4.5.07
| השעה 5 אחר הצהרים , גשם זלעפות בחוץ שנינו ברחוב מחפשים תחבורהלתחנת הרכבת .הרכבת לסוראטאני(דרום תאילנד) יוצאת ב 6. עצרנו “טוק טוק” (כלי תחבורה בעל 3 גלגלים , מין הכלאה של קטנוע ומכונית) “לתחנת הרכבת ” הטוק טוק פתוח מהצדדים אבל בסך הכל דיי מוגנים מהגשם.תענוג לחתוך כך את התנועה הצפופה , לולא הסיכון הקיים בכלי (בעיקר בגשם)היינו נוסעים בו יותר. עכשיו שאנחנו נרטבים פחות, שנינו נהנים מהקרירות .”אבא מתי נגיע לים ?” “יש לנו כל הלילה ברכבת , מחר אוטובוס בבוקר מוקדם ואחר כך מעבורת לאי.נראה לי רק מחר בצהריים נגיע , יהיה קצת קשה ” סלידתי מאוטובוסי תיירים גרמה לי לבחור ברכבת , איטית ויקרה מעט יותראבל הנסיעה היא בחברת תאילנדים , ויש גם מקום להסתובב. יורדים בתחנה , כרגיל התרמיל הכבד עלי הקל עליה . “הנה הרכבת שלנו ” נכנסים לקרון השינה , מרווח למידי ונראה נוח , הבאנו ציפיות להתכסות בלילה. איתנו בקרון עוד כמה תיירים ותאילנדים. מזהיר אותה לא לקחת שום דיברי מאכל מאף אחד ללא אישורי , לדרום מיזרח אסייתים(גם להודים) יש נטיה לא סימפטית להוסיף לעיתים סמים מרדימים לעוגיות . מרגישים תנועה קלה , יצאנו לדרך (יריד הרכבות הגדול / פול תרו ספר מומלץ) היא כבר מקפצת לאורכה ולרוחבה של הרכבת , אני מרוצה , טוב שבחרתי ברכבת. בחוץ הגשם נרגע , עדיין יש אור.חולפים בפרברים העניים של בנקוק , בכול מקום בעולם , מי שגרים על פסי הרכבתהם העניים.(גם בארץ, ראו לוד רמלה ) שולפים את ארוחת הערב , אורז מטוגן ונודלס , ולקינוח אננס ותאי לוטי (קר לצערינו).תאי לוטי זה זה סוג של בצק מטוגן(סטייל בצק פילס) שבתוכו בננה או כול פרי אחר ועל הכול יוצקים חלב מרוכז ממותק. טעים גם קר , עדיף חם. שתיה , מים , היא מלוננת ללא הפסקה על כך שאני רודה בא קשות בעניין המים.אני מקפיד על לפחות 2 ליטר ביום עבורה ,בדרך כלל יותר.(יש בעיית פיפי קלה עקב כך) הרכבת כבר שועטת במרחבים הפתוחים , תקתק,תקתק, תקתק, משקשקים הקרונות בחביבות. אני משוחח עם בחור איטלקי , והיא משחקת “סבתא סורגת”עם חברתו האנגליהמסתבר שהמשחק קיים בגרסאות שנות ברחבי העולם. בחוץ דימדומים ושקיעה מרהיבה על רקע עצי הקוקוס והבננות . חושך . הרכבת , אי בודד של אור שנע בתוך ים של חשיכה כמעט מוחלטת . למרותהדימוי העמוס של תאילנד , יש לא מעט מרחבים רייקים…. פותחים את המיטות ומתכוננים לשינה היא למעלה ואני למטה. “לילה טוב אבא” “לילה טוב” אור ואנשים כבר בפעילות השעה 5:30 עוד מעט מגיעים לסוראטאני . קם ומארגן את הציוד בזריזות . היא עוד ישנונית במיטה , קצת קריר. סוראטאני היא עיר מחוז גדולה בדרום תאילנד מיכאן יש תחבורה לכול האיים באזור . אנחנו בדרכנו לקופיפי. רק 6 בבוקר וכבר דיי חם . 20 דקות לאחר מיכן יושבים במסעדה ליד תחנת האוטובוסים , מחכים לאוטובוסשלא כהרגלי , עקב הזמינות,הפעם , ניסע באוטובוס לתיירים בלבד , עם עדרתרמילאים, הסיבה העיקרית היא שתזמון האטובוס מתואם עם תזמון המעבורת לאי . 4 שעות מאוחר יותר המעבורת הענקית יוצאת לדרכה , הכל גדל והתפתח מאז הייתי כאן לאחרונה . יורדים בנמל קופיפי שהוא לא יותר ממזח מעט משופר. מייד עטים עליינו עשרות עשרות “סוכנים ” של מלונות שונים. אני לא סובל את התופעה . קופיפי אי שנפגע קשות בצונאמי , רוב האזור של הנמל נהרס ונבנה מחדש את בקתות הקש תפסו אתרי נופש תיירותיים עצומים עם בריכות ושבילים סלולים.ממש לא לטעמי . מה גם שהם מאוד יקרים יחסית…. וקרים. חם בצורה היסטרית אני עם התרמיל מזיע קשות .נכנסים לאתר כזה ולוקחים בונגלו , המחיר כמעט 40 דולר ללילהמחיר אסטרונומי במונחים תאילנדים . “נישן כאן הלילה , עד מחר אני אמצא לנו מקום יותר חביב ” מכניסים את כל הציוד , אני משאיר אותה בבריכה , לא ממש בראש שקט. המקום אומנם שמור , אבל מאוד לא ידידותי ואין תיקשורת אישית עם אף אחד ,שילמתי קצת למציל שישמור עליה אבל לא אהבתי את זה . הליכה של 40 דקות בשביליי האי מובילים אותי לחוף מבודד שמרוחק כ 20 דקות הליכהמהנמל. בקתות קש פשוטות ללא מזגן(עם מאורר) וללא מקלחות בחדר.מסעדה נראית חביבה ואת הבחור הצרפתי שמנהל את המקום אני זוכר מהפעם הקודמתהוא מדריך צלילה . התאילנדית שמסבירה לי על המקום , מאוד חביבה . ניגוד תהומי לצוות באתר “ההוא”. “נבוא מחר בבוקר” קמים מוקדם , מתארגנים ויוצאים”נאכל במקום החדש” 20 דקות הליכה בג’ונגל ומגיעים.המקום שוכן ליד מפרצון קטן ומבודד , יש מספר שולחנות על החוף.הביקתות נמצאות על צלע מצוק תלול . שלנו דיי גבוהה וצריך להיעזר בחבל כדילעולת אליה .”איזה כייף , אין אנשים והביקתה שלנו ממש גבוהה” “כן , גם אני אוהב” לובשים בגדיי ים ומייד למים. 20 דקות מאוחר יותר אוכלים ארוחת בוקר , יש הרגשה נעימה של רוגע . הכול כאן צנוע מסודר ונקי . “נראה מה נעשה מחר , היום רק ננוח ונשרוץ בחוף” “יופי ” תוך שעה היא כבר עוזרת לתאילנדית לסדר את המסעדה . |