן הישנה שלו , אבל לעיתים הגיע על האינדיאן .

ג’וזף נולד לפני שנים רבות באיטליה , הגיע עם הוריו למלבורן בשנות השלושים , ורוב חייו היה בעל מסעדה איטלקית .

האיש היה מצחיק ,חכם מאוד ,איש שיחה נעים, בעל ידע כללי יוצא דופן .

כל שנה חיבר קרוואן להולדן הישנה , ונסע לטייל כמה חודשים ברחבי היבשת .

“הכי חשוב זה לאהוב הרבה , לאכול לא הרבה וטוב  , ולשתות הרבה יין “….. תמיד אמר .

אישתו נפטרה מזמן וביתו היחידה היתה בת 40 לערך , אבל מנטלית היתה בגיל 70 .

באחת מהשיחות שלנו אמר ,” תראה את האופנוע שלי , כבר בן חמישים כמעט , 40 שנה אצלי , אבל הוא נראה כמו ביום הוולדו

אני כבר לא …. אמר וחייך “.

“אבל היתרון שלנו הגברים , שאם נשמור על נפש צעירה , הגוף מזדקן לאט גם הוא .

תראה את דלידה (הזמרת )  ואלן דלון, שרו שיר יחד , אבל פחדה להזדקן והתאבדה .

והוא ….. עוד יחייה הרבה שנים, ואם ירצה גם יראה טוב .”

“הבת שלי לא מבינה מה היא מפסידה , לצערי “….

אחרי שעזבתי את מלבורן , פגשתי אותו שוב , במרכז אוסטרליה , אני עם האופנוע , והוא עם הקראוון.

טיילנו יחד כמה ימים ברגל , אין ספק , האיש היה מנוסה , וידע לטייל.

השנים עברו , החלפנו ביננו מכתבים , אבל לתכתובת במייל , הוא לא התרגל ,ולא אהב , “אין כמו מיכתבים” טען, (ואני מסכים איתו חלקית).  

http://cafe.themarker.com/view.php?t=20455

מטבע הדברים תדירות המכתבים היתה דיי נמוכה .

אם הייתי יכול לאחל לעצמי משהו , זה חיים וגישה שלו אליהם , כמו של ג’וזף .

אני מצרף לכם כאן את השיר של אלן דלון ודלידה “מילים ,מילים “

פשוט כי השיר הזה מזכיר לי אותו , .


נ.ב 20.6.20
אלן דלון זקן אבל עדיין חי , אני מקווה שאני בדרך הנכונה לאמץ את משנתו של ג’וזף לורנצו

שבת שלום

26.7.08

הקטע המפורסם הנ”ל , מתוך “ניחוח אישה” עם אל פאצ’ינו

הטנגו נקרא פור אונה קאבזה …”בעבור ראשך “…

נכתב עיי קארלוס גארדל , לפני כמעט 100 שנה .

הטנגו הופיע גם בסרט עם ארנולד שוורצנגר , וגם בסרט “רשימת שינדלר” .

 שני ציטוטים מתוך ניחוח אישה , בתרגום חופשי

“יש שני סוגי אנשים בעולם , אחד שלוקח אחריות ומשלם על טעויות … והסוג השני … הסוג הבורח …

עדיף להיות מהסוג הבורח”… (נאמר בעצב) .

“בטנגו, שלא כמו בחיים , אין טעיות , אם טועים … פשוט ממשיכים לרקוד “….

שבוע טוב לכולם , גם לשבורי הלב .