ב 2.3.19 נכתב הפוסט ” בן האצבעות “
הוא נכתב כמה ימים לאחר שאמיר נפצע קשה מאוד בתאונת אופנוע
בזמן כתיבת אותן שורות.
היה בטיפול נמרץ, מורדם מונשם ,
לאחר החיאה ייצוב והטסה לבית החולים
לא היה ברור האם ישרוד.
אתחיל בפוסט המקורי ולבסוף אסיים בעידכון מה עבר מאז
אני מדגיש , כל הנכתב
נכתב מנקודת מבטי
***************************************************
בן האצבעות
2.3.19
הטענה הרווחת היא ש
“בני משפחה לא בוחרים “
בעצם , בתחילה , לא בחרתי בחבר הזה ,
סבא שלי היה חבר של סבא שלו
הם עלו לארץ עם קום המדינה
אבא שלי , חבר של אבא שלו
הוא בעצם נולד למציאות שבה הייתי קיים כבר שנה לפניו .
חברים ושכנים , בעצם לא בחרנו להיות חברים , נולדנו להיות כאלו , והיינו חברים כל הילדות .
עם השנים בחרנו שוב ושוב להשאר חברים בזמן שחברים אחרים שלנו , נכנסו , ורובם יצאו מחיינו
כילד , את רוב חופשות הקיץ בילינו יחד כשאני ישן אצל סבא שלי .
נסיעות משותפות לסיני
לכנרת , לחרמון , הוא נהג לאבד כפפות , בגדי ים ותיקים
אחר כך טיולי אופנוע משותפים למדבר ,אוסטרליה , גרמניה , מזרח ארופה ויוון
שותפים עיסקיים , ועדיין חברים
קצת מעל 54 שנה
הזכרון הראשון שלי ממנו
אי שם בגיל 3 היה לו כלב זאב גדול
רבנו מסיבה כלשהי , ואני זוכר אותו מגיע עם הכלב ומנסה לשדל אותו “לנשוך ” אותי
זה לא עבד
************************
ביום ראשון קיבלתי טלפון
“אמיר נפצע קשה בכביש הבקעה פגעה בו משאית שפנתה או סטתה מהמסלול
מפנים אותו כרגע במסוק “
רכב על אופנוע
אין לי באמת מה להגיד על ההרגשה הזו
כבר חוויתי אותה בעבר , והאמת , קיוותי שזה לא יקרה שוב .
כפי שאמרתי לבת הגדולה שכל פעם מחפשת סיבה לדאוג
“אין טעם לדאוג ולחפש את הצרות בראש
הצרות האמיתיות ,כבר יגיעו לבד ”
לא הערכתי כמה זה ישפיע עלי .
קשה להסביר עומק של קשר שנמשך חצי מאה וכמעט מעולם לא התבטא במילים .
ואירוני , שגם הוא ,וגם אני ,מבינים מצויין את המשמעות של הזמן שאוזל לנו מבין האצבעות
ואת הצורך הזה של לנצל אותו
“לפני שיקרה משהו ”
אני מקווה שעדיין תהיה לנו הזדמנות להמשיך לנצל את הזמן
“לפני שיקרה משהו נוסף “
המצב כרגע נראה רע
מורדם , מונשם , עם חשש לפגיעה במוח
שברים בגולגולת , בלסת ,כתף ,כמעט כל הצלעות ,רגל ועוד חבלות כאלו ואחרות
הכל זניח אם המוח בסדר
וזה …
עדיין נעלם .
שנינו שברנו עשרות עצמות בגוף עם השנים , זה מחלים .
אם הראש בסדר .
כבר שבוע שאני ישן חצאי לילות ועוסק בתיקוני ראוטרים בשלוש לפנות בוקר .
לפני כחודש כשהייתי לקראת סיום הבית ותכננתי לצאת לטיול
אמיר ביקש ממני בחצי צחוק
“לבנות לו תוספת של קומה שניה “
בעצם הדבר האחרון שרציתי לעשות זה להכנס לפרוייקט נוסף
רציתי חופש
אבל אם לא אעשה את זה עבורו , אז עבור מי כן ?
הסכמתי , והשבוע היינו אמורים לשבת על התוכניות עם האדריכלית
כרגע , צריך סבלנות , משהו שאני מאוד טוב בו
באמת מקווה שתהיה הזדמנות נוספת
אסור לתת להזדמניות לחמוק מבין האצבעות
כרגע יש לי הרגשה של וואקום שחור ,במרכז הגוף
ושונא את ההרגשה הזו
הרגשה נוראה.
“הזמן עובר, הזמן עבר
הזמן נגמר כמעט
קיץ, חורף, סתיו, אביב
עוד שנה אחת”.
כתבה שמרית אור בשיר
” בין האצבעות “
לילה טוב ושבת שלום
***************************************
1986 אמיר ,אני, ומנוע המטוגוצי שלי רחוב כספי בירושלים
הכביש מתחת לבית של ההורים של אמיר
תם , וממש לא הושלם
13.11.23
ארבע וחצי שנים עברו מאז נכתב הפוסט המקורי
כתבתי אז
“כרגע , צריך סבלנות , משהו שאני מאוד טוב בו
באמת מקווה שתהיה הזדמנות נוספת
אסור לתת להזדמניות לחמוק מבין האצבעות
כרגע יש לי הרגשה של וואקום שחור ,במרכז הגוף “
יש משהו בנדיר בחיינו שקורה פעמים ממש בודדות
בחיי זה קרה 3-4 פעמים בששים שנותי
משהו שיש בו מגע אלוהי , חסד נדיר , שקשה מאוד להעריך את הנדירות שלו
כשזה קורה ,
תיפסו את ההזדמנות בשתי ידייכם חזק חזק ואל תוותרו בשום אופן .
” המשהו הזה ”
אקרא לו
” הזדמנות נוספת ”
לפעמים ” ההזדמנות השניה ” ניתנת לנו באקראי של טוב לב
מהיקום / הנסיבות / המזל
ולעיתים אותה “הזדמנות ” ניתנת לנו על ידי אנשים ,
לעיתים אנשים קרובים ולעיתים
ממש אנשים זרים .
בכל מקרה , האחריות לא לפספס את האקט הנדיר הזה של ” טוב “
היא תמיד עליינו!!,
באותו רגע ,יש להבין מהר את נדירות הארוע
,ולנצל את ההזדמנות הנוספת שניתנה לנו .
כמעט תמיד , אם מבינים שאסור לפספס.
הדבר דורש מאמץ לא קטן מצידנו,
להשתנות .
לא תמיד , לעיתים
ניתנת לנו הזדמנות נוספת וכל מה שנדרש מאיתו זה להודות על כך
*************************************
אחזור לתקופה של ” לאחר התאונה ”
בשבועות הראשונים , היה ספק מהותי לגבי שרידותו
חולים הנמצאים תקופה יחסית ארוכה תחת הרדמה ומונשמים
צריכים ” להתעורר ” וגם להזכר מחדש איך זה לנשום בעצמם ללא עזרה
בפועל זה סוג של תהליך גמילה מאמצעי העזר
לאחר מספר שבועות הצוות החל להוריד את מינון תרופות ההרדמה ומקביל הוריד את תמיכת הנשימה
בתחילה אמיר סרב להתעורר , לאף אחד לא היה מושג מה הנזק המוחי ומה יקרה
אם
וכאשר יתעורר
הימים נקפו , פה ושם אנשים אמרו ” שראו ” תנועות לכאורה רצוניות בעיניים או בידיים
בראיה שלי, לא ראיתי שום שינוי מהותי.
יום אחד התעורר , או אפשר להגיד ,
אם נדייק
” מישהו התעורר ” זה לא היה אמיר
אותו ” מישהו ”
פקח עיניים , אפילו מילמל חלקי דברים סתומים
אבל זה לא היה אמיר
הוא לא זכר כלום , לא זיהה אנשים קרובים , למרות שהיה מי שטען שהוא כן מזהה.
גם אם כן , לא היתה זו התנהגות של מוח מתפקד נורמלי.
גם לאחר שכבר היה מסוגל לנהל סוג של שיחה , עדיין לא זיהה או היה ממוקד.
השיחות היו ערטלאיות ,
על מנועים דמיוניים , חלקם בהונגרית , על ארועים שמעולם לא קרו
על אבא שלו ועוד כל מיני הזיות שמוחו הפגוע העלה באוב.
בלילות היה צריך לקשור למיטה ולישון לידו ,כדי שלא יתחיל לטייל במחלקת טיפול נמרץ .
היתה לו נטיה לדמיין דברים להסיר את הגבס מהרגל בכוח
ופשוט לקום מהמיטה וליפול.
העברתי שעות רבות באותו חדר בבית החולים
שעות של שיחות הזויות
על פרוקי מנועים הנמצאים , לדבריו ,על המיטה שלו , חיבורי מצברים
וגם ברגע נדיר של גילוי לב אמר למשל
” אין לך מושג כמה אבא שלי היה דפוק ”
במאמר מוסגר אבא שלו היה אדם טוב , אהבתי אותו מאוד.
היה חבר ילדות של אבא שלי
וממש סוג של משפחה.
אבל כן …
אפשר להגיד עליו
” שהיה קצת או הרבה דפוק “
אולי כמו כל אותו דור של ניצולי שואה.
****************************************************
המפנה
לרוב נמנעתי להגיע להיות איתו במשך היום , היו יותר מידיי אנשים , העדפתי את הלילות לבד
אז יכולתי לשים לנו מוזיקה שאנחנו אוהבים ולדבר איתו על שטויות הזויות עד שנרדם
וכל זה לבד ללא אנשים נוספים בסביבה.
יום אחד , לא ממש זוכר כמה זמן עבר מאז שהתעורר
אבל ממש זוכר שזה היה יום שני
הגעתי , רחצתי ידיים בכניסה לחדר , הוא ישב במיטה הרים עיניים ופשוט אמר
” הא!
יגאל !
מה נשמע , טוב לראות אותך ”
ככה כאילו כלום לא קרה
באותו רגע ידעתי
” יהיה בסדר “
כמובן שהיו עוד הרבה עליות ומורדות , לקח זמן עד שדברים החלו לחזור
למשל , אמיר ששוחח לא מעט ארוכות עם אמא שלי לפני מותה
על דברים
על החיים
ובכלל
שאל יום אחד
” אתה יודע מה מוזר ” ?
משום מה אני לא זוכר שאליאנה אמא שלך באה לבקר אותי , לא ראיתי אותה פעם אחת כאן
🙂
נאלצתי להסביר לו שהיא כמה שנים לא בחיים
התגובה שלו היתה
באמירה ,
סוג של מהורהרת .
” באמת ?
משונה ,
לא זכרתי את זה ”
*************************
בימי שישי אחר הצהרים ,
כהרגלנו לאחרונה , מטיילים ברגל בירושלים
אוהב את ירושלים שלפני שבת , לשוטט בסמטאות השוק , מאה שערים או העיר העתיקה
לראות את ההוזלות האחרונות של הרוכלים בשוק ,
או את החרדים רצים בדחיפות לעניינים אחרונים “שלפני שבת ”
צועדים כ 10 ק”מ ומדברים על דברים.
צחקנו ונזכרנו איך ביום קר של מרץ , בימים האחרונים שלו בטיפול נמרץ
הגעתי ואמרתי לו
” אמיר אתה מצחין!!
אחרי כמעט חודשיים במיטה
אתה חייב מקלחת!”
הלכתי לחפש מקלחת , מצאתי אחת באגף קצת מרוחק
המים בברזים לא היו קפואים , אבל לא באמת חמים
אמיר דווקא חובב חום ידוע , ובאותו זמן שקל סביב 50 ק”ג
שאל
” יש מים חמים ?”
שקרתי לו בבטחון מלא
” בטח שיש
בדקתי !!”
גררתי אותו על כסא גלגלים לרחצה לאותו חדר מקלחת, הדלקתי את הזרם חיכיתי קצת
המים לא התחממו מהותית
אז הכנסתי אותו מתחת לזרם בכל מקרה.
צרח עלי
” יגאל יא מניאק שקרן
המים קפואים , יא כלב ,תוציא אותי ”
חחחחח
“אין להוציא עד שאתה לא נקי!”
לאחר מיכן היו עוד לא מעט הזדמניות בהן , הגעתי בערב ואמרתי לו
” אמיר אתה מצחין , עכשיו למקלחת ”
אף פעם לא עזרו התרוצים של
” כבר רחצו אותי היום “
או
” היום לא !
לא מתקלח עכשיו באמצע הלילה בשום אופן “
********************************
מאז עברו קצת יותר מארבע שנים
בחיים האישיים שלי , לא היה רגע דל , שנים לא קלות
אבל אני והוא
“קיבלנו הזדמנות נוספת “
קיבלנו הזדמנות נוספת כן
דווקא במקרה שלי ושלו , תמיד ידענו שצריך לנצל את הזמן כי הוא אוזל
ועדיין ,
יש ארועים , שגורמים לנו להביט מחדש על חיינו ודורשים מאיתנו שינוי
אמיר ואני לא מזמן קצת שתויים במסיבה אצל עמי
הרוקליטוס אמר
“לעולם אינך יכול להכנס לאותו נהר פעמיים”
הנהר משתנה , וגם אנו משתנים
כך גם במערכות יחסים עם אנשים
יש ארועים שלאחריהם אפשר להגיד
” שחזרנו אליהם אחרת “
העולם השתנה , ואנחנו גם
והיחסים לוקחים סוג של ” פניה “
איך הם יראו בעתיד ?
זה תלוי רק בנו , בשני האנשים שנמצאים ביחסים הללו
במקרה של יחסים עם אנשים קרובים ,
תמיד כדאי לנצל הזדמנות נוספת ,
(אם התמזל מזלכם וקרתה)
לשינוי לטובה , הזמן עובר
חבל על משחקי אגו ,
אם טעיתם , קחו אחריות התנצלו ושנו
רק טוב יכול לצאת מכך .
אמיר, אני ,
ברקע האופנוע שאמיר עבר איתו תאונה וניתן לי במתנה
ואני רוכב עליו כיום
במוסך של נמרוד לפני כמה ימים
ואם יש שיר שתמיד יזכיר לי את הלילות בטיפול נמרץ עם הפלייליסט שלי בנסיון לעורר תגובה מוחית מאמיר זה השיר
old and wise
מהפרוייקט של אלן פרסונס
מצורף כאן עם מילים
And someday in the midst of time
When they ask you if you knew me
Remember that you were a friend of mine
יש כמה אנשים
חלקם מכיר שנים,
וחלקם חברים וחברות חדשים יחסית
אותם אני מחשיב
חברים
אנשים אלו ,הייתי מאוד שמח
שאם
” אי פעם במערבולת הזמן
ישאלו אתכם האם הכרתם אותי
זיכרו
שהייתם חברים שלי “
( הגרסה של יגאל לאלן )
נב
הפוסט הזה נכתב מנקודת המבט שלי בלבד על הארועים
לכל אחד כנראה יש נקודת מבט אחרת
כנראה שגם לחברים האחרים שלו
למשפחתו
או לו עצמו
הפוסט הזה נכתב בעיקר עבורי , לפני שאני שוכח