חזרנו


13.9.08

אחרונה היתה הצטברות אדירה של דברים שדרשה שינוי אוירה דחוף לבנות ולי ,גם אם זה רק ליומיים .

החלטתי ששום אסון לא יקרה אם זה יהיה על חשבון יומיים לימודים .

ארזנו אוכל , אוהל ושקי שינה

ויצאנו ביום חמישי לכוון רמת הגולן , עצרנו קצת בכנרת , ולפנות ערב הקמנו אוהל בחורשת טל הריקה .

בערב הכנו מרק ירקות וקוסקוס


שיחקנו קצת טאקי , ונכנסנו לאוהל , אני באמצע וכל אחת ישנה בצד אחר , אחרי קצת שיחות לתוך הלילה , נרדמנו

הגדולה ואני טיפסנו אחד על השניה ולקטנה ממש לא הזיז כלום כרגיל , ישנה כמו סוס .

ישנו עד כמעט 8 בבוקר

אכלנו בוקר , ארזנו ויצאנו לטיול לכוון מעיינות הבניאס (העלובים משהו השנה , לצערי)


טיילנו 5-6 ק”מ ברגל ,מזג האויר מצויין , תמיד מפתיעה אותי העמידות היחסית של הבנות


אכלנו כמיות מסחריות של פטל מעולה , נכון שאנחנו רגילים כי גם ליד הבית יש קצת

אבל כמיות כאלו של פטל בשל ,מזמן לא אכלנו

השארתי אותן שפוכות כמה ק”מ מהמעיינות של הבניאס עם איזו אישה נחמדה שמכרה ריבות , ורצתי איזה 4 ק”מ חזרה להביא את המכונית .

לאחר מיכן טיפסנו למבצר נימרוד ….

ואחר כך עלינו לחרמון

הקטנה סירבה לעלות ברכבל , הייתה גמורה , ונחה קצת על תרמיל המים שלי 

 רק הגדולה עלתה  , ואנחנו חיכינו למטה .

בשעה 15:00 בערך היינו האחרונים באתר שנסגר מוקדם עקב יום שישי .

ירדנו לאכול משהו במג’דל שאמס , הבנות אכלו פיתות ולבנה , ושיחקו

ואני החלפתי רשמים עם ייצרן תנורי עץ מקומי על דרכים לשפר את התנורים שהוא בונה .

בערב חזרנו להקים שוב את האוהל ליד אחד מערוצי החצבני , התרחצנו אכלנו והלכנו לישון מוקדם עייפים אך רצוצים .

זהו להפעם, שבוע טוב ולילה טוב

in a manner of speaking

24.8.08

החופש הגדול הולך ונגמר , וגם האולימפיאדה

כילד , את רוב החופשים ביליתי כשחיין בבריכה , פעמיים ביום 5 ק”מ כל פעם , הייתי מגיע לבריכה ב 6 בבוקר על אופני .

אחרי האימון בערך ב 9:30 , הייתי רוכב לחבר כמה ק”מ מהבריכה אוכל ארוחת בוקר , משחק קצת , רואה “איים אבודים “(הסידרה).

חוזר הביתה , נח , וחוזר שוב לאימון מ 4-6 .

היום כשאני חושב על כך ,זה דיי מטורף , מה גם שהייתי שחיין דיי בינוני , בעיקר למרחקים ארוכים .

לא הייתי ממליץ על כך היום לבנות שלי , למרות שאולי חלק מראש האבן (החלק הטוב) , הוא בזכות אותם שנים של בינוניות עיקשת

הייתי מאוהב באחת השחייניות שמעולם לא שמה לב אלי … כך די הרבה שנים .

שנה לפני הגיוס פרשתי . החלטתי שחופש אחד מגיע לי חופש אמיתי .

שנה לאחר מיכן , בחופש,כבר הייתי איש צוות במלחמה .

********************

 כילד , גידלתי ומכרתי דגי נוי , היו לי 10 אקווריומים וכמה אלפי דגים , אספנו ,השכן מעלי ואני, צדפים בים ,כתשנו, והפכנו לחצץ ומכרנו בשקיות .

אני הייתי איש המקצוע(כרגיל) והילד השכן, היה איש המכירות והשווק ,  הייתי טוב במה שעשיתי , וגם הוא . והעסק היה לא רע .

*******************

את דרכי הראשונית בשוק ההון ,עשיתי מקניית מניות “אתא ג” בכספי מכירת הדגים , דווקא הרווחתי לא רע על המניה , ומכרתי במזל , דיי הרבה זמן לפני שהמפעל פשט רגל .

אז עוד חלמתי להיות רופא … לא ידעתי שבסוף אתגלגל לשוק ההון חזרה , אחרי סיבוב בתחומי ההנדסה .

*******************

דיי מןקדם גיליתי לצערי ,שכוח , לפעמים הוא המוצא היחיד.

עד היום אני חושב שזה המוצא החביב על חלשי האופי , אבל לפעמים זה המוצא האחרון דווקא של בעלי אופי טוב .

******************

אני מניח שלא תרצו לדעת מה המקורות שלי בעולם הערבי גילו לי על גורל העיזים .

שבוע טוב

טוקיסדו מון עשו לי את חלק מהצבא עם השיר הזה כאן

סיכום יומי

20.8.08


אחרי לילה ללא שינה וכמעט תפיסה . העיזים נעלמו .


מהבוקר הרמתי טלפונים לכל הערבים והבדואים מהסביבה שאני מכיר , בינתיים ללא תוצאות .


******************


בסביבות השעה 10 ערבי מכפר ליד ביקש ממני להעביר לו איזה ארון לכפר , אז העמסתי , ובמחסום ליד פתאום איזה פאקצ’ה ביקשה ממני “תעודת משלוח ” … שאלתי אותה ” ראית מה אני מוביל ?”


אז היא ענתה “נראה כמו ארון משומש”


“נכון , אז איזו תעודת משלוח על ארון משומש?”


“לא יודעת , מצדי … תסתובב ותחזור הביתה  “…


אחרי הלילה , חטפתי קריזה ואמרתי לפוסטמה מהמשטרה הצבאית “מצדי תעשי מה שאת מבינה אני ממשיך ליסוע “


ונסעתי , ראיתי שג’פ רדף אחרי , אבל נעלמתי לו .


בחזרה ,אחרי שהורדתי את הארון בכפר, הגיפ עצר אותי … שיחקתי אותה ל “המפקד” לא מבין מה הוא רוצה …


שיחרר אותי … אבל דרך המחסום לא חזרתי


 ************


אחר הצהרים נסעתי לקחת את הילדה מחברה בירושלים , היתה תאונה בכביש המנהרות , פקק אדיר .


לילדה ממילא לא היה מצב רוח בגלל העיזים , ולי לא ממש התחשק לחזור דרך המחסום מחשש להתקלות בפאקצ’ה  , אז אמרתי


“בואי ניסע קצת למעיינות , ונחזור הביתה דרך השטח “


הגדולה שאלה ” אתה מכיר את השבילים ? זה רחוק “


“מה נראה לך ?”


“שכן ” …..וחייכה פעם ראשונה היום .


נכנסנו למעיין הראשון , היה נחמד , אחר כך הגענו למעיין השני , אני רואה בראסלבים ערומים מתרחצים


ואיזה 5 בחורות ובחור עומדים במרחק בטוח וממתינים בסבלנות .


שאלתי איזה עבדקן חוזר בתשובה ומזוקן , למה הם לא נותנים לאחרים להתרחץ , המעיין לא פרטי שלהם .


האדון פתאום שכח את כל דרכי האל , ופתח פה של ג’ורה ,על מדוע מגיע לו ולשאר הצדיקים לטבול בשקט לצורכי טוהרה .


 כמובן שהיום לא בדיוק היה היום שלי לשתוק , אז התפתחו כמה איומים וקצת דחיפות , אבל אני הייתי לבד עם הילדה והם היו ארבעה ,ונסיוני הלא דל במכות אמר לי שאין טעם סתם לחטוף , מה גם שהבחור שהיה עם הבנות שחיכו , לא ממש הראה נכונות לסכן משהו מגופו הענוג .


אז אמרתי לעבדקן “מתנצל שאני לא ממשיך לריב איתך , אתם ארבעה ואני עם ילדה , לא בא לי לחטוף מכות , נדבר פעם אחרת …”


הסתובבתי והלכתי ,


בדרך החוצה מהמעיין העבדקן רץ אחרנו והתנצל ….


“אתה צדיק ..” אמר ….אבל לא היית בסדר


“אני רחוק מלהיות צדיק “…. ומי בדיוק העמיד 7 בחורות לחכות כמו שפחות בתור עד שכבודו יסיים את הטבילה במעיין שהטבע תרם ?


“צודק , לפעמים היצר הרע קופץ עלי … סולח לי ” ?


” לא מתפקידי לסלוח , תשכח מהעניין …”


המשכנו הביתה בשביל המתפתל ביער .


“אין לך מה להלחץ , רוב האנשים הם לא באמת רעים , הוא סתם קצת דפוק “….אמרתי לגדולה .


היא נרגעה ואמרה “צודק , הוא באמת נראה קצת משוגע “……


אנשים עושים דברים משונים בשם האל .


חלפה בראשי המחשבה איך בלילה רדפתי אחרי גנבים ערבים , בבוקר פרצתי מחסום של הצבא בגלל איזה ארון שהובלתי לערבי אחר


ובערב רבתי עם חוזר בתשובה , אין ספק שזה מייצג את המדינה המשוגעת שלנו .


“רוצה לנהוג ” שאלתי את הגדולה


“כן”


ישבה עלי , ונהגה כל הדרך בשביל העפר המתפתל ביער עד הבית , ונהגה טוב .


“אף פעם לא משעמם איתך ,” אמרה ….


חזרנו הביתה דיי עייפים מכל היום הזה .

הכרתי גבר לא אבוד

3.8.08


הגיע מייל :
“מצאתי את כתובת המייל שלך באחד המכתבים של אבא ,מקווה שהיא נכונה , אבא נפטר לפני כחודש ,

טייל בצפון אוסטרליה כמו כל חורף, הרגיש לא טוב , נהג לבית החולים בדארווין ,התקשר אלי ונפטר בבוקר מדום לב .”

היה בן 88 . אני זוכרת שהייתם חברים פעם ….”

על החתום קתרין לורנצו .

יום שבת בבוקר , תחנת הדלק שלי ריקה , נכנס ברכיבה איש , נראה כבן 60 רכוב על אופנוע אינדיאן ביג צ’ף אדום

הכי יפה שראיתי אי פעם , האופנוע היה לפחות בן 40 עם מנוע בנפח 1300 סמ”ק.

ההונדה שלי עמדה לה מבויישת בפינת התחנה .

מייד התייצבתי ליד משאבת הדלק , אבל כיאה לבעל אופנוע כזה , הוא ביקש לתדלק לבד .

במשך כל שנות הנדודים שלי על אופנוע בעולם , תמיד גיליתי שאם יש משהו שנשים , גברים , זקנים וצעירים

נמשכים אליו , זה מישהו שמטייל על אופנוע , או אופנוע יפה .

יש בהם ,באופנועים,כנראה סוג של קסם , שגורם לשבירת קרח מהירה בין שני אנשים זרים או שונים .

כמה דקות לאחר מיכן ,ג’וזף ואני , על כוס תה , כבר  שקועים בשיחה ערה על אופנועים , טיולים , והחיים בכלל .

ג’וזף היה בן 72 , אבל התנהג ,ונראה הרבה יותר צעיר , היה איש לא גבוה, אבל רזה ובנוי טוב , פנים מקומטות קצת אבל גוף צעיר וגמיש ….

וגם צורת המחשבה שלו , צעירה וגמישה .

השיחה התגלגלה לאיזו תקלה עלומה שקיימת באופנוע שלו ,”אחרי שהוא מתחמם , הוא מתחיל לקרטע קצת “…

אמרתי לו , שלדעתי זו בעיה חשמלית , “זו התנהגות אופיינית לרכיב חשמלי , במיוחד לסליל “

“ומאחר ובאופנוע הזה אין יותר מידי רכיבים חשמליים אני מאמין זה הקבל של הפלטינות או סליל ההצתה “….

“תבוא ביום ראשון בבוקר , אין כמעט אנשים ונבדוק, תביא סליל הצתה חדש , אני מהמר שזו התקלה “

הוא אכן הגיע ביום ראשון בבוקר , אבל עם בקבוק יין , “לא יכולתי לחכות ליום ראשון ,החלפתי את הסליל לבד , צדקת!

הבעיה נפתרה, היום אחרי העבודה אני מזמין אותך לארוחת ערב בפאב”…..

מאז הפכנו חברים , בדרך כלל היה מגיע לבקר במכונית ההולדן הישנה שלו , אבל לעיתים הגיע על האינדיאן .

ג’וזף נולד לפני שנים רבות באיטליה , הגיע עם הוריו למלבורן בשנות השלושים , ורוב חייו היה בעל מסעדה איטלקית .

האיש היה מצחיק ,חכם מאוד ,איש שיחה נעים, בעל ידע כללי יוצא דופן .

כל שנה חיבר קרוואן להולדן הישנה , ונסע לטייל כמה חודשים ברחבי היבשת .

“הכי חשוב זה לאהוב הרבה , לאכול לא הרבה וטוב  , ולשתות הרבה יין “….. תמיד אמר .

אישתו נפטרה מזמן וביתו היחידה היתה בת 40 לערך , אבל מנטלית היתה בגיל 70 .

באחת מהשיחות שלנו אמר ,” תראה את האופנוע שלי , כבר בן חמישים כמעט , 40 שנה אצלי , אבל הוא נראה כמו ביום הוולדו

אני כבר לא …. אמר וחייך “.

“אבל היתרון שלנו הגברים , שאם נשמור על נפש צעירה , הגוף מזדקן לאט גם הוא .

תראה את דלידה (הזמרת )  ואלן דלון, שרו שיר יחד , אבל פחדה להזדקן והתאבדה .

והוא ….. עוד יחייה הרבה שנים, ואם ירצה גם יראה טוב .”

“הבת שלי לא מבינה מה היא מפסידה , לצערי “….

אחרי שעזבתי את מלבורן , פגשתי אותו שוב , במרכז אוסטרליה , אני עם האופנוע , והוא עם הקראוון.

טיילנו יחד כמה ימים ברגל , אין ספק , האיש היה מנוסה , וידע לטייל.

השנים עברו , החלפנו ביננו מכתבים , אבל לתכתובת במייל , הוא לא התרגל ,ולא אהב , “אין כמו מיכתבים” טען, (ואני מסכים איתו חלקית).  

http://cafe.themarker.com/view.php?t=20455

מטבע הדברים תדירות המכתבים היתה דיי נמוכה .

אם הייתי יכול לאחל לעצמי משהו , זה חיים וגישה שלו אליהם , כמו של ג’וזף .

אני מצרף לכם כאן את השיר של אלן דלון ודלידה “מילים ,מילים “

פשוט כי השיר הזה מזכיר לי אותו , .


נ.ב 20.6.20
אלן דלון זקן אבל עדיין חי , אני מקווה שאני בדרך הנכונה לאמץ את משנתו של ג’וזף לורנצו

שבת שלום

טנגו


26.7.08

הקטע המפורסם הנ”ל , מתוך “ניחוח אישה” עם אל פאצ’ינו


הטנגו נקרא פור אונה קאבזה …”בעבור ראשך “…


נכתב עיי קארלוס גארדל , לפני כמעט 100 שנה .


הטנגו הופיע גם בסרט עם ארנולד שוורצנגר , וגם בסרט “רשימת שינדלר” .


 שני ציטוטים מתוך ניחוח אישה , בתרגום חופשי


“יש שני סוגי אנשים בעולם , אחד שלוקח אחריות ומשלם על טעויות … והסוג השני … הסוג הבורח …


עדיף להיות מהסוג הבורח”… (נאמר בעצב) .


“בטנגו, שלא כמו בחיים , אין טעיות , אם טועים … פשוט ממשיכים לרקוד “….


שבוע טוב לכולם , גם לשבורי הלב .

סתם קובץ מחשבות

פורסם 8.11.08


היום בערב ראיתי שוב את “חיים של אחרים”  ושוב גיליתי שהסרט מעולה .


מומלץ ביותר למי שעדיין לא ראה .


*************


“אנחנו כל כך ממהרים רוב הזמן עד שאין לנו הזדמנות מספקת לשוחח.

התוצאה היא סוג של ריקנות יומיומית מתמשכת, מונוטוניות שגורמת לאדם

לתהות שנים לאחר מכן לאן ברח כל הזמן הזה ולהצטער על כך שהוא איננו.”

רוברט מ פירסינג , מתוך הזן ואומנות אחזקת האופנוע .


לפני מספר ימים סיימתי לקרוא שוב את הספר , לראשונה קראתי אותו כשקניתי את האופנוע הראשון ,לפני 25 שנה ו כ500000 אלף ק”מ .


השכן הביא לי לקרוא בו שוב אחרי שתיקנתי לו כמה דברים בבית ובאופנוע .


תמיד אני מגלה בו שכבות חדשות , מצחיק ומפתיע קצת ,איך ספר שהיה פעם כל כך פופולרי , כל כך שונה מהזבל הרוחני הנמכר כמו לחמניות היום .


*****************


ערכנו מסיבת הפתעה לגדולה היום , היה נחמד לראות אותה כל כך נהנית .


*****************


מה כל הדברים האלו אומרים ?


כלום ……..


 סתם שטויות של לילה


לילה טוב

נ.ב הוספתי ביצוע מקסים של כריסי היינד לשיר I wish you love

מתוך הסרט Eye of the Beholder

תהנו , ושוב שבת שלום

סתם ערב

22.7.08|

יש ימים שפשוט צריך להגיע לערב …..

הימים האחרונים היו כאלו .

בשעה 6 לקחתי את הציוד , ונעלמתי לתוך היער , סתם לקחתי כוון ונכנסתי ישר , כאילו לנסות להתנגח

אחרי שעה של כתישה , הגעתי למאהל של הבדואים , שתתי תה , דברתי קצת ,צחקתי קצת ,אכלתי קצת ושכחתי קצת…

לקחתי פיתות הביתה ….. וחזרתי

גירסת הכיסוי המקסימה שייכת לזמרת בשם

קורינה ביילי

מי שיזהה את המקור (לא קשה ) …. יזכה בפרס ניחומים ….:)

אחד השירים המעולים ללילה חם אחרי יום קשה ,עם טיפה מרה ביד .

מוקדש לכול מי שהימים האחרונים לא היו משהו עבורו……

תהנו , ואם לא עולה מהר , סבלנות , זה משתלם

על בועת נדל”ן ,עורכי דין , ומקרה אמיתי

22.7.08




קודם כל חייב לאמר ” כמה מהחברים הכי טובים שלי הם עורכי דין”  ועכשיו ברצינות , יש כמה שאני ממש אוהב כאנשים …ממש .


ולמקרה :

לפני כ 15 שנה קניתי דירה קטנה ועייפה , בשכונה גמורה , בשיכון גמור, בירושלים .

גרתי אצל ההורים שנתיים , עבדתי בשתי עבודות ושלמתי את כל חובי .

הקניה נעשה בשיא הקודם של בועת הנדל”ן , בסוף העליה הרוסית של שנות התשעים .

אמרתי לעצמי , לפי המחירים של היום שווה לנסות למכור , פרסמתי ביד 2 ואז הטרוף התחיל ….

התקשרו פשוט מאות אנשים בלחץ מטורף , והציעו מחירים שלא חלמתי עליהם .


עד כאן הכול טוב .


הגיע עו”ד צעיר , והתחלנו במשא ומתן … אחרי כמה ימים היתה לי תחושה רעה מהאיש .

פשוט היה קטנוני , ועצלן .

לא מצא חן …   אז אחרי כמה ימים החלטתי לא למכור לו , אלה למישהו אחר ….מועמדים לא חסרו (בועה כבר אמרתי …?)


אתמול ,הבחור מתקשר …. “למה החלטת לא למכור לי ” …. לא רציתי להעליב את הבחור , אז אמרתי לו “תשמע היתה לי הרגשה לא נוחה , והחלטתי למכור למישהו אחר ”  (מה אגיד לו , שלא בא לי שאחרי חודש הוא יגלה ברז שבור בדירה ויתבע אותי על “חוסר תום לב “?).


האיש לא הבין רמז , המשיך ללחוץ , “תגיד לי מה הבעיה “


“אין בעיה “…. “הלכתי לקוראת בקפה , והיא אמרה לי חד משמעית לא לחתום איתך , כי הכוכבים לא לטובתי “….


“מה יש ? לננסי רייגן היה מותר לנהל את ארה”ב בעזרת אסטרולגים ולי לא ?”


ואז נשלף נשק יום הדין (העלוב) של עו”ד הדין ….


“נגרם לי עוול ” ….”ואני אשקול את צעדי”


“רגע אתה מאיים עלי בתביעה ? הרי אפילו זכרון דברים אין ביננו ..”


“תבין את זה איך שאתה רוצה ”  אמר .


אז שאלתי אותו …”בעצם מה אתה מנסה להשיג ?

כי עכשיו אחרי שאיימת עלי , ברור שלא אמכור לך , כי מראש חששתי שזה מה שיקרה , וכול מה שעשית עד עכשיו , פשוט אישר לי , שההחלטה היתה נכונה “


“אבל נגרם לי נזק “….


“איזה נזק ? אלף פעם לא יצאו לי לפועל עסקאות של מכוניות אופנועים וגם דירות , ואף פעם לא תבעתי , אולי כי אני לא עורך דין ?”


אדם שיש לו פטיש ביד , פותר כל בעיה כאילו היא מסמר ….


ואכן בבוקר התקשר הבחור , ושאל לכתובתי “כי יש לו מכתב בשבילי”  


אמרתי לו שיברר בעצמו …..


רוברט כריי מנה כאן סיבות שיגרמו לו להיות שמח ….


(וגם בשיר המצורף כאן … מצטער אבל אי אפשר לשלב בפוסט)

http://www.youtube.com/watch?v=SKffTODtt0A


You can give me an hour alone in a bank

Pay all my tickets, wipe the slate blank

You could buy me a car, fill up the tank

Tell me a boat full of lawyers just sank

But it ain’t nothin’ but a woman

אגב הדירה עצמה , לטעמי לא שווה את המחיר המטורף שנמכרה בו , והשוק בארץ לא יכול להחזיק מחירים כאלו לאורך זמן רב , כי האנשים פשוט לא מרוויחים מספיק

“רגעי קסם “

20.7.08

לגדולה הייתה איזו קייטנה “אתגרית” באזור הרי ירושלים …. ביום האחרון הם יצאו לטיול …

אז הבטחתי להגיע .

בררתי היכן  יהיו , התלבשתי ויצאתי לרכב לכוון דרך נחל רפאים, אחרי שעה של רכיבה קשה בין סלעים לא קטנים הגעתי למבוי סתום ….

הסתובבתי, חזרתי כיברת דרך, ואז עליתי לאזור המחנה שלהם דרך קטע של כביש , ואז שביל עיזים . 

הגעתי מעל ואז כמה קפיצות ונחתתי כמעט בתוך ארוחת הבוקר .

מן הסתם עם כל המגינים ואחרי המאבק בסלעים נראיתי כמו חייזר …. כי אחת הבנות שאלה את הגדולה

“מי זה הרובוטריק המשוגע הזה”?….

“זה אבא שלי “….

***********************

 אבא שלי בא אלינו לאכול בשישי בערב ,

לפעמים אני תוהה מה היה המצב אם היה עדיין בריא , האם היה בא איתי לשוטט ביער כמו פעם ?

יש דברים שכבר לעולם לא יאמרו ביננו …..

מן הסתם, אם היה עדיין אפשרי ,לא  הייתי אומר כלום….

 אבל היום כבר אין טעם ממילא.

כנראה שלעולם הורים וילדים יחמיצו את ההזדמנות באמת לדבר בינהם , ויזכרו רק כשזה כבר מאוחר מידיי .

“תגיד , עד מתי תמשיך לשבור צלעות “?  

“אבא , אני לא שובר כל כך הרבה צלעות , אני משתדל להזהר , בגלל הבנות .”

“אתה יודע שהיתה עכשיו רעידת אדמה “?

“לא , לא שמתי לב “….

“אני חייב לזוז מיכאן , תכף הברוש הזה נופל לי על הראש”

“אבא , הברוש הזה מאוד יציב , יש קצת רוח “

“מחר אני חייב לתכנן את הטיול שלי, אחרת לא יתנו לי להעלות את האופנוע למטוס, אתה חייב לעזור לי עם המפות

אני כבר לא רואה כל כך טוב  “

“טוב אבא , אני אעזור לך עם המפות “…

***********************

לקחתי את הגדולה במכונית ,ובדיוק העבירה לרשת ב

” איזה מין שירים אילו” ?

זו תוכנית שנקראת” רגעי קסם” שירים של זקנים ….

ואז שמו את 

 You’re The One That I Want

מגריז ,

והיא אמרה , “את השיר הזה  יש לך במכונית על דיסק” …

חשבתי , ראבק , אני כבר מקשיב לשירים של “רגעי קסם “

כנראה שאני באמת עתיק . … מה השלב הבא ?

“צפיחית בדבש”?    אלוהים .

אבל כל מה שאמרתי היה

, “אני אוהב את השירים של גריז לפעמים, מה יש ?” .

שמתי לכם את הקטע …. תהנו מכמה “רגעי קסם “

עם אוליביה וג’ון

מחזיר אהבות

11.7.08

כילד עירוני , האהבה הכי גדולה שלי היתה לבעלי חיים ולטבע .


ילדה שישבה לידי בכיתה ב , גרה בבית ספר שדה הר גילה , תמיד קינאתי בה.

איך היא גרה במקום  יפה , ואנחנו תקועים בעיר .


נהגה להעתיק עבורי , תילי תילים של מלל מהלוח , כי יכולת הכתיבה שלי היתה עלובה למדי , בתמורה , פתרתי לה את כל תרגילי החשבון .

חורף 82 שאחרי המלחמה , היה קשה במיוחד, ביקרתי בהר גילה כחייל , למרות שהילד מכיתה ב נעלם ,

המקום היה עדיין יפהפיה .

 לא היתה בבית רק ההורים שלה היו.


עד היום אני מעריך מאוד את הורי שהסכימו לגן החיות שהיה לנו בבית , כלבים חתולים , ציפורים פצועות , צבים , דגים וגם קיפוד אחד .


לפני מספר ימים ראיתי עץ אקליפטוס ענק שנפל ביער , הגעתי אחר הצהרים לחתוך חלקים ממנו לחורף .


תמיד כשנופל ענק כזה …….

 בזמן חיתוך הגזע , יש לי הרגשה לא נוחה של קניבליזם .

כאילו שלבתר יצור קדמוני כזה , זה סוג של פשע , למרות שלא אני אחראי למותו .

כשחזרתי עם השלל , העיזים קיפצו על העגלה ,שמחו לאכול קצת מהעלים שנותרו.

אחת הסיבות שגם אצלי יש גן חיות קטן זה בגלל הבנות, מקוה שהן תזכורנה את זה כמו שאני זוכר . 

אני חושב שחלקים מהילד של כיתה ב, חזרו קצת בשנים האחרונות .

''

********************************


אחרי שנים של נתק קיבלתי מכתב …  מניו זילנד

http://cafe.themarker.com/view.php?t=20477
http://cafe.themarker.com/view.php?t=21157
http://cafe.themarker.com/view.php?t=21490

פעם היתה שם אהבה גדולה שתמיד קשורה אצלי משום מה לסרט” הפסנתר” ,   ולנעימה שהוספתי כאן .

היתה שם גם כתובת מייל …

הוספתי למסנג’ר , ודיברנו קצת ,

היו הרבה שתיקות , אולי כי אני  לא רגיל כבר לקלוח באנגלית, ועוד בסלנג ניו זילנדי ,

הייתה כמה שנים במרוקו , היום שוב בניו זילנד .

אהבות נשארות כאלו , רק אם משהו גרם להן להפסק באמצע מבלי שהספיקו לדעוך …..

אבל אולי אני טועה .

רק לשמוע את המנגינה גורם לסוג של צביטה .

נ.ב … את ג’יין קמפיון (במאית הסרט) פגשתי ב  1987 בסידני באיזה קפה , הייתה חברה של איזה קרוב משפחה רחוק ,

בחורה מרתקת , שתהיתי מה עשתה באותו זמן עם יצור אנוכי וקטנוני כמו אותו בחור  .

לך תבין נשים …. עוורון כזה  לפעמים ….