31.6.09
לפני יומים רצתי מוקדם בבוקר , על השביל ביער עמד גוזל קטן ומבוהל .
אספתי אותו ורצנו יחד 4 ק”מ חזרה הביתה , כשהגיעה שעת בוקר סבירה התקשרנו לידידתי הוטרינרית שאמרה שסיכויי
ההישרדות של גוזל בגיל הזה ללא אימו מאוד קטנים , אחר הצהרים חזרתי ליער לנסות למצוא את הקן שממנו נפל ..
ללא הצלחה .
במשך יומיים האכלנו את הגוזל בפרורי קורנפלקס , זרעונים ומים , הוא נחלש מיום ליום ולא היה דבר שיכולנו לעשות .
היום בבוקר הגוזל מת .
***************************
בדרך לגן/בית הספר דיברנו הבנות ואני על עניין המוות , אמרתי בפעם המי יודע כמה , שכל היצורים החיים , נולדים חיים ומתים .
זה פשוט הגורל של כולנו .
הקטנה אמרה לי שוב “סבתא אומרת תמיד שאתה רגל אחת בקבר בגלל האופנועים ” 🙂
“אבל זה בסדר, כשתהיה בקבר , גם אז אבוא לישון לידך “
הגדולה כהרגלה התרגזה על כוון השיחה .
אמרתי לבנות שאנחנו והציפור, נקודה קטנה על כוכב קטן ונידח במערכת שמש נידחת בקצה גלקסיה לא גדולה
שמכילה מליארדי כוכבים ושנקראת שביל החלב
ושבשביל החלב יש מליוני מערכות שמש , וביקום כולו יש מליוני גלקסיות (ידוע על אלפים אבל סביר שיש הרבה יותר )
היתה שתיקה של רגע במכונית ואז הגדולה אמרה
“ואוו”
***********************
פעם כילד , הייתי חובב גדול מאוד של מאמרים מדעיים וחובב קטן מאוד של אוכל .
ליוצאי מזרח אירופה אולי מוכר המאכל הנקרא “קלופס ” זה סוג של קציץ בשר שנאפה כמו פשטידה עם ביצה קשה בפנים .
אימי , עבדה קשה בתורניות בבית החולים ובדרך כלל לא היתה בבית ואבא היה מגיע רק אחר הצהרים .
אז את אותו קציץ בשר דוחה , נהגה לחמם לי ולאחותי העוזרת אם זה יצא ביום שהיא נמצאת , או השכנה .
אתם מכירים את ההרגשה של משהו דוחה בפה שאתם פשוט לא מסוגלים לבלוע בעד שום הון שבעולם ?
זו היתה ההרגשה עם אותו “קלופס”
כילד שוחר מדע , כבר בגיל 10 ידעתי שכל חומר אורגני דינו להתפרק עיי חיידקים ובקטריות .
אי לכך , ברגע של חוסר תשומת לב מצד הרשויות , נהגתי להשליך את הקלופס אל מאחורי המקרר ,
בתקווה שעד שינקו שם ,הבקטריות יספיקו לפרק את עדויות הפשע 🙂
הבעיה היתה , שמאחורי המקרר היה חם ויבש , מה שגרם לתהליך חניטה ושימור של השאריות , דבר שמוחי המדעי
לא לקח בחשבון .
כמה חודשים לאחר מיכן כשהגיע הזמן לנקות מאחורי המקרר , התברר להפתעתי , שהבקטריות התרשלו מאוד בעבודתן .
זמן מה לאחר מיכן , לקחנו כלב , בעיית שאריות האוכל שלי נפתרה לתמיד מאותו רגע .
*************************
ביום שישי הלכנו הקטנה ואני לבקר את חליל , חליל הוא ערבי תושב חוסאן שיש לו חנות לחומרי בניין בקו התפר שעל הקו הירוק .
אני נוהג מידיי פעם לבקר אצלו , יש לנו חילוקי דיעות מהותיים בנושאים שונים , אבל אנחנו מסתדרים טוב .
יש לו בת בגיל של הקטנה .
כשהגענו , הוא שאל את הקטנה ” כמה כסף צריך לשלם לאבא שלך כדיי שתבואי לגור אצלי ” ?
הקטנה ענתה לו בלי להתבלבל
“גוגל ” !!
חליל לא ממש הבין את התשובה , ושאל שוב “כמה “?
הקטנה הסבירה בסבלנות “גוגל , 1 ומאה אפסים אחר כך , אני חושבת שזה מליארד מליארד מליארדים “
והיתה מאוד מרוצה מעצמה שהסכום מספיק גדול כדי שלא תאלץ להפרד מאבא הרשע שמוכן למכור אותה .
******************
מילה קטנה על פרשת הקפה , עמוסס משורר הבית של הקפה , והלופט .
אני לא יודע מי יותר דוחה , אותו רוני גלילי שכמו עקרב , עוקץ כי זה הטבע שלו(לכאורה כמובן ) .
או עמוסס המשורר שחורז ברמה של ילד בכיתה א
אבל האינטרסים שלו הם לגמרי של אדם מבוגר , אדם ששיווק בכול מירצו את אותו לופט עם בעליו העבריין “לכאורה ” .
מן הראוי היה שיתנצל .
אבל לא , עולם כמנהגו נוהג , האיש חורז חרוזים והמעריצות נוטפות צפיחית בדבש בבלוגו , ממש מביך (התגובות שם) .
רק אציין שאם יש משהו דוחה בעיני , זה אנשים צבועים שחורזים חרוזים ברמה של תולעים מחוננות .
לגבי הנהלת הקפה , הייתי מגדיר אותם כחרצפים טיפשים .
על זה נותר רק לצטט את איינשטיין
“יש שני דברים אינסופיים , היקום והטיפשות האנושית , לגבי הראשון אני לא בטוח “
**********************
אתמול קפצו אלי כמה חברים , יצאנו החוצה והדלקנו מדורה , עצים לא חסרים לי .
שתינו בירות ודיברנו
הם לא מדברים בחרוזים .(גמני לא )
אין כמו קצת חיפושיות להכניס את יהירותם של אנשים לפרופורציה
fool on the hill
מתאים מאין כמוהו ומוקדש לכול מתוחכמי הקפה .
כאן ביצוע של מקרתני
