29.4.07
| עומדים בתור לבדיקת המזוודות .לראשונה בחיי אני קצת לחוץ מטיול בחול.היא לידי , נירגשת, ומדברת ללא הפסקה. נכון אנחנו טסים לתאילנד , מדינה שהיתה לי בית שני תקופה לא קצרה , ולא ממשסוף העולם .אבל בכול זאת , הפעם אני לא לבד. נחיתת ביניים בעמאן , והיא כבר הספיקה (לא יודע איך) לשבור ציפורן , יורד קצת דם …לא נורא. נוחתים בבנקוק , צהרים , חותכים ביעילות את כל הביקורות אוספים את התרמילים , הכבד עליהקטן יותר עליה . בדרך אני שואל זוג ישראלים אם הם רוצים לקחת איתנו מונית ….לא ,זאת לא פעם ראשונה שלי כאן,אבל שלנו יחד כן . שיחה קצרה עם הנהג וכולנו בתוך המונית , בפנים המזגן עובד (למזלנו)בחוץ לחות של 100 אחוז ו 38 מעלות .אנחנו עדיין עם בגדים ארוכים מהחורף בארץ. היא מהופנטת , לראשונה דממה של 15 דקות רצוף . ואז שאלה “תגיד אבא, יש חג כאן היום ?” “לא , כאן כול יום נראה כמו חג,” אני משיב בחיוך “כול יום יש דוכנים עם אוכל ברחובות ?” “כן חכי ותראי , זה גם מאוד טעים ” המונית עוצרת ברחוב הראשי , אנחנו יורדים , עכשיו צריך לחפש מקום לישון שוב , התרמיל הכבד עלי , אנחנו משוטטים קצת , הכל מאוד מוכר , אבל שונהעברו כמה שנים . מצאנו מקום נחמד ולא יקר לישון. “בואי נחליף לבגדים קצרים ונלך לפגוש את מיה ושי (הזוג שנסענו איתו)” “אני רעבה ” יוצאים לרחוב , מיד כל אחד מאיתנו עם אננס וקוקוס ביד . אחר כך עובריםלטעום מכול מיני מטוגנים משונים .היא ממש מסוחררת , אני סוף סוף קצת נרגע . לראשונה אני חושב שאולי זה יהיה פחות קשה ממה שחשבתי למרות שהיא רק בת שבע וחצי |