סתם נזכרתי


10.7.09



נתקלתי בה לראשונה ב 1986 בתור לביקורת דרכונים בשדה התעופה של רנגון .

הייתי בדרך מנפאל חזרה לתאילנד , ואחרי פעם שניה בבורמה .

היה חם , שדה התעופה היה עלוב , ומיאנמר היתה עדיין בורמה .

ראיתי בחורה עם תלתלי זהב שחוץ מצבע התלתלים , היה לה דמיון מפתיע ליהודית רביץ של שנות ה 80

גבוהה , גוף דק ויפה .

 כבר למדתי שאם הבחורה לא ישראלית אין מה לפחד מהתגובה , פשוט נגשתי ואמרתי

“היי , אני לא מכיר אף אחד וכולם כאן ממילא טסים יחד … אפשר לשבת לידך ? “

היא חייכה ואמרה כן .

שמה היה סנדרה ,  מתנדבת בחיל השלום בדרכה חזרה לתאילנד לצורך הצבה מחדש באזור הגבול עם קמבודיה .

מייד מצאה חן , הבעיה שסנדרה אמורה הייתה לעזוב את בנקוק תוך יום ופשוט להעלם .

ואני , רומנטי שכמותי (זה היה מזמן) לא רציתי לוותר בקלות כה רבה .

“תגידי , יש מקום לעוד מתנדבים ?”  שאלתי

“כן בוודאי ”  … היא רק צריכה לברר עם הבוס שלה .

כמו כל אידאליסטית מצוייה סנדרה לא חשדה כלל שהתנדבות בתאילנד זה לא בדיוק כוס התה שלי ושיש לי מטרות

קצת יותר “ארציות ” שקשורות אליה .

 ********************

הגענו במשאית של ה UN לגבול קמבודיה לאחר נסיעה מפרכת , האמת , נדהמתי .

המקום היה עצום , מאות אוהלים , אלפי בני אדם , מכוניות , משאיות , אופנועים ואופניים .

כולם עסוקים , בלאגן אדיר, במימדים שמעולם לא ראיתי קודם .

התברר שבעצם אני לא מקצועי בשום תחום , אבל יודע לעשות קצת מכל דבר , ויש לי רשיון למשאית .

אז הפכתי להיות נהג אמבולנס .

עם הזמן למעשה הפכתי לסוג של סותם חורים .

חסר נהג משאית , או מישהו שישפץ משאבת מים קראו לי .

חסרה אחות בחדר ניתוח , או כל בעיה דומה שקשורה בדם , מיד נזכרו בי .

כמות בני האדם קטועי הגפיים שהיו שם היתה מבהילה , כולם נפגעו ממוקשים שטמנו החמאר רוז’.

גודל הרוע התגלה בדמות אלפי ילדים קטועי גפיים , פשוט עצוב .

בזמנו , אחרי 8 חודשי טיול , ההתנדבות הזו הגיעה בזמן , התברר לי ,שיש משהו מיוחד בלעזור לאנשים .

ויש לא מעט דברים שאני עושה דיי טוב ….

בסך הכל נשארתי שם קצת יותר משלושה חודשים .

ומה עם סנדרה ?

פגשתי אותה שוב 6 שנים מאוחר יותר באוסטרליה , אבל ב 6 שנים שחלפו , יהודית רביץ השמינה והשתנתה

ואולי אני זה שהשתנתי .

זה כבר לא היה אותו דבר .

היום במקרה נתקלתי בספר שהיה אהוב עלי מאוד פעם

“מכתבים מתאילנד ” מאת בוטן

סיפור אמיתי על מהגר סיני שבונה את חייו בתאילנד של אמצע המאה ה 20 , ההצלחות שלו והכשלונות בעיקר להבין את משפחתו וילדיו

איש חכם , שכתב מכתבים לאימו במשך כמה עשורים . ספר ששוה קריאה מאוד לדעתי

http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=46427

תקופה ארוכה לא ניתן היה להשיג אותו בעיברית , אבל בדקתי וראיתי שהוא שוב למכירה .

הוספתי את מקרתני בשיר junk

שיר שמזכיר לי נשכחות .

שבת שלום

המון מחשבות


3.7.09


המון מחשבות עברו השבוע … השנה . היום

הפוסט יגיע מאוחר יותר כשתנוח עלי המוזה

בינתיים העלתיי שיר של אדי וודר (פרל ג’אם) שנכתב לפסקול הסרט

 into the wild

סרט שלא הוקרן בארץ באופן מסודר משום מה

שבת שלום , ואולי אכתוב קצת בלילה

ואצרף שיר נוסף מהפסקול

חלק מהדברים שאכתוב הערב אולי לא יהיו ברורים , תסלחו לי הפעם

 *******************

אני חושב שהסרט האחרון שראיתי שהשאיר משקע כזה היה “חג שמח מיסטר לורנס “

אני לא יודע על מה “לשים את האצבע ” אולי זה הבימוי המדהים של שון פן , או המוסיקה יצאת הדופן של אדי וודר

או הנופים?

סרט חד ומדוייק, שלא נותן מנוח .

******************

שנת 2008 היתה שנת “הסערה המושלמת ” עבורי , דברים שרחשו מתחת לפני השטח תקופה צפו , והצטרפו לגורמים חיצוניים שונים

ההפרעות האלו התלכדו ויצרו מעיין רזוננס ,אחד הדברים שמהנדסים מפחדים ממנו מאוד …כל בעיה בנפרד היתה סבירה , אבל הכל ביחד יצר את הסערה המושלמת .פעם חשבתי שאוכל להתמודד עם כל דבר שישליכו לעברי … היום אני יודע שזו היתה אשליה , וכמות המשאבים שלי מוגבלת .

****************

יש כמה דרכים להתמודד עם צרות ומחשבות , אחת היא להטביע אותן בטיפה המרה [

דרך נוספת היא להטביע בעבודה פיסית קשה .

נאלצתי להעביר את כל מלאי העצים להסקה למקום חדש , אז היום חתכתי והעברתי כמעט 50 קוב עץ , יחד עם עוד 2 עובדים .

עובד אחד פרש אחרי כ 4 שעות עבודה , ונשארנו רק שנים עד לשעות הערב המוקדמות ..

כבר ניצלתי את ההזדמנות וחתכתי כמות נכבדה של עצים לחורף .

חימום על עץ גורם לך להתחמם 3 פעמים , פעם ראשונה כשאוספים את העץ

פעם שניה כשחותכים .

ופעם שלישית כששורפים אותו בתנור .

בסוף היום כבר לא ממש היה כוח לחשוב .

***************************

תמיד בגידה באמון , למרות שלפעמים היא צפויה , משאירה טעם רע בפה

השבוע מישהו שעבדתי איתו תקופה ושתמיד רצה להכנס איתי כשותף , גילה את פרצופו האמיתי והמכוער .

למזלי תמיד חשדתי בו ולכן נמנעתי משותפות , אבל עדיין , ההפתעה היתה לא נעימה גם אם דיי צפויה .

***********************

אני תוהה האם יש מיכסת טעויות שאדם יכול לעשות בחייו .

האם אחרי מספיק טעויות המיכסה מתמלאת , ומפסיקים לטעות .

ועל הטעיות שעשינו ,מה המחיר , האם צריך לשלם על טעויות מסויימות לעד ?מה גודל האחריות ? ומה תוקפה ?

**********************

 הוספתי שיר נוסף של אדי וודר מהפסקול

לילה טוב ושבת שלום



מארועי השבוע

31.6.09



לפני יומים רצתי מוקדם בבוקר , על השביל ביער עמד גוזל קטן ומבוהל .

אספתי אותו ורצנו יחד 4 ק”מ חזרה הביתה , כשהגיעה שעת בוקר סבירה התקשרנו לידידתי הוטרינרית שאמרה שסיכויי

ההישרדות של גוזל בגיל הזה ללא אימו מאוד קטנים , אחר הצהרים חזרתי ליער לנסות למצוא את הקן שממנו נפל ..

ללא הצלחה .

במשך יומיים האכלנו את הגוזל בפרורי קורנפלקס , זרעונים ומים , הוא נחלש מיום ליום ולא היה דבר שיכולנו לעשות .

היום בבוקר הגוזל מת .

***************************

בדרך לגן/בית הספר דיברנו הבנות ואני על עניין המוות , אמרתי בפעם המי יודע כמה , שכל היצורים החיים , נולדים חיים ומתים .

זה פשוט הגורל של כולנו .

הקטנה אמרה לי שוב “סבתא אומרת תמיד שאתה רגל אחת בקבר בגלל האופנועים ”  🙂

“אבל זה בסדר, כשתהיה בקבר , גם אז אבוא לישון לידך “

הגדולה כהרגלה התרגזה על כוון השיחה .

אמרתי לבנות שאנחנו והציפור, נקודה קטנה על כוכב קטן ונידח במערכת שמש נידחת בקצה גלקסיה לא גדולה

שמכילה מליארדי כוכבים ושנקראת שביל החלב

ושבשביל החלב יש מליוני מערכות שמש , וביקום כולו יש מליוני גלקסיות (ידוע על אלפים אבל סביר שיש הרבה יותר )

היתה שתיקה של רגע במכונית ואז הגדולה אמרה

  “ואוו”

***********************

פעם כילד , הייתי חובב גדול מאוד של מאמרים מדעיים וחובב קטן מאוד של אוכל .

ליוצאי מזרח אירופה אולי מוכר המאכל הנקרא “קלופס ”  זה סוג של קציץ בשר שנאפה כמו פשטידה עם ביצה קשה בפנים .

אימי , עבדה קשה בתורניות בבית החולים ובדרך כלל לא היתה בבית ואבא היה מגיע רק אחר הצהרים .

אז את אותו קציץ בשר דוחה , נהגה לחמם לי ולאחותי העוזרת אם זה יצא ביום שהיא נמצאת , או השכנה .

אתם מכירים את ההרגשה של משהו דוחה בפה שאתם פשוט לא מסוגלים לבלוע בעד שום הון שבעולם ?

זו היתה ההרגשה עם אותו “קלופס”

כילד שוחר מדע , כבר בגיל 10 ידעתי שכל חומר אורגני דינו להתפרק עיי חיידקים ובקטריות .

אי לכך , ברגע של חוסר תשומת לב מצד הרשויות , נהגתי להשליך את הקלופס  אל מאחורי המקרר ,

בתקווה שעד שינקו שם ,הבקטריות יספיקו לפרק את עדויות הפשע 🙂

הבעיה היתה , שמאחורי המקרר היה חם ויבש , מה שגרם לתהליך חניטה ושימור  של השאריות , דבר שמוחי המדעי

לא לקח בחשבון .

כמה חודשים לאחר מיכן כשהגיע הזמן לנקות מאחורי המקרר , התברר להפתעתי , שהבקטריות התרשלו מאוד בעבודתן .

זמן מה לאחר מיכן , לקחנו כלב , בעיית שאריות האוכל שלי נפתרה לתמיד מאותו רגע .

*************************

ביום שישי הלכנו הקטנה ואני לבקר את חליל , חליל הוא ערבי תושב חוסאן שיש לו חנות לחומרי בניין בקו התפר שעל הקו הירוק .

אני נוהג מידיי פעם לבקר אצלו , יש לנו חילוקי דיעות מהותיים בנושאים שונים , אבל אנחנו מסתדרים טוב .

יש לו בת בגיל של הקטנה .

כשהגענו , הוא שאל את הקטנה ” כמה כסף צריך לשלם לאבא שלך כדיי שתבואי לגור אצלי ” ?

הקטנה ענתה לו בלי להתבלבל  

“גוגל ”   !!

חליל לא ממש הבין את התשובה , ושאל שוב “כמה “?

הקטנה הסבירה בסבלנות “גוגל , 1 ומאה אפסים אחר כך , אני חושבת שזה מליארד מליארד מליארדים “

והיתה מאוד מרוצה מעצמה שהסכום מספיק גדול כדי שלא תאלץ להפרד מאבא הרשע שמוכן למכור אותה .

******************

מילה קטנה על פרשת הקפה , עמוסס משורר הבית של הקפה , והלופט .

אני לא יודע מי יותר דוחה , אותו רוני גלילי שכמו עקרב , עוקץ כי זה הטבע שלו(לכאורה כמובן ) .

או עמוסס המשורר שחורז ברמה  של ילד בכיתה א

 אבל האינטרסים שלו הם לגמרי של אדם מבוגר , אדם ששיווק בכול מירצו את אותו לופט עם בעליו העבריין  “לכאורה ”  .

מן הראוי היה שיתנצל .

אבל לא , עולם כמנהגו נוהג , האיש חורז חרוזים והמעריצות נוטפות צפיחית בדבש בבלוגו , ממש מביך (התגובות שם) .

רק אציין שאם יש משהו דוחה בעיני , זה אנשים צבועים שחורזים חרוזים ברמה של תולעים מחוננות .

לגבי הנהלת הקפה , הייתי מגדיר אותם כחרצפים טיפשים .

על זה נותר  רק  לצטט את איינשטיין

“יש שני דברים אינסופיים , היקום  והטיפשות האנושית , לגבי הראשון אני לא בטוח “

**********************

אתמול קפצו אלי כמה חברים , יצאנו החוצה והדלקנו מדורה , עצים לא חסרים לי .

שתינו בירות ודיברנו 

 הם לא מדברים בחרוזים .(גמני לא )

אין כמו קצת חיפושיות להכניס את יהירותם של אנשים לפרופורציה

fool on the hill

מתאים מאין כמוהו ומוקדש לכול מתוחכמי הקפה .

כאן ביצוע של מקרתני

שבבים


11.6.09


בגיל 10 נהגנו לצעוד בימי שבת בצהרים לעבר העיר העתיקה .

שם , ליד התחנה המרכזית שכן קולנוע “אל קודס” , בימי שבת הוקרנו בו 3 סרטים ברצף .

סרט סקס , סרט קראטה , ומערבון .

המחיר לכרטיס , 5 לירות .

בהפסקה , במיוחד לאחר סרט הקראטה , הנערים הערבים היו עולים לבמה ומנסים את התרגילים שהוקרנו לפני רגע

אחד על השני .

בסוף ההקרנה בסביבות השעה 6 בערב , היינו עוצרים לפלפל ומאלבי , וממשיכים ברגל הביתה .

כבר בדרך החלה ההרגשה המעיקה של תחילת השבוע בבית הספר .

היום עדיין הולך לפעמים לאכול חומוס בשער שכם, החומסיה נפתחת ב 4 לפנות בוקר ונסגרת ב 11-12 בצהרים .

אבל דיי נדיר שמצליח להגיע לשם בבוקר

*******************

לפני 3 שנים גיליתי “סס נמר ” באחד מעצי התאנה שלי .

העש מטיל ביצים בתוך  הגזע , והתולעת שמתפתחת מכרסמת את הגזע מבפנים.

מגלים שיש מזיק על פי השבבים שהתולעת המכרסמת משאירה ליד העץ .

ללא טיפול העץ עלול למות .

לקחתי חוט ברזל , השחלתי לחור שהתולעת יצרה ודגתי תולעת לבנה ושמנה .

לאחר מיכן לקחתי צמר גפן טבול בבנזין ואטמתי את החור . התאנה שרדה .

השבוע גיליתי שהדובדבן החביב עלי נפגע מחיפושית הקליפה

העץ המיסכן מנסה לשווא להתגונן עיי הפרשת שרף במקומות שהחיפושית חדרה .

 מיעוט המים והחורף החם הקלו מאוד על החיפושית .

“לפי הספר”  הטיפול הוא ריסוס ברעל זרחני חזק שלא תמיד יעיל .

 סולד מרעלים, במיוחד זרחניים ,אני גם מפחד מאוד משיטת הריסוס

 לדעתי , מגפת הסרטן וההתפתחות המוקדמת של בנות

כמו גם מגפת העקרות , כל אילו נובעים מעודף חומרי הדברה וכימקלים אחרים .

 משתדל להדביר ביולוגית ,לרוב זה עובד לא רע , לא תמיד .

גזמתי את העץ בהחלטיות כך שלא ישארו כמעט ענפים .

נגשתי למחסן , לקחתי תערובת דלק 2 פעימות ומרחתי על גזע העץ עם מברשת .

החיפושיות מתו , אני מקווה שהעץ ישרוד .

עכשיו נותר לי רק לחכות ולהשקות .

**************************

בשנים האחרונות המדינה מתנהגת כאילו היא נאכלת מבפנים עיי הסס נמר .

אם הירשנזון היה שר אוצר , וקצב נשיא אין צורך להסביר מעבר לכך .

אם לא יגיע מפנה ומישהו ישלוף את התולעת  עם חוט ברזל , לא נשרוד כאן עוד עשורים רבים .

אישית חושב , שכל תחום שעליו אחראית הממשלה נכשל .

***********************

זהו , אין לי משהו חכם במיוחד להוסיף אז הוספתי את שירו החביב

של Gnarls barkley

crazy

מי שיטרח לעיין במילים יגלה שיש שם כמה אמיתות , אבל לא אלאה אתכם בפרטים .

שבת שלום לכולם

נ.ב  מישהי אמרה לי שמזל שלא תירגלו את הסרט הראשון

     אולי  תירגלו , אבל לא בפומבי …. מזל 🙂

קץ הילדות


6.6.09


הזכרון הראשון הראשון הראשון שלי כילד

הוא של נסיעה בלילה כנראה ביום שישי בערב,לסבא שלי,באופנוע נורטון עם סירה .

סבא שלי גר בשטח המפורז באזור ארמון הנציב כך שהיה צריך לעבור מחסום של האו”ם.

תקופה קצרה לאחר מיכן אני זוכר אותנו יושבים במסדרון , כאשר כל הבית סופג פגיעות מנשק קל

הזמן היה השישי ביוני ,מלחמת ששת הימים .

*******************

אבא שלי ואבא של א . היו יחד במחנה ריכוז בארופה , הגיעו יחד לארץ לאחר המלחמה , ולחמו יחד במלחמת השחרור .

יחד גרו בשטח המפורז שליד ארמון הנציב .

זכרון נוסף

בגיל 4 בערך , לאחר מריבה ,א החליט להביא את כלב הזאב הגדול שלו כדי שישך אותי .

הכלב סירב .

********************

א ואני הלכנו היום להופעה של  שרידי הELO , הסאונד היה בינוני , וההופעה סבירה לא יותר .

אבל כמו שהזכרון מיפה אהובה נשכחת במפגש אחרי שנים .

כך גם הפעם , המוח זכר ללהקה חסד נעורים , ובסך הכל נהנתי .

המריבה עם א בגיל 4 מזמן נשכחה .

******************

1989 ניו-זילנד , טרק לדאסקי סאונד .

בסוף הכביש , בתחילת הטרק אני פוגש את ג’ון , מהנדס צמיגים בדימוס בן 68

איש רזה ,  וחזק , את שבעת הימים הבאים בילנו יחד בהליכה לאחד המקומות הנידחים בניו זילנד .

בלילה השלישי בזמן שבישלנו ארוחת ערב באחת הביקתות בדרך שאל … “ממה אתה בורח”?

“מאהבה או מלחמה”?

 באותה תקופה ברחתי מאהבה .

 אחר כך  סיפר לי על השישי ביוני  1944

מה שלימים קונה “היום הארוך ביותר ”  הפלישה של בעלות הברית לנורמנדי ….  היה אז חייל צעיר במרינס .

*********************

לקוראי הצעירים הלא רבים …. פרס ניחומים למנחש/ת באיזו סידרת  טלביזיה נשכחת

שימש האדג’יו מתוך ספרטקוס כקטע פתיחה

קמיסקי נגן הכינור של הלהקה , הזכיר לי אחת הסדרות החביבות של ילדותי…

ועד היום אני חושב שהפרקים הראשונים של הסידרה נניח ה15 הראשונים , מעולים ..(סידרה בריטית נו)

בדיוק עם הניחוח המתאים לחובבי הרפתקאות וטיולים

שווה לשמוע את הקטע מהטיוב בווליום חזק

שבוע טוב לכולם , הפעם קיצרתי עקב עייפות מצטברת

היום היה השישי ביוני .

תחנות הרוח של נפשך


24.5.09

לפני כחודש חטפתי מכה חזקה בכתף,לא משהו חריג , אבל הפעם זה קצת הסתבך

שריר תפוס הפך לדלקת בכתף ואיזור הצוואר ולכאבים משונים … ביום , לא הייתה בעיה רצינית

אבל בלילות , הרגשתי כאילו משהו מכרסם את הכתף מבפנים …

 סוג של כאב שדומה באופיו לכאב שיניים.

לראשונה מזה שנים רבות ניסיתי לקחת משכך כאבים ,שוב גיליתי מה שידעתי מראש

  אצלי משום מה זה כמו כוסות רוח למת … אז הפסקתי .

****************************

כשערים בלילות , רואים סרטים ישנים ב MGM חושבים על החיים , ומתקשרים לחברים רחוקים בחו”ל ,

הם היחידים שערים כמוך בשעות האלו .

*************

לפני שבוע הלכתי לבקר את אבא שלי , נכנסתי הביתה , הוא ישב בכורסת הסלון ובכה .

אני חושב שמעולם לא ראיתי אותו בוכה , ישבתי קצת בשקט על מדרגות הבית

כבר מזמן הוא לא שומע טוב,תכונה תורשתית אצלנו , לא קלט אותי .

לבסוף ירדתי לסלון הכנתי לו שוקו חם ושתקתי.

********************

לא מאמין באל בצורתו הדתית , או בגלגול נשמות או במשהו מנחם אחר .

אני חושב שרוב האמונות הללו נועדו להונאה עצמית .

גם לא ממש מפחד מהבלתי נודע ובודאי לא מהמוות , אולי זו הסיבה שאני לא זקוק לאמונות דתיות
לא יודע ….

יש לי פחד מחוסר האונים והעליבות שהחברה המערבית כופה על הזקנים או החולים במחלות סופניות .

לא נותנים לך את החופש למות איך שאתה רוצה , בזמן והמקום שאתה בוחר.

אם אתה חלש , איש לא יעזור לך גם אם תתחנן .

“רצונו של אדם , כבודו ! ” 

אבל לא נשאר לא מזה ולא מזה כשאתה זקן וחולה ,אם לא תכננת את המהלכים מראש .

**************************

אחרי 10 ימים נמאס לי , כואב או  לא , יצאתי עם הכלב לרוץ , בתחילה קירטעתי כמו זקנה בתור לקופת חולים

אבל אחרי 2-3 ק”מ של קירטועים ועצירות למתיחות , הכתף פתאום הפכה לקצת יותר ניסבלת

אחרי 10 ק”מ כבר הייתי דיי בסדר .

הלילה כבר היה קצת יותר טוב .

*********************

באחד הלילות התקשרתי לידידיי האחים לורה וסוואן דלייני ,

לורה  עובדת כספרנית באדלייד , ואילו סוואן דוקטרנט לגנטיקה של צמחים , סוואן וחברתו סיימו 3

חודשים של כמעט 1500 ק”מ טרקים ברגל באוסטרליה , לורה והוא מתחרים בריצות נווט .

ושוב הוזמנתי לחודש בטסמניה , אני תוהה מתי אוכל לממש את ההזמנה סוף סוף .

*****************

לקחתי הבנות להוציא דרכון (או ירכון כמו שהקטנה אומרת )

רוצים לסוע לקרואטיה וסלובניה …

פעם אחרונה הייתי שם עם ההורים שלי , אבא שלי יגוסלבי , כשהיינו שם ,זה עדיין

היה יגוסלביה , לא אמרתי לאבא שאנחנו נוסעים לשם , לא בטוח שהוא יבין .

אולי אני מקוה דווקא שלא יבין ?

******************

ביום שישי לקחתי את האופנוע לתוך היער כאן , רכיבה בין עצים ושבילים שרק התנים הולכים בהם.

רכיבה קשה , קשה לעבור סלעים , צריך לחפש כל הזמן בורות ולהתחמק מענפים מלמעלה

, אבל יש סיפוק בלעבור מכשולים אחד אחד .

הכתף שרדה ….

********************

תמיד מדהים אותי איך דווקא אדם ספרטני ,שאין לו צורך גדול בכסף כמוני התגלגל

לנהל כספים של אחרים, אולי בגלל שאני בדרך כלל מסתכל על כסף כאילו הוא סוג כלי עבודה

בדיוק כמו הרתכת או המקדחה שלי , אולי זו הסיבה שאני לא רע בתחום .

************

בסוף הרכיבה ביום שישי עברתי במאהל הבדואי כאן באזור , מוחמד היה , אבל מאטלק ומשפחתו כבר לא באו השנה

הוא מכר את העדר , כבר לא משתלם .

ישבנו , שתינו תה ואכלנו פיתות , למוחמד יש רק בת אחת , ואילו למטלאק יש 4 בנות , אז בדרך כלל

אני מעביר למאטלק את הבגדים של הבנות , אמרתי למוחמד שיבוא בערב לקחת את הבגדים שאספתי להם בחורף .

את החורפים הם מבלים ליד ערד , רק באביב מגיעים לאזור עד שנגמר המרעה ביער .

עולם הולך ונעלם .

********************

 בלילות עלתה בי התהיה הקבועה שלי , מה יקרה כשיום אחד המוח יגיד לגוף
” קפוץ !!” 

והגוף ישיב

“כבר לא יכול ” ….

אין לי תשובה .

**********************

 כותרת הפוסט הוא תרגום קלוקל לשם השיר

 Windmills of your Mind

שיר מתוך הסרט The Thomas Crown Affair

הביצוע בסרט של נואל אנדרסון
כאן ביצוע נהדר של אליסון מוייה

סרט שבמקור היה עם סטיב מקווין ופיי דנאווי , ולאחרונה חודש .
הקליפ מלא קטעים מהסרט המקורי

אני בטוח שרובכם מכירים את השיר בביצוע כזה או אחר
(סטינג חידש לגירסה החדשה של הסרט)

נ.ב 23.06.20…
אני חושב שהשיר והקליפ מתארים יפה מצב חיים של קונפליקט והשלמה עם מה שאנחנו

, לכן העלתי אותו

Mad Dogs and Englishmen גרסה ים תיכונית


6.5.09

כבר תקופה ארוכה שהכלב  שלי נוהג לריב עם מספר כלבים כאן במושב.

מתי זה הפך להיות בעיה ?

זה התחיל להיות בעייתי , כשהאדון פיתח מיומנות לא רעה בתחום הקרבות .

בתחילה כל הצדדים היו חוזרים פצועים וחבולים מהקרב ,וזה היה כנראה בסדר .

עם הזמן , הכלב שלי התחיל לחזור פחות ופחות פצוע , מה שקשה לאמר על הצד השני

שלעיתים תכופות נזקק לתפרים .

ההתנהלות הזו גרמה לתלונות  , איך זה שרק צד אחד נפצע .

הקטע המדהים , שכל התוקפנות שלו היתה כנגד מספר קטן יחסית של כלבים דיי גדולים ,

לגבי יחסים עם בני אדם , הוא פשוט רך כטלה ,ואליל הילדים .

לפני כחצי שנה החלטתי שאין ברירה , הכלב ישאר קשור כל היום וישוחרר רק בלילות .

וכך היה , האדון  קשור כל היום , למעט גיחה של שעה וחצי ריצה ביער ,יחד איתי .

בלילות הוא משוחרר , עד הבוקר .

אחד מאוייביו המושבעים הוא לברדור גדול ששיך לבחורה בשם ורד עם איש עלום שם כבעל .

לאחר שיחות רבות , סגרנו ורד ואני כי הכלב ישחורר רק אחרי 9 בערב בכול יום כדי שהכלבים לא יתקלו זה בזה .

עם בעלה עלום השם כלל לא דיברתי , אחרי שאמר לי בטלפון שהוא בא לפרק לי את העצמות.

 למרות הזמנתי המחוייכת לבוא לפרק אותי …. בסופו של דבר הוא לא הגיע .

.

לפני חודש בשעה 12 בלילה יום שישי ורד מתקשרת . ” הכלב שלי שוב פצוע ” אמרה .

“לא יכול להיות ” אמרתי ,” שחררתי אותו רק ב 22:00 הערב “.

“כן אבל שלי היה משוחרר , והם רבו לא מזמן ” …”אני מבקשת שלא תשחרר את כלבך יותר “

ניסיתי להיות מנומס ולשאול מתי כן נוח לה שאשחרר את כלבי ,

“בין 2-4 ” ענתה גברת הורד .

“סליחה ” ?  

“כן , בין 2-4 לפנות בוקר” ענתה ללא הנד עפעף ( האמת , לא ראיתי אם הנידה עפעף או לא )

  ” אני לא רוצה שבעלי ואני נהיה מוגבלים בשעות שאנחנו משחררים את כלבנו ,

מאחר ורק הכלב שלנו  נפצע , אז ברור מי התוקפן ”  נתנה הסבר בביטחון מלא

באותו רגע , נמאס לי ועניתי  לורד שמהיום אני משחרר את הכלב מ 8 בערב ושהיא תעשה את השיקולים שלה לבד .

חלפו מספר שבועות שקטים, והיום יצאתי כהרגלי לריצה ביער יחד עם הכלבלב היקר .

לאחר שעה וחצי , בכניסה למושב , קשרתי את הכלב ברצועה כרגיל, והתקדמנו לעבר הבית .

לאחר כמה מאות מטרים , הופיע לו לפתע הלברדור משוחרר, שמח וטוב לב , ללא רצועה וללא בעלים .

 ברגע שקלט אותנו , רץ לו הפצפיסט וישר תקף את כלבי הקשור .

אני בטיפשותי הרבה , במקום לשחרר את הרצועה ולתת לכלבלב להתגונן , פחדתי שהוא יהרוג את הלברדור וניסיתי להפריד .

תוצאות :

הכלבלב  זכה הפעם להפצע “בזכותי ” בגלל שלא שיחררתי אותו , את הלברדור הצלחתי להניס , אבל זכיתי לנשיכה ברגל .

 הורד התקשרה להתלונן שלכלב שלה היה התקף אפילפטי בגללי . (בכול הרצינות)

אין גבול לאנשים הא ?

האיש ההוא


24.9.09

איש גדול מימדים , בימי מלחמת העולם הראשונה , שימש כקצין פרשים

בצבא האוסטרו הונגרי , נדיר לבני מוצאו באותם ימים .

לאחר שנים של מלחמה חסרת טעם , חזר לביתו והתחתן , עבד כחוטב עצים .

כמה שנים מאוחר יותר הקים מנסרה בעצמו , ואט אט קנה שטחי יער ואפילו אוניה לצורכי

העברת העץ .

איש קשוח , חזק , ממעט לדבר ואוהב לחבק .

שני בניו קראו לו “אדוני ” .

בזמן מחנות הקיץ , היה מופיע פתאום  עם תיקו הגדול , בתיק, אוכל שהביא לבניו מהבית.

הגיע ברגל , לפעמים הלך מספר ימים , השאיר אוכל … ונעלם חזרה ליער .

*******************************************************

לאחר מספר שנים תחת שילטון סובייטי

מלחמה חדשה עמדה בפתח , בצורה אירונית … התגייס שוב לצבא ,

זמן קצר לאחר מיכן , מדינתו כרתה ברית עם גרמניה .

הוא מצא עצמו  מהר מאוד מחוץ לצבא ובאושוויץ….

*************************************************

שנים עברו ,גורלו לא נודע…..

יום אחד דפיקה על דלת דירה קטנה בבודפסט .

“מי אתה”?

שאלה אישה צעירה כשפתחה את הדלת .

חלקיק שניה לאחר מיכן…. היא קלטה

בדלת עמד אחיה ,האיש הגדול הפך לשפוף , חיוור, במשקל 40 ק”ג,  עם מספר על היד .

אבל חי .

הגיע ברגל מרחק של כמעט 1500 ק”מ לאחר שיחרורו.

כן , גם אישתו וילדיו שרדו , שהו מספר שנים במחנות עבודה , אבל שרדו .

לא רצה להשאר יותר במדינה שבגדה בו .

הוא ומשפחתו ויתרו על רכושם ואזרחותם כדי שיוכלו לעזוב

*************************************************

הגיע למקום חדש בחוסר כל .

בניו מיד נקלעו למלחמה חדשה ,

הוא כבר לא הלך יותר , מאס במלחמות .

מצא עבודה שאהב , שומר יערות של קרן קיימת .

אישתו שהיתה רגילה במשרתים , עבדה ככובסת כדי שבניהם יוכלו ללמוד הנדסה .

*********************************************

לאחר מות אישתו , נשאר לבד בבית שביער

למרות גילו , לא רצה לעזוב בשום אופן .

נכד אחד בא לישון בסופי שבוע .

בתחילה , בגלל שביקשו ממנו לישמור ולעזור .

קשה היה להסתדר עם האיש הגבוה, השתקן עם הגינונים הזרים .

היו כללים נוקשים בבית , קמים מוקדם , הארוחות בשעות קבועות .

ובלילה הולכים לישון מוקדם .

עם הזמן התקרבו , שיחקו שח , אספו בולים ודיברו .

בחופשת הקיץ , כבר רצה לבוא , וגם הסבא התגמש ,

כבר היה מוכן שלא ילך לישון מוקדם בלילות , וישאר לשחק עוד קצת אצל הילד של השכנים .

***************************************

פעם אחרונה היתה בבית החולים , האיש היה חולה אנוש .

אמר לנכד ,”אל תבוא לבקר אותי יותר כאן בבקשה “

הנכד עוד ניסה להתנגד .

לא עזר ,

הוא ביקש שוב “לך ואל תחזור שוב”.

מת לאחר מספר ימים .

****************************************

רק שנים מאוחר יותר ……….

באמת הבין את הבקשה .

לפעמים צריך פשוט ללכת בלי להסתכל לאחור שוב

נחל צין תמונות

3.4.09

צריך לנצל את הקרירות היחסית לפני הקיץ הלוהט , יצאנו הפעם לנחל צין

נכנסנו דרך נחל אמציה בשביל עפר מאובק ומהיר , אבל עקבות הגשמים ניכרות בכול מקום .

מתחילים לטפס במעלה הנחל , בתחילה המסלול יחסית קל , נוף מהמם

באמצע הדרך התפצלנו מהשביל הראשי שנועד לרכבי 4*4 ופנינו לשביל מסומן בוואדי מקביל , אבל עם עבירות קשה

שלא ניתן לעבור בו עם רכב , וגם עם אופנוע זה דיי קשה .

מדהים עד כמה הכל בראש , ואם רוצים לעבור , אז האופנוע פשוט עובר , במקרה זה נדרשת מיומנות ,

קצת כח וברוטליות…..  רגלים ארוכות ולפעמים קצת עזרה .

בסוף עוברים

לאחר מנוחה , ממשיכים מעלה , המים נראים מפתים אבל בגלל זיהום קשה שלהם עיי מפעלי הפוספטים ,ממש לא מומלץ

להתרחץ , לצערי במדינתנו אין אכיפת חוק על בעלי הון .

לאחר נסיון קצר , גילנו שהמים כאן עמוקים מידי , וממילא כנראה יש מפל בהמשך הדרך .

נאלצנו לטפס מסביב על דפנות הנחל , קצת תלול ,אבל לא נורא

כאן רואים את דוגמן הבית בפוזה של דחליל

ומיד מבט לכוון ממנו הגענו

לקראת סיום קטע המסלול הזה , חצינו כמה וכמה מקומות מלאי בוץ ומים רעילים (כפי שאמרתי) …

ניסינו לעזור לרכב התקוע הנ”ל , אבל לחלץ 2 טון עם אופנועים זה קצת קשה .

לבסוף המשכנו לרכב ומצאנו כמה רכבי שטח שנשלחו לחלץ את המשפחה הנ”ל .

חזרנו מלאי בוץ ומרוצים לכביש הערבה .

שבת שלום

לא יכולתי להתאפק

30.3.09

אומנם לא נכנס כאן לכלכלה בדרך כלל אבל הקטע הזה מתוך סאותפארק הרס אותי



אחר כך זה



ובסוף זה




הבאתי את עיקר הקטעים המצחיקים

ממליץ לטרוח ולצפות במיוחד למי שקצת עוקב אחרי הכלכלה

וגם למי שלא ממש מבין , אותי זה הרס מצחוק