13.4.10

ג’יימס מתיו ברי פגש את משפחת דיוויס בלונדון בשנת 1896  הבן השלישי במשפחה היה פיטר .

בעיקבות יחסיו החמים עם הילדים כתב ברי את “פיטר פן ”  על הילד שלא הזדקן ועל “ארץ לעולם לא  “

אחיו של ברי מת בגיל 13 ועבור אימו לעולם לא הזדקן .

לאחר מות אמם של ילדי משפחת דיוויס מסרטן , אימץ ברי את הילדים יחד עם סבתם , בסוף חייו תרם את כל ההכנסות מהסיפור 

לבית חולים לילדים.

*************************

אבא שלי היה מהנדס מהאסכולה הארופאית הישנה  .

מה זה בעצם אומר? 

זה אומר גבר עם גינוני נימוס ארופאיים ,ידע נרחב בתחומים רבים , עקשן , מרובע , שידע לעשות כמעט הכל בעזרת הידיים 

כילד אני  זוכר את השימוש המיומן שהיה לו בסרגל חישוב , כבר נולדתי לעידן אחר .

סביר להניח שרוב ההורים הם אנשים רגילים , אבל עבורנו , הורינו הם אנשים מיוחדים , לפחות כשאנו ילדים 

דבר אחד ראיתי מאז היותי ילד שמייחד את אבא , העמידות היוצאת דופן שלו לכאב

והשתיקה , מעולם לא שמעתי אותו מתלונן .

בגיל 42 התגלתה אצלו מחלת הפרקינסון , בשנים שבאו אחר כך , הוא נפל לעיתים נפילות איומות ושתק 

******************************

בשנת 1956 הפגנת סטודנטים קטנה בבודפסט הפכה למרד נגד משטר הבובות הפרו רוסי ,באותו זמן שהתה נבחרת הכדורמים 

ההונגרית במחנה אימונים , עם פרוץ המרד הם הועברו לצ’כיה ומשם ישירות למלבורן אוסטרליה לאולמפיאדה.

רק שם התבררו להם ממדיי ההרג שהרוסים ביצעו כדיי לדכא את המרד .

למרות שחודש שלם לא התאמנו , ולמרות שמשחק הכדור מים הוא משחק פיסי קשה מאוד שדורש כושר גבוה

האפילו ההונגרים המצויינים תחת המנהיגות של אירווין זאדור למשחק חצי הגמר .

שם פגשו ברוסים .

לאחר משחק אלים ביותר שכונה לימים משחק ה”דם במים ”  ניצחו ההונגרים , זאדור כבש 2 שערים ונאלץ לפרוש לאחר שקיבל

אגרוף בפניו ונפצע בעינו  .

ההונגרים זכו במדליית הזהב באותה אולימפיאדה, לאחר מיכן יותר ממחצית הנבחרת ערקה למערב .

כאן רואים את זאדור הפצוע מחוץ למים 

****************************

את כל חיי כספורטאי ביליתי כשחיין למרחקים ארוכים , אבל אבא וכל חבריו יוצאי הונגריה ויגוסלביה היו שחקני כדור מים 

וכך יצא ששיחקתי לא מעט כדור מים  .

משחק אלים, לא קל, הדורש סיבולת .

אני זוכר שתמיד אמרו על זאדור שהוא שחקן הכדור מים הטוב שהיה מעולם 

****************************

כולנו רואים את הורינו מזדקנים אבל כמותם לפנינו , גם אנו חושבים שאנחנו חיים” בארץ לעולם לא  “

אף אחד לא באמת חושב שיום אחד שלושים או ארבעים שנה במורד הדרך נזדקן  ונגיע  לחוסר האונים הזה

שמלווה כל כך הרבה אנשים זקנים …

מנגנון ההגנה של המוח לא מאפשר לנו לתפוס את זה .

******************************

ביום שישי בדרך חזרה מהמדבר עברתי אצל ההורים כדיי לקחת את אבא  ,  התוכנית לא יצאה לפועל , כי בדיוק באותו זמן

קריש דם פגע במוחו החולה גם כך , אז משם הוא עבר לבית החולים , מצבו סביר בהתחשב בנסיבות 

וממילא זה מצב נתון שלא ניתן לשינוי .

*****************************

בשנת 2006 קוונטין טרנטינו ערך סרט תעודי על הסיפור של נבחרת הונגריה בכדור מים 

אירווין זאדור שערק לארה”ב והפך למאמן שחיה לעולם לא חזר לשחק עוד כדור מים .

טריילר הסרט  

לימים אימן שחיין יהודי אחד בשם מארק ספיץ , שגם ביצע את הקריינות לאותו סרט תעודי.

בשנת 2005  נפגשו שורדי הנבחרות הרוסיות וההונגריות של משחק “דם במים ” בהונגריה של ימנו .

למרות החששות , אותם אנשים בני שבעים ויותר חידשו חבריות ישנות ושמחו מאוד לישר את ההדורים עם הרוסים .

חלקם נראו טוב יחסית וחלקם נראו זקנים .

יש קטע מדהים בסרט , בו רואים את כל השחקנים הזקנים נכנסים לבריכה עם כדור מים 

ולמרות הגיל , יש קלילות מדהימה בתנועות שלהם בבריכה ועם הכדור , כאילו שחזרו לרגע ל”ארץ לעולם לא ” 

לפני 50 שנה אף אחד מהם לא ידע מה צופן העתיד , כולם היו קורבנות של נסיבות , כמו כולנו .

אחד המקומות האחרונים שאבא הרגיש נוח בשנים האחרונות היה בבריכה , עד שגם זה נעלם .

****************************

אם יש מישהו שרובנו מדמיינים כצעיר נצחי , זה אלוויס 

כאן יש קליפ בו אלוויס מבצע את 

Are You Lonsome Tonight

 אבל הוא כבר זקן , שמן תשוש ונראה מעורפל , ואחרי בערך דקה וחצי של שירה

הוא שוכח חלק מהמילים וצוחק בדרך

לדעתי זה אחד הקליפים  הכי עצובים  שאני מכיר

ולמרות הכל , הקול , הקול של אלוויס מדהים גם במצבו 

9.4.10

סידרתי שיהיה מי שיקח את הבנות לבית הספר ויצאתי מוקדם בבוקר למדבר

כפי שחשבתי המדבר ירוק ושוקק חיים כפי שלא ראיתיו שנים . עדיין קריר בבוקר .

כאילו בהמשך לפרשיית “הריגול ” , מייד בכניסה למידבר עוצרים אותי שני חיילים על טרקטורון צבאי 

אני לתומי חשבתי שהם זקוקים לעזרה אבל להם היו רעיונות אחרים בראש .

“שטח צבאי סגור , תסתובב בבקשה אנחנו מנווטים כאן באזור ”  …

“סליחה ” ? 

“היום גם סופשבוע ושטחי אש פתוחים וגם כאן זה כניסה לשמורת טבע , יש לך אישור בכתב שזה שטח צבאי סגור? ” 

שאלתי 

“לא , אין לי אישור כתוב , אבל אני אומר לך ” , אמר הילדון במדים .

“או קיי , אז אני אומר לך שאם מתחשק  לך אתה מוזמן לרדוף אחרי , ואיך שאני מכיר את ימי שישי במדבר , עוד מעט תאלץ לרדוף אחרי לא מעט חברים שלי .

ביי ביי ” … נופפתי ונתתי גז .

היה איזה ניסיון עלוב לרדוף אבל ממילא אין לטרקטורון סיכוי .

כל הסיפור הזה הרגיז אותי קצת , אז עצרתי להביט בנוף המהמם .

ציפורים דורסות תפסו זרמים טרמיים ודאו בחיפוש אחר טרף 

אלפי פרפרים שניצלו את הפריחה הנדירה ושמיים מעוננים חלקית מושלמים .

מזמן לא ראיתי שיבולים בגובה כזה במידבר , עוד כמה שבועות הכל יהפוך צהוב .

אבל בינתיים עדרי העיזים והצבאים מנצלים את השפע 

וגם גמלים יש לא מעט שמסתובבים חופשי , מידיי פעם מזהים אחד על קו הרקיע 

רכבתי מספר שעות , ועצרתי לא מעט יחסית לפעמים אחרות לא יודע מתי ישוב המדבר להיות כזה 

לפעמים עוברות שנים רבות .

בדרך חזרה פגשתי קבוצת רוכבי אופנים שהכינו תה , אותם החיילים כבר לא ניסו לעצור , כנראה הבינו עד כמה זה מטומטם 

וחסר טעם .

ישבתי לשתות איתם קצת על רקע הנוף המהמם .

אתמול נפטר בגיל 64 מלקולם מקלרן האיש מאחורי להקת “הסקס פיסטולס ” שנחשב לאבי הפאנק.

את ג’וני רוטן וחבורתו לא אהבתי מעולם 

אבל למקלרן היו גם דברים אחרים ומגוונים , השארתי לכם את אחד המפורסמים שבהם 

Jazz is Paris

עם קתרין דנב המהממת 

שבת שלום 

ביציאה מהמדבר נופפתי לשלום לחיילים עם הטרקטורון שעדיין היו באזור , הפעם הם הביטו בי ולא זזו .

גוף מטומטם הצבא , תמיד היה 

28.3.10

הנוריות ששתלנו בתחילת החורף כבר פורחות , הגשם שירד בימים האחרונים
הייטיב עימן

 לפני ואחרי

 וגם הזיתים אמרו תודה יפה .

צילמתי קצת והעלתי תמונות לכאן .
לפני מספר שנים נתקלתי בקופסא מלאה מכתבים שכתבתי לארץ בשנות נדודי .

אז לראשונה הבנתי שהדרך היחידה בה אוכל “לצלם ” רגשות או מצבי רוח היא דרך כתיבה .

אולי ציירים ואומנים יכולים לעשות זאת אחרת,  אני לא .

 צילומים תופסים את הצבעים בצורה סבירה , אבל תחושות ורגשות נעלמים יחסית במהירות  ….
אם לא מעלים אותם על הכתב , יעלמו לעד .
זו הסיבה העיקרית שהתחלתי לנהל בלוג ברשת

 תחילת דרכי בתחום הכתיבה באינטרנט היתה דיי מביכה (בלשון המעטה ) .

 כנראה שכמו כל דבר ,עם האימון , מגיע השיפור הטכני , אומנם הנחתום לא אמור להעיד

על עיסתו (נגיע גם לעיסה עוד מעט )  

אבל אני חושב שהפכתי טכנאי דיי סביר בתחום הכתיבה .

 בכול אופן , כבר לא מביך אותי לקרוא את עצמי כיום , מה שאומר שכנראה זה כבר לא נורא .
הפוסטים הראשונים והמביכים משהו לא נכתבו כאן בקפה ,כאן אני כותב בדיוק 3 שנים , אז מי שירוץ לחפש כל מיני 

עדויות מפלילות ממרץ 2007 , ימצא פוסטים סבירים למדי  🙂

רק עוד תמונה אחת של אירוסים לקראת סיום 

חג שמח לכול מי שמבקר כאן מידיי פעם או בקביעות 

השארתי לכם את בן וובסטר נגן הסקס. (לא מה שאתם חושבים ) טנור המצויין 

עם 

Somewhere over the rainbow

לדעתי אחד הביצועים הטובים ביותר , אבל כחובב סקסופון אני משוחד 

אה ולכבוד הפסח , הנחתום לא התאפק מלהעלות תמונה של עיסתו 

עיסת קמח מלא עם אגוזים שהפכה לכיכר לחם כשר בד”ץ מהדרין לפסח 

חג שמח נ.ב … כל הסיפור בעצם התחיל כי ראיתי קשת ביום שישי אחר הצהרים

זהו 

רגע רגע , למי שישאר קצת יין לאחר הסדר , בן וובסטר מומלץ ביותר  לכוס יין (או ארבע) + חושך +קצת שקט

12.3.10

קומפוסט , זה בעיקרון חומר אורגני שעבר תהליך של פרוק עיי בקטריות בנוכחות חמצן

כלומר תהליך איירובי .

אנשים מבלבלים בינו לבין ריקבון , ריקבון הוא בעיקרון תהליך אנאירובי , כלומר ללא נוכחות חמצן 

ואלו בקטריות שונות , ההבדל הבולט הוא בריח , בעוד שתהליך ללא חמצן מסריח (בגלל פליטת גזים בעלי ריח רע) 

תהליך המבוצע בעזרת חמצן , הוא בעל ריח של אדמה רטובה .

זו הסיבה שפחי זבל סגורים מריחים רע ,

אם משאירים את מכסה הפח פתוח , אין ריחות (שוב בניגוד להגיון לכאורה ) 

יש כמה דרכים להכין קומפוסט , הפשוטה שבהן היא להכין ערימה של פסולת אורגנית ולהפוך אותה פעם בכמה שבועות 

הבעיה שהתהליך ארוך (כמה חודשים ) ולא תמיד ניתן לאוורר את הערמה מספיק טוב , ושוב חזרנו לבעיית הריח .

שיטות אחרות היא רכישת קומפוסטר , אבל רובם לא ממש יעילים 

הקומפוסטר הטוב ביותר הוא קומפוסטר מסתובב 

  מהסיבה שניתן בקלות לערבב את התכולה , הקומפוסט מקבל שפע של

חמצן , וכל התהליך לוקח כמה שבועות .

לא ראיתי שמוכרים בארץ ואם כן אני מניח שהם מאוד יקרים 

יש דרך נוספת והיא בעזרת תולעים אדומות (זה נקרא הומוס ) אבל זה לפעם אחרת .

התגלגלה לידיי חבית (תרתי משמע ), והחלטתי להכין ממנה קומפוסטר מסתובב 

הסתובבתי , ומצאתי צינור ברזל ישן , גלגלי שינים של אופניים וכמה ברזלים של גדר 

כאן זה אחד מגלגלי השיניים של האופניים 

חוררתי את החבית משני צדדיה ריתכתי את גלגלי השיניים והשחלתי את המוט דרך המרכז , כדיי שישמש כציר סיבוב 

לאחר מיכן חתכתי ריבוע בדופן החבית כדיי שניתן יהיה להכניס פסולת 

הריבוע ישמש כ”דלת “

וחוררתי את החבית כולה לצורכי אוורור .

לפני המשך העבודה , שטפתי את החבית שהכילה בעבר שמן , בעזרת “פנטסטיק ” ןמים בלחץ גבוה

לאחר השטיפה ניגשתי להכין “דלת”  לחבית 

לצורך כך קניתי צירים , ומנגנון נעילה פשוט כמו של שער 

לפני שקודחים , רצוי תמיד להשתמש במדגש לצורך סימון מיקום החור , זה גם מקל על הקדיחה 

 לבסוף הכנתי ביער מעמד שעליו החבית תהיה תלויה מכמה ברזלי זוית מרותכים

, וזהו , יש קומפוסטר מסתובב .

למרות שהחבית נקיה , נותר עדיין ריח של שמן מנוע , אני לא בטוח שהפעם הראשונה תצליח .

אני לא בטוח שבקטריות חובבות שמן מנוע .

שבת שלום 

נ.ב , השארתי משהו משנות השמונים 

“ציפורי לילה ” של שקטק …. להקה שהצליחה מאוד מאוד ביפן בזמנו 

פעם מאוד אהבתי , והפסנתר עדיין מעולה

6.3.10

להברגות  יש כמה תכונות מעניינות , נכון שיש ברגים מאוד ארוכים אבל מסתבר ששלוש הכריכות הראשונות הן אלו שנושאות ב 95 אחוז

מכוח ההידוק

למעשה , לא מופעל כמעט כוח עד לרגע בו הבורג מפסיק להסתובב בעת המגע הראשוני של משטחי ההידוק , מאותו רגע 

הבורג מתחיל להמתח ומשמש כקפיץ , כאשר ההברגות נושאות בעומס , שתי הכריכות הראשונות נושאות במעל 70 אחוז מהעומס 

והשלישית בכ 25 אחוז , כל יתר ההברגות כמעט לא משתתפות בתהליך ההידוק 

דבר נוסף , ככול שההברגה עדינה יותר , כך ניתן להדק את הבורג חזק יותר , קצת הפוך מההגיון .

*************************

 פעם ב10000 ק”מ אני לוקח את המכונית למוסך של אימאד בתחנה הקרובה   , משלם לו קצת על השימוש בליפט 

מרים את המכונית ומטפל בה .

לפני מספר ימים נסעתי , שוב , למכונית כבר כמעט 200 אלף ק”מ , פתחתי את בורג ריקון השמן והתברר שהברגה “הלכה ” 

עלי מיד אמר , “אין ברירה צריך להחליף אגן שמן …” 

לי לא היה כל חשק לפרק ולקנות אגן שמן חדש מה גם שאין צורך 

במקרה ו”הלכה ” הברגה , יש  פטנט לתיקון , החברה שהמציאה אותו נקראת 

 Helicoil

כאן בתמונה רואים את סליל הפלדה החדש שמחזיר את ההברגה למצב מקורי 

קודחים והורסים את ההברגה הישנה  , אחר כך חורצים הברגה חדשה בגודל מיוחד , ולבסוף מחדירים קפיץ פלדה מיוחד

ההברגה חוזרת לגודל המקורי , אבל הפעם היא חזקה בהרבה מהמקור , כי היא עשויה פלדה .

עלי שמע רק במעורפל על הפטנט ,ומעולם לא ראה איך מבצעים תיקון כזה

במוסך האופנועים יש את הקיט  , התקשרתי לא . אנחנו מכירים כבר 45 שנה , וגם האבות שלנו חברים .

ותוך 20 דקות הוא הגיע מירושלים  .

כל הצוות של עלי הסתופף כדי לראות את הקסם , ותוך 10 דקות ההברגה חזרה למצב חדש .

כך נראית הברגה לאחר תיקון 

א . אמר בצחוק ,” אם לא אני , מי יבוא להציל אותך ”  ….

מה שנכון , נכון …

כל פעם מחדש אני מגלה שחברות זה דבר שלא יסולא בפז 

ביום שישי רכבנו יחד במידבר .

הוספתי את  אלן פרסונס ו

Old and Wise

שלו 

במיוחד בגלל שורה אחת 

When they asked me if I knew you
I’d smile and say you were a friend of mine

שבוע טוב 

נ.ב הבעיה היחידה בתיקון כזה של הברגה , שזה סופי , לא ניתן לתקן את ההברגה שוב .

גם אצלי כמו הברגות , 2-3 חברים טובים נושאים ברוב העומס 

20.2.10

ילד נהגתי לצחוק המון , לרוץ ולהפצע המון , לשרוק ובקלות לשכוח את עצמי .

יש רגעים כילד  שחווים אושר גדול , נכון שהיו גם רגעים רעים כמו שיש לנו גם היום .

אבל ככול שהשנים עברו והאחריות גדלה , רגעי האושר העצומים האלו   הלכו והתמעטו….

הם קיימים  , אבל לא זוכר מתי שרקתי לעצמי לאחרונה למשל, למרות שכילד נהגתי לשרוק דיי הרבה .

אתמול במדבר חשבתי לי , מתי בעצם היה הקייץ האחרון של הילדות אצלי ? 

אני חושב שהילדות הסתיימה בכיתה ט , כשנכנסתי לתיכון .

לא אהבתי את בית הספר , ולא ביקרתי בו יותר מידיי , אבל מאותה שנה , החלה האחריות לגדול.

 פתאום לדברים היו  מטרות.

הפסקנו לעשות דברים כי טוב לנו  

עם האחריות ו”המטרות” , רגעי האושר התמעטו להם .

כמו היבשת האגדית אטלנטיס , יום אחד פשוט מגלים שהילדות שקעה במצולות , היא לא תשוב  לעולם .

לא משנה כמה ספינות נשלח לחפש אחריה , היא כבר לא שם .

אם יש משהו שבקלות הייתי עושה היום , זה חי באיזה מקום נידח ,מרכז אוסטרליה , או אלסקה ,  ללא אחריות . 

יום מהמם היום בחוץ , אלך קצת לשוטט .

העלתי תמונה של קשת מפארק הקשתות של מואב יוטה בחורף , אם יש משהו שמסמל צלילות , זו התמונה הזו .

זה כדיי להבהיר מה התכוונתי בכותרת 

( לא יודע מי צילם )

וגם השיר

The Man Who Told Everything – Doves

14.2.10

18.10.83

“אם אתם קוראים את המכתב סימן שחזרתם בשלום לארץ ואני לא יצאתי הביתה 

 שוב חזרתי ללבנון , איך התגלגלנו לשם חזרה , זה סיפור לפעם הבאה , אבל עברתי לגזרה המרכזית .

עכשיו אני מגיע הביתה פעם בחודש בימי חמישי .

הלכתי לעבודה של אבא לעשות כביסה , כולם היו מאוד נחמדים ופשוט השארתי את הכביסה .

כשחזרתי הכל היה נקי ומקופל , יוסי היה  ממש נחמד כמו  תמיד .

שטפתי את המכונית , אבל בטיפשותי השארתי אותה מתחת לעץ , וכאשר חזרתי מהצבא אחרי 3 שבועות , נאלצתי לשטוף שוב .

בערב יום כיפור ארבתי בחוץ עד שהתפנה מקום חניה טוב , קפצתי על המציאה , החנתי , ולא הזזתי אותה יותר .

אני מקווה שקיבלתם מכונית נקיה .

ביום כיפור א . ואני אכלנו ארוחה מפסקת אצל ההורים שלו , וכמובן שהמשכנו לאכול גם לאחר מיכן , מקווה שזה לא יזקף לרעתי  …

לא לשלוח יותר עוגות בבקשה , אבל אשמח לאבקת חלב שוקו וגם חלווה .

בסוף השבוע , נסענו שי ואני לתל אביב ליומיים , מדהים הניגוד הזה של מה שקורה היום בלבנון , לעיר שהכל פתוח כל הלילה .

טוב מספיק להפעם  …

מקווה להתראות בקרוב 

לצנוזרה הצבאית : 

” מכתב זה הינו סודי ביותר , כול הפותח וקורא בו ללא אישור משפחת ו.

דמו בראשו , והמפלצת תבוא לבקר אותו בלילה ” 

לפני כמה ימים חל יום הולדתי ה 46 , אמא שלי הביאה את המכתב הזה שמצאה , הוא נכתב בזמן שהורי היו בחול 

ואני  כמעט שנתיים בצבא  .

הסתבר שכתבתי דיי בסדר פעם , למרות שכנראה הייתי ילדותי משהו (אולי עד היום , מי יודע )

למרות שאני לא חובב מתנות , ביקשתי מכונה לפריסת לחם , אחד הדברים השנואים עלי אחרי האפיה , זה לפרוס את הלחם .

***********************

יום שישי היה טוב במידבר , לאחרונה דברים הולכים קשה , אני מקווה ששבע השנים נגמרו , או יגמרו בקרוב 

סתם כמה תמונות שהמצלמה קלטה וצילמה ברצף 

השארתי אתכם עם בילי ג’ואל , שיר שתמיד מזכיר לי דברים שהיו ואינם עוד 

עוד שנה עברה לה …..

5.2.10

לפני כ 15 שנה ראיתי לראשונה את הסרט הצרפתי  “דקה לחצות ” ( סרט משנת 1986 )

https://www.imdb.com/title/tt0090557/?ref_=nm_knf_i1

בסרט של הבמאי ברטראן טרבניה מסופר על  נגן ג’אז בשם דייל טרנר , נגן מופלא אך בעל יצר הרס עצמי גדול 

הפוגש חובב ג’אז בשם פרנסיס , מפגש זה גורם לניצוץ קטן להדלק שוב באותו נגן כבוי .

סרט יוצא דופן עם פס קול מעולה של הרבי הנקוק שמעלה מוזיקה לא ערוכה של טובי הנגנים .

את דמותו של דייל טרנר מגלם בצורה מהממת לא אחר מאשר דקסטר גורדון , שכלל אינו שחקן (הוא נגן ג’אז, למי במקרה לא מכיר ) 

גורדון משחק כאילו משחק את חייו עצמו , מה שנכון במידה מסויימת .

הקטע הזכור לי ביותר.

הוא הרגע שפרנסיס (המעריץ)  שם תקליט של דייל עצמו , המוסיקה ברקע….

ודייל (דקסטר גורדון ) שואל אותו בתמימות ,” מי מנגן”?

פרנסיס המופתע  אומר לו שזה הוא ,דייל עצמו, מהתקליט האחרון שלו….

 “לא רע, לא רע” אומר דייל ומחייך בסיפוק רב …. 

קטע מדהים .

 כנראה שהטובים באמת לעולם לא יודעים זאת .

*****************************

חזרנו ממספר ימים בבית חולים

אם יש משהו שמכניס דברים לפרופורציה זו השיבה הביתה מבית חולים .

אין כמו להכנס לבית חם , לשים דיסק של דקסטר גורדון

לשמוע את הגשם ולדעת שהיום יום שישי .

סוג של רוגע נדיר 

שבת שלום .

שמתי את דקסטר גורדון 

עם 

The Shadow Of Your Smile

נ.ב 28.6.20

אין כמו דקטסר גורדון גם בערב קיץ נעים

דקסטר גורדון עצמו מת 4 שנים לאחר שהסרט יצא

22.1.10

בתאריך 21.1.10  בית המשפט העליון בארה”ב קבע את הקביעה המטומטמת הגדולה ביותר כמעט שאני מכיר 

וכמו גרורה נאמנה של ארה”ב גם בישראל זה יגיע 

By a 5-4 decision,

the Supreme Court rolled back restrictions on corporate spending on federal campaigns today.

The decision could unleash an unprecedented amount of campaign spending by corporations,

particularly through attack adverts.

תרגום :

בית המשפט העליון בארה”ב הסיר את המגבלות על כמות הכסף שתאגידים יכולים להוציא  במערכת בחירות .

וזה כהמשך לכך שתאגידים נחשבים באיזה אבסורד משפטי “כאנשים  ” 

למרות שידוע זה מכבר שההתנהגות התאגידית היא הקרובה ביותר להתנהגות אנושית של סוציופט מושלם , כלומר כל התכונות

האנושיות הרעות מתקיימות בתאגידים ללא הצד המצפוני  .

מהיום והלאה גולדמן זקס או אקסון מובייל ימנו נשיא  עיי כמיות כסף אדירות , ואחר כך התוצאות ידועות ….

אני לא משפטן , אבל הגיון בריא מסויים יש לי .

אני חושב שבארצות הברית ולכן גם שאר העולם החופשי ( לשעבר ? )  נשלם מחיר כבד על השטות הזו  .

וחבל שתמיד על הדברים החשובים באמת לא קוראים בעיתונים או שומעים בחדשות … במקום 

התאגידים מאכילים אותנו באח הגדול 🙂

אוגוסטוס (הקיסר הרומי)הוא זה שמיסד את התרבות התאגידית של “לחם ושעשועים ” …. 

אני מניח שהאמריקאים הביאו את זה לרמת אומנות או יעשו זאת בקרוב .

אם למשהו יש איזה קישור למוסיקה של רקוויאם … תשלחו קישור , אני אשמח להעלות .

שבת שלום .

נדיר שאני מעלה פוסטים אקטואליים אבל הפעם זה נראה לי חשוב .

בינתיים העלתי את רקוויאם של מוצרט 🙂

לא “מת” על המוסיקה , כמו שאני לא סובל הלוויות  (או חתונות ) .

שוב שבת שלום 

17.1.10

בזמן מלחמת העולם איבן ,מכונאי בחסד ,ניהל סדנא לתיקון טנקים עבור הגרמנים .

לקראת סוף המלחמה  כאשר היה ברור שהסוף קרוב , הרג את האחראי עליו בגרזן

גנב טנק וברח, כך ניצל.

50 שנה אחר כך פגשתי בו , כבר עבר את גיל ה70 ,עדיין עבד כמכונאי בתיקון ציוד כבד.

ועדיין נחשב  למומחה גדול בתחומו . 

בכול פעם שנאלצנו לסוע לתל אביב כדיי לרכוש חלקי חילוף כי בירושלים לא ניתן להשיג , נהג לאמר את המשפט האלמותי 

“בירושלים ….

יש רק כיפות ומזוזות  “…..

כשמת המלך ליר , שייקספיר לא עשה  סיפור גדול , הוא פשוט אמר “הוא מת” , בלי דרמות ובלי עיניינים .

רק מישהו ברמתו של שייקספיר יכול לתאר מוות בצורה כול כך סתמית ומדוייקת .

היום שמעתי שאיבן מת .

אני בספק אם הוא שמע איי פעם על  BB  קינג 

אבל העלתי את השיר 

They called it stormy Monday

 ואי אפשר שלא להוסיף את השורה השניה  בשיר

but Tuesday is just as bad

 לילה טוב וסערה נעימה