חלף לו עוד שבוע ,בעוד ששבוע הראשון הייתי עסוק בהתאקלמות בירוקרטיה
ו”להבין היכן אני נמצא “.
בשבוע שחלף , נכנסתי לסוג של שגרה , אני ממתין לאופנוע שהזמנתי שיגיע בקרוב , כך אני מקווה .
תוך כדי כך , פשוט התחלתי “לחיות “.
עצם זה שאולצתי להמתין לאופנוע , גרם לי בפתאומיות לרדת בקצב .
השבוע הראשון כאן ,היה ממש המשך לקצב החיים המהיר שהיה בארץ , המרוץ להספיק דברים שהתרחש אצלי לפני הנסיעה ,פשוט המשיך כאן .
בנסיון להספיק מהר ולהתחיל לטייל .
ואז הכל עצר , פתאום אפשר לנשום , הדופק יורד פלאים , לוקח זמן להתרגל ולהבין
“מה בעצם קרה כאן ”
הבנתי פתאום מה קרה , אותה “תקופת סידורים ” נהדרת שזכרתי שפעם היתה לי לפני טיול ארוך
ולא הייתה הפעם , פשוט עברה לכאן .
לוקח זמן , אבל קולטים לאט לאט , שאין מה למהר , פעם ידעתי את זה , פשוט עם השנים זה נשכח .
בניגוד לגיחות קצרות לחול בהם
ה down time
כמעט לא קיים , כרגע, יש המון זמן להביט סביב ולהנות .
אני מתעורר מוקדם , לוקח את הקטנוע קצת מחוץ לעיר לאזור הררי , ויוצא לריצה .
לאחר הריצה ,לרוב , נוסע לחדר כושר , מקלחת ונוסע לשתות איזה שייק פירות
, משוטט קצת בעיר , יושב לקרוא , או סתם מביט בעוברים ושבים .
בערבים הולך לאכול ,משוטט באחד השווקים , בדרך כלל מוצא מקום כלשהו שמנגנים בו
יושב קצת או הרבה , ואז לוקח את הקטנוע חזרה הביתה .
כנכתב באותו שלט בתחילת הפוסט ,
אי אפשר ללכת לאיבוד כשלא באמת אכפת היכן נמצאים .
סביר להניח שמעט אנשים , אם בכלל יבינו על מה אני מדבר
אנסה להתנסח בזהירות .
פעם מזמן , לפני המון שנים עשיתי דברים שאהבתי , עם השנים , מהרבה מאוד סיבות טובות יותר או פחות
הפסקתי עם חלקם , דברים דעכו , חלקם נשכחו .
גם את החלקים שזכרתי , כבר לא הייתי בטוח האם באמת קרו , או שהזכרון פשוט מתעתע ודברים לא באמת קרו כפי שזכרתי .
( מזל שיש תמונות לפעמים )
פתאום קלטתי , שכן , פעם ידעתי ואהבתי לעשות דברים , ומסתבר שאני עדיין אוהב .
לגוף יש נטיה לזכור , וככל שהשבוע הזה חלף , לאט לאט הדופק ירד, הגוף התרגל להרפות מההרגשה של
“תכף משהו יקרה ,
הכל כאן זמני ,
חייב לעשות משהו ”
ההרגשה התחלפה
ל –
“אפשר לעשות דברים אחרת , ואם לא הפעם , פעם אחרת “
ולא רק כאמירה ריקה להשקטת המצפון העצמי .
מחלחלת הכרה שזה באמת באמת אפשרי הדבר הזה .
כן ,יש ווטסאפ ויש שאלות , ואני גם עובד 6-8 שעות בשבוע , והתמזל מזלי שאני יכול לעבוד קצת
ולהכניס קצת כסף .
קפיצת הדרך הטכנולוגית שהעולם עבר כהרף עין במונחים היסטוריים , גרם לשינויים טקטוניים בעולם .
בספק אם יש מישהו בעולם שבאמת מבין עד הסוף עד כמה השינוי הזה גדול , לטוב ולרע .
החלק הטוב במקרה שלי , היא היכולת לעבוד מכל מקום בעולם כמעט באותה יעילות .
גם החלק התקשורתי הוא בחלקו “חלק טוב ” , למרות חיבתי ל”לבד ” אנחנו יצוריים חברתיים
היכולת הזו לשתף אנשים קרובים כמעט בזמן אמת בארועים 9000 ק”מ מהם , לא פחות ממדהימה .
וזה נחמד , יש גם את הצדדים הפחות נעימים .
אתמול היתה כאן תהלוכה לרגל חג
Loy Krathong
אנשים הפסיקו להביט ולחוות דברים שלא דרך מסך הטלפון
תופעה שכבר ראיתי בעבר בארועי גן/בית ספר
אנשים נמצאים בארוע כלשהו , ובמשך כמעט כל הארוע הם מביטים בו דרך מסך הטלפון, הם פשוט לא נמצאים שם .
בגלל הרצון “להנציח ” , הם מפסידים את החוויה עצמה
למעלה , אם תגדילו את התמונה , תגלו ציידי סלפי
בשדות הצייד הנצחיים של הסלפי האגדי
אבל בגדול , אם מוצאים איזון , הטכנולגיה הזו , יכולה לאפשר לחופש גדול
עדיין לא החלטתי האם רובנו באמת בוחרים בשיעבוד הטכנולוגי מרצון
או זה משהו שנכפה עלינו .
************************************************
אומנם עדיין אין לי אופנוע , אבל גם רכיבה על קטנוע
בכבישים מפותלים עם נוף , מהנה מאוד
סרטון קצר ממצלמת הקסדה שלי , בדרך לפארק דויסוטפ
ונסיים עם ביצוע יפה של
crazy
אצלי כבר ערב , אז ערב טוב
