מחבר: yigalw

פורסם 29.12.07

פעם ,באיזה מקום עבודה …. 

על הדלת כניסה לבית המלאכה היה שלט של זמני הפתיחה .

יוםב   יום ג   יום ד  יוםה  יום ו                     שבת/ראשון

8-5    8-5   8-5   8-5     8-5               gone riding

(ההדגשה …. במקור) ,

אז

גם אני

gone

ולגבי הGONE

בסרט ארכנופוביה , למדביר המזיקים

היה כתוב על המכונית

Bugs Be Gone

זה תמיד הצחיק אותי …..

שבת שלום

ותודה למי שגרמה לי להזכר .

פורסם 27.12..07

איש גדול מימדים , בימי מלחמת העולם הראשונה , שימש כקצין פרשים

בצבא האוסטרו הונגרי , נדיר לבני מוצאו באותם ימים .

לאחר שנים של מלחמה חסרת טעם , חזר לביתו והתחתן , עבד כחוטב עצים .

כמה שנים מאוחר יותר הקים מנסרה בעצמו , ואט אט קנה שטחי יער ואפילו אוניה לצורכי

העברת העץ .

איש קשוח , חזק , ממעט לדבר ואוהב לחבק .

שני בניו קראו לו “אדוני ” .

בזמן מחנות הקיץ , היה מופיע פתאום , עם תיקו הגדול , בתיק, אוכל שהביא לבניו מהבית.

הגיע ברגל , לפעמים הלך מספר ימים , השאיר אוכל … ונעלם חזרה ליער .

*******************************************************

לאחר מספר שנים תחת שילטון סובייטי

מלחמה חדשה עמדה בפתח , בצורה אירונית … התגייס שוב לצבא ,

זמן קצר לאחר מיכן , מדינתו כרתה ברית עם גרמניה .

והוא מצא עצמו ,

מהר מאוד ,

מחוץ לצבא ובמחנה ריכוז ….

*************************************************

שנים עברו ,גורלו לא נודע…..

יום אחד דפיקה על דלת דירה קטנה בבודפסט .

“מי אתה”?

שאלה אישה צעירה כשפתחה את הדלת .

חלקיק שניה לאחר מיכן…. היא קלטה

בדלת עמד אחיה ,האיש הגדול הפך,

לשפוף , חיוור , במשקל 40 ק”ג עם מספר על היד .

אבל חי .

הגיע ברגל מרחק של כמעט 1500 ק”מ לאחר שיחרורו.

כן , גם אישתו וילדיו שרדו , שהו מספר שנים במחנות עבודה , אבל שרדו .

לא רצה להשאר יותר במדינה שבגדה בו .

הוא ומשפחתו ויתרו על רכושם ואזרחותם כדי שיוכלו לעזוב

*************************************************

הגיע למקום חדש בחוסר כל .

בניו מיד נקלעו למלחמה חדשה ,

הוא כבר לא הלך יותר , מאס במלחמות .

מצא עבודה שאהב , שומר יערות של קרן קיימת .

אישתו שהיתה רגילה במשרתים , עבדה ככובסת כדי שבניהם יוכלו ללמוד הנדסה .

*********************************************

לאחר מות אישתו , נשאר לבד בבית שביער ,למרות גילו ,

לא רצה לעזוב בשום אופן .

נכד אחד בא לישון בסופי שבוע .

בתחילה , בגלל שביקשו ממנו לישמור ולעזור .

קשה היה להסתדר עם האיש הגבוה, השתקן עם הגינונים הזרים .

היו כללים נוקשים בבית , קמים מוקדם , הארוחות בשעות קבועות .

ובלילה הולכים לישון מוקדם .

עם הזמן התקרבו , שיחקו שח , אספו בולים ודיברו .

בחופשת הקיץ , כבר רצה לבוא , וגם הסבא התגמש ,

כבר היה מוכן שלא ילך לישון מוקדם בלילות , וישאר לשחק עוד קצת אצל הילד של השכנים .

***************************************

פעם אחרונה היתה בבית החולים , האיש היה חולה אנוש .

אמר לנכד ,”אל תבוא לבקר אותי יותר כאן בבקשה “

הנכד עוד ניסה להתנגד .

לא עזר ,

הוא ביקש שוב “לך ואל תחזור שוב”.

הוא מת לאחר מספר ימים .

****************************************

רק שנים מאוחר יותר ……….

באמת הבין את הבקשה .

לפעמים צריך פשוט ללכת בלי להסתכל לאחור שוב

פורסם 19.12.07

הפוסט הזה , שלא כהרגלי ,

נכתב בעיקבות פוסט מקסים (לדעתי)של קסיופאה,

כאן

http://cafe.themarker.com/view.php?t=256508

על יחסי הורים ילדים .

כדי שלא אחשד בידי מי שלא מכיר אותי כרגשן (חס וחלילה )

כמה פרטים אוטוביוגרפיים עלי .

– לא משקר כבר שנים למראה בבוקר(או בכול שעה אחרת של היום) וקר כדג

-עקשן …. .

-מאמין שהפעמון של גאוס תקף לרוב תכונות  המין האנושי

כולל מקצועיותם של רוב בעלי המקצוע.

– רוב האנושות בינונית ,מעט הם חכמים/יפים/טובים בצורה קיצונית

או לחילופין טיפשים/מכוערים/רעים בצורה קיצונית .

רובנו באמצע!

-לפני שנולדו לי ילדים , לא סבלתי ילדים וגם היום לא מת על ילדים של אחרים .

-חשבתי על הבנות שלי שהן מכוערות פחד כשנולדו (וזאת היתה האמת )

-תמיד כשישבתי עם שאר האמהות בגינה הציבורית,(וישבתי הרבה ) לא הבנתי ….

ועד היום אני לא מבין ,

מה כל כך מרתק בשיחה תמידית על מה ש”המתוק” שלי עשה אתמול /שלשום/הרגע

ועד כמה הוא חכם יפה ומקסים .

ראבק! לא ראיתן איזה סרט טוב בשנה האחרונה ?!!!

-למרות שמגדל ילדים , אני דיי מזלזל בגישת “הביג דיל ” ההיסטרית של חלק לא קטן מההורים בסביבתי הקרובה , זה לא כל כך מסובך .

– ראיתי,בימי חיי, בארץ ובעולם, עוולות נוראיות שהמין האנושי מסוגל… ומעולל !!!לבני מינו ולסביבתו .

חלק מהעוולות , פשוט לא ראוי לכתיבה .

-אני חושב שלכל אדם בכול דבר שהוא עושה , יש אינטרס , גם לאמא תרזה ….

כולנו אנוכיים .

למעט ,לפעמים ……

לגבי ילדינו, למרות שגם ההחלטה להביא אותם לעולם היתה החלטה אנוכית לחלוטין !!!

-אני לא מאמין באלוהות מכל סוג שהוא ,ואם היא קיימת , לטעמי … היא אלוהות “נעדרת”

שלא לוקחת אחריות על כלום מאז הבריאה .(משהו בסגנון, שגר ושכח)

– אם יש משהו שאני חושב שמיייצג את חיי ,זאת האקראיות שנובעת ממכניקת הקוונטים ותו לא .

– אני ציני , עצלן ,וזלזלן

ולפי דברי הילדה הגדולה … גם רשע !!

לסיכום …. לא כרטיס שהייתם מפרסמים בג’יידייט .

לגופו של פוסט:

הקטע הבא(וגם זה שמעליו)

מוקדש לכל הילדים שחושבים שהוריהם עוללו להם עוולות נוראיות(ואני מדבר כאן על הורים סבירים ,

ולא על מופרעים שהתעללו מינית או אחרת בילדיהם ,

אני מדבר על מישהו שחושב ,ש”להעניש ” לא אומר להצליף עם חגורה … בקיצור

אנשים סבירים )

ולילדות שלי , שאולי ,אם פעם יחליטו ללכת לפסיכולוג/מאמן /ידעוני/קוראת בקפה ….

אז שיקראו קודם את הכתוב, ואז יחליטו ….

אולי יחליטו שעדיף לקחת את הכסף ולטייל בעולם במקום.

שנים שאני שומע מאנשים כמה ההורים שלהם היו ככה … וכמה הם עשו להם ככה ,

ואיך הם לא מבינים אותם , ולא מכירים אותם .

ואיך הם דפקו להם את החיים בלה בלה בלה …..

ראבק , קחו אחריות על החיים שלכם !!!

תפסיקו לחפור ולחפש אשמים כל הזמן … תחיו!!!!

העולם על כל עוולותיו מקסים , יש מדבריות, יש ים, יש יערות עד , יש ארצות ואנשים חדשים להכיר

יש מוסיקה ספרים סרטים וחברים .

לא חבל על בזבוז הזמן של לחפש מי מה ולמה “דפקו לכם את החיים “?

לא משנה מה יחשבו עלי הבנות בעתיד … מכל האהבות שהיו לי בעולם , והיו לי הרבה ,

היחידות שלמענן אני אשמח(וזאת לא מליצה למי שמכיר!!)

לתרום יד /רגל / או כל דבר אחר …. אילו הבנות שלי .

ושכל שאר העולם ישרף מצידי .

ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של הורים שהקריבו את עצמם למען ילדיהם .

ואישית …. אני מאמין שחלק לא קטן מההורים בעולם עושה זאת בצורות שונות , עד היום .

שאלה לכל ערמות המשתפכים/ות והמאשימים כאן בקפה ….ובתור לפסיכולוגית השכונתית .

עם יד על הלב…..

הורה כזה באמת יכול להיות הורה רע ?

באמת ?

אישית , אני מאמין גדול של לחיות את מה שיש, הכי טוב שיש , בלי לחפור ובלי להאשים .

רוצים מישהו להאשים ? תאשימו אותי … אין לי שום בעיה עם זה !

מי שמבזבז אפילו דקה אחת על חיפוש אשמים …. לדעתי טיפש !!!

כל דקה שעברה ,לא תחזור לעולם .

זהו עד כאן .

פוסט בסגנון הזה לא יחזור שנית …. אז נצלו אותו .

קללות /בדיחות / תגובות מתלהמות וגם כאלו שלא …. יתקבלו בברכה .

אה ,ותתחילו לחפש מהיום את מי לנשק בסוף השנה האזרחית

פורסם 14.12.07

לפני 9.5 שנים הוא נולד מחדש

לא רציתי לבזבז הרבה כסף , אז קניתי אותו , יד שניה ,בן 8 , מצב טוב אבל מיושן ……

אמרתי לעצמי

gentelmen ,we can rebuild him, we have the technology”

ואכן הוא פורק לגורמים ,חלקים הוזמנו מחו”ל,

הקרבורטור הישן …. לפח

המנוע , הוגדל .

המתלים שופרו ללא הכר, ועוד כהנה וכהנה זוטות ….

3 שבועות לאחר מיכן , עם הולדת ביתי הגדולה , גם הוא נולד מחדש .

מתאים יותר לדרישות סוף שנות ה 90 .

את ההרצה עברנו יחד , אני עם האמבטיות/חיתולים/ואוכל בלילות ….

וגם בשבילי המדבר, שהיו כבר מוכרים , אבל עדיין זרים .

בחורף ההוא ירד שלג חזק , ולמרות הפציעה ,לא עמדתי בפיתוי , יצאנו ליער הקסום לרכב.

*****************************************************************

השרשרת כבר מקרקשת כמו זוג זקנות בתור לקופת חולים .

הצמיגים -מתים .

והחישוק האחורי שבור , מקפיצה לא מוצלחת בפעם האחרונה .

בכלל צריך הרבה עבודה .

אחרי העבודה, הלכתי למוסך שהיה גם שלי פעם .

כבר המתין לי , יחד , התנפלנו על האופנוע כמו שרואים במרוצים .

כל אחד מפרק ומתקן חלק אחר .

אני צמיגים – הוא שרשרת וגלגלי שיניים .

אני חישוק אחורי .

הוא – מסנן אויר .

3 שעות מאוחר יותר , שוב המצב טוב.

“תחליף אותו כבר , עוד מעט הוא בן 18” אמר

בנית אותו טוב אז , אבל היום, הוא לא מתחרה למה שיש בשוק .

“צודק” חשבתי לעצמי הילדה כבר בת 9.5 .

עדיין אמין וטוב , אבל טכנולוגית ,

לעולם לא יהיה חדיש .

הלכנו לשתות בערב , חברים כבר 43 שנה .

*****************************************************************

6:15 יום שישי : הילדות עדיין במיטה , כבר לבוש מכנסי רכיבה ומגינים .

מכין חביתה עם חומוס בפיתה לגדולה , וסנדוויץ עם ריבה לקטנה ,

עדיין ישנות .

כבר שבועיים לא הייתי במידבר , והחבל מתוח עד לקצה , אני חסר סבלנות .

וצריך להספיק לחזור עד סיום הלימודים .

הבנות כבר לבושות , בדרך לבית הספר ויכוח עם הגדולה ,

*****************************************************************

בוקר בהיר וקר , רוח צפונית מערבית ערה … כדברי החזאים .

תמיד אחרי טיפול הוא נשמע ומרגיש טוב , אני לא חושב שזה רק אצלי בראש .

בדרך, מצטער על הויכוח עם הגדולה , אני אתנצל בצהרים .

היא לא אשמה ,גם לה קשה .

*****************************************************************

7:45 כניסה למדבר

אין הרבה זמן היום ….

ניכרים ניצנים של ירוק, מזכיר לעצמי ,להביא שוב מצלמה אם ירד גשם בקרוב .

רוח צד חזקה , קר ומאובק , משהו לא מרגיש טוב

עוצר

יותר מידיי אויר בצמיגים , מוריד קצת .

תמיד מפליא אותי מחדש הנס הזה של הפרטים הקטנים .

איך משהו קטן גם בחיים יכול להפוך פנים עצובות למחייכות .

קסם הורדת האויר מהצמיגים ,עובד , האחיזה השתפרה פלאים .

הדופק מאיץ יחד עם סיבובי המנוע , המוח מתרוקן , עובר למצב משונה .

מצד אחד ריכוז גבוה לקלוט כל גוש אבן . מצד שני ….שום דבר מהדברים שהעיקו קודם .

כבר לא מעיק עכשיו .

אצבעות הגומי החדשות של הצמיגים אוחזות בצורה יוצאת דופן את הקרקע .

הכל מרגיש רך ,מתוזמן , ומדוייק .

בתוך ערוצי הנחל , הרוח הרבה פחות מפריעה .

החבל שהיה מתוח אצלי עד סף קריעה , שוב נרפה .

*********************************************************

11:45

אקח את הילדה מבית הספר עם האופנוע , היא אוהבת שכל הילדים מסתכלים .

ביקשתי סליחה .

יום שישי היום .

פורסם 7.12.07

בוקר  קר ואפלולי , כיאה לבוקר של פרידה .

 לואי ואני קיפלנו איש איש את ציודו , והעמסנו על האופנועים .

 3 שבועות טיילנו יחד במערב אוסטרליה ,

 לואי איש נדיר , הגיע מצרפת דרך אפריקה  עד אוסטרליה על אופנוע ,

 נפגשנו ליד ברום , במקרה , מיד התחברנו , כמו הכרנו בגלגול קודם. 

 “הוא יחסר לי ” חשבתי לעצמי ,  

השיחות ליד המדורה בערב ,

היכולת הטכנית,והשלווה … כל אילו יחסרו לי .

  לחיצת יד, ואיש איש לדרכו …. למרות התקווה להפגש שוב ,  פעם ….. 

במורד הדרך ……  כבר למדתי ,   בפרידות יש משהו סופי . 

 עליתי על האופנוע, התנעתי , ופשוט נסעתי …. 

  יהיה מספיק זמן למחשבות בימים הקרובים ,

 בזמן שאחצה את המישורים האדירים שמחברים בין מערב  אוסטרליה לדרומה .

  המהירות קבועה , כביש ישר , ללא פניות וללא עליות , על הקצה הדרומי של היבשת. 

 רוח קרה וקבועה , נושבת מדרום … כל הדרך מאנטרקטיקה  הרחוקה .

  עם כל שעה שחולפת המאמץ הופך קשה יותר , 

 המאבק ברוח הצד ,  

הקור שזוחל פנימה דרך מעיל העור , 

 וחוסר הנוחות של ישיבה ארוכה על מושב האופנוע .

 אין זמן ,   אני צריך להגיע תוך שבוע עד מלדורה שבויקטוריה מרחק של כ5000 ק”מ …. 

לעבודה . 

    “צריך לחפש מקום לחנות …. עוד מעט מחשיך ” חשבתי לעצמי . 

 לרוב יורד כמה מאות מטרים מהכביש , כך שלא אהיה בולט בלילה . 

 לפתע, אני רואה אופנוע חונה בצד הדרך .  

אופנוע קסטום מהסוג שמשמש בעיקר לרכיבות “סטייל ” עד לפאב וחזרה , עומד בצד הדרך . 

לידו , איש לבוש מעיל דק, וקסדה פתוחה . 

“אתה אמיץ מאוד או טיפש מאוד , לרכב כאן עם אופנוע ,ולבוש כזה “….   “זה מתאים לפאב המקומי ולא לאמצע שומקום “…. אמרתי  

  “לפי המצב הנוכחי , הייתי מגדיר את המעשה טיפשות , “

 אמר .  

“טוב תשמע , יש לי מלא כלים , אבל מחשיך ,

 אני אחנה כאן הלילה , בבוקר נבדוק מה קורה .”  ג’ק היה שמו ,

כל הציוד שהיה לו , כלל שק שינה וכסף ,

לא אוכל ,

 לא אוהל , 

וכמעט ללא כלי עבודה . 

 הוא חשב שישן בתחנות דלק . 

“טוב , כסף לא יעזור לך כאן כרגע , יש לי מספיק מהכל לשנינו ” 

 הכנתי אורז מטוגן עם ביצה ,לקינוח , שוקולד ותה . 

 ג’ק ניסה להגיע לחברה שלו באדלייד שמרוחקת עוד כמט 2000 ק”מ מהיכן שנתקע . 

 בחור נחמד ,

 אבל לא חכם במיוחד . 

התגעגעתי ללואי המקסים … והאמת , העדפתי להשאר לבד . 

 בבוקר מצאתי את התקלה באופנועו , נתק בחוט חשמל כלשהו . 

 “שמע ג’ק יקירי ,  אני אסע איתך עד לתחנת הדלק הקרובה …

אני ממליץ, שתתפוס איזו משאית לאדלייד , לא תגיע רחוק כך ….” 

 המשכתי לי לבדי , המחשבה על המפגש הקרוב עם משפחת דלייני והעבודה רוממה את רוחי . 

 גם האופנוע נשמע כאילו מגרגר בהנאה ,   

כאילו  גם חושב ,שהגיע הזמן קצת להפסיק לנדוד ,

ועבודה זה תמיד טוב …

 בעיקר משיקולים פיננסים .

פורסם 3.12.07

למדה תואר שני בפסיכולוגיה … עם שותפתי לדירה .

כך היכרנו .

שקטה , יפה, עם עיניים מקסימות כמו ים .

גרנו לא רחוק אחד מהשניה… במרכז תל אביב ,

לאחר כמה חודשים נחמדים … הקשר פשוט התמוסס .

נשארנו בקשר חברי רופף , לא יותר .

חודשים מאוחר יותר , נפגשנו בטעות ברחוב .

“תכיר, זה תומר , חבר שלי “… אמרה .

משהו לא מצא חן … ולא ,זאת לא היתה קנאה .

הלכנו לשבת לשתות משהו יחד , התברר שהבחור משונה משהו … בלשון המעטה .

וגם דנה לא הרגישה בנוח , חשבתי שאולי זה בגלל הקשר שלנו בעבר .

ישבתי  10 דקות ונפרדתי לשלום  בתרוץ כלשהו ,

הלכתי .

שבועיים לאחר מיכן בדרך חזרה מריצה על חוף הים , שוב נתקלתי בדנה .

היה לה סימן כחול ליד האוזן ,

“מה קרה ? ” שאלתי

“כלום” “מכה מדלת הארון במיטבח ” …..

“רגע, גם כאן על הכתף זה מהארון ..” ? שאלתי

שתיקה

“בואי נעלה אלי , אין אף אחד “….

עלינו .

תומר מרביץ לה , וכן היא כבר עזבה אותו , וכן היא הגישה תלונה במשטרה אבל ביטלה .

לוויתי אותה הביתה ואמרתי לה שתתקשר אם תרצה עזרה .

“לא תודה , הכל בסדר , אני לא חוזרת אליו “….

“”נגיד”” חשבתי לעצמי ….

היא לא התקשרה , אז חשבתי שהכל בסדר .

ערב יום כיפור התקשרה , במקרה נשארתי בתל אביב , אז עניתי .

“אתה בתל אביב ?”…..

“ברור , עניתי לטלפון , לא “…. צחקתי

מהצד השני של הקו היתה שתיקה , ומשיכה באף של מישהו שבכה .

“שניה אני בא ….”

רצתי כל הדרך ,

משהו לא נראה לי .

גרה בקומת קרקע עם מרפסת , מהרחוב ראיתי את תומר משתולל אצלה בחדר .

והיא הצטנפה לה על הכורסה .

באותו רגע, פשוט לא ראיתי בצורה בהירה ….

קפצתי מעל המעקה של המרפסת ישר לתוך החדר .

תומר הספיק להסתובב אלי, ולפלוט, “אתה?” מופתע .

מאז ילדותי למדתי שכשהולכים מכות , לא החזק מנצח ,

המנצח הוא זה שמפתיע , נחוש , ולא מהסס.

תומר עוד ניסה להרים כסא , אבל נכנסתי בו בעוצמה כזו , שהוא נתקע בקיר ,

אחר עוד כמה מכות , הוא כבר לא קם .

גררתי אותו החוצה וזרקתי אותו מהדירה .

הסיפור נגמר בביטול הדדי של התלונות במשטרה של דנה נגדו … ושל תומר נגדי .

אחרי המקרה הזה , תומר לא נראה יותר .

את דנה פגשתי עוד פעם או פעמיים … לפעמים עוד מתקשרת לפני החגים ..

עדיין נבוכה .

כל המשליך מפוסט זה על החיים עצמם … או על אנשים חיים

עושה זאת על אחריותו בלבד

הפוסט נכתב … כי מישהי ביקשה פוסט על מכות .וכן, יש לי עוד הרבה סיפורי מכות … יותר שמחים

חג חנוכה שמח

פורסם 15.11.07

אתמול חזרתי מערמת פגישות עם אוסף של תל אביבים נודניקים ומבוהלים ,

הבית היה מוגף קר וריק , תמיד כשמגיפים את התריסים , קר

מבט למד החום …19 מעלות ,

באמת קר , לא סתם הרגשה .

תוך 10 דקות העמסתי כמות רצינית של עץ לתנור , הדלקתי , ופתחתי את כל התריסים .

עד שהילדות יגיעו הביתה יהיה כבר נעים .

החלטתי …. מחר אני בחופש חלקי , רק עובד מהבית …..

הגדולה ליד השולחן ..שיעורים , הקטנה משחקת על הריצפה .

החלטנו שהיום מכינים פיצה עם בצק דק, וחציל קלוי בטחינה .

נגשנו לקטוף חציל מפלצתי אחד, וכמה תירסים לפיצה .

בזמן שאני התעסקתי באוכל, הגדולה קיפלה את הכביסה , אם יש משהו שאני שונא,

זה לקפל כביסה , טוב שיש מי שעוזר ,

הפיצה בתנור, כולנו נכנסנו יחד לאמבטיה …. 20 דקות לאחר מיכן כבר שרצנו ליד התנור .

מתחממים, ומחכים לפיצה .

שעתים לאחר מיכן , הן ישנות ,ואני קורא כמה מאמרים במחשב .

6:15 , בוקר ….

אני כבר מכין בלילה לפנקייק , הבנות רק מתעוררות .

, תחרות מי מתלבש ראשון ……(שיטה בדוקה לביצוע מהיר ).

אחר ארוחת הבוקר והסנדווצ’ים ישר לגן ולבית הספר .

10 דקות אחר כך אני כבר ביער עם האופנים …..

פתאום הכלב מופיע לצדי …. מזמן לא רץ איתי , בקיץ חם לו .

300 מטר במורד העמק רואים תן , כנראה לא הספיק לסיים את משמרת הלילה .

מחזה מרהיב לראות את הכלב מדלג על הסלעים וסוגר אט אט את המרחק בינהם .

גם הוא מכיר כל אבן ביערות כאן , נעלם ובא כרצונו .

20 ק”מ לאחר מיכן אנחנו שוב בבית .

יום מהמם בחוץ , שם דיסק של קולטריין ….

עונה לכמה מיילים וממשיך “בחופש” .

קודם …. להכין בצק ללחם , צריך זמן לתפוח , אחר כך כביסה .

ובסוף … צריך לחתוך קצת גזעים ולערום בכניסה , בסוף …. החורף יגיע .

הלחם כבר בתנור …..

עוד מעט הילדות חוזרות ….. יום חמישי מעולה היה .

“ברח … ברח ” לחש השדון …..

סתיו בא וסתיו הלך

“ילד , אם לא תעוף מהמגרש , תחטוף מכות “

“אנחנו היינו כאן קודם ….”

“למה הלכת מכות שוב ?…. אתה מלא דם “

“זה לא היה צודק … אנחנו היינו קודם ,

אז מה אם אני קטן ……לא בורח ולא מפחד”

*******

הוציא את השם ממחשב החברה

סוף סוף מישהי כמוהו , רגועה , שקטה …..יפה (לא ממש, כמוהו)

פתאום “נפש תאומה ” ….”חברים ” וכל שאר השטויות הרוחניות נשמעו לו קצת פחות משונים ….

רק קצת …

אולי …. מי יודע ….

“ברח … ברח” לחש השדון

סתיו הלך וסתיו בא

********

קבעו לערב …סרט

חריקת בלמים, מכה, חלקי בשר התערבבו עם חלקי אופנים ואספלט .

חוליות שבורות , ראות מחוררות , במיטה עיסה, בקושי נושמת ……רק רפלקסים .

“ברח … ברח” לחש השדוןסתיו בא וסתיו הלך

*******

סתיו בא וסתיו הלך

ושוב השדון….. “ברח עכשיו”…

יום יום אחרי העבודה .

עוד עבודה ….. בבית חולים

יש שיפור …. אבל מה שהיה ….. לא יחזור .

“אל תשאר” …. אמרו …. זה לא יכול להגמר טוב !!!

לא היה מסוגל לברוח ……נשאר

ראש אבן

*******

היה טוב תקופה ….. חברים נשארים חברים .

אט אט הכל הפך “ללבד”

טיולים לבד , אספות הורים לבד, רופאים לבד , חברים לבד .

אישפוזים של הילדים ….לבד .

לבד , עם המחשבות האכזבות והתקוות .

לבד…………..

היחד…. דעך בהדרגה, נבלע בים של כאב,

ואדים של משככי כאבים .

האחריות נשארה

סתיו בא וסתיו הלך

ושוב השדון חזר “ברח …ברח “

*******

סתיו הלך ועוד סתיו בא

אבא שלו פעם אמר “אדם שווה בדיוק כמו המילה שלו “….

עם השנים פיתח שיריון …. אבל גם ההגנה הטובה ביותר ניתנת לפריצה

ואכן מידיי פעם יש נסיונות .

יש לו חלומות , על ערבות פתוחות ,מדבריות ויערות עד .

בקלות היה גר בקצה העולם .

אבל מטריה לא נותנים ביום שמש ולוקחים ביום סגריר .

הסתיו שוב כאן .

והשדון ממשיך ללחוש

“ברח ….ברח “

כל הכתוב לעיל פרי דמיונו הפרוע של הכותב

מי שמשליך מהכתוב למציאות עושה זאת על אחריותו בלבד

פורסם 22.10.07

would you
?
?
?
?

פורסם 19.10.07

רגעים  חורחה לואיס בורחס לו יכולתי לחיות את החיים שלי מחדש הייתי עושה בפעם הבאה יותר טעויות לא הייתי מנסה להיות כל כך מושלם הייתי חי בפחות שליטה הייתי יותר טיפש ממה שהייתי בעצם הייתי לוקח מעט מאוד דברים ברצינות הייתי לוקח יותר סיכונים הייתי נוסע יותר הייתי מתבונן ביותר שקיעות הייתי מטפס על יותר הרים הייתי שוחה ביותר נחלים הייתי נוסע למקומות שאף פעם לא הייתי הייתי אוכל יותר גלידות ופחות מרק. היו לי יותר בעיות אמיתיות ופחות בעיות דמיוניות. אני הייתי אחד מהאנשים האלה שחיו בצורה הגיונית ומועילה כל דקה מחייהם כמובן שהיו לי רגעים של אושר אבל לו יכולתי לחזור לאחר הייתי מנסה שיהיו לי רק רגעים טובים ובמקרה שאתם לא יודעים החיים הם בסך הכל אוסף של רגעים קטנים אל תפספסו את זה כאן ועכשיו. אני הייתי אחד מאלה שאף פעם לא הלך לשום מקום בלי מד חום כרית מים חמים מטריה ומצנח לו יכולתי לחזור לאחור הייתי נוסע עם פחות משקל. לו יכולתי לחיות את חיי עוד פעם הייתי מתחיל ללכת יחף מתחילת האביב והייתי ממשיך ללכת יחף עד סוף הסתיו הייתי עושה יותר סיבובים בקרוסלות הייתי מתבונן ביותר זריחות הייתי משחק עם יותר ילדים אם עוד היו לי כל חיי לפני.   אבל אני בן 85… ואני הולך למות!   ההדגשות שלי שבת שלום לכולם