31.12.10
חבר ותיק שנהג לרכב איתי , שאל לפני מספר ימים בטלפון אם אני עדיין חי .
הפסיק לרכב לפני מספר שנים .
מאחר ואני עדיין רוכב כמו זקנה , הצעתי לו לקחת את האופנוע הישן שלי ולהצטרף לסוג של רכיבה נוסטלגית ….
בחמישי , עבדתי למעלה משעה עד שהצלחתי להניע
כעבור כחמש דקות המנוע הותיק עבד בפעימות קצובות וסדירות , 12 שנים חלפו מאז ששיפצתי אותו
ועדיין כוחו במותניו
כאן הוא מופיע
לקח אותו בשישי בבוקר בזמן שהייתי בסידורים .
******************
פעם נהגתי לרכב למדבר על האופנוע , אבל הפכתי קצת מפונק עם השנים
היום אני מעמיס על עגלה ונוהג עד לפאתי המדבר .
פרקתי מהעגלה , מזג האויר מעונן חלקית עם אופק אפור, רוח קרה .
לבשתי את הציוד , קבענו להפגש כמו תמיד על המונטר , הר שמשקיף על כל בקעת הורקניה
מדבר יהודה .
פעם אחרונה שעשינו זאת היתה לפני כארבע שנים .
עשר דקות רכיבה ואני כבר יושב על הפיסגה , הגעתי ראשון .
צריכים להגיע עוד שלושה , שניים מהם לא רכבו שנים .
הראות טובה , ממערב מעלה אדומים וממזרח רואים את ירדן .
פעם ראשונה שאני חוזר למדבר לאחר הפציעה , אני מגיע לכאן כבר כמעט 15 שנה .
המסתורין של הראשוניות פג , אבל הקסם מעולם לא נעלם .
מרחוק נשמע מנוע בודד , אני מזהה את האופנוע הישן שלי , מטפס את העליה בזהירות , רואים שלא רכב שנים .
עשר דקות לאחר מיכן כולם הגיעו .
נזכרנו שפעם אחרונה שרכבנו יחד היתה לפני ארבע שנים .
בשקט עלינו על האופנועים וירדנו לכוון ביקעת הורקניה , המדבר השתנה בחצי שנה שלא הייתי בו .
הכל מוכר , אבל שונה , יש בורות חדשים ואבנים שזזו ממקומם . המדבר יכול להיות אכזר
למי שלא מכבד אותו .
שוב , אט אט מנערים את החלודה , לרכב לא שוכחים , אבל את החדות מאבדים .
שעתים מאוחר יותר בערוץ נחל אוג , עצרנו לנוח ולדבר .
הכל דומה ליום שישי שלפני ארבע שנים , אבל שונה
” לעולם אינך נכנס לאותו מדבר פעמיים ” אמר פילוסוף יווני , כלומר הוא אמר נהר , אבל הכוונה דומה .
צחקנו על ” ברברה ” בעלת צימר אוסטרית שלאחר מבט אחד בנו , סירבה לקבלנו
בטיול האחרון לארופה , כנראה שהשילוב של רוכב אופנוע מכוסה יתושים ועוד מישראל
היה קצת גדול על האוסטרית הנכבדה .
החושך יורד מוקדם ובדרך חזרה כבר השמש שקעה , למרות השמים הקודרים וזרזיף הגשם
כולנו מרגישים טוב , ביציאה מהמדבר איש איש לדרכו , קבענו לסוע לערבה עוד החורף , אולי זה יצא
אולי לא , הדברים זורמים .
פושט את הבגדים ומעמיס על העגלה , כמו שאמרתי , הפכתי מפונק , לובש בגדים נוחים , גרבים נקיות
ונעלי בית , נכנס למכונית מדליק רדיו וחימום .
הכביש מירחו ריק בשעה כזו , וירושלים לוטה בערפל .
ברדיו יוסי בנאי שר ” אני וסימון ומואיז הקטן ” …
עובר ליד מאה שערים , אין ספק שיש קסם לירושלים ביום שישי ערפילי של חורף
מכניס לדיסק את סטילי דן
יש יתרונות למכונית
סטילי דן ודונלד פייגן הם מהחבבים עלי עוד מסוף שנות השבעים
שם את ” היי 19 ” המעולה .
ירושלים כבר מאחור , הערפל כבד , והיער מסביב נראה נהדר , ליד הבית יש ריח של גשם .
אם ימשך כך , יהיו פטריות עוד שבועיים .
מסדר את הציוד , יש באויר ריח מעולה של עץ שיוצא מהארובה , ויער רטוב .
עוד שנה עברה .
נזכרתי בסרט הגלישה ” יום רביעי הגדול ” , מומלץ למי שלא ראה
סרט טוב שלא זכה להערכה ראויה לדעתי .
בערב הבטחתי לקטנה לראות את הפרק הראשון מתוך ” מלחמת הכוכבים ”
השארתי לכם את סטילי דן
שבת שלום