19.10.10
“בתחילה לא היה דבר
שום דבר , רק הימהום רחוק
היתה ישות שחיה לבדה ,
ללא איש לדבר איתו וללא דבר לעשות ….
הישות ערכה תוכניות ולמדה לעבוד עם הידיים .
מליון שנים חלפו , ועבודתה הושלמה
ואז אמרה את המילים הבאות :
Hope you find it in everything, everything that you see
Hope you find it in everything, everything that you see
Hope you find me in you
תרגום חופשי שלי לתחילת שיר ישן של הווארד ג’ונס
המילים נמצאות כאן
***************************************
בשנת 1986 החלטתי לא לקחת אוטובוס לסוף הכביש בג’ירי
החלטתי ללכת ברגל מקטמנדו עד לבסיס האוורסט וחזרה .
כאשר המחצית הראשונה מקטמנדו לג’ירי היתה אזור
לא מתוייר כלל .
יום אחד בגובה של כ3000 מטר מעל פני הים , פגשתי איש מבוגר כבן שישים עם מספר מלווים נפאליים .
האיש דיבר אנגלית במבטא כבד .הילארי היה שמו .
הלכנו יחד כברת דרך של מספר שעות , ורק אחרי מספר שעות כשעצרנו לשתות תה באחד הכפרים
ראיתי לאיזה כבוד האיש זכה .
הסתבר שהאיש היה סר אדמונד הילארי , האיש הראשון שיחד עם הנאפלי טנזיג האפיל לפסגת האווארסט .
מאחר ובאזורים הנל ממילא אין כבישים , אז הוא פשוט הלך ממקום למקום ברגל .
באותם שנים הילארי שימש כשגריר ניו זילנד בנפאל .
צעדנו יחד עוד יומיים , איש מיוחד שהקדיש את חייו לשיפור חייהם של השארפות , ושימור הרי ההימליה .
האיש מינף את פירסומו וגייס כספים רבים לבתי ספר ומרפאות וגם שדה תעופה קטן בלוקלה
את שדה התעופה הגדיר כ”טעות ” , כי הקלה על הגעת תיירים לאזור שהאיצו את הרס הסביבה
בתו ואשתו הראשונה נהרגו בטיסה שהיתה אמורה להביא אותן לחנוכת בית ספר שהקים .
שוחחנו על הרבה דברים , קצת על חייו , קצת על ישראל , והרבה על נפאל ודרום מזרח אסיה .
נפרדנו בגובה של 3500 מטר .
הילארי אמר
” בצורה אירונית , כיום אני לא יכול לעבור את הגובה הזה ליותר ממספר שעות
אני סובל ממחלת גבהים “….
מחלת גבהים גורמת לכאב ראש הקאות ואם לא מטפלים בה , גם למוות .
הטיפול הוא פשוט לרדת לגובה נמוך יותר .
הילרי הזמין אותי לבקר אותו בניו זילנד אם אי פעם אגיע לשם .
10 שנים מאוחר יותר נסעתי לבייתו שבאוקלנד לשם פרש וגידל דבורים
לצערי היה בחול , ומעולם לא פגשתי בו שוב .
הוא מת בגיל 88 .
לכל מיני אנשי ציבור רודפי כבוד וממון אצלנו , יש ממי ללמוד ( אבל אין שום רצון )
********************************
רוב ההחלטות שלנו כבני אדם הן חסרות הגיון לחלוטין , למרות שרובנו חושבים ההפך .
בעיקבות שיחה נזכרתי במתמטקאי הכלכלן והמהנדס בן המאה ה 19 , וילפרדו פארטו
פראטו קבע ש 80 אחוז מהדברים שאנו עושים כיחידים או כחברות הם תפלים ורק 20 אחוז הם העיקר .
עקרון פארטו נכון לרוב התחומים בחיים , 20 אחוז מהזמן אחראי ל 80 אחוז מהתפוקה
ומה עם כל שאר הזמן …..?
גם חוק פרקינסון אומר דברים דומים , רק בצורה צינית בהרבה .
למה בעצם אמרתי את כל זה ?
סתם , בלי סיבה הגיונית כלשהי , הרי 80 אחוז ממה שאני עושה הוא חסר הגיון ממילא