קטגוריה: אחר 40 שיחזור בלוג

13.1.08

קמנו לנו בבוקר קליפיטי קלופ … כמו כל ראשון בבוקר .

רחצנו פנים , ציחצחנו שיניים , הסתרקנו (כלומר, אני סירקתי הם צעקו… אני כבר ממילא לא צריך להסתרק).

אכלנו ארוחת בוקר … סנדוויצים(כריכים בלעז) וללימודים ….

תיכננתי לי על ריצת בוקר ואחר כך עבודה מהבית .

אני חוזר הביתה , שוד ושבר . התנור מעשן בתוך הבית .

ואילו הארובה שתפקידה לעשן , דווקא לא מעשנת .

                                         הארובה

+ נזכרתי שהוד עצלנותו(או עצלותו)  ….(זה אני)…..

 לא ניקה את הארובה והתנור לפני החורף .

פתחתי את כל הבית , כי העשן כבר הפך דיי סמיך .

לבשתי ביגדי עבודה וכפפות אזבסט … ולעבודה .

                                              הכפפות

קודם כל , הוצאתי את שרידי הגחלים הלוהטות  לתוך פיילה עם מים .

(היתה לי תקוה מפגרת שהתנור יתקרר מהר ).

אחר כך עליתי לארובה ,

 פרקתי חלק ,

ודחפתי לה צינור (לא מצחיק).

                                                 הצינור

הרכבתי חזרה ,

בשלב זה, כבר נראתי כמו מנקה הארובות ממרי פופינס

(אני עוד אחזור אליה בהמשך).

ניגשתי לפרוק התנור , כל תיקוותי לקרור מהיר של התנור ,נגוזו בעשן (דיי סמיך).

טוב אין ברירה …. אז פרקתי כמו שמפרקים משהו חם … בלווי קללות עסיסיות וצחוקים היסטריים .

התוצאה הסופית , 2 דליים מלאים פיח , 1 תנור נקי , 1 ארובה נקיה

                                              הפיח

1 אני מטונף + כמה כוויות סבירות על היידים והזרועות .

מבט סביבי ….

לאן נעלמה הפופינס הזאת ?

מנקה הארובות צריך עזרה דחוף בניקוי הסלון …..

טוב ,שתיתי לי איזה ספל יין גדולה ,

וכמה דקות מאוחר יותר ,

כבר ראיתי…….

לא פופינס  — ולא נעלים …..

אז “נכנסתי בסלון ” מנצל את העובדה שראשי קצת סחרחר מהיין .

הדלקת נסיון ….. והכל עובד כמו חדש .

                               התנור בפעולה (אחרי הניקוי)

עוד מעט כבר לא יהיה קר .

זהו להיום

12.1.08

מדחום המינימום/ מקסימום שלי מראה שבלילה היו כאן מינוס 2

על קערת המים של הכלב שיכבה עבה של קרח …. מה שאומר שהמדחום לא מזייף .

בוקר צלול וקר .(כרגע 3 מעלות בערך ומטפס למעלה :& COUNTING …מה שנאמר )

התנור עובד כמו שעון חול (מעץ).

מכונת הכביסה עובדת באיטיות(נראה לי שגם לה קר)

 נתלה את הכביסה, ונעוף לרכב ביער .

ומי  שמעניין את הסבתא שלו… כל הבלה בלה בלה… המוזכר לעיל .

מוזמן להצטרף .

(או שלא)

בי בי

לבקשת הקהל אני מתחיל להוסיף כמה תמונות :

קר ובהיר , ראות טובה , אבל לא מעולה אולי בגלל ערפילי הבוקר .

על השביל יש קרח וקצת מחליק

רכיבה של שעה , ונסיון להצמד לSUNNY SIDE  של היער .

צריך לעצור לאכול קצת שוקולד

ולכל המודאגים , גם הכלב קיבל איזה ביסקוויט

טוב נו ,לכל חובבי החיות כאן עוד תמונה של הכלב.

ועוד אחת אחרונה של הנוף+הכלב + דרושים

 לחדר 101 שאילצה אותי לקחת מצלמה היום .

אז שתדעי שכל פעם לרוץ לפני שהטיימר מצלם …. זה לא קל ,

אבל מישהו צריך לעשות את העבודה … 

שבת שלום

פורסם 3.1.08

יום חמישי בערב .

בדרך חזרה מתל אביב יורד מבול , ליד לטרון נפסק .

יש לי מספר הירהורי כפירה בקשר לנסיעה לערבה הלילה .

מגיע הביתה , כל ההיסוסים נעלמו .

אורז את הציוד … אני אשן בחצבה הלילה ומחר אטייל עם חברים .

מה כבר יכול להיות ?….. קצת גשם מעולם לא הזיז לי ממילא .

גשם לא יורד , יש קסם בנסיעה בלילה לערבה .

*************

רוכבים בנחל נקרות , החצץ עמוק , ברגע שנעצרים , האופנוע מייד שוקע .

כשמתחילים לרכב שוב , אחרי הזינוק הראשוני , פתאום מרגישם איך האופנוע נחלץ מהחצץ “וצף” על השביל

חייבים לשמור על ריכוז ומהירות גבוהה אחרת מיד שוקעים שוב .

נוף מהמם , קריר בבוקר , הרכיבה קצת קשה לפני שמתחממים .

וצריך לבדוק במפה מידיי פעם שאנחנו בכוון .

אחרי כשעה רכיבה כבר משתחררים ….

לא חם ,הגובה כ 400 מטר מעל פני הים .

והנוף פשוט עוצר נשימה .

******************

סוף היום , אנחנו כבר קצרים בדלק ומאוחר , כדאי שנחזור לכביש הערבה .

האור של אחר הצהרים המעוננים  מאיר בצורה משונה את הערבה .

יש הרגשה מעולה בדרך הביתה .

עוד חודש …. נראה לי שנרכב לירדן …..

פורסם 29.12.07

פעם ,באיזה מקום עבודה …. 

על הדלת כניסה לבית המלאכה היה שלט של זמני הפתיחה .

יוםב   יום ג   יום ד  יוםה  יום ו                     שבת/ראשון

8-5    8-5   8-5   8-5     8-5               gone riding

(ההדגשה …. במקור) ,

אז

גם אני

gone

ולגבי הGONE

בסרט ארכנופוביה , למדביר המזיקים

היה כתוב על המכונית

Bugs Be Gone

זה תמיד הצחיק אותי …..

שבת שלום

ותודה למי שגרמה לי להזכר .

פורסם 27.12..07

איש גדול מימדים , בימי מלחמת העולם הראשונה , שימש כקצין פרשים

בצבא האוסטרו הונגרי , נדיר לבני מוצאו באותם ימים .

לאחר שנים של מלחמה חסרת טעם , חזר לביתו והתחתן , עבד כחוטב עצים .

כמה שנים מאוחר יותר הקים מנסרה בעצמו , ואט אט קנה שטחי יער ואפילו אוניה לצורכי

העברת העץ .

איש קשוח , חזק , ממעט לדבר ואוהב לחבק .

שני בניו קראו לו “אדוני ” .

בזמן מחנות הקיץ , היה מופיע פתאום , עם תיקו הגדול , בתיק, אוכל שהביא לבניו מהבית.

הגיע ברגל , לפעמים הלך מספר ימים , השאיר אוכל … ונעלם חזרה ליער .

*******************************************************

לאחר מספר שנים תחת שילטון סובייטי

מלחמה חדשה עמדה בפתח , בצורה אירונית … התגייס שוב לצבא ,

זמן קצר לאחר מיכן , מדינתו כרתה ברית עם גרמניה .

והוא מצא עצמו ,

מהר מאוד ,

מחוץ לצבא ובמחנה ריכוז ….

*************************************************

שנים עברו ,גורלו לא נודע…..

יום אחד דפיקה על דלת דירה קטנה בבודפסט .

“מי אתה”?

שאלה אישה צעירה כשפתחה את הדלת .

חלקיק שניה לאחר מיכן…. היא קלטה

בדלת עמד אחיה ,האיש הגדול הפך,

לשפוף , חיוור , במשקל 40 ק”ג עם מספר על היד .

אבל חי .

הגיע ברגל מרחק של כמעט 1500 ק”מ לאחר שיחרורו.

כן , גם אישתו וילדיו שרדו , שהו מספר שנים במחנות עבודה , אבל שרדו .

לא רצה להשאר יותר במדינה שבגדה בו .

הוא ומשפחתו ויתרו על רכושם ואזרחותם כדי שיוכלו לעזוב

*************************************************

הגיע למקום חדש בחוסר כל .

בניו מיד נקלעו למלחמה חדשה ,

הוא כבר לא הלך יותר , מאס במלחמות .

מצא עבודה שאהב , שומר יערות של קרן קיימת .

אישתו שהיתה רגילה במשרתים , עבדה ככובסת כדי שבניהם יוכלו ללמוד הנדסה .

*********************************************

לאחר מות אישתו , נשאר לבד בבית שביער ,למרות גילו ,

לא רצה לעזוב בשום אופן .

נכד אחד בא לישון בסופי שבוע .

בתחילה , בגלל שביקשו ממנו לישמור ולעזור .

קשה היה להסתדר עם האיש הגבוה, השתקן עם הגינונים הזרים .

היו כללים נוקשים בבית , קמים מוקדם , הארוחות בשעות קבועות .

ובלילה הולכים לישון מוקדם .

עם הזמן התקרבו , שיחקו שח , אספו בולים ודיברו .

בחופשת הקיץ , כבר רצה לבוא , וגם הסבא התגמש ,

כבר היה מוכן שלא ילך לישון מוקדם בלילות , וישאר לשחק עוד קצת אצל הילד של השכנים .

***************************************

פעם אחרונה היתה בבית החולים , האיש היה חולה אנוש .

אמר לנכד ,”אל תבוא לבקר אותי יותר כאן בבקשה “

הנכד עוד ניסה להתנגד .

לא עזר ,

הוא ביקש שוב “לך ואל תחזור שוב”.

הוא מת לאחר מספר ימים .

****************************************

רק שנים מאוחר יותר ……….

באמת הבין את הבקשה .

לפעמים צריך פשוט ללכת בלי להסתכל לאחור שוב

פורסם 19.12.07

הפוסט הזה , שלא כהרגלי ,

נכתב בעיקבות פוסט מקסים (לדעתי)של קסיופאה,

כאן

http://cafe.themarker.com/view.php?t=256508

על יחסי הורים ילדים .

כדי שלא אחשד בידי מי שלא מכיר אותי כרגשן (חס וחלילה )

כמה פרטים אוטוביוגרפיים עלי .

– לא משקר כבר שנים למראה בבוקר(או בכול שעה אחרת של היום) וקר כדג

-עקשן …. .

-מאמין שהפעמון של גאוס תקף לרוב תכונות  המין האנושי

כולל מקצועיותם של רוב בעלי המקצוע.

– רוב האנושות בינונית ,מעט הם חכמים/יפים/טובים בצורה קיצונית

או לחילופין טיפשים/מכוערים/רעים בצורה קיצונית .

רובנו באמצע!

-לפני שנולדו לי ילדים , לא סבלתי ילדים וגם היום לא מת על ילדים של אחרים .

-חשבתי על הבנות שלי שהן מכוערות פחד כשנולדו (וזאת היתה האמת )

-תמיד כשישבתי עם שאר האמהות בגינה הציבורית,(וישבתי הרבה ) לא הבנתי ….

ועד היום אני לא מבין ,

מה כל כך מרתק בשיחה תמידית על מה ש”המתוק” שלי עשה אתמול /שלשום/הרגע

ועד כמה הוא חכם יפה ומקסים .

ראבק! לא ראיתן איזה סרט טוב בשנה האחרונה ?!!!

-למרות שמגדל ילדים , אני דיי מזלזל בגישת “הביג דיל ” ההיסטרית של חלק לא קטן מההורים בסביבתי הקרובה , זה לא כל כך מסובך .

– ראיתי,בימי חיי, בארץ ובעולם, עוולות נוראיות שהמין האנושי מסוגל… ומעולל !!!לבני מינו ולסביבתו .

חלק מהעוולות , פשוט לא ראוי לכתיבה .

-אני חושב שלכל אדם בכול דבר שהוא עושה , יש אינטרס , גם לאמא תרזה ….

כולנו אנוכיים .

למעט ,לפעמים ……

לגבי ילדינו, למרות שגם ההחלטה להביא אותם לעולם היתה החלטה אנוכית לחלוטין !!!

-אני לא מאמין באלוהות מכל סוג שהוא ,ואם היא קיימת , לטעמי … היא אלוהות “נעדרת”

שלא לוקחת אחריות על כלום מאז הבריאה .(משהו בסגנון, שגר ושכח)

– אם יש משהו שאני חושב שמיייצג את חיי ,זאת האקראיות שנובעת ממכניקת הקוונטים ותו לא .

– אני ציני , עצלן ,וזלזלן

ולפי דברי הילדה הגדולה … גם רשע !!

לסיכום …. לא כרטיס שהייתם מפרסמים בג’יידייט .

לגופו של פוסט:

הקטע הבא(וגם זה שמעליו)

מוקדש לכל הילדים שחושבים שהוריהם עוללו להם עוולות נוראיות(ואני מדבר כאן על הורים סבירים ,

ולא על מופרעים שהתעללו מינית או אחרת בילדיהם ,

אני מדבר על מישהו שחושב ,ש”להעניש ” לא אומר להצליף עם חגורה … בקיצור

אנשים סבירים )

ולילדות שלי , שאולי ,אם פעם יחליטו ללכת לפסיכולוג/מאמן /ידעוני/קוראת בקפה ….

אז שיקראו קודם את הכתוב, ואז יחליטו ….

אולי יחליטו שעדיף לקחת את הכסף ולטייל בעולם במקום.

שנים שאני שומע מאנשים כמה ההורים שלהם היו ככה … וכמה הם עשו להם ככה ,

ואיך הם לא מבינים אותם , ולא מכירים אותם .

ואיך הם דפקו להם את החיים בלה בלה בלה …..

ראבק , קחו אחריות על החיים שלכם !!!

תפסיקו לחפור ולחפש אשמים כל הזמן … תחיו!!!!

העולם על כל עוולותיו מקסים , יש מדבריות, יש ים, יש יערות עד , יש ארצות ואנשים חדשים להכיר

יש מוסיקה ספרים סרטים וחברים .

לא חבל על בזבוז הזמן של לחפש מי מה ולמה “דפקו לכם את החיים “?

לא משנה מה יחשבו עלי הבנות בעתיד … מכל האהבות שהיו לי בעולם , והיו לי הרבה ,

היחידות שלמענן אני אשמח(וזאת לא מליצה למי שמכיר!!)

לתרום יד /רגל / או כל דבר אחר …. אילו הבנות שלי .

ושכל שאר העולם ישרף מצידי .

ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של הורים שהקריבו את עצמם למען ילדיהם .

ואישית …. אני מאמין שחלק לא קטן מההורים בעולם עושה זאת בצורות שונות , עד היום .

שאלה לכל ערמות המשתפכים/ות והמאשימים כאן בקפה ….ובתור לפסיכולוגית השכונתית .

עם יד על הלב…..

הורה כזה באמת יכול להיות הורה רע ?

באמת ?

אישית , אני מאמין גדול של לחיות את מה שיש, הכי טוב שיש , בלי לחפור ובלי להאשים .

רוצים מישהו להאשים ? תאשימו אותי … אין לי שום בעיה עם זה !

מי שמבזבז אפילו דקה אחת על חיפוש אשמים …. לדעתי טיפש !!!

כל דקה שעברה ,לא תחזור לעולם .

זהו עד כאן .

פוסט בסגנון הזה לא יחזור שנית …. אז נצלו אותו .

קללות /בדיחות / תגובות מתלהמות וגם כאלו שלא …. יתקבלו בברכה .

אה ,ותתחילו לחפש מהיום את מי לנשק בסוף השנה האזרחית

פורסם 14.12.07

לפני 9.5 שנים הוא נולד מחדש

לא רציתי לבזבז הרבה כסף , אז קניתי אותו , יד שניה ,בן 8 , מצב טוב אבל מיושן ……

אמרתי לעצמי

gentelmen ,we can rebuild him, we have the technology”

ואכן הוא פורק לגורמים ,חלקים הוזמנו מחו”ל,

הקרבורטור הישן …. לפח

המנוע , הוגדל .

המתלים שופרו ללא הכר, ועוד כהנה וכהנה זוטות ….

3 שבועות לאחר מיכן , עם הולדת ביתי הגדולה , גם הוא נולד מחדש .

מתאים יותר לדרישות סוף שנות ה 90 .

את ההרצה עברנו יחד , אני עם האמבטיות/חיתולים/ואוכל בלילות ….

וגם בשבילי המדבר, שהיו כבר מוכרים , אבל עדיין זרים .

בחורף ההוא ירד שלג חזק , ולמרות הפציעה ,לא עמדתי בפיתוי , יצאנו ליער הקסום לרכב.

*****************************************************************

השרשרת כבר מקרקשת כמו זוג זקנות בתור לקופת חולים .

הצמיגים -מתים .

והחישוק האחורי שבור , מקפיצה לא מוצלחת בפעם האחרונה .

בכלל צריך הרבה עבודה .

אחרי העבודה, הלכתי למוסך שהיה גם שלי פעם .

כבר המתין לי , יחד , התנפלנו על האופנוע כמו שרואים במרוצים .

כל אחד מפרק ומתקן חלק אחר .

אני צמיגים – הוא שרשרת וגלגלי שיניים .

אני חישוק אחורי .

הוא – מסנן אויר .

3 שעות מאוחר יותר , שוב המצב טוב.

“תחליף אותו כבר , עוד מעט הוא בן 18” אמר

בנית אותו טוב אז , אבל היום, הוא לא מתחרה למה שיש בשוק .

“צודק” חשבתי לעצמי הילדה כבר בת 9.5 .

עדיין אמין וטוב , אבל טכנולוגית ,

לעולם לא יהיה חדיש .

הלכנו לשתות בערב , חברים כבר 43 שנה .

*****************************************************************

6:15 יום שישי : הילדות עדיין במיטה , כבר לבוש מכנסי רכיבה ומגינים .

מכין חביתה עם חומוס בפיתה לגדולה , וסנדוויץ עם ריבה לקטנה ,

עדיין ישנות .

כבר שבועיים לא הייתי במידבר , והחבל מתוח עד לקצה , אני חסר סבלנות .

וצריך להספיק לחזור עד סיום הלימודים .

הבנות כבר לבושות , בדרך לבית הספר ויכוח עם הגדולה ,

*****************************************************************

בוקר בהיר וקר , רוח צפונית מערבית ערה … כדברי החזאים .

תמיד אחרי טיפול הוא נשמע ומרגיש טוב , אני לא חושב שזה רק אצלי בראש .

בדרך, מצטער על הויכוח עם הגדולה , אני אתנצל בצהרים .

היא לא אשמה ,גם לה קשה .

*****************************************************************

7:45 כניסה למדבר

אין הרבה זמן היום ….

ניכרים ניצנים של ירוק, מזכיר לעצמי ,להביא שוב מצלמה אם ירד גשם בקרוב .

רוח צד חזקה , קר ומאובק , משהו לא מרגיש טוב

עוצר

יותר מידיי אויר בצמיגים , מוריד קצת .

תמיד מפליא אותי מחדש הנס הזה של הפרטים הקטנים .

איך משהו קטן גם בחיים יכול להפוך פנים עצובות למחייכות .

קסם הורדת האויר מהצמיגים ,עובד , האחיזה השתפרה פלאים .

הדופק מאיץ יחד עם סיבובי המנוע , המוח מתרוקן , עובר למצב משונה .

מצד אחד ריכוז גבוה לקלוט כל גוש אבן . מצד שני ….שום דבר מהדברים שהעיקו קודם .

כבר לא מעיק עכשיו .

אצבעות הגומי החדשות של הצמיגים אוחזות בצורה יוצאת דופן את הקרקע .

הכל מרגיש רך ,מתוזמן , ומדוייק .

בתוך ערוצי הנחל , הרוח הרבה פחות מפריעה .

החבל שהיה מתוח אצלי עד סף קריעה , שוב נרפה .

*********************************************************

11:45

אקח את הילדה מבית הספר עם האופנוע , היא אוהבת שכל הילדים מסתכלים .

ביקשתי סליחה .

יום שישי היום .

פורסם 7.12.07

בוקר  קר ואפלולי , כיאה לבוקר של פרידה .

 לואי ואני קיפלנו איש איש את ציודו , והעמסנו על האופנועים .

 3 שבועות טיילנו יחד במערב אוסטרליה ,

 לואי איש נדיר , הגיע מצרפת דרך אפריקה  עד אוסטרליה על אופנוע ,

 נפגשנו ליד ברום , במקרה , מיד התחברנו , כמו הכרנו בגלגול קודם. 

 “הוא יחסר לי ” חשבתי לעצמי ,  

השיחות ליד המדורה בערב ,

היכולת הטכנית,והשלווה … כל אילו יחסרו לי .

  לחיצת יד, ואיש איש לדרכו …. למרות התקווה להפגש שוב ,  פעם ….. 

במורד הדרך ……  כבר למדתי ,   בפרידות יש משהו סופי . 

 עליתי על האופנוע, התנעתי , ופשוט נסעתי …. 

  יהיה מספיק זמן למחשבות בימים הקרובים ,

 בזמן שאחצה את המישורים האדירים שמחברים בין מערב  אוסטרליה לדרומה .

  המהירות קבועה , כביש ישר , ללא פניות וללא עליות , על הקצה הדרומי של היבשת. 

 רוח קרה וקבועה , נושבת מדרום … כל הדרך מאנטרקטיקה  הרחוקה .

  עם כל שעה שחולפת המאמץ הופך קשה יותר , 

 המאבק ברוח הצד ,  

הקור שזוחל פנימה דרך מעיל העור , 

 וחוסר הנוחות של ישיבה ארוכה על מושב האופנוע .

 אין זמן ,   אני צריך להגיע תוך שבוע עד מלדורה שבויקטוריה מרחק של כ5000 ק”מ …. 

לעבודה . 

    “צריך לחפש מקום לחנות …. עוד מעט מחשיך ” חשבתי לעצמי . 

 לרוב יורד כמה מאות מטרים מהכביש , כך שלא אהיה בולט בלילה . 

 לפתע, אני רואה אופנוע חונה בצד הדרך .  

אופנוע קסטום מהסוג שמשמש בעיקר לרכיבות “סטייל ” עד לפאב וחזרה , עומד בצד הדרך . 

לידו , איש לבוש מעיל דק, וקסדה פתוחה . 

“אתה אמיץ מאוד או טיפש מאוד , לרכב כאן עם אופנוע ,ולבוש כזה “….   “זה מתאים לפאב המקומי ולא לאמצע שומקום “…. אמרתי  

  “לפי המצב הנוכחי , הייתי מגדיר את המעשה טיפשות , “

 אמר .  

“טוב תשמע , יש לי מלא כלים , אבל מחשיך ,

 אני אחנה כאן הלילה , בבוקר נבדוק מה קורה .”  ג’ק היה שמו ,

כל הציוד שהיה לו , כלל שק שינה וכסף ,

לא אוכל ,

 לא אוהל , 

וכמעט ללא כלי עבודה . 

 הוא חשב שישן בתחנות דלק . 

“טוב , כסף לא יעזור לך כאן כרגע , יש לי מספיק מהכל לשנינו ” 

 הכנתי אורז מטוגן עם ביצה ,לקינוח , שוקולד ותה . 

 ג’ק ניסה להגיע לחברה שלו באדלייד שמרוחקת עוד כמט 2000 ק”מ מהיכן שנתקע . 

 בחור נחמד ,

 אבל לא חכם במיוחד . 

התגעגעתי ללואי המקסים … והאמת , העדפתי להשאר לבד . 

 בבוקר מצאתי את התקלה באופנועו , נתק בחוט חשמל כלשהו . 

 “שמע ג’ק יקירי ,  אני אסע איתך עד לתחנת הדלק הקרובה …

אני ממליץ, שתתפוס איזו משאית לאדלייד , לא תגיע רחוק כך ….” 

 המשכתי לי לבדי , המחשבה על המפגש הקרוב עם משפחת דלייני והעבודה רוממה את רוחי . 

 גם האופנוע נשמע כאילו מגרגר בהנאה ,   

כאילו  גם חושב ,שהגיע הזמן קצת להפסיק לנדוד ,

ועבודה זה תמיד טוב …

 בעיקר משיקולים פיננסים .

פורסם 3.12.07

למדה תואר שני בפסיכולוגיה … עם שותפתי לדירה .

כך היכרנו .

שקטה , יפה, עם עיניים מקסימות כמו ים .

גרנו לא רחוק אחד מהשניה… במרכז תל אביב ,

לאחר כמה חודשים נחמדים … הקשר פשוט התמוסס .

נשארנו בקשר חברי רופף , לא יותר .

חודשים מאוחר יותר , נפגשנו בטעות ברחוב .

“תכיר, זה תומר , חבר שלי “… אמרה .

משהו לא מצא חן … ולא ,זאת לא היתה קנאה .

הלכנו לשבת לשתות משהו יחד , התברר שהבחור משונה משהו … בלשון המעטה .

וגם דנה לא הרגישה בנוח , חשבתי שאולי זה בגלל הקשר שלנו בעבר .

ישבתי  10 דקות ונפרדתי לשלום  בתרוץ כלשהו ,

הלכתי .

שבועיים לאחר מיכן בדרך חזרה מריצה על חוף הים , שוב נתקלתי בדנה .

היה לה סימן כחול ליד האוזן ,

“מה קרה ? ” שאלתי

“כלום” “מכה מדלת הארון במיטבח ” …..

“רגע, גם כאן על הכתף זה מהארון ..” ? שאלתי

שתיקה

“בואי נעלה אלי , אין אף אחד “….

עלינו .

תומר מרביץ לה , וכן היא כבר עזבה אותו , וכן היא הגישה תלונה במשטרה אבל ביטלה .

לוויתי אותה הביתה ואמרתי לה שתתקשר אם תרצה עזרה .

“לא תודה , הכל בסדר , אני לא חוזרת אליו “….

“”נגיד”” חשבתי לעצמי ….

היא לא התקשרה , אז חשבתי שהכל בסדר .

ערב יום כיפור התקשרה , במקרה נשארתי בתל אביב , אז עניתי .

“אתה בתל אביב ?”…..

“ברור , עניתי לטלפון , לא “…. צחקתי

מהצד השני של הקו היתה שתיקה , ומשיכה באף של מישהו שבכה .

“שניה אני בא ….”

רצתי כל הדרך ,

משהו לא נראה לי .

גרה בקומת קרקע עם מרפסת , מהרחוב ראיתי את תומר משתולל אצלה בחדר .

והיא הצטנפה לה על הכורסה .

באותו רגע, פשוט לא ראיתי בצורה בהירה ….

קפצתי מעל המעקה של המרפסת ישר לתוך החדר .

תומר הספיק להסתובב אלי, ולפלוט, “אתה?” מופתע .

מאז ילדותי למדתי שכשהולכים מכות , לא החזק מנצח ,

המנצח הוא זה שמפתיע , נחוש , ולא מהסס.

תומר עוד ניסה להרים כסא , אבל נכנסתי בו בעוצמה כזו , שהוא נתקע בקיר ,

אחר עוד כמה מכות , הוא כבר לא קם .

גררתי אותו החוצה וזרקתי אותו מהדירה .

הסיפור נגמר בביטול הדדי של התלונות במשטרה של דנה נגדו … ושל תומר נגדי .

אחרי המקרה הזה , תומר לא נראה יותר .

את דנה פגשתי עוד פעם או פעמיים … לפעמים עוד מתקשרת לפני החגים ..

עדיין נבוכה .

כל המשליך מפוסט זה על החיים עצמם … או על אנשים חיים

עושה זאת על אחריותו בלבד

הפוסט נכתב … כי מישהי ביקשה פוסט על מכות .וכן, יש לי עוד הרבה סיפורי מכות … יותר שמחים

חג חנוכה שמח

פורסם 15.11.07

אתמול חזרתי מערמת פגישות עם אוסף של תל אביבים נודניקים ומבוהלים ,

הבית היה מוגף קר וריק , תמיד כשמגיפים את התריסים , קר

מבט למד החום …19 מעלות ,

באמת קר , לא סתם הרגשה .

תוך 10 דקות העמסתי כמות רצינית של עץ לתנור , הדלקתי , ופתחתי את כל התריסים .

עד שהילדות יגיעו הביתה יהיה כבר נעים .

החלטתי …. מחר אני בחופש חלקי , רק עובד מהבית …..

הגדולה ליד השולחן ..שיעורים , הקטנה משחקת על הריצפה .

החלטנו שהיום מכינים פיצה עם בצק דק, וחציל קלוי בטחינה .

נגשנו לקטוף חציל מפלצתי אחד, וכמה תירסים לפיצה .

בזמן שאני התעסקתי באוכל, הגדולה קיפלה את הכביסה , אם יש משהו שאני שונא,

זה לקפל כביסה , טוב שיש מי שעוזר ,

הפיצה בתנור, כולנו נכנסנו יחד לאמבטיה …. 20 דקות לאחר מיכן כבר שרצנו ליד התנור .

מתחממים, ומחכים לפיצה .

שעתים לאחר מיכן , הן ישנות ,ואני קורא כמה מאמרים במחשב .

6:15 , בוקר ….

אני כבר מכין בלילה לפנקייק , הבנות רק מתעוררות .

, תחרות מי מתלבש ראשון ……(שיטה בדוקה לביצוע מהיר ).

אחר ארוחת הבוקר והסנדווצ’ים ישר לגן ולבית הספר .

10 דקות אחר כך אני כבר ביער עם האופנים …..

פתאום הכלב מופיע לצדי …. מזמן לא רץ איתי , בקיץ חם לו .

300 מטר במורד העמק רואים תן , כנראה לא הספיק לסיים את משמרת הלילה .

מחזה מרהיב לראות את הכלב מדלג על הסלעים וסוגר אט אט את המרחק בינהם .

גם הוא מכיר כל אבן ביערות כאן , נעלם ובא כרצונו .

20 ק”מ לאחר מיכן אנחנו שוב בבית .

יום מהמם בחוץ , שם דיסק של קולטריין ….

עונה לכמה מיילים וממשיך “בחופש” .

קודם …. להכין בצק ללחם , צריך זמן לתפוח , אחר כך כביסה .

ובסוף … צריך לחתוך קצת גזעים ולערום בכניסה , בסוף …. החורף יגיע .

הלחם כבר בתנור …..

עוד מעט הילדות חוזרות ….. יום חמישי מעולה היה .