15.11.08
ם שני הקטנה נסעה למשפחה ברמת השרון , ביום שלישי בערב טלפון בהול , הילדה משלשלת עם חום גבוה.
היא רוצה רק הביתה לאבא .
ניסיתי לדבר איתה ולדחות את רוע הגזירה כי באמת חשבתי שהמצב לא כזה קריטי , אבל אחרי כמה יבבות בטלפון כמובן שנשברתי , אמרתי שאגיע בסביבת 11 בערב לקחת אותה , כל מה שהצליחה לאמר היה “תודה “.
אותו לילה עברנו שנינו את אחד הלילות הקשים בשנתיים האחרונות , כל חצי שעה בשרותים .
חום גבוה שבקושי הצלחתי להוריד קצת , והקאות .
מכונת הכביסה עבדה שעות נוספות .
שמחתי שלקחתי אותה הביתה , לא הערכתי נכונה את המצב בטלפון .
בבוקר לקחתי את הגדולה לבית הספר והלכנו לקופת חולים . בניגוד למקובל לחשוב , כאן , בעיר החרדית ליד , יש רופאי ילדים ממש טובים בקופת החולים .
הילדה היתה עם חום , ואומנם שתתה הרבה , אבל לא עמדה בקצב איבוד הנוזלים .
עירוי גרם לה להתנהג כמו פרח שקיבל מים אחרי תקופת יובש
, תוך חצי שעה היא חזרה לעצמה .
קיבלתי הפניה למיון אם המצב יחמיר.
השעות נקפו , והמצב היה יציב עד סביר … מנסיון , אני משתדל להמנע מבלוי בחדרי מיון , אין כוח לילדים שסיימו אתמול רפואה שמבצעים צעדים ראשונים ברפואה דחופה ,על חשבונך .
בשעה 9 בערב הופיע דם , ואז הודעתי לקטנה שאין ברירה , הולכים .
הזעקתי את אמא שלי לשמור על הגדולה , ונסענו .
לא אלאה אותכם בכול פרטי הסאגה בהדסה , רק אומר שבדיקות דם הלכו לאיבוד , לא היו כריות או שמיכות , ללכת לשרותים שם עם ילדה + אינפוזיה זה מאוד לא מהנה .
וכמובן הילדים/רופאים שלא יודעים איך לקחת דמים .
מהפנינים שהקטנה פלטה בבית החולים
“אבא , אנחנו ממש סובלים כאן ….” אמרה אחרי שבבוקר קמתי עם צואר תפוס
כשהביאו לנו את ארוחת הבוקר שכללה שתי פרוסות לחם , לבן, ריבה ,ביצה ומלפפון היא פלטה “זו ארוחה של בית כלא “…
“אני מכירה כבר את השרותים בכול בית החולים “
על אחד הסטז’רים שלא ידע לקחת דם אמרה
“הוא לא כמו הרופא בקופת חולים , הוא לא יודע כלום … רק להכאיב “.
בלילה השני היא אמרה “אני מתגעגעת למיטה בבית “
אחרי יומיים של עינוי מתמשך , הזעקתי את הצד הרפואי של הבית , אמא שלי , שתבוא ותזיז כמה דברים .
אנחנו רוצים הביתה היום אמרה הקטנה (ואני הינהנתי בהסכמה עם צווארי התפוס)
והיא אכן באה , לקחה את הדגימות אישית למעבדה , דיברה עם כמה רופאים שהכירה , ופתאום כל הפלונטר הותר .
כשיש קשרים , לא צריך פרוטקציה .
חזרנו הביתה , הדלקנו את התנור והרגשנו כבר הרבה יותר בראים , למרות שזה לא ממש היה כך .
בדרך הביתה ,דרך היער הרטוב במכונית ,שמענו את בילי ג’ואל מזמן לא שמחתי כל כך לחזור הביתה או לשמוע את בילי ג’ואל .
זו הרגשה של לחזור מארץ אחרת , רעה , למקום טוב
הוספתי את השיר .
שבוע טוב
נב
21.6.20
ג’ון לה קארה עדיין חי