האיש שבאויר

7.5.07 פורסם

שנים רבות יחלפו
באנחה אומר, לא אשתחץ
שתי דרכים נפרדו ביער עד,ואני….אני בחרתי בזאת שהלכו בה פחותוזה עשה את כל ההבדל תרגום שלי(חלש משהו) לבית האחרון של שירו של רוברט פרוסטThe Road Not Taken  חותך את הפקק בצומת א-ראם גברים ונשים עם פנים חתומות יושבים בקופסאות הפח ומחכיםממשיך לכוון המידבר משמאל חומה והזבל של הערביםמימין גדרות והזבל של היהודים כולנו מלכלכים . עיקבות הגשם האדיר של אתמול בכול מקום. סלעים בגדלים לא נתפסים הוסטו ממקומם .  עובר לאט בין שלדים שלT62שמשמשים כמטרותשבב קטן של מחשבה על השלדים שלי חולףאני עם שלי השלמתי מזמן. הצבא חזר אחרי שנים למידבר , זה אומר שיש פחד למישהו שם למעלהופחד לפעמים גורם לאנשים לעשות שטויות.  גז ביניים וקפיצהואני .Air born   הרגשה פשוט נפלאה הריחוף הזה.כמו ילד קטן מתלהב מהבוץ וצורח קצת בקסדה . כאן אין צרות , אין געגועים, אין מחשבותיש ריקריק ממלא של זןבמנוחה חוזרות המחשבות. הגבים מלאים מים , אפילו הביוב שזורם כל הדרך מחברון עד לביקעת הורקניהנראה נקי היום. ככול שמדרימים ,יותר עקבות של גשם.רוכב בתוך נחל שהמיים עדיין זורמים בוצליל המעבר בין חלוקי הנחל שונה  ,בגלל המים.משונה …. הגוף והמכונה ממש בהרמוניה היום . אני תוהה מה יקרה כאשר יום אחד המוח יגיד “קפוץ”והגוף יאמר “לא יכול”    חוזר לכביש חזרה הביתהכול העולם עכשיו נמצא כאילו במצב “השתק” בטלביזההכל מסביב רץ ,פקקים , משאיות ,אנשיםאבל אצלי שקט. רק השיר שכבר כמעט 10 ימים מתנגן אצלי בראשמקבל משמעות חדשה  I remember when, I remember, I remember when I lost my mind
There was something so pleasant about that place.
Even your emotions had an echo
And so much space
 ……..My heroes had the heart to lose their lives out on a limb
And all I remember is thinking, I wanna be like them
Ever since I was little, ever since I was little it looked like fun
And it’s no coincidence I’ve come
And I can die when I’m done

But Maybe I’m crazy
Maybe you’re crazy
Maybe we’re crazy
Probably
 אם יש מתנה שקיבלנו בחיים האלו זה הגוף ולא משנה איך אתם חושבים שאתם נראיםנצלו אותו .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *