מחבר: yigalw

פורסם 3.9.07

-החצבים פורחים בגב ההר  -המרזב הדולף בכניסה …. תוקן   -סנוניות ראשונות נראות באזור   -צריך להתחיל לפזר זבל על הזיתים   -הילדים חזרו לבית הספר   -עלי התאנה ,הגפן ןהצפצפה מתחילים להצהיב בשוליים   -להחליף צמיגים באופנוע ובעגלה .  -נראה שגם הנמלים ,הגבירו את פעילות האיסוף לקראת החורף  -השכנה הגיעה להתייעץ בקשר לארובת התנור.   -היער נראה מאובק ועייף  -צריך להזמין בלון גז נוסף  -אחר הצהרים, גם השמש מראה סימני עייפות נעימה .  -כל הקיץ נאספו עצים, עכשיו הגיע הזמן להתחיל במלאכה החביבה של ביקוע הגזעים .  -אין כמו ערמת גיזרי עץ מסודרת בכניסה לבית … יש הרגשת ביטחון של…. “מצדי … שביום כיפור יהיו 10 מעלות מתחת לאפס”   -שלג קל בינואר, גם יספיק .  שנה טובה לכולם

7.8.07 פורסם

הכרטיסנים ברכבות , לא מבינים עברית!!!

******

….”תשאל אם זה כאב”

“כן , 40 שעות כל יד , לא רצוף, כול יום קצת… דיי כואב “

“!!אז אני לא רוצה קעקוע אמיתי”

ברכבת מוינה לבודפסט , ישבה לידנו אנה,

יפה אמיתית עם זרועות מקועקעות מהצוואר עד כף היד.

חולמת לפתוח סלון יופי ,אולי מכון קעקועים.

הזמינה לבקר את אמה ואותה,בפרבר של בודפסט.

השיכונים מוזנחים, שאריות מהמשטר הקודם , ניגוד משווע לאיך שאנה הצטיירה בעיננו

ברכבת.

******

בסופרים באירופה , באים עם סלים מהבית ,

 ניילונים עולים כסף(וטוב שכך)

*******

סטיבי וונדר בהונגרית?…

אם היה שומע , סביר שראייתו היתה חוזרת למוטב!!!

המבצע/ת , דראג קווין, במופע לכבוד יום הגאווה ההונגרי.

זקן עם אופנים שאל

?….LESBIAN

כשעניתי בחיוב , אמר “איכס”, אבל המשיך להסתכל עוד חצי שעה.

אחרי ביצוע נוראי, ל”ניו יורק, ניו יורק ” של סינטרה ,בהונגרית,

צחקנו ,גם אמרנו איכס….

והלכנו

******

קפה הפוך, עולה כמו סיר גולש הונגרי לשניים + לחם….. מעולה!

בקבוק קטן של מים מינרלים , בדיוק במחיר חצי ליטר בירה.

מעניין….

כמה עולים המים למרק ולבירה?

מנפלאות הכלכלה הקפיטליסטית

*******

ישראלים שבאים לקזינו , באים מהמרים , אוכלים ,מהמרים, צועקים,אוכלים ושוב מהמרים.

(יש תחושה שבאים לעוד משהו , אבל זה כבר ניחוש)

דיי מכוער.

********

אישה צעירה, עם תינוק, במדרחוב ….. מקבצת נדבות….

…..מאוד לא אהבה את ארוחת ה”ביג מק” שהבאנו לה

הילד דווקא אכל מהגלידה והצ’יפס.

*******

התברר שבלילה , במטרו ,כשעייפים

אין כמו כתף להרדם , גם אם יש ערמה של שיכורים מתהוללים בקרון.

*******

בפתיחה החגיגית שנערכה במוזאון, ליד ככר הגיבורים.

נהג הגראנד פרי של רנו ,הייקי קובליינן , נראה כמו צעיר אבוד ומבולבל,

 שכולם גוזרים קופון על חשבונו.

הלהטוטנים שליהטטו באש סביב מכונית המרוץ , היו הרבה יותר מרשימים,

בעיקר הלהטוטנית.

בסוף….

החל גשם , וגם האש כבתה.

******

1 דולר אמריקאי = 180 פורין הונגרי

******

קשה קצת להסביר, שלפעמים דברים קורים רק פעם אחת.

ו

יש אנשים שלעולם לא נראה שוב , כי יש שלום שהוא רק שלום ולא להתראות.

*******

בבוקר ,חסר בית בתחנת התחתית,

מתגלח עם בקבוק מים מול חלון ראוה של גלידריה שעדיין לא נפתחה.

בערב, השארנו 2 עוגות קינמון ליד הבירה בזמן שישן.

*******

הדנובה, והגשרים מעל, מהממים , ממש שומעים את שטראוס זורם.

*******

יש המון “ערבות בוכיות” עצומות , מצא חן העץ הזה.

******

אין כמו לונה פארק טוב!!!

הכי כייף מתקנים מתהפכים עם תאוצה גבוהה. אבל גם גלגל הענק המסורתי שווה …. הנוף

מדהים.

בערב ,לקראת סגירה , כאשר עלינו ,בפעם ה -7 , על סוג של כסא מפלט,

רמז לנו המפעיל בחביבות,

כדאי לעזוב ידיים בזמן ההאצה כלפי מעלה,

“כך עפים יותר גבוה”

צדק!

הראש כאב בסוף היום

היה טוב

******

פורסם 23.6.07

אבא שומע… אבא?” תששששששששש מקרקש מכשיר הקשר הקטן “כן שומע ”  תשששש מרוצה מאוד מההברקה הגאונית של לקנות זוג מכשירי קשר קטנים במחיר מציאה בשוק סוף השבוע . כול יושבי המסעדה הקטנה על החוף מחייכים ,כבר מכירים את השיחות האלו בלילה . “אני רוצה גם לבוא , אני לא נרדמת “תשששש “טוב , תזהרי בסולם ” “מי זה עם השיער המשונה ?” ” לזמר קוראים בוב מארלי , כן ,השיער קצת משונה ” “הוא כבר מת ?” ” כן מזמן “לא יודע למה ,..היא תמיד שואלת את השאלה הזאת על זמרים . הרעש החזק של הצפרדעים  בג’ונגל , משתתק .ברק נדלק ומיד אחריו רעם מאוד חזק . נעים כאן , בוב מנגן ,לואי בעל החוף ואישתו האנגליה ג’ין, יושבים ליד , ושותים בירה … אני גם הילדה… סלט אננס ומנגוויש עוד כמה תיירים מאיטליה וקנדה , בסך הכל דיי ריק . בחוץ מבול וחושך .     “כמה ק”מ לאי שם ממול ?” “12 בערך, קצת רחוק בשביל קיאק  ” עונה לואי     מעמיסים . “קיאק ברמה…. ”  מראה לה.תאים אטומים למיים, ומושבים נוחים ,מעמיסים  אוכל המון מיים קצת בגדים וקרם הגנה . “לאן?” שואלת “לא יודע … ננסה לאי ממול , נראה קצת רחוק … ננסה ” הקיאק מהיר , היא מקדימה … משקל נוצה , אני מאחור חותר , הים שקט  למרות שמוקדם חם . אבל מתקדמים במהירות מפתיעה .באמצע הדרך הים נראה עמוק מאוד , בלי שום סיבה יש הרגשת אי נוחות קלה .  לאחר שעה אנחנו כבר לחופי האי הקטן. דקלים, חול לבן מהמם , מצוק תלול ו…. קופים .  בתחילה הם ממש חמודים … משחקים ונותנים לגעת , הילדה מתלהבת , אני חשדן .  ברגע שראו שיש אוכל .הכל השתנה …. ממש כמו בני אדם . כמה חבטות בעזרתו האדיבה של המשוט , וזכינו בהערכתם .  אין ספק שמוצא האדם מהקוף.  לאחר שעתיים של מנוחה , מגיעה לחוף יאכטה קטנה . התיירים מתלהבים גם הם מהקופים ושולפים ג’אנק פוד ,אופס, טעות!!! הקופים קופצים על היאכטה ישירות מהמצוק . בוזזים מכל הבא ליד , אנחנו צוחקים בטרוף , הם … ממש לא . “יאללה נעוף עכשיו .. הקופים איבדו את השפיות , זמן להיסתלק ” דחיפה קטנה  ומתרחקים מהגן חיות .  הפעם הרוח נגדנו , קשה יותר לחתור .  כמעט שעתיים .  שמחים לחזור לחוף … שנינו יושבים ושותים מתוך קוקוס קר .  “נלך בערב לנמל , לאכול , ולצלצל לארץ ”  נשארו לנו עוד יומיים כאן , ועוד כמה ימים בבנקוקואז חזרה .

פורסם 2.6.07

הצטערתי כשהדיירת עזבה

אבל כמה כבר אפשר לגור בדירת 2 חדרים , בשיכון עייף בקטמונים ?

מצאה בחור ועזבה .

בטלפון הוא נשמע רהוט ,מעשן, מבוגר ואינטליגנטי.

קבענו להיפגש ליד הדירה בעוד שעתיים.

בזמן שקשרתי את האופנוע הצצתי בו מזווית העין , איש בגיל 65 לערך

לבוש בבגדים ישנים אך נקיים מעומלנים ומגוהצים ,עם עניבה .

נראה כמו איש מכירות.

“שלום, אני אריה” לחץ את ידי לחיצה חזקה , היד יד מחוספסת של איש מכאני לא של מוכר.

עולים בגרם המדרגות האפל … חשבון חשמל ציבורי שלא שולם שנים .

היא השאירה את הדירה נקיה ונראית טוב .

אני תוהה מה אדם בגיל כזה מחפש כאן .

סיבוב קצר בדירה ואריה אומר ” אני אקח אותה “.

“נלך כאן לשווארמה בפינה , נסגור חוזה ואת כל הפרטים ” אמרתי

הלכנו .

לקחתי לנו בורקס תורכי וקולה .

אני מייצר דיברי יודאיקה בבית מלאכה קטן בעטרות , וגם איש המכירות של עצמי . “

יש לי עוזר אחד ורכב .”

בדיוק היום מכרתי את הרכב והזמנתי חדש , לכן הגעתי באוטובוס .”

“נחתום עכשיו על החוזה ואתן לך מפתח

עוד יום יומיים אגיע עם כל החשבונות הקודמים ונבצע קריאת מונים והעברה סופית “

“בינתיים תסדר את הדברים שלך “

אמרתי .

עשר דקות לאחר מיכן נפרדנו , משהו היה מאוד משונה באיש , לא ידעתי מה בדיוק .

שוב גרם המדרגות …. הפעם נראה נקי יותר … כנראה שאני מדמיין .

הדירה נראית מסודרת מבריקה ומצוחצחת , הוא נראה ממש מאושר , חשבתי .

“קפה?” שאל .

“תודה , למה לא “

ישבתי כמעט שעה , סיפר על הילדים שעזבו , סיפר על חיים קשים , על עבודה קשה

איש רהוט וחכם כמעט בצורה יוצאת דופן .

משהו חרק אצלי , לא יודע למה

“אני אשלם במזומן לחודשיים , כי יש לי כסף ממכירת הרכב ועדיין לא שילמתי את הכול על הרכב החדש”.

3 שבועות לאחר מיכן טלפון

“שלום”   ” אני מבין שאיש בשם אריה שכר ממך דירה בקטמונים”

“נכון , מי אתה ?”

שתיקה

“קוראים לי בנצי , אני אחיו , וגם האפוטרופוס שלו “

“קרה לו משהו …? “

“כן , לפני כחודש ברח מאישפוז והפסיק  את התרופות”

דממה

נפגשנו במרכז העיר בבית קפה ,

בנצי ,איש עייף, הראה לי מסמכים משפטיים המוכיחים את שאמר .

החוזה שאריה חתם , לא בתוקף.

“הוא אמר לי שבדיוק מכר רכב ושהוא מייצר חפצי יודאיקה “

זה שקר ?

“הרכב שהוא מכר היה שלי “

“יש לי בית מלאכה ליודאיקה, ובתקופות הטובות שלו , עבד אצלי , יש לו ידיים טובות”

התברר שאריה , איש בעל מנת מישכל חריגה , מאושפז חליפות , כבר שנים,

הנזק הפעם הסתיים בשכירת הדירה שלי .

מכירת הרכב של האח, ותשלום מיקדמה על חשבון רכב חדש . 

אבל היו פעמים קודמות גרועות יותר, הוא  לא פרט

השכירות  ששילם נשארה אצלי ,

נזכרתי כמה  היה מאושר כשראיתי אותו לאחרונה בדירה ,

צבט לי  , כשנזכרתי שאמר שסוף סוף יש לו מקום לקרוא לו בית .

שבועים לאחר מיכן התקשר אריה , התנצל , אמר שעכשיו הוא שוב על תרופות ,

ושהיחיד שבאמת דיבר איתו היה אני .

פורסם 22.5.07

ראיתי אותו .

בקיץ 1977 , כילד,זה פשוט המם אותי כמו דלי מים על פנים של איש ישן .

הכל נראה כל כך ראלי ואמיתי , כמעט ואפשר היה לגעת .

הסרט … מלחמת הכוכבים , שיט כבר שלושים שנה

Time flies when you’re having fun

נ.ב

קארי פישר (הנסיכה ליאה) אמרה פעם , שנמנעה מלשכב עם בחורים , כי לא רצתה שאף אחד יתגאה בזה שהוא זיין את הנסיכה ליאה

LOL

עכשיו בערוץ 14 שבביתכם

7.5.07 פורסם

שנים רבות יחלפו באנחה אומר, לא אשתחץ שתי דרכים נפרדו ביער עד,ואני….אני בחרתי בזאת שהלכו בה פחותוזה עשה את כל ההבדל תרגום שלי(חלש משהו) לבית האחרון של שירו של רוברט פרוסטThe Road Not Taken  חותך את הפקק בצומת א-ראם גברים ונשים עם פנים חתומות יושבים בקופסאות הפח ומחכיםממשיך לכוון המידבר משמאל חומה והזבל של הערביםמימין גדרות והזבל של היהודים כולנו מלכלכים . עיקבות הגשם האדיר של אתמול בכול מקום. סלעים בגדלים לא נתפסים הוסטו ממקומם .  עובר לאט בין שלדים שלT62שמשמשים כמטרותשבב קטן של מחשבה על השלדים שלי חולףאני עם שלי השלמתי מזמן. הצבא חזר אחרי שנים למידבר , זה אומר שיש פחד למישהו שם למעלהופחד לפעמים גורם לאנשים לעשות שטויות.  גז ביניים וקפיצהואני .Air born   הרגשה פשוט נפלאה הריחוף הזה.כמו ילד קטן מתלהב מהבוץ וצורח קצת בקסדה . כאן אין צרות , אין געגועים, אין מחשבותיש ריקריק ממלא של זןבמנוחה חוזרות המחשבות. הגבים מלאים מים , אפילו הביוב שזורם כל הדרך מחברון עד לביקעת הורקניהנראה נקי היום. ככול שמדרימים ,יותר עקבות של גשם.רוכב בתוך נחל שהמיים עדיין זורמים בוצליל המעבר בין חלוקי הנחל שונה  ,בגלל המים.משונה …. הגוף והמכונה ממש בהרמוניה היום . אני תוהה מה יקרה כאשר יום אחד המוח יגיד “קפוץ”והגוף יאמר “לא יכול”    חוזר לכביש חזרה הביתהכול העולם עכשיו נמצא כאילו במצב “השתק” בטלביזההכל מסביב רץ ,פקקים , משאיות ,אנשיםאבל אצלי שקט. רק השיר שכבר כמעט 10 ימים מתנגן אצלי בראשמקבל משמעות חדשה  I remember when, I remember, I remember when I lost my mind There was something so pleasant about that place. Even your emotions had an echo And so much space ……..My heroes had the heart to lose their lives out on a limb And all I remember is thinking, I wanna be like them Ever since I was little, ever since I was little it looked like fun And it’s no coincidence I’ve come And I can die when I’m done But Maybe I’m crazy Maybe you’re crazy Maybe we’re crazy Probably אם יש מתנה שקיבלנו בחיים האלו זה הגוף ולא משנה איך אתם חושבים שאתם נראיםנצלו אותו .

פורסם 12.5.07

היום זה היכה בי 

לפני קצת יותר מ 20 שנה זה התברר סופית.

הוא חולה בפרקינסון .

היה אז קצת יותר צעיר ממני היום.

איש  אשף בעבודות ידים ,החל באיטיות לאבד את יכולות המוטוריקה העדינה .

אם יש משהו שמייצג את האימרה

“השטן נמצא בפרטים הקטנים” זאת “היא”.

“היא” מתקדמת באיטיות רבה אצלו

 עקב בצד אגודל

,בתחילה כמעט לא מורגשת

אחר כך , צליעה קלה וקושי קל לחייך נניח .

לא רופאים , מדקרים, הילרים , כמרים ,רבנים בבות,

 או מים קדושים

 עצרו “אותה” .

“היא”

מהדקת אחיזה

לאט ,לאט

 כמו מערכת גלגלי שיניים

שסוגרת שער .

והוא … הוא כמו אלון ,איש קשה , חזק ועיקש .

לעולם לעולם לא התלונן , שום דבר לא קשה לו .

גם אחרי שהוא כבר החל ליפול , נפילות שגרמו למכות איומות.

(ומי כמוני יודע מה זה פציעות כאלו)

הוא שתק .

“אני רוצה לבד , כל עוד אני יכול”

אבל גם באלונים לפעמים פוגע הסס נמר.

הוא נעלם בזמן האחרון

יושב קפוא מאחורי המסיכה כמו בסרט המופלא “התעוררות ” (עם רוברט דה נירו)

הוא האיש שהוא קיר .

לפעמים רואים שבב חיוך כשהילדות משחקות איתו כשהוא בא לישון

פעם פחדו מהנפילות ,

מהפנים הקפואות .

התרגלו.

“היא” מוזרה, לעיתים כשהוא ישן אצלנו ,

 היא מרפה לפתע .

בדרך כלל באמצע הלילה בלי שום סיבה .

הוא קם

מתהלך , כאילו חזר בזמן , הוא עדיין נראה מעולה .

אז באותם רגעים , אנחנו אפילו מדברים יושבים ב3 לפנות בוקר ומדברים ממש.

עדיין אותו אלון .

בפעם האחרונה שישן כאן

בשעה 2:30 שמעתי אותו צוחק

צחוק כזה מלא של איש צעיר .

נכנסתי לחדרו וראיתי אותו צוחק מתוך שינה

עם עוויות פנים וצליל של פעם

“היא” נתנה לו רגע קצר של הנאה בחלום .

בבוקר הכל חזר לקדמותו .

4.5.07

השעה 5 אחר הצהרים , גשם זלעפות בחוץ שנינו ברחוב מחפשים תחבורהלתחנת הרכבת .הרכבת לסוראטאני(דרום תאילנד) יוצאת ב 6. עצרנו “טוק טוק” (כלי תחבורה בעל 3 גלגלים , מין הכלאה של קטנוע ומכונית) “לתחנת הרכבת ” הטוק טוק פתוח מהצדדים אבל בסך הכל דיי מוגנים מהגשם.תענוג לחתוך כך את התנועה הצפופה , לולא הסיכון הקיים בכלי (בעיקר בגשם)היינו נוסעים בו יותר. עכשיו שאנחנו נרטבים פחות, שנינו נהנים מהקרירות .”אבא מתי נגיע לים ?” “יש לנו כל הלילה ברכבת , מחר אוטובוס בבוקר מוקדם ואחר כך מעבורת לאי.נראה לי רק מחר בצהריים נגיע , יהיה קצת קשה ” סלידתי מאוטובוסי תיירים  גרמה לי לבחור ברכבת , איטית ויקרה מעט יותראבל הנסיעה היא בחברת תאילנדים , ויש גם מקום להסתובב. יורדים בתחנה , כרגיל התרמיל הכבד עלי הקל עליה . “הנה הרכבת שלנו ” נכנסים לקרון השינה , מרווח למידי ונראה נוח , הבאנו ציפיות להתכסות בלילה. איתנו בקרון עוד כמה תיירים ותאילנדים. מזהיר אותה לא לקחת שום דיברי מאכל מאף אחד ללא אישורי , לדרום מיזרח אסייתים(גם להודים) יש נטיה לא סימפטית להוסיף לעיתים סמים מרדימים לעוגיות . מרגישים תנועה קלה , יצאנו לדרך (יריד הרכבות הגדול / פול תרו ספר מומלץ) היא כבר מקפצת לאורכה ולרוחבה של הרכבת , אני מרוצה , טוב שבחרתי ברכבת. בחוץ הגשם נרגע , עדיין יש אור.חולפים בפרברים העניים של בנקוק , בכול מקום בעולם , מי שגרים על פסי הרכבתהם העניים.(גם בארץ, ראו לוד רמלה ) שולפים את ארוחת הערב , אורז מטוגן ונודלס , ולקינוח אננס ותאי לוטי (קר לצערינו).תאי לוטי  זה  זה סוג של בצק מטוגן(סטייל בצק פילס) שבתוכו בננה או כול פרי אחר ועל הכול יוצקים חלב מרוכז ממותק. טעים גם קר , עדיף חם. שתיה , מים , היא מלוננת ללא הפסקה על כך שאני רודה בא קשות בעניין המים.אני מקפיד על לפחות 2 ליטר ביום עבורה ,בדרך כלל יותר.(יש בעיית פיפי קלה עקב כך) הרכבת כבר שועטת במרחבים הפתוחים , תקתק,תקתק, תקתק, משקשקים הקרונות בחביבות. אני משוחח עם בחור איטלקי , והיא משחקת “סבתא סורגת”עם חברתו האנגליהמסתבר שהמשחק קיים בגרסאות שנות ברחבי העולם. בחוץ דימדומים ושקיעה מרהיבה  על רקע עצי הקוקוס והבננות . חושך . הרכבת , אי בודד של אור שנע בתוך ים של חשיכה כמעט מוחלטת . למרותהדימוי העמוס של תאילנד , יש לא מעט מרחבים רייקים…. פותחים את המיטות ומתכוננים לשינה  היא למעלה ואני למטה. “לילה טוב אבא” “לילה טוב” אור ואנשים כבר בפעילות השעה 5:30 עוד מעט מגיעים לסוראטאני . קם ומארגן את הציוד בזריזות . היא עוד ישנונית במיטה , קצת קריר. סוראטאני היא עיר מחוז גדולה בדרום תאילנד מיכאן יש תחבורה לכול האיים באזור . אנחנו בדרכנו לקופיפי. רק 6 בבוקר וכבר דיי חם . 20 דקות לאחר מיכן יושבים במסעדה ליד תחנת האוטובוסים , מחכים לאוטובוסשלא כהרגלי , עקב הזמינות,הפעם , ניסע באוטובוס לתיירים בלבד , עם עדרתרמילאים,  הסיבה העיקרית היא שתזמון האטובוס מתואם עם תזמון המעבורת לאי .  4 שעות מאוחר יותר המעבורת הענקית יוצאת לדרכה , הכל גדל והתפתח מאז הייתי כאן לאחרונה .  יורדים  בנמל קופיפי שהוא לא יותר ממזח מעט משופר. מייד עטים עליינו עשרות עשרות “סוכנים ” של מלונות  שונים. אני לא סובל את התופעה . קופיפי אי שנפגע קשות בצונאמי , רוב האזור של הנמל נהרס ונבנה מחדש את בקתות הקש  תפסו אתרי נופש תיירותיים עצומים עם בריכות ושבילים סלולים.ממש לא לטעמי . מה גם שהם מאוד יקרים יחסית…. וקרים. חם בצורה היסטרית אני עם התרמיל מזיע קשות .נכנסים לאתר כזה ולוקחים בונגלו , המחיר כמעט 40 דולר ללילהמחיר אסטרונומי במונחים תאילנדים . “נישן כאן הלילה , עד מחר אני אמצא לנו מקום יותר חביב ” מכניסים את כל הציוד , אני משאיר אותה בבריכה , לא ממש בראש שקט. המקום אומנם שמור , אבל מאוד לא ידידותי ואין תיקשורת אישית עם אף אחד ,שילמתי קצת למציל שישמור עליה אבל לא אהבתי את זה . הליכה של 40 דקות בשביליי האי מובילים אותי לחוף מבודד שמרוחק כ 20 דקות הליכהמהנמל. בקתות קש פשוטות ללא מזגן(עם מאורר) וללא מקלחות בחדר.מסעדה נראית חביבה ואת הבחור הצרפתי שמנהל את המקום אני זוכר מהפעם הקודמתהוא מדריך צלילה . התאילנדית שמסבירה לי על המקום , מאוד חביבה .  ניגוד תהומי לצוות באתר “ההוא”. “נבוא מחר בבוקר” קמים מוקדם , מתארגנים ויוצאים”נאכל במקום החדש” 20 דקות הליכה בג’ונגל ומגיעים.המקום שוכן ליד מפרצון קטן ומבודד , יש מספר שולחנות על החוף.הביקתות נמצאות על צלע מצוק תלול . שלנו דיי גבוהה וצריך להיעזר בחבל כדילעולת אליה .”איזה כייף , אין אנשים והביקתה שלנו ממש גבוהה” “כן , גם אני אוהב” לובשים בגדיי ים ומייד למים. 20 דקות מאוחר יותר אוכלים ארוחת בוקר , יש הרגשה נעימה של רוגע . הכול כאן צנוע מסודר ונקי . “נראה מה נעשה מחר , היום רק ננוח ונשרוץ בחוף” “יופי ” תוך שעה היא כבר עוזרת לתאילנדית לסדר את המסעדה .

1.5.07

לא קל  כשבת הזוג שלך לטיול היא ילדה קטנה שרגילה ללכת לישון מוקדם,

לדבר עם בנות גילה,

וקוראת לך אבא,

אחרי יומים לא קלים של הסתגלות (גם לאוכל המשופע בפירות )

מגיעה “השיחה ” הראשונה .

” תראי” אני אומר , “בואי נתנהג קצת יותר כמו חברים , זה אומר שאני מוותר הרבה יותר,

ואת מתבכיינת הרבה פחות , ומחליטה על עצמך ועל שנינו יותר “

“אחרי שנחזור לארץ , תאלצי לחזור ללכת לישון בשעות סבירות , אבל עכשיו אנחנו בטיול”

יש הסכמה מהצד השני , אבל אני לא בטוח כמה זה באמת יעבור .

קמים ליום השלישי בבוקר , בדרך כלל אנחנו אוכלים אוכל מקומי ולא במסעדות של תיירים

למעט ארוחת בוקר .

ארוחת הבוקר שלה כוללת פנקייק ולימונדה ושלי ביצים סלט וטוסט.

לאחר ארוחת הבוקר קונים כרטיסים לקאצ’נאבורי(הגשר על הנהר קוואי) ליום המחרת.

לוקחים סירה לאזור של מקדשים ומסתובבים קצת .

היא נגנבת מכך שפסל הבודהה עשוי כולו גוש אחד של זהב.

מסתובבים באיזור התעשיה הקרוב , אני תמיד אוהב לראות איך עובדים שם

בעץ ומתכת , וגם מציץ לעבר כמה מוסכי אופנועים .

התאילנדים מהופנטים למראה השיער הארוך והמתולתל שלה , כל פעם מבקשים לגעת.

מידיי פעם קונים משהו חדש לאכול או לשתות , לא הכל טעים לה ,אבל היא מנסה .

למרות החום היא לא מקטרת ואפילו נהנית , מרגישים שינוי.

חזרנו לסירה , החלטנו יחד שנסע בה סתם עד לתחנה הסופית וחזרה .

קריר ונעים על הנהר , ושנינו מאוד נהנים מהשייט בסירת האוטובוס.

אני מסביר לה על כך שאנשים רבים נמצאים כל חייהם על הנהר.

שנינו מרגישים ממש טוב.

חוזרים למלון לנוח קצת , בדרך רואים בנות שקולעות צמות קטנות “גם אני רוצה”

טוב ,”אבל בערב,” כי לשבת כאן בשמש באמצע הרחוב נראה לי חם מידיי עכשיו.

לקראת הערב מסתובבים ברחוב הקאו סאן הידוע , עד שמוצאים מישהי במחיר סביר לקליעת הצמות.

מייד מתגייסות הבנות שלה לעזרתה וכך 4 בנות עומלות קשה בקליעת עשרות צמות קטנות.

שעה וחצי מאוחר יותר ,

 סוף סוף הסתיימה המלאכה

, היא סבלה בשקט ,

 מה בנות כבר מגיל כזה

מוכנות לעבור למען היופי

התוצאה יוצאת דופן , ממש יפיפיה .

מרוצים אנחנו לוקחים אטובוס לשוק הגנבים.

קצת מאוחר אבל לא נורא .

בדרך כלל אני משתדל להסתובב בתחבורה מקומית ולהימנע מישראלים.

מסתובבים בשוק קצת , קונים משהו מידיי פעם ,

טועמים מ גלידת הקוקוס הטובה ביותר שאכלתי איי פעם

שנינו מחסלים כמות יפה .

היא כבר עייפה , אבל אני רוצה עוד קצת .

מגיעים לדוכן של של איזו זקינה לקנות משהו לשתות,

הזקנה מדברת אנגלית מעולה וכמובן מבקשת לגעת בשיער .

תוך כדי שיחה היא מכינה חביתות על אורז עם ירקות

ועוד מיני מאכלים מוקפצים , אין ספק טבחית מיומנת ביותר.

הילדה מוקסמת , אני שואל אתה אם בא לה לשבת קצת כאן

להיסתכל ולנוח , בזמן שאני אסתובב קצת לבד.

כן , היא רוצה מאוד .

שואל את הזקנה אם תוכל לישמור עליה לאיזו שעה .

הזקנה אמרה שתשמח .

שעה מאוחר יותר מתחיל טפטוף קל

חוזר לדוכן של הזקנה

ליד הדוכן עומדות השתיים , הקטנה שוברת ביצים

והזקנה מכינה חביתות ,

 ליד הדוכן תור לא קטן

שבמביט באטרקציה ומקשקש בתאילנדית.

היא נראית מאושרת, הזקנה מדברת אליה אנגלית

והיא מחזירה בעברית , אבל כנראה שכבר מבינות אחת את השניה

לא רע.

“אני רוצה לשלם לך על כך ששמרת על הבת שלי “

לא היא לא מוכנה .

“טוב, אז כמה עולה המנה הכי יקרה שלך .”?

“35 באט” (בערך דולר)

אנחנו ניקח שתיים , תודה .

לוקחים את המנות למרות שאף אחד מאיתנו לא מסוגל לאכול.

הקבצנית הראשנה שראינו זכתה במנות , הילדה מאושרת

(מאז עשינו לנו מינהג לתרום כל יום קצת אוכל , לא כסף)

השעה כבר 1 לפנות בוקר ושנינו ממש נהנים .

מתחיל לרדת מבול, אנחנו לא מאוד רחוקים אבל נכנסים

לתא טלפון להיסתתר , בזדמנות הזאת גם טילפנו לארץ

לדווח שאנחנו חיים .

אחרי עשר דקות הגשם רק גובר והרחובות מוצפים.

אין ברירה מורידים את סנדלי האצבע ורצים ברחוב יחפים.

בשעה 2 לפנות בוקר רצים  יחפים ברחוב בבנקוק ,

אני קולט מסעדה פתוחה זה כבר לא רחוק מהמלון

אבל היא בא לה פיצה ולי בא בירה , ויש מוזיקה טובה

ותיירים .

בא לי קצת לדבר עם אדם מבוגר ,

מתיישבים ליד זוג בחורות מאנגליה

ןמזמינים .

היום השלישי עבר עלינו בצורה מעולה .

מחר עוזבים את בנקוק קצת .

29.4.07

עומדים בתור לבדיקת המזוודות .לראשונה בחיי אני קצת לחוץ מטיול בחול.היא לידי , נירגשת, ומדברת ללא הפסקה. נכון אנחנו טסים לתאילנד , מדינה שהיתה לי בית שני  תקופה לא קצרה , ולא ממשסוף העולם .אבל בכול זאת , הפעם אני לא לבד. נחיתת ביניים בעמאן , והיא כבר הספיקה (לא יודע איך) לשבור ציפורן , יורד קצת דם …לא נורא.  נוחתים בבנקוק , צהרים , חותכים ביעילות את כל הביקורות אוספים את התרמילים , הכבד עליהקטן יותר עליה . בדרך אני שואל זוג ישראלים אם הם רוצים לקחת איתנו מונית ….לא ,זאת לא פעם ראשונה שלי כאן,אבל שלנו יחד כן . שיחה קצרה עם הנהג וכולנו בתוך המונית , בפנים המזגן עובד (למזלנו)בחוץ לחות של 100 אחוז ו 38 מעלות .אנחנו עדיין עם בגדים ארוכים מהחורף בארץ.  היא מהופנטת , לראשונה דממה של 15 דקות רצוף . ואז שאלה “תגיד אבא, יש חג כאן היום ?” “לא , כאן כול יום נראה כמו חג,” אני משיב בחיוך “כול יום יש דוכנים עם אוכל ברחובות ?” “כן  חכי ותראי , זה גם מאוד טעים ”  המונית עוצרת ברחוב הראשי , אנחנו יורדים , עכשיו צריך לחפש מקום לישון שוב , התרמיל הכבד עלי , אנחנו משוטטים קצת , הכל מאוד מוכר , אבל שונהעברו כמה שנים . מצאנו מקום נחמד ולא יקר לישון. “בואי נחליף לבגדים קצרים ונלך לפגוש את מיה ושי (הזוג שנסענו איתו)” “אני רעבה ” יוצאים לרחוב , מיד כל אחד מאיתנו עם אננס וקוקוס ביד . אחר כך עובריםלטעום מכול מיני מטוגנים משונים .היא ממש מסוחררת , אני סוף סוף קצת נרגע . לראשונה אני חושב שאולי זה יהיה פחות קשה ממה שחשבתי למרות שהיא רק בת שבע וחצי