1.5.07
לא קל כשבת הזוג שלך לטיול היא ילדה קטנה שרגילה ללכת לישון מוקדם,
לדבר עם בנות גילה,
וקוראת לך אבא,
אחרי יומים לא קלים של הסתגלות (גם לאוכל המשופע בפירות )
מגיעה “השיחה ” הראשונה .
” תראי” אני אומר , “בואי נתנהג קצת יותר כמו חברים , זה אומר שאני מוותר הרבה יותר,
ואת מתבכיינת הרבה פחות , ומחליטה על עצמך ועל שנינו יותר “
“אחרי שנחזור לארץ , תאלצי לחזור ללכת לישון בשעות סבירות , אבל עכשיו אנחנו בטיול”
יש הסכמה מהצד השני , אבל אני לא בטוח כמה זה באמת יעבור .
קמים ליום השלישי בבוקר , בדרך כלל אנחנו אוכלים אוכל מקומי ולא במסעדות של תיירים
למעט ארוחת בוקר .
ארוחת הבוקר שלה כוללת פנקייק ולימונדה ושלי ביצים סלט וטוסט.
לאחר ארוחת הבוקר קונים כרטיסים לקאצ’נאבורי(הגשר על הנהר קוואי) ליום המחרת.
לוקחים סירה לאזור של מקדשים ומסתובבים קצת .
היא נגנבת מכך שפסל הבודהה עשוי כולו גוש אחד של זהב.
מסתובבים באיזור התעשיה הקרוב , אני תמיד אוהב לראות איך עובדים שם
בעץ ומתכת , וגם מציץ לעבר כמה מוסכי אופנועים .
התאילנדים מהופנטים למראה השיער הארוך והמתולתל שלה , כל פעם מבקשים לגעת.
מידיי פעם קונים משהו חדש לאכול או לשתות , לא הכל טעים לה ,אבל היא מנסה .
למרות החום היא לא מקטרת ואפילו נהנית , מרגישים שינוי.
חזרנו לסירה , החלטנו יחד שנסע בה סתם עד לתחנה הסופית וחזרה .
קריר ונעים על הנהר , ושנינו מאוד נהנים מהשייט בסירת האוטובוס.
אני מסביר לה על כך שאנשים רבים נמצאים כל חייהם על הנהר.
שנינו מרגישים ממש טוב.
חוזרים למלון לנוח קצת , בדרך רואים בנות שקולעות צמות קטנות “גם אני רוצה”
טוב ,”אבל בערב,” כי לשבת כאן בשמש באמצע הרחוב נראה לי חם מידיי עכשיו.
לקראת הערב מסתובבים ברחוב הקאו סאן הידוע , עד שמוצאים מישהי במחיר סביר לקליעת הצמות.
מייד מתגייסות הבנות שלה לעזרתה וכך 4 בנות עומלות קשה בקליעת עשרות צמות קטנות.
שעה וחצי מאוחר יותר ,
סוף סוף הסתיימה המלאכה
, היא סבלה בשקט ,
מה בנות כבר מגיל כזה
מוכנות לעבור למען היופי
התוצאה יוצאת דופן , ממש יפיפיה .
מרוצים אנחנו לוקחים אטובוס לשוק הגנבים.
קצת מאוחר אבל לא נורא .
בדרך כלל אני משתדל להסתובב בתחבורה מקומית ולהימנע מישראלים.
מסתובבים בשוק קצת , קונים משהו מידיי פעם ,
טועמים מ גלידת הקוקוס הטובה ביותר שאכלתי איי פעם
שנינו מחסלים כמות יפה .
היא כבר עייפה , אבל אני רוצה עוד קצת .
מגיעים לדוכן של של איזו זקינה לקנות משהו לשתות,
הזקנה מדברת אנגלית מעולה וכמובן מבקשת לגעת בשיער .
תוך כדי שיחה היא מכינה חביתות על אורז עם ירקות
ועוד מיני מאכלים מוקפצים , אין ספק טבחית מיומנת ביותר.
הילדה מוקסמת , אני שואל אתה אם בא לה לשבת קצת כאן
להיסתכל ולנוח , בזמן שאני אסתובב קצת לבד.
כן , היא רוצה מאוד .
שואל את הזקנה אם תוכל לישמור עליה לאיזו שעה .
הזקנה אמרה שתשמח .
שעה מאוחר יותר מתחיל טפטוף קל
חוזר לדוכן של הזקנה
ליד הדוכן עומדות השתיים , הקטנה שוברת ביצים
והזקנה מכינה חביתות ,
ליד הדוכן תור לא קטן
שבמביט באטרקציה ומקשקש בתאילנדית.
היא נראית מאושרת, הזקנה מדברת אליה אנגלית
והיא מחזירה בעברית , אבל כנראה שכבר מבינות אחת את השניה
לא רע.
“אני רוצה לשלם לך על כך ששמרת על הבת שלי “
לא היא לא מוכנה .
“טוב, אז כמה עולה המנה הכי יקרה שלך .”?
“35 באט” (בערך דולר)
אנחנו ניקח שתיים , תודה .
לוקחים את המנות למרות שאף אחד מאיתנו לא מסוגל לאכול.
הקבצנית הראשנה שראינו זכתה במנות , הילדה מאושרת
(מאז עשינו לנו מינהג לתרום כל יום קצת אוכל , לא כסף)
השעה כבר 1 לפנות בוקר ושנינו ממש נהנים .
מתחיל לרדת מבול, אנחנו לא מאוד רחוקים אבל נכנסים
לתא טלפון להיסתתר , בזדמנות הזאת גם טילפנו לארץ
לדווח שאנחנו חיים .
אחרי עשר דקות הגשם רק גובר והרחובות מוצפים.
אין ברירה מורידים את סנדלי האצבע ורצים ברחוב יחפים.
בשעה 2 לפנות בוקר רצים יחפים ברחוב בבנקוק ,
אני קולט מסעדה פתוחה זה כבר לא רחוק מהמלון
אבל היא בא לה פיצה ולי בא בירה , ויש מוזיקה טובה
ותיירים .
בא לי קצת לדבר עם אדם מבוגר ,
מתיישבים ליד זוג בחורות מאנגליה
ןמזמינים .
היום השלישי עבר עלינו בצורה מעולה .
מחר עוזבים את בנקוק קצת .