הקרב

10.4.07

בחוץ ריח חריף של אבק שריפה ,עשן קולות נפץ וצעקות

אצלנו רגוע אבל מתוח, כולם בפנים, רק אני חצי גוף בחוץ מדבר בשקט כאילו זה מישהו אחר

“הטווח 0 אני שם אותך על, ברגע שאתה מזהה תילחץ לא לחכות לכלום”

“תתקדם ” הזחל מתקדם חוליה חוליה תק ,תק ,תק ,

אני מביט על הכל כאילו מהצד במין שלווה פילוסופית , אני רואה את הצריח ממול מתחיל לצודד לכוון שלנו

הכל בהילוך איטי “יורה” בום עשן והבזק …. ושקט .

עשן עולה מהטנק שממול , זה כל כך קרוב שאפשר כמעט לשמוע את הצעקות , אבל רק כמעט

1 עוד אחד והנה עוד אחד , 3 אנשי צוות קופצים החוצה …..

“לירות” הוא שואל ?

שקט

“לירות”?

“אם אתה רוצה “

אני מחכה ….

שקט

החוץ כבר שקט

אין צעקות רק הריח החריף עדיין באויר

בפנים דממת מוות.

“אני לא יורה “

“טוב” לקוני נפלט לי , אבל בלב , בלב בפנים שמחתי שלא ירה