26.1.11
אחד מזכרונות הילדות החדים ביותר שלי נובע מכאב חד בצד ימין של הבטן .
בגיל שבע וחצי , אמא שלי , רופאה צעירה בהדסה לקחה אותי דחוף למיון עם אבחון של דלקת תוספתן חריפה .
כיאה למשפחה ספרטנית , הלכתי עצמאית גורר רגל עם כאבי תופת עד לחדר המיון .
הובהלתי במהירות לחדר ניתוח והתעוררתי עם פצע גדול מהודק בשדכני מתכת .
אימי שחששה מאוד מבתי חולים לקחה אותי הביתה עוד באותו יום , כדי שלא אהיה חשוף לזיהום .
פריבילגיה של רופא כנראה ….
**********************
ב 1985 הוקרנה מיני סידרה בריטית בשם
Edge of Darkness
על סף תהום בתרגום עברי , או על סף חשיכה בתרגום קצת מדוייק יותר
הסידרה מספרת על אב חד הורי , שוטר , שביתו אותה גידל התרחקה ממנו בגיל מבוגר יותר .
ואז בעת צרה , רגע לפני שנרצחה באה אליו בבקשת עזרה
לאחר הרצחה יוצא במסע גילויים על חיי הבת שנעלמה לו בשנים האחרונות
עד לגילויי שחיתות תאגידית רצחנית שגרמה למותה .
מל גיבסון חידש לפני שנה את התסריט בסרט קולנוע .
הסרט הפך לסרט פעולה , ואיבד הרבה מהגוונים האפלים והפסיכולוגיים של הסידרה המקורית .
במקור האב מנהל דיונים דימיוניים עם הבת שכאילו ממשיכים את מערכת היחסים הטובה שהיתה להם
בכול השנים בה גידל אותה האב.
את המוזיקה לסידרה כתב אריק קלפטון
גם היא נחרטה בזכרוני
מומלץ להקשיב לגיטרה שלו בקליפ מעל
*******************
ביום שישי חזרתי מהמדבר כדי למצוא את הקטנה עם כאב בטן נוסף .
עד שבת אחר הצהרים זה הפך לכאב חד וגרירת רגל מה שהעלה חשד כבד לתוספתן מודלק .
נסענו להדסה עין כרם עם סידורי החניה המשונים , חולים לא יכולים לגיע לחדר מיון , והחניה רחוקה .
ישנה טענה שיש הסעות מהחניה ….
כנראה שלא בשבתות אחר הצהרים , סחבתי את הקטנה + תיקים בידיים את כל העליה עד לחדר המיון .
לפנות בוקר , כאשר הקטנה גילתה שהיא זקוקה לניתוח שכולל הרדמה וחתך בבטן , נכנסה ללחץ .
שאלה מה יקרה אם לא תתעורר ….
לא זכור לי מתי שיקרתי לה פעם אחרונה , אבל הפעם אמרתי בבטחון מלא שאני אחראי שתתעורר .
נכנסנו יחד לחדר הניתוח ותוך 5-6 נשימות עם מסיכה היא נרדמה .
אחד הדברים שסיבכו את חיי לא מעט , מאז הילדות ועד היום
זה העדר פחד ….
למרות שניתוח כזה הוא בסך הכל פשוט , הרגשתי הרגשה מאוד לא נוחה , לא אני אחראי הפעם והבטחתי לה …
בלילה , לאחר שהתעוררה ,מאחר והיתה חלשה מכדיי לדבר , קראה לי כמו שקוראים למלצרים בסרטים …
עלי ידי קליק בין שתי אצבעות ….
להכות באצבע צרידה בעיברית צחה …
זה הצחיק אותי כל פעם מחדש .
***************************
כמה אנרגיות מתבזבזות לשווא בימי חיינו , שבוע שעבר “ביליתי” עם הגדולה כל השבוע
בכול מיני בדיקות
השבוע ביליתי 5 ימים בבית חולים עם הקטנה , ומזל שהגדולה יצאה לטיול שנתי .
ביום שני הגעתי הביתה כדיי לעבוד מעט רק כדי לגלות שקבלן פגע לי בקווי הטלפון
ואין לי שום יכולת לעבוד
מזל שבבית החולים יש חיבור אלחוטי לרשת בכול מקום .
יש תקופות שמרגישים איך אנחנו ממש מבזבזים כוחות אדירים לריק .
************************
משונה
מה גורם בשלב מסויים לאב ובת כל כך קרובים להתרחק , כמו באותה סידרה ?
אני כבר מרגיש את התהליך הזה עם הבת הגדולה .
למרות כל השנים שבהם הלכתי איתה לכל מקום , הגיע הגיל כנראה .
היא כל כך דומה לי בחלקים מסויימים באופי
ובאחרים, שונה לחלוטין
אולי לכן החיכוכים ?
או שזה פשוט המצב .
אולי התהליך הזה ימנע עם הקטנה , היא אחרת באופייה .
ואולי זה יעבור עם הגיל , ונחזור להיות קרובים ?….
אני בספק
אני איש דיי קר ודברן קטן מאוד כשזה נוגע לדברים אישיים עם אנשים קרובים .
בכול אופן על דבר אחד אין וויכוח , הן יודעות למי לבוא בעת צרה .
תמיד טענתי שמי שמנסה להשיג הכול או לא כלום
,לרוב נותר ללא כלום
כנראה שאאלץ להסתפק בהצלחה חלקית בלבד .
**************************
בנוסף לקלפטון
השארתי לכם בלוז נהדר מ 1995 של טרייסי צ’אפמן
אין כמו לחזור הביתה לתנור המחמם
שבת שלום
אגב את החיים כמשל המקורי של פנחס שדה , מצאתי מעייף ובלתי קריא …
נב 4.7.20
עברו תשע שנים של תהפוכות בחיים וביחסים עם הבנות , עדיין יודעות למי לפנות בעת צרה
הגדולה גרה איתי כבר תקופה דיי ארוכה