30.9.09
הדבר הקבוע היחיד ביקום הוא מהירות האור
אם נטוס במהירות האור , ונדליק פנס , מהירות האור מהפנס לא תתווסף למהירות שאנו כבר נעים בה
זה לא דומה להשלכת אבן ממכונית .
וכך יוצא שהכל ביקום נזיל , נאמנות , חברות , זמן , דבר מעניין לגבי זמן ,
הזמן מושפע גם הוא ממהירות , וגם ממסה ,
מהלך הזמן בקומה העליונה של גורד שחקים שונה ממהלכו בקומה הראשונה .
וזאת בגלל המרחק ממרכז כדור הארץ .
כמו שאמרתי הקבוע היחיד , הוא מהירת האור
**************
ביום כיפור הבנות ישנו בירושלים אצל אחותי , בערב רכבתי לירושלים ,
הסתובבנו במושבה הגרמנית פגשנו המון אנשים שלא ראינו שנים (לפחות אני לא ) ,
חלקם פעם היו חברים .
בלילה עליתי על אופני ורכבתי חזרה הביתה דרך כביש המנהרות ,
תמיד תחילת הדרך קצת קשה אבל אחרי כ 10 דקות של רכיבה , מתחממים
בסך הכל נהניתי גם מהדרך חזרה .
המרחק הלוך חזור , כ 50 ק”מ של עליות וירידות כיאה להרי ירושלים .
בשעה אחת בלילה , בבית, נכנסתי לאמבטיה .
****************
בשבוע שעבר ישבתי באספת הורים לילדי כתה א
פעם ראשונה שראיתי עד כמה מקצוע ההוראה הוא מקצוע קשה .
ישבו שם אוסף של הורים , רובם אנשי היי טק , וקיטרו על כל שטות .
“למה לילדים אין חצי שעה לאכול “?
” למה אין מספיק מורים שישמרו על הילדים בהפסקות ” ?
” למה יש יותר מידי שעורים ?”
“למה יש פחות מידיי שעורים “?
רק חסרה הבקשה שהמורה תחתל את הילדים ובאותה הזדמנות גם את ההורים .
שיא השיאים היה כאשר כל הורה נתבקש לתאר את ילדו בשתי מילים .
לפתע הסתבר שכל הילדים נבונים , סקרנים , טובי לב ,רגישים ו…..
שימו לב
מדהימים .
אותי אישית ההאדרה העצמית הזו הביכה .
לפני יום כיפור התאמת חשד נוסף שלי ,
רוב ההורים הנ”ל לא יודע לתקן דברים בסיסיים כמו תקר בגלגל אופניים , קצת עצוב .
************************
מסתבר שלא רק אני גיליתי שלא ניתן לסמוך כמעט על אף אחד
“אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים ” אומרים המאמינים
לי אישית קשה להאמין שאבי נמצא בשמיים ולא בוהה בטלבזיה מהכורסא בסלון .
אבל כנראה שכשמתאכזבים מכל השאר , נותר להאמין רק בו J
למרות האפיקורסיות שלי , יש ימים כמו היום בבוקר ביער , שגורמים להרהור בנושא הכוח העליון .
וכל קשר בינו לבין הדת , מקרי בהחלט .
*********************
מנקודת המבט של היקום , אני לא יותר מחלקיק שקיים במשך מצמוץ עפעף .
משהו זניח לחלוטין .
אבל ביחסות עסקינן , אז מנקודת מבט אישית , אני קצת פחות זניח .
מנקודת מבט זו גיליתי כמה אמיתות שנכונות לגבי אישית .
נכון , הכל נזיל , ומילים הן זולות ,
ובשעת מצוקה, את רוב ההבטחות של רוב בני האדם ניתן לכתוב על הקרח
וזה תמיד קורה בדיוק כשצריך קרח , אז מגלים שהקרח נמס .
ביקום שלי , בניגוד לחוקי הפיסיקה ,מסתבר שיש עוד כמה קבועים
הקבוע המשמעותי ביותר זו המילה של ההורים שלי ,
למרות שאבא שלי כבר מזמן לא מודע.
את ההבטחות הם מקיימים עד האות האחרונה .
זה קורה גם כשזה מאוד מאוד לא נוח להם
יש גם קומץ מועט של חברים כאלו .
גיליתי שמי שבוחר להעלב מכל שטות שולית לא שווה את המאמץ הכרוך בנסיון להבין אותו .
כי תמיד תגיע “הפעם הבאה “
שבה הוא יבחר להעלב שוב ,
זה סוג של קבוע, שתמיד מפתיע אותי מחדש .
התחוור לי במשך השנים שנקודת המבט שלי על דברים שונה משל אחרים.
אישית, מסוגל לחיות עם חילוקי הדעות ,
אבל משתדל מאוד להתרחק מאנשים שלא מסוגלים .
*******************
הוספתי עוד קצר של אדי וודר
שדיי מעביר את התחושה שלי לגבי העולם סביב
שנה טובה לכולם שוב
איזו פרחה ישראלית הודיעה חגיגית לבחור שלידה, בדיוק לאחר שהצטלמה גם היא (כנראה ליתר ביטחון) “אני כבר לא צריכה אהבת אמת , מצאתי אותה “….. ואני חשבתי לעצמי , כמה פתאים הם בני האדם לאורך ההיסטוריה , הייתי רוצה לשמוע אותה עוד 10 שנים . כשהעארס יסנן לה “תביאי את הסטייק יא פרה ” כמאמר הבדיחה הידועה . בני האנוש תמיד ניסו למצוא דרך קלה להפוך ברזל לזהב , ניסו להמציא את הפרפטו- מובילה המכונה שמניעה את עצמה … את מעיין הנעורים , ואת אהבת האמת …. יש דרך להפוך מתכות פשוטות לזהב , אבל היא מאוד מסובכת ויקרה שדורשת שינוי במבנה האטומי הפרפטו מובילה ,לא אפשרית בגלל החיכוך כמובן. את מעיין הנעורים עדיין מחפשים כל מזריקי ומזריקות הבוטוקס . ולגבי אהבת אמת ….. כל אחד שיעשה את חשבון האשליות של עצמו . =========================== 
בדרך חזרה לאגם גארדה עברנו בכביש מתפתל דרך כפרים ההריים קטנים . עשרות יקבים קטנים עם עצי זית וכרמים מוריקים , סוף סוף הרגשתי שהמקום מוצא חן . 
============================ את היום האחרון באגם בילינו בשיטוט חסר מטרה מוגדרת . בחורה אחת השליכה לכלבה צעצוע למים ,והכלב קפץ פעם אחר פעם והביא את הצעצוע , תוך כדיי הפגנת אהבה גדולה . 
אני חושב שרק בעלי חיים מסוגלים לאהוב בני אדם אהבת אמת . לכלב לא איכפת אם בעליו מכוער , טיפש , או אפילו אדם מרושע . הוא תמיד אוהב ללא תנאים . אז אולי יש אהבת אמת בכול זאת ? מי יודע ….. למרות הכל , גם אנטיפת כמוני יודע שאין דבר שמשתווה לשיחה עם מישהו שנעים לך בחברתו . ולפעמים אחרי תקופה ארוכה של חוסר , זה ממש צורך פיזי . הוספתי כאן את הביצוע הווקאלי לליברטנגו של פיאצולה הביצוע המצויין עיי גרייס ג’ונס מעניין מה עלה בגורלה לילה טוב
רוב החקלאים באזור עוסקים בחקלאות זעירה , כמה דונמים תירס , קצת כרוב וחסה קצת תפוחי אדמה ובצל, אפונה ,קישואים וכו… , קצת מכל דבר . לחלק יש 20-30 פרות וכמה חזירים . בבוקר רואה את החקלאים מנקים את מיכל הנירוסטה הקטן שהובילו בו חלב למחלבה חלק מסדרים עצים לחורף , וחלק מסדר ירקות בארגזים לשוק . אני ממשיך לרוץ , עובר את הכפר ומתחיל לטפס במעלה ההר , בתוך היער . כביש האספלט הופך לדרך עפר תלולה , מידיי פעם יש איזה סוס במרעה ויש בתים בודדים , הבתים ביער הרבה יותר בסיסיים מהבתים בכפר למטה , יש פחות כסף לאנשים . עוצר אחרי כ 5 ק”מ לא קלים של עליה , ליד חווה מבודדת , בחוץ יושב זקן ושותה קפה . מנסה להחליף כמה מילים ברוסית קלוקלת שפעם ידעתי טוב , היא דיי דומה לסלובנית האיש יודע גם כמה מילים באנגלית , אז בסוף אנחנו מבינים לא רע . קר מאוד בחורף , אבל החיים כיום , אחרי המלחמה לא רעים , אין אהבה גדולה בין חלקי יגוסלביה לשעבר אבל הכסף של התיירים והזכרון הרע של המלחמה שומר על השקט . חוזר חזרה לחדר , מכבס כמה בגדים ותולה בחוץ , עדיין מוקדם , עוד מעט הבנות יתעוררו ונצא לטייל . 
=============================== אחרי כמעט 5 ק”מ מתחת לאדמה במערת נטיפים ענקית , מטפסים החוצה , חם והנוף מהמם , אבל ההליכה קשה , ויש מתח , אני מרגיש את המשבר של תחילת הטיול מגיע . מכינים ארוחת צהרים בשקט , כמה סנדוויצים ופירות , כל רגע יש איזו מריבה . זה ממשיך גם במכונית “זה החצי שלי, זה הבקבוק שלי , את סתומה …..” אני עוצר את המכונית בצד הגיע רגע “השיחה ” בכול טיול גדול זה מגיע , אחרי הבהרה שאני לא גננת והאחריות היא גם עליהן ועוד אי איילו דברים , יש שקט כבד . אני חוזר לנהוג , הבנות שותקות , אחרי כמה דקות נרדמות . אני שם את להקת אמריקה , ומשום מה נזכר בחבר טוב שחי בחו”ל , כבר לא יודע אפילו היכן . המשפט”Funny, I’ve been there
========================================== יום חדש , המשבר חלף , וכמו תמיד אחרי משברים , האוירה הרבה יותר טובה מגיעים לאזור של פארק “טריגלובה” איזור הררי גבוה, עם מאות מסלולילי הליכה , הולכים כמה שעות ברגל נוף מהמם , ויש גם פיסת הר שמזכירה פנים של בחורה , שהאגדה מספרת שנענשה בגלל יכולתה לחזות את העתיד. מזל שלי אין מזמן את היכולת הזו . מעניין אם אתם יכולים לזהות אותה בתמונה 
=========================================== 
אחרי יום הליכה לא קל , הבנות מיד נרדמות במכונית , הדרך מפותלת והנהיגה מהנה . ממול עולים אופנועים , יום שישי וכולם יצאו לטייל , אני מרגיש צביטה קטנה בלב . משונה , אני לעולם לא הייתי מצליח להרדם כשמישהו אחר נוהג בכביש תלול ומפותל כזה . ילדים פשוט נרדמים בקלות כשיש מישהו שהם בוטחים בו . תמיד יש זמן לחשוב בזמן הנהיגה חזרה , או בזמן שאני מכבס את הבגדים . ברקע מתנגנים להם “הנשרים” בכלל , בטיול הזה יש לי זמן להקשיב למוסיקה שמזמן לא הקשבתי 
