13.11.09

איזכור הטבלה המחזורית אצל  שי

הזכיר לי שאומנם הלך המחשבה שלי מושפע מאוד עדיין מעיסוקי בעבר כמהנדס , אבל מעט מאוד דברים מוחשיים נותרו בשימוש .

בעצם , נותר רק ספר חישובי חוזק של מקגרו היל , והטבלה המחזורית .

תמיד חשתי שיש משהו כמעט רוחני בטבלה המחזורית ובצורה שדברים מסודרים בה(או הסתדרו בה בעצם) 

משונה עד כמה מהותי השינוי הנגרם מתוספת או גריעה של מספר חלקיקים זניחים לכאורה .

*******************************

עולם ההנדסה מתחלק לשניים (בצורה גסה) , לרכיבים מכאניים כמו מייסבים מוטות ובוכנות 

ולרכיבים חשמליים / אלקטרוניים .

כשל של רכיבים מכניים מתרחש לרוב לאחר התרעה מראש , למשל של רעשים חריגים חלקים עקומים או סדקים נראים לעין .

לרכיבים חשמליים יש נטייה פשוט להפסיק לעבוד , בדיוק כמו נורה חשמלית , רגע אחד היא עובדת

חלקיק שניה אחר כך , לא 

בנוסף , לרכיבים חשמליים יש נטיה לפעמים להיות בעלי אורך חיים דומה , כך יצא שהמנורות שהותקנו בבית כשהיה חדש 

נשרפו רובם תוך פרק זמן של מספר חודשים .

לאחרונה נאלצתי להחליף מספר מנועים חשמליים 

הראשון היה מנוע משאבת המים במערכת המיחזור שהיללתי אותו בפוסט הקודם 

בתמונה רואים את הישנה והחדשה , אין כאן המלצה/פרסומת  לחברה מסויימת 

מנוע נוסף היה מנוע המגבים במכונית שלי  .

והאחרון בשרשרת היה מנוע של אחד התריסים .

רכשתי מנוע חדש בסכום לא גדול (הסיני התורן מן הסתם) ונגשתי למלאכת ההחלפה הלא קצרה 

מנוע טוביולרי קטן שמושחל בתוך מוט ארוך מרים תריס של מעל 100 ק”ג

בסך הכל המנגון  כולו פרימיטיבי למדיי , והרכיב היחיד שמשוכלל יחסית ,הוא המנוע , כל השאר דומה להפליא למבנה התריסים

הישנים 

כמו שרואים , יש אפילו קצת מהרצועה המסורתית .

מפרקים את המוט ,שולפים את המנוע ומכניסים חדש , לא מסובך , אבל לא מעט עבודה 

לבסוף מחזירים את הכל למקום ומחברים לחשמל  .

**************************

עונת המסיק הגיעה , יבול הזיתים השנה היה דל מאוד , בדרך כלל יש מחזוריות מסויימת בגודל היבול 

 בגלל מיעוט הגשמים בחורף הקודם , הפעם ברוב המקומות  היבול עלוב מאוד וחריג גם ביחס לשנים גרועות קודמות.

העצים הבוגרים ליד הבית דווקא היו מלאי זיתים , כנראה שלא מטריד אותם השימוש במי כביסה כהשקיה.

השבוע הכנו זיתים .

דפקנו 

אחר כך חתכנו לימונים מהגינה , פילפלים חריפים גם מהגינה מלח ושום .

הכנסנו לצינצנות ,חלק עם חריף , וחלק בלי …

עכשיו נותר לחכות כמה חודשים לתוצאות .

 פעם העלתי את טרי קלייר בפורמט MP , הפעם מצאתי אותו ביוטיוב

 C’Est la Vie

 נקרא השיר , כנראה שהוא צודק , וזה לרוב נאמר כעובדה .

מתאים למזג האויר החורפי משהו 

למי שתוהה , לרכיבים מכניים או חשמליים יש בלאי גם אם לא משתמשים בהם .

שבת שלום 

16.10.09

ב 1997 כשתכננתי את הבית , תכננתי מערכת מיחזור מים פשוטה .

קוב מים אז עלה 1.5 ש”ח , ובכלל כולם טענו שזה לא יעבוד כי היא פשוטה מידי

המערכת עובדת כבר  8 שנים , נכון יש תחזוקה , אבל היא חוסכת כ 15 קוב מים בחודש (15000 ליטר )

***********

במסגרת ההכנות לחורף , יש לנצל את השרב ולנקות את מערכת המיחזור 

שימו לב למגפיים האופנתיות שיורדות במורד הסולם

המיכל מכיל כ 100-200 ליטר מים “אפורים ” שנותרו ושיש לשאוב , ואז לנקות את המיכל 

שימו לב למסננים המלאים בסיבים , בעיקר סיבים של בגדים ממכונת הכביסה   .

 כמות מרשימה .

לאחר שאיבה של שאריות המים בעזרת דלי וחבל כאשר כבודו הוא זה שנמצא בתוך המיכל 

יש להחליף את המסננים .

לגבי  “המסננים ”  …. נו , פרס ניחומים למנחש ממה מסנן ההי טק מורכב …

מומלץ להעזר התמונה 

מילה לגבי המשאבה , “רואי השחורות ” טענו בלהט שיש להשתמש במשאבה טבולה שעולה כ 1500 ש”ח 

הבחירה נפלה על משאבה חיצונית מברזל , תוצרת סין ……

המחיר 200 ש”ח  , עובדת ברציפות כבר כמעט 6 שנים .

 אחרי שהמיכל נקי , ו”המסננים ” החדשים במקום , יש לבצע ניקוז אויר מהמשאבה

המערכת מוכנה לחורף , בתקווה שלא אאלץ להכנס לכאן באמצע החורף כשהמיים קרים , זה לא נעים .

****************************

כבר כמעט חודש שאני מפזר קומפוסט על העצים , כל עץ זוכה לחצי שק ו”צלחת ” סביבו 

הקומפוסט יתפרק לאיטו במשך בחורף כאשר האדמה רטובה , ואז העצים יהיו מוכנים לאביב 

אין צורך להשתמש בדשן כימי כלל .

בתמונה מופיע עץ לימון . כמובן שהמים שבתוך הלימונים הם מים שהתקלחנו או כיבסנו בהם בגדים

🙂

עד עכשיו פוזרו כמעט 1300 ק”ג קומפוסט 

*************************

פעם , לפני שגנבו את העיזים , חלק מהמזון שלהן היה שאריות זיתים מבית בד .

התוצאה היא שיש בגינה המון המון שתילי זיתים קטנים שנבטו עצמאית 

רובם בני שנה – שנה וחצי …

עכשיו זה הזמן לחפור בורות חדשים , ועוד כחודשיים כשהאדמה תהיה רטובה , אעביר את השתילם 

לביתם החדש 

******************************

עצים וגלילי קרטון לתנור יש כבר מספיק  , בתקווה שיהיה חורף גשום וקשה

*****************************

רצה הגורל והשבוע היתה כאן הפסקת חשמל , אז נאלצתי להפעיל את הגנרטור לפני שהספקתי להכין אותו לחורף 

בצורה מפתיעה הוא עבד ברציפות 5 שעות ולא היו בעיות עם המחשבים , למרות שלרוב הם לא ממש חובבים גנרטורים .

**************************

ולסיום , שתלתי פקעות של נוריות וכלניות 

גם לאנשים מעשיים וחסרי דימיון מותר .

השארתי את השיר 

September Song בגירסה של ג’ף לין מה ELO

  והגרסה השניה , גרסת מייתרים מקסימה של ג’אנגו ריינהרט 

שבת שלום

30.9.09

הדבר הקבוע היחיד ביקום הוא מהירות האור 

 אם נטוס במהירות האור , ונדליק פנס , מהירות האור מהפנס לא תתווסף למהירות שאנו כבר נעים בה 

 זה לא דומה להשלכת אבן ממכונית . 

וכך יוצא שהכל  ביקום נזיל , נאמנות , חברות , זמן , דבר מעניין לגבי זמן ,

 הזמן מושפע גם הוא  ממהירות , וגם ממסה ,

מהלך הזמן בקומה העליונה של גורד שחקים  שונה ממהלכו בקומה הראשונה . 

וזאת בגלל המרחק ממרכז כדור הארץ .

 כמו שאמרתי הקבוע היחיד , הוא מהירת האור  

 ************** 

 ביום כיפור הבנות ישנו בירושלים אצל אחותי , בערב רכבתי לירושלים ,

 הסתובבנו במושבה הגרמנית  פגשנו המון אנשים שלא ראינו שנים (לפחות אני לא ) ,

 חלקם פעם היו חברים .

 בלילה עליתי על אופני ורכבתי חזרה הביתה דרך כביש המנהרות ,

 תמיד תחילת הדרך קצת קשה  אבל אחרי כ 10 דקות של רכיבה , מתחממים

 בסך הכל נהניתי גם מהדרך חזרה .

 המרחק הלוך חזור , כ 50 ק”מ של עליות וירידות כיאה להרי ירושלים .

 בשעה אחת בלילה , בבית, נכנסתי לאמבטיה   . 

 **************** 

 בשבוע שעבר ישבתי באספת הורים לילדי כתה א 

 פעם ראשונה שראיתי עד כמה מקצוע ההוראה הוא מקצוע קשה .

 ישבו שם אוסף של הורים , רובם אנשי היי טק , וקיטרו על כל שטות .

 “למה לילדים אין חצי שעה לאכול “? 

” למה אין מספיק מורים שישמרו על הילדים בהפסקות ” ? 

” למה יש יותר מידי שעורים ?” 

 “למה יש פחות מידיי שעורים “? 

רק  חסרה הבקשה שהמורה תחתל את הילדים ובאותה הזדמנות גם את ההורים .

 שיא השיאים היה כאשר כל הורה נתבקש לתאר את ילדו בשתי מילים . 

לפתע הסתבר שכל הילדים נבונים , סקרנים , טובי לב ,רגישים   ו…..

שימו לב 

 מדהימים .

   אותי אישית  ההאדרה העצמית הזו הביכה . 

לפני יום כיפור התאמת חשד נוסף שלי ,

רוב ההורים הנ”ל לא יודע לתקן דברים בסיסיים כמו תקר  בגלגל אופניים , קצת עצוב . 

  ************************  

 מסתבר שלא רק אני גיליתי שלא ניתן לסמוך כמעט על אף אחד 

  “אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים ” אומרים המאמינים 

 לי אישית קשה להאמין שאבי נמצא בשמיים ולא בוהה בטלבזיה מהכורסא בסלון . 

אבל כנראה שכשמתאכזבים מכל השאר , נותר להאמין רק בו J

 למרות האפיקורסיות שלי , יש ימים כמו היום בבוקר ביער  , שגורמים להרהור בנושא  הכוח העליון . 

וכל קשר בינו לבין הדת , מקרי בהחלט .  

 *********************  

   מנקודת המבט של היקום , אני לא יותר מחלקיק שקיים במשך מצמוץ  עפעף .

 משהו זניח לחלוטין . 

אבל ביחסות עסקינן , אז מנקודת מבט אישית , אני קצת פחות זניח . 

מנקודת מבט זו גיליתי כמה אמיתות שנכונות לגבי אישית .

 נכון , הכל נזיל , ומילים הן זולות ,

ובשעת מצוקה, את רוב ההבטחות של רוב בני האדם ניתן לכתוב על  הקרח

 וזה תמיד קורה בדיוק  כשצריך קרח , אז מגלים שהקרח נמס .

 ביקום שלי , בניגוד לחוקי הפיסיקה ,מסתבר שיש עוד כמה קבועים

  הקבוע המשמעותי ביותר זו המילה של ההורים שלי ,

 למרות שאבא שלי כבר מזמן לא מודע. 

את ההבטחות  הם מקיימים עד האות האחרונה .

 זה קורה גם כשזה מאוד מאוד לא נוח להם 

 יש  גם קומץ מועט של חברים כאלו .

 גיליתי שמי שבוחר להעלב מכל שטות  שולית לא שווה  את המאמץ  הכרוך בנסיון להבין אותו . 

כי תמיד תגיע “הפעם הבאה “

 שבה הוא יבחר להעלב שוב ,

 זה סוג של קבוע, שתמיד מפתיע אותי מחדש .

 התחוור לי במשך השנים שנקודת המבט שלי על דברים שונה משל אחרים.

 אישית, מסוגל לחיות עם חילוקי הדעות ,

אבל משתדל מאוד להתרחק מאנשים שלא מסוגלים . 

  *******************

   הוספתי עוד קצר של אדי וודר

   שדיי מעביר את התחושה שלי לגבי העולם סביב   

שנה טובה  לכולם שוב

18.9.09

היום לגדולה יש יומולדת 11

כן , בדיוק א בתשרי לפי התאריך העברי .

לפני 10 שנים שבועיים אחרי ראש השנה רכבתי במדבר עם חבר נוסף .

לא זוכר מה קרה , רק זוכר שהתעוררתי על קרקעית ערוץ נחל יבש , האופנוע כבר עמד

מה שאומר שהיו כמה דקות שלא הייתי בהכרה .

קמתי לאט , יד שנשלחה אל מתחת למגן הגוף, גילתה שמשהו מאוד לא טוב קרה לכתף ועצם הבריח שלי .

אחרי פציעות , לגוף תכונה שנותנת לך חלון הזדמניות של חצי שעה עד שעה לפני שהכאב הופך לבלתי נסבל .

ביקשתי שיניעו את האופנוע כך שנוכל להתחיל להתקדם לכוון הכביש .

את הדרך לכביש אני זוכר במעורפל , אחרי שעלינו על הכביש , הנסיעה כבר היתה קלה יותר ללא קפיצות .

רכבתי הביתה להתרחץ לפני שהתקשרתי לאחותי שתסחוב אותי למיון

אין טעם לבלות את ערב שישי מלוכלכים במיון

“או ,בדיוק נכנס לי משהו לעין וגם אני צריכה למיון , אתה תביט בכביש , ואני אנהג , צחקה ” ..

וכך היה , היא נשלחה לאגף העיניים , ואני לאורטופדיה .

כמה שעות מאוחר יותר אני עם עצם בריח מפורקת והיא עם רטיה על העין , חיפשנו מקום לאכול .

למזלי , הגדולה ישנה אצל אימי , אז עצרנו באיזו מסעדה סינית , והטבענו את צרותינו בכמה אגרולים

ואורז מטוגן .

****************************

בבוקר שאחרי בקושי גררתי עצמי מהמיטה .

נהגתי כמו זקנה לאמא שלי לקחת הביתה את הגדולה ,

אמא שלי ראתה שחורות לגבי עתיד הכתף .

לי היו דאגות דחופות יותר .

גיליתי שזה לא קל לחתל לרחוץ ולהאכיל ילדה בת שנה עם יד אחת .

מפתחים שיטות , ומקללים דיי הרבה .

אין ספק שזה לימד אותי לקח

10 שנים עברו מאז

אני מאחל לכולם שנה טובה , וששנה הבאה תהיה טובה יותר מהקודמת

זה גם מה שאני מאחל לעצמי , זה המינימום .

אם יש משהו שהבנתי ב10 השנים האחרונות , זה מה שאמרו מזמן

אלן פרסונס

But the game never ends when your whole world depends
On the turn of a friendly card

זה לכול החיים באשליות 🙂

הוספתי את השיר , מי שיקשיב למילים לא יפסיד

שוב , שנה טובה

9.9.09

החודש החלה שנת הלימודים , הקטנה החלה כיתה א

אחר הצהרים אחד טיילנו כאן באזור , ואמרתי לבנות שהחודש לפני 70 שנה פרצה מלחמת העולם השניה .

לפעמים יש לנו שיחות בנושא .

הפעם זה עלה בהקשר של ראית העולם שלי

פעם ראיתי דברים מאוד בשחור לבן , הכל היה ברור והיו לי כל התשובות .

היום נותרו בעיקר שאלות ואפור , לרוב אין לי תשובות

נתתי לבנות את הדוגמא של צ’רציל .

בתחילת המלחמה נפל לידי בעלות הברית ,או יותר נכון הושג במבצע חשאי , מכשיר הצופן הסודי של הגרמנים “אניגמה “

בפיענוח אחת התשדורות ב 1940 נודע לבריטים על כוונת הגרמנים  למחוק את העיר  קובנטרי .

צ’רציל עמד בפני דילמה קשה , להכין את העיר מראש ולהסתכן בחשיפת הצופן .

או לספוג מאות או אלפי הרוגים .

צ’רציל שמעולם לא התחמק מהחלטות קשות , החליט לשתוק .

קובנטרי נמחקה מהאויר . (לימים הבריטים נקמו ומחקו את דרזדן )

אני זוכר שלפני מספר שנים ראיתי סרט שבו צרציל מצולם בסיור בין הריסות העיר .

האיש נראה כבוי , כובד האחריות נראה לי מאוד בולט לאחר שידעתי בדיעבד מה החליט .

כמה ימים לאחר שסיפרתי לבנות את הסיפור ,  הקטנה אמרה ” לא תמיד יודעים מה להחליט, נכון ?” 

נכון ….

הוספתי את אחד השירים האהובים עלי

crowded house dont dream its over

בהופעה ,

מזכיר לי את השנים שחייתי באוסטרליה

לילה טוב

28.8.09

השנה 1976

אנחנו גרים בקומה שניה עם כלב חתול חזיר ים  ואלפי דגים ב 6 אקווריומים שבשיאם הגיעו ל 8 .

בוני M מוציאים להיט אחר להיט .

וכך גם “הנשרים “

השכן מלמעלה ואני פותחים עסק לממכר דגי נוי לילדי השכונה .

הילד שגר בדלת ממול הוא אחד הלקוחות הטובים שלנו , וההוא ממול השכן למעלה , סתם קנאי .

הילדה היפה שגרה מתחתנו , הולכת כל יום עם מחזר חדש ולא שמה עלי (כרגיל) .

פעמיים בשבוע  מנקה את המדרגות וחצר הבנין , הכסף מושקע במניות “אתא ג'”

בדרך לאימון השחיה ב 6 בבוקר  גונב את עיתון “הארץ”  של השכן כדי לבדוק באיזה שער המניה סגרה יום קודם.

************************************

השנה 1980 הקיץ האחרון לפני הצבא , אחרי 10 שנים כשחיין בינוני מאוד החלטתי שאת הקיץ האחרון

 אבלה בטיולים ולא באימונים , ממילא אלוף עולם כבר לא יצא ממני

(אבל עדיין קיוותי להגיע עד גיל 21 לירח ) .

בטיול רגלי לקרמיזן  נתקל בבחורה מהממת , אומץ לאמר משהו לא היה לי , אז אחרי שעתיים של טיול משותף

פשוט נפרדנו ב “שלום “

*********************************

1985

משתחרר מהצבא לאחר 4 שנים

מפעל אתא מוכרז כפושט רגל , גמני כמו דן חלוץ מכרתי את המניות “בזמן” , לפני הגיוס 🙂

****************************

1987

באיזו מסיבה לרגל משהו לא ברור , נתקל שוב באותה בחורה , רקדנו קצת ,  זכרתי אותה , היא לא .

הסתובבנו יחד כחודשיים , אבל התבררה כאדם אנוכי למדי .

כך נעלמה לה פנטזיה שלוותה אותי כמעט 7 שנים ,  היה קצת עצוב . 

****************************

2009

חדר במלון בסלובניה , השעה 10 בלילה , בערוץ RTL הגרמני תוכנית עם כוכבי שנות ה 70

צמד הבנות באקרה , בוני M ושות

טוב, כבר אי אפשר לקרוא לנשים בגיל 50 “בנות “

אבל הן נראות בכלל לא רע , ושרות גם לא רע יחסית לגילן

הבנות מתלהבות .

****************************

אחרי שהגדולה טימטמה אותי עם שירים של אוורי לווין והאנה מונטנה .

שמתי במכונית דיסק של להקת אמריקה , ולהפתעתי , לא רצו להפסיק לשמוע את הדיסק .

לאחר מיכן כשערכנו השוואה בין השירים

אפילו היא הגיעה למסקנה שהאנה מונטנה זה זבל מסחרי צרוף

העלתי לכם את סאני של בוני M

ואת

America – Lonely people

את צמד “הבנות” bacara

אתם יכולים לראות כאן אם אתם מאוד מתעקשים

https://www.youtube.com/watch?v=VbWaZHLjzms

שבת שלום

נ.ב בסופו של דבר עד גיל 21 לא הגעתי לירח ,

 21 כבר לא יהיה אצלי בגלגול הזה ….

18.8.09

בשילהי קיץ 2003 כבר עברנו לגור בבית החדש , הגדולה החלה כיתה א ולקטנה מלאו שנה .  ניצלתי כמה ימי חופש ונסעתי לסיני ,הייתי אמור לחזור בשבת.  ביום שישי כעדיין לא הייתי בבית . השכנה הביאה כלב שמצאה דרוס בכביש ליד חוסאן , היה לו קולר עור כנראה היה כלב של אחד הערבים בכפר .  כאן בבית לא רצו לקחת אותו ללא אישורי , ידעו מי צריך לטפל בו . נלקח לצער בעלי חיים בירושלים לסופהשבוע, שם אובחן כבעל כתף או רגל מרוסקת , לא ממש היו בטוחים בדיאגנוזה ,כי לא היה מי שישלם על צילום .  במאמר מוסגר אמרו לשכנתי ,כי הוא לא יחזיק מעמד זמן רב במצבו הנוכחי  עם עוד כלבים באותו כלוב.   כאשר שבתי מסיני בשבת כבר חיכתה לי מתקפה של הגדולה שנאמץ את הכלב .  כי אם לא , הוא יומת .  אמרתי לה שיש תנאי אחד , אשלם על צילום, אראה אותו ואחליט . גם כך היו ,2 בנות קטנות ולא רציתי לגדל כלב נכה קשה .  ביום ראשון נסענו השכנה ואני לצער בעלי חיים. הצילום גילה סדק/שבר גדול מאוד בכתף קידמית ימין, הכלב היה נראה מלוכך ועלוב. הוטרינארית הודיעה חד משמעית שחייבים ניתוח קשה של חיתוך חלק מהעצם + ברגים , מה שיגרום לקיצור משמעותי של הרגל .    טיעון דומה שמעתי על הכתף שלי שנתיים קודם. טיעון שהתעלמתי ממנו לגבי עצמי . החלטתי לקחת אותו כמות שהוא , מצא חן שנתן לי למשש את הכתף. למרות שמאוד כאב. ….  שתק .    הבאתי אותו הביתה , תקעתי מוט ברזל בחצר וקשרתי את הכלב עם חבל קצר מאוד למוט .  לא רציתי שיסתובב על רגל פגועה . בשבוע הראשון לא היה לו שום רצון לזוז , רק אכל מעט , ניקיתי אחריו יום יום כדי שירגיש נוח .  אחרי שבוע קם , הבת הקטנה שרק התחילה לדבר החליטה שהוא —בובי !!    בכל יום,צעד מעט יותר .  כול יום לקחתי אותו  לסיבוב קצת יותר ארוך . מנסיון פציעות לא דל , ידעתי שחייבים ללחוץ קצת כדי להבריא מהר .  בכול פעם הצעדה התארכה מעט , עד לשלב שהחל לצלוע ואז חזרנו לקשירה ולמנוחה .  האופי שהתגלה בתחילה התברר כמדוייק , כלב עמיד חזק ושתקן .  אחרי חודש כבר צעדנו יחד למעיין הקרוב , מרחק של כמעט 3 ק”מ .  אחרי חודשים כבר הצטרף אלי לריצות , עדיין קצת צלע , אבל  הבריא .  בובי התברר כאליל הילדים , סבל התעלליות קשות מידי זעטוטים בלי להניד עף עף .  וגם כאשר הוא נפצע באיזו מריבה ,עם כלב אחר שתק .    אופי עצמאי , ולמעט תקופות שלג וקור , סרב להכנס הביתה לישון , ושוטט לו ביער .מן חצי בר כזה . לפעמים רץ לידי כמעט 30 ק”מ בזמן רכיבה על אופנים , כמובן שלא הוויתי לו אתגר בריצה . כשהייתי בחול , כמעט לא אכל . כלב יאהב אותך גם אם אתה מכוער ועקום  או רשע וטיפש .  במקרה של בובי , אני חושב שדווקא התמזל מזלו 🙂    אני חושב שאני לא רשע או טיפש בתחילת הפוסט הוספתי שיר של Fine Young Cannibals – עם Funny How Love Is

סוף דבר 26.4.21

הפוסט המקורי נכתב לפני 12 שנה בערך אז בובי היה כבן 6
בדיוק בגיל של ענבר, הבת הקטנה שלי. שהיום עזרה לי לקבור אותו .

בעיקרון כלבים קטנים חיים זמן רב יותר מכלבים גדולים וכלבים מעורבים זמן רב יותר מכלבים גזעיים .

מה שקובע את אורך החיים המקסימלי זה קצב חלוקת התאים ומספר החלוקות

אצלנו בני האדם מספר החלוקות נע בין 40-60 זה
” מספר הייפליק ”
או
“גבול הייפליק “

הגבול הנ”ל התגלה בתחילת שנות השישים של המאה העשרים על ידי החוקרים
לאונרד הייפליק ופול מורהד

אצל כלבים גבול הייפליק נמוך בהרבה , סביב 20 .

מה שמביא את גבול חיי כלב זקן מאוד
ל סביב 18 עד 20 שנה.

******************************************

בתחילת ימיו כאשר גרנו בבית די מובדד בקצה היער , בובי נהג לחיות בחוץ משוחרר
עם השנים ,נוספו שכנים סביבנו , ונאלצנו לקשור אותו תחילה
ואז בחוסר רצון ,( שלו )
התחיל לגור בבית .

במשך השנים אכל מעט , רץ הרבה , מיעט מאוד לבקר וטרינרים , וגם לא שמע בעצתם בדרך כלל
וחי לא רע
בשלווה .

כנראה שזה המתכון לחיים ארוכים .

לפני כשש שנים ,
עזבתי את הבית וגרתי בקראוון , מחוסר מקום , לא עבר איתי.
לפני כשנתיים וחצי כשעברתי לבית החדש , כבר היה זקן מידי מכדי לעבור.

נותר לגור בבית הישן שהיה רגיל אליו , בהדרגה הפסיק לרוץ איתי .

לפני כחצי שנה החל ממש להראות סימני זיקנה מתקדמים ,

החל לפתח דלקות מפציעות קלות שבעבר עברו לו בקלות .

הלילה הרגיש לא טוב, ומת לפנות בוקר.

כאמור כמעט בן 18 .

לאחר ויכוח מה לעשות עם גופתו , לבסוף קברנו אותו ליד עץ הלימון בבית הקודם .

לי אישית אין שום ערך לגופה של כלב או של אדם

מה שהיה בפנים
מת!

נותרה כליפה חסרת ערך
מצידי,
שאת גופתי ישליכו לפח האשפה לאחר מותי .

מה שאמרתי לבת הקטנה היום בזמן שחפרנו קבר לבובי

” אוי לכן אם תשלמו שקל לחלאות האדם של “חברה קדישא ” על הקבורה שלי
אם זה יקרה
אני מבטיח לקום מהקבר
“ולהראות לכם מה זה .”

אני לא טיפוס סינטמנטלי והמוות הזה היה צפוי .

18 שנה זה חתיכת פיסת חיים .
היו לא מעט שנים שבובי ואני רצנו כל יום כמעט יחד ביער

עדיין רץ באותו מסלול 20 שנה בערך

***************************************************************





כמה מחשבות חלפו בראשי היום במשך היום .

פחות ופחות דברים קושרים אותי לחיים הקודמים שלי .

נותרו מעט מאוד מחויוביות למעט מאוד אנשים .

פעם ,כשהייתי עם שני הורים בחיים
ונשוי ,
בלא מעט ארוחות משפחתיות
בחגים או ימי שישי בערב .

נאלצתי “לבלות ” עם קרובי משפחה נאלחים שלא סבלתי.

חובה הזו נעלמה לה
וטוב שכך .

אם לא הבנות שלי .
שחיות כרגע כאן בארץ , ועדיין זקוקות לי.
בקלות הייתי אורז מעט חפצים וממשיך פשוט לשוטט בעולם תקופה ארוכה .

המחשבות הללו חלפו , כנראה ,

כי בובי , פשוט היה סוג של שריד שחיבר אותי לתקופת חיים שעברה ולא תשוב עוד.

גם השריד הזה נעלם היום .

השיר בתחילת הפוסט זה השיר מהפוסט המקורי שנכתב ב 2009

אוסיף שיר נוסף יחסית חדש

ערב טוב

14.8.09

את הימים האחרונים בילנו בבלג’יו

עיירה תירותית להפליא על שפת אגם , צפופה , יפה עם המון מדרגות .

והמון עשירים כמו ג’ורג’ קלוני .

שוב , לא ממש לטעמי , למעט בשעות הבוקר המוקדמות , או הלילה

ביום האחרון יצאתי כהרגלי ב6 בבוקר לריצה , כשרציתי לצאת משער החצר בעזרת הכרטיס המגנטי

התברר שהכרטיס יצא מכיול .

כך נתקעתי לבוש מכנסיים שחורים גופיה שחורה ונעלי ריצה שחורות ב 6 בבוקר בחצר בית הדירות הריקה .

ממול כבר הציצה זקנה חשדנית בזר המחפש דרך לצאת .

מסביב הקיפה גדר בגובה 3 מטר .

חכיתי עד שהזקנה תכנס לרגע לביתה והופס טיפסתי קליפיתי קלופ מעל הגדר ויצאתי לרוץ .

 אחרי חצי שעה בערך התחלתי לרוץ סביב המלון , למקרה שמישהו יצא החוצה ויפתח לי את השער .

כך ירדתי בכביש ורצתי חזרה במדרגות במשך שעה ורבע וכמה אלפי מדרגות עד שמישהו יצא מהשער .

והצלחתי לחזור ללא שיחשדו בי כפורץ .

בערב בעלת המלון רמזה שרצוי להשתמש בכרטיס המגנטי בזמן הכניסה והיציאה מהמלון .

ואמא שלי רמזה שבגילי המופלג לא קופצים גדרות של 3 מטר

******************************

לפנות בוקר קמנו , ונהגנו בכבישים המפותלים לעבר מילאנו

נסיעה דיי מעייפת .

עלינו למטוס , ומיד נשמעה השאלה מהסרטים

 is There A Doctor On Board

הגדולה מייד התחילה ללחוש “סבתא, תגידי להם שאת רופאה “….

לאמא שלי , החשדנית , לא היתה שום כוונה להסגיר את מקצועה לפני שתברר במה מדובר .

היא לא ממש חשקה בהנשמה מפה לפה , או משהו דומה .

גמני מייד אמרתי שתעודת המציל שלי לא בתוקף 🙂

לבסוף התרצתה , והודיעה לדיילות

ניגשה לזקן מסכן שהגיע מארצות הברית .

האיש חולה סוכרת ולב וכבר יותר מ 7 שעות ללא תרופות .

כוחות הביטחון האמריקאים החליטו שגליצרין (תרופה ללב וגם חומר נפץ) זה פצצה

ואינסולין , זה נוזל מסוכן , החרימו לו את כל התרופות ושילחו את האיש לדרכו .

לבסוף האיש הורד בעיקבות המלצת אימי ונלקח לבית חולים , הוא לא ממש הודה לה .

 צחקנו לא מעט על הארוע , ובמיוחד על רצונה של אימי “לדעת מראש” מה הבעיה של האיש

דווקא  כשכולם דווקא חיכו שהיא תאמר להם מה מצבו .

********************

את המחשב הנייד לקחתי במיוחד לצורכי עבודה .

שיטת העבודה שלי לא כוללת הימורים , אבל הפעם השארתי פוזיציה לא גדולה עם הימור על כיוון .

כמה ימים לפני שחזרנו ההימור השתלם , ומימשתי רווח של  סכום דיי נכבד .

לפני כמה שנים ראיתי סרט צרפתי קטן

שנקרא “פרפרים ”   

http://www.kipa.co.il/seret/movie/45

בסרט יש קטע , שבו באמצע טיול באלפים , איזה בחור אמריקאי משתמש בטלפון לוויני כדי לסגור עיסקה ברווח מאוד גדול

בסרט זה נראה מאוד מאוד עלוב , רדיפת הכסף הזו.

אני תמיד מפחד לא ליפול למלכודת הזו שבו הכסף מפסיק להיות כלי עבודה והופך להיות מטרה .

כל עניין העבודה ואולי דווקא הרווח הבלתי צפוי  בחופש השאיר לי קצת חשש מזה

השארתי לכם קטע נוסף של אדי וודר , שיר על היחס האמביולנטי לחברה האנושית .

יש לציין שהשבוע הראשון לבד עם הבנות היה הטוב ביותר , אחר כך זה היה קצת עמוס לפרקים  

שבת שלום

10.8.09

למרות שיש לי שמן זית שלי , לא התאפקתי וקניתי כמה בקבוקים . שמן הזית כאן פשוט יוצא דופן בחלקו. ========================= בגיל 13 בערך הגעתי עם הורי לוונציה לראשונה , גרנו באיזה מלון מעופש ו”תפרנו ” את כל הכנסיות והארמונות בעיר במשך כמעט 3 ימים , שנאתי את העיר . בגיל 26 עברתי בה שוב , ונזכרתי למה לא אהבתי אותה בפעם הראשונה . 20 שנה אחרי , החלטנו אחותי ואני שהילדים צריכים לראות את וונציה . קמנו מוקדם , נהגנו כ 200 ק”מ במהירות ממוצעת של 150 קמ”ש והגענו לחניה בשעה 8:20 בבוקר . בכיכר המפורסמת כבר היינו ב 9:20 ,

העיר  הייתה ריקה . במשך שעתיים הסתובבנו בשקט בסמטאות .    מזג האוויר התחמם , התיירים החלו לגדוש את העיר והיונים השמינו מנחת מרגע לרגע .          בשעה 12 בערך , כמות התיירים השתוותה רק לכמות היונים בעיר .   חזרנו לכיכר ,ישבנו לנו לרגע בצד לאכול איזה תפוח , ולזרוק כמה שאריות לחם ליונים .   מיד הגיח איזה שוטר שהודיע לנו באיטלקית שאינה משתמעת לשתי פנים   “אסור לשבת בחלק זה של הכיכר, ואסור להאכיל יונים בפרוסות לחם גדולות   ” קיומה של “משטרת היונים” שבר אותנו סופית ,  קמנו , והתקדמנו לעבר המעבורת .   בדרך קנינו כמה חתולי זכוכית קטנים , שיעמדו על החלון זמן מה עד שישברו ויעופו לפח .   הודעתי לבנות חגיגית שפעם הבאה שלי בעיר הנ”ל תהיה כנראה עוד 30 שנה אם בכלל .   אני מניח שלהיות “שוטר יונים ” זו אחת העבודות היותר מתסכלות שיש  עם 28 מליון תיירים בשנה      =================================     עקב השעה המוקדמת יחסית בה פרשנו מוונציה , החלטנו לחלוף בוורונה .   גם רומאו ויוליה הם סוג של חובה לא ?   עיר יפה , במדרחוב ישבה חברות צוענים שניגנה מעולה מכל הסגננות .   במיוחד אהבתי את הביצוע שלהם ל”ליברטנגו ” של פיאצולה .   אחרי שהבנות תרמו להם כמה  מטבעות , התקדמנו לכוון יוליה , הפסל והמרפסת .   קיימת אמונה שמי שנוגע בשד הימני של יוליה המסכנה ,  יזכה ב”אהבת אמת ”   אז כולם עומדים בתור, ומצטלמים כשהם שמים יד על שדה הימני המבריק ,  השד השמאלי נראה מוזנח ומלוכלך .         איזו פרחה ישראלית הודיעה חגיגית  לבחור שלידה, בדיוק לאחר שהצטלמה גם היא    (כנראה ליתר ביטחון)   “אני כבר לא צריכה אהבת אמת , מצאתי אותה “…..   ואני חשבתי לעצמי , כמה פתאים הם בני האדם לאורך ההיסטוריה ,  הייתי רוצה לשמוע אותה עוד 10 שנים . כשהעארס יסנן לה “תביאי את הסטייק יא פרה ”  כמאמר הבדיחה הידועה .        בני האנוש תמיד ניסו למצוא דרך קלה להפוך ברזל לזהב ,  ניסו להמציא את הפרפטו- מובילה    המכונה שמניעה את עצמה …  את מעיין הנעורים , ואת אהבת האמת ….    יש דרך להפוך מתכות פשוטות לזהב , אבל היא  מאוד מסובכת ויקרה שדורשת שינוי במבנה האטומי    הפרפטו מובילה ,לא אפשרית בגלל החיכוך כמובן.    את מעיין הנעורים עדיין מחפשים כל מזריקי ומזריקות הבוטוקס .   ולגבי אהבת אמת …..    כל אחד שיעשה את חשבון האשליות של עצמו .        ===========================      בדרך חזרה לאגם גארדה עברנו בכביש מתפתל דרך כפרים ההריים קטנים .    עשרות יקבים קטנים עם עצי זית וכרמים מוריקים , סוף סוף הרגשתי שהמקום מוצא חן .        ============================  את היום האחרון באגם בילינו בשיטוט חסר מטרה מוגדרת . בחורה אחת השליכה לכלבה צעצוע למים ,והכלב קפץ  פעם אחר פעם  והביא את הצעצוע , תוך כדיי הפגנת אהבה גדולה .       אני חושב שרק בעלי חיים מסוגלים לאהוב בני אדם אהבת אמת . לכלב לא איכפת אם בעליו מכוער , טיפש , או אפילו אדם מרושע . הוא תמיד אוהב ללא תנאים . אז אולי יש אהבת אמת בכול זאת ?   מי יודע ….. למרות  הכל , גם אנטיפת כמוני יודע שאין דבר שמשתווה לשיחה עם מישהו  שנעים לך בחברתו . ולפעמים אחרי תקופה ארוכה של חוסר , זה ממש צורך פיזי .                  הוספתי כאן את הביצוע הווקאלי לליברטנגו של פיאצולה הביצוע המצויין עיי גרייס ג’ונס מעניין מה עלה בגורלה לילה טוב

6.8.09

לרגל איזו חגיגה משפחתית התכנסנו כמעט כל המשפחה באיטליה .

 אמא , היא אדם שאפשר לסמוך עליו , שני ההורים שלי היו כאלו ,תמיד. 

תמיד בשעת צרה או מצוקה ,

 למרות הנטיה לדיבור יתר  היא יודעת שיש מצבים בהם  צריך לעזור ולא לדבר ליותר מידי ,

 במיוחד אם זה משהו גדול .

 אבל בזמן נסיעה במכונית , הנטיה להבין ולשתוק נעלמת כלא היתה . 

מה גם שעל  רוב הנושאים בעולם אימי ואני לא רואים דברים עין בעין .

 וזה גורם ללא מעט חיכוכים  אחר כמה ימים כאלו , התעייפתי איימים

.  ======================== 

 באיטליה לא ניתן למצוא נקודות אינטרנט ללא הצפנה

  ואפילו בתשלום מופקע של 4 יורו לשעה , קשה למצוא מקום להתחבר .

 התברר שהסיבה היא עלות חודשית של  בין50-60 יורו ,

 ויש גניבות של  אינטרנט אלחוטי   

 =======================  

 הגענו לאגם גארדה , מקום יפה בצפון איטליה ,

השעות היחידות שמצאו חן בעיני היו 6 בבוקר בזמן הריצה ,

 כאשר פותחים את בתי הקפה לקפה של בוקר . 

ושעות בין הערבים סביב 6-7 בערב , או בלילה מאוחר , כשהתיירים כבר הסתלקו. 

במשך שאר שעות היום , עמוס בתיירים ,ולטעמי , בלתי נסבל. 

באחת מריצות הבוקר ,בחמש וחצי , עברתי ליד מועדון חשפנות במרכז העיירה 

 כמה תיירים גרמנים וגם ישראלים בדיוק עזבו …..דיברו בקול רם 

התגעגעתי ליערות השקטים של סלובניה .

   חלומו חלומו של כל חוטב עצים

 ===================== 

יש כאן מלא עצי זית מזנים שונים ,

דיי דומים לברנע שיש בארץ אבל לא בדיוק .עקב עניין מקצועי שיש לי בשמן הזית,

טעמתי כמה וכמה סוגים .ויש כאן איזו תערבות של שמן זית עדין מדהים . 

 =======================      

בגארדה יש שלל לונה פארקים , שהידוע בהם הוא “גארדה לנד ”  

אתמול  ביקרנו בו , עמדנו בתור כמו כולם והשער נפתח ב 10 בבוקר

  אני

שונא תורים וצפיפות, אבל  מאוד אוהב מתקנים מהירים עם תאוצות G שגורמות לאסטרונאוט מצוי להקיא. 

וכאלו, יש בשפע .

  כמהנדס כמהנדס לשעבר אני גם שם לפרטים במבנה

. מדהים העומס שפועל על המתקנים ,

 ומי ששם לב, רואה שקונסטרוקציית המתכת עובדת בעיקר ברכבות הרים למינהן , כל השלד העצום נע תחת העומס .

 בסביבות השעה 6 בערב , אנשים מוצאים פינות משונות להרדם בהן .

 ויש גם את בובות הפלסטיק שלשבת לידן שעה , זו חוויה אנטרופולוגית . 

הבוקר הזה ,

משום מה , גרם לנשים לחבק אותו ולנשק אותו בצורה קצת מביכה . ולא תמיד רק לצורך תצלום . 

גברים למשל , אהבו יותר להצטלם על סוס פלסטיק בגודל טבעי .

 בכול מיני פוזות מפגרות. כך ישבנו כמעט שעה וצחקנו מהפוזות של אנשים , כמו סוג של מצלמה ניסתרת . 

אחר כך אכלנו , התאוששנו , ושעות הערב היו הטובות ביותר .

 יצאנו מהפארק בשעה 22:30 אחרי יותר מ 12 שעות של עליות , ירידות וסיבובים . 

 אחרי כל רכבות ההרים והרקטות ,

 דווקא במיני גולף הקטנה בטעות  פגעה בשפה שלי עם מקל הגולף ודיממתי כל הדרך חזרה ….. 

כמו תמיד הדברים הכי פחות צפויים , פוגעים.

 כמובן  שכולם נרדמו מיד, ונאלצתי לנהוג לבד עוד כשעה בלילה .

 מזל שהיתה שעה של רגטיים ברדיו המקומי.   

 =============================== 

 לפני מספר ימים ,עוד בסלובניה ,ביקרנו במיכרה כספית  בשלבי סגירה . 

במשך 500 שנה מאות אלפי בני אדם כרו את המתכת הרעילה בתנאי עבודה קשים .

 כבר בגיל שלושים רוב הגברים שעבדו במכרה סבלו ממחלות עצבים שונות

עקב הרעלת כספית  וגם מסוגי סרטן שונים ומשונים . 

 וזה אחרי מספר שנים לא ארוך של עבודה קשה במשמרות של 12  שעות במכרה . 

במקרה ישבתי באותו יום בערב באיזה קפה ,

 לידי ישב בחור  יחסית צעיר , אולי צעיר ממני  במשך כ 5 דקות הוא ניסה להכניס את כרטיס הSIM  לסלולרי שלו ללא הצלחה . 

מיד ראיתי שהוא סובל משלבים ראשוניים של פרקינסון ,

 הבטתי בו בשקט ,לא היה לי לב  להציע לו עזרה אולי קיוותי שיצליח . לבסוף הוא הביט בי במבט נואש ,

 סימנתי לו עם היד  שיביא לי את הפון ,

והכנסתי את הכרטיס למקומו אני זוכר שבשלבים הראשונים של המחלה אצל אבי ,

 תמיד עשיתי עצמי מתאמץ יותר ממה שאמת  היה דרוש , בכול מיני פעולות קטנות ,

 אולי כדי שיחשוב שזה באמת קשה … 

האיש רצה להזמין אותי לקפה בתמורה … שוחחנו כמה דקות , עד שהלך .

 בערב חזרתי לקפה הזה ושוחחתי קצת עם בעלת הקפה, אישה יפה  שמנהלת את המקום בצורה מופתית ,

 היה נחמד לדבר זמן מה עם אדם מבוגר שעבר כמה דברים בחייו 

אמרה שהאיש שעזרתי לו בצהרים היה אחד מאחרוני העובדים במכרה לפני שנסגר בשנות התשעים. 

לילה טוב ושבת שלום