15.3.11
מאחר ויש בורות עצומה חשדנות ופחד מכל הנושא ועקב היותו בחדשות
אנסה ממש על קצה המזלג לתת הסבר על אנרגיה גרעינית
אשתדל להמנע ממונחים ועודף מדעי
**********************
יש שני סוגי אנרגיה גרעינית הראשון ,” היתוך גרעיני “
תהליך בו על שני אטומים קלים כמו מימן מופעל לחץ אדיר והם מתמזגים והופכים לאטום כבד יותר
במקרה זה הליום .
תהליך זה פולט אנרגיה אדירה , ואינו קיים עדיין בצורה מבוקרת .
פצצת המימן היא דוגמא להיתוך גרעיני לא מבוקר , והיא חזקה פי כמה אלפים מפצצה גרעינית “רגילה ” .
היתוך גרעיני נמצא במצב טיבעי בכוכבים ואנרגית השמש מקורה בהיתוך גרעיני .
הסוג השני של אנרגיה גרעינית הוא תהליך הפוך לוקחים יסוד גדול וכבד כמו אוראניום
מפציצים אותו בחלקיק שנקרא ניוטרון דבר שגורם להתפרקותו ליסודות קלים יותר תוך פליטת אנרגיה .
חלק מהאנרגיה נפלט בצורת קרינה רדיואקטיבית
*************************************
אם מישהו חושב שאבולוציה זה דבר מושלם והדרך הטובה ביותר נבחרת תמיד
טועה .
לאקראיות יש משקל כבד .
זה נכון גם לאבולוציה בטבע , ואם הדינוזאורים לא היו נכחדים היינו עדיין יונקים בגודל עכבר .
וזה נכון גם לאבולוציה של מוצרים ותהליכים .
למשל , מנוע שריפה פנימי בצורותו הנוכחית רחוק מלהיות אידיאלי , אבל זמינותו של הנפט והשפע שלו בעבר
גרמה לו להיות פופלרי למרות הזיהום והביזבוז ..
וכיום קשה מאוד לשנות תעשיות שלמות רק כי פעם בחרו במשהו לא יעיל .
שינוי כזה דורש משבר .
כי בני אדם משתנים רק בעיקבות משברים .
ההיסטוריה של האנרגיה הגרעינית דומה .
הביקוע הגרעיני פותח קודם כל בגלל הצורך הדחוף בנשק גרעיני במלחמה נגד יפן .
ולכן נבחר אוראניום כבסיס להפקת האנרגיה .
וכל התהליך התבסס על ידע צבאי ורצון של הצבא לשמור על יכולות להפוך חומר גרעיני אזרחי לפצצות .
כורים מהדור הראשון והשני שפועלים עדיין בעולם מתבססים על אוראניום במוטות .
תהליך יקר , בזבני ויחסית מסוכן .
את תהליך הביקוע מבקרים על ידי מערכת קרור מסובכת ומוטות של חומר בולע קרינה כמו גראפית .
במקרה של תקלה ישנה סכנה תמידית של בעיית קרור שתגרום לתגובת השרשרת לצאת משליטה
דבר שיגרום להתכת מוטות האוראניום במקרה הקל
והתכה של הכור כולו במקרה הרע .
מה שנקרא ” הסינדרום הסיני ” כי ליבת כור בארה”ב יכולה תאורטית להתיך את דרכה דרך מרכז כדור הארץ עד לסין
במקרה של יפן אפשר לקרוא לזה הסינדרום האמריקאי , כי הליבה תגיע לארה”ב .
הבעיות העיקריות של שימוש באוראניום הם , נדירות יחסית של המתכת
תוצרי פסולת מאוד רעילים שדורשים אחסנה של אלפי שנים , ויעילות נמוכה של הכור .
ישנם כיום כורי אוראניום חדישים יעילים הרבה יותר וחלקם בטוחים לחלוטין כנגד כשל במערכת הקרור
והתכת הליבה .
במקום מוטות יש אמבט של כדורים כל כדור מכיל גרעין אוראניום עטוף במעטה חומר בולע קרינה .
התכנון הוא כזה שגם אם מערכת הקרור לא תפעלל כלל , המרחק בין גרעיני האוראניום לא יגרום
לתגובת שרשת ספונטנית והתכה של הליבה .
יתרון שני שקשה מאוד להפוך אלפי כדורים עטופים לפצצה גרעינית .
כורים כאלו נבנים כיום בסין .
סוג נוסף של כור , שעבד בצורה נסיונית בארה”ב בשנות השישים ונשכח .
זה כור על בסיס חומר גרעיני קל שנקרא תוריום .
משלבים תוריום בתוך מלח פלואורידי נוזלי .
היתרונות של כור מסוג תוריום אדירים .
החומר זמין מאוד בטבע , למעשה הוא מצוי בסלעים פשוטים .
חומרי הפסולת פחותים מאוד בכמותם ורעילים רק לכ300 שנה .
לא ניתן להפוך תוריום לפצצה גרעינית .
ומערכת הקרור הנדרשת היא מינימלית .
כי בניגוד לכורים מהסוג הישן שבהם במקרה של תקלה יש לקרר את הליבה על ידי הזרמה מאולצת של נוזל קרור
דבר בעייתי בזמן אסון .
בכור התוריום שפעל בשנות השישים . התוריום היה במצב נוזלי .
כאשר במקרה של תקלה כל נוזל הליבה פשוט זרם החוצה למאגר ששם מספיק קרור של כמה מאות מעלות
נוזל התוריום הפלואורידי התמצק ולמעשה ” קפא ” .
רוב הדור שהיה בעל ידע בנושא כורי תוריום כבר מת .
והיום כדיי לפתח כורים כאלו נאלצו ללמוד את החומר מחדש .
למעשה בישראל גר מומחה לאנרגיה גרעינית יהודי בשם ד”ר אלווין רדוקובסקי .
האיש היה שותף בפיתוח הצוללת הגרעינית הראשונה נאוטילוס
וב 2002 פתח חברה בשם ” תוריום פאואר “שעוסקת במחקר בתחומי כורי התוריום .
כור נסיוני שעזר בפיתוחו נבנה כיום ברוסיה ( ולא בישראל , בצורה מפתיעה ) .
במטר מעוקב אחד של סלעים יש כמות תוריום שיכולה לספק את צורכי האנרגיה של משפחה למשך כ 40 שנה .
אם היו שואלים אותי , הייתי אומר שכורי תוריום הם ” הגביע הקדוש ” של האנרגיה .
בטוחים , יעילים , זולים , ולמעט כמות לא גדולה של פסולת גרעינית , לא מזהמים כלל .
כמובן שהיחידים שמקדמים כורים כאלו כיום באופן רציני הם הסינים ( וגם הרוסים) .
בגלל החשש המוצדק מתקלות בעלות אופי גרעיני פועלים בעולם מעל 400 כורים רובם מיושנים .
החשש והפוליטיקה של ארגונים ” ירוקים ” לכאורה כמו גרין פיס מונעים בניה של כורים חדישים ובטוחים
כי קל יותר להמשיך לתחזק כור קיים ישן ומסוכן , מאשר להתמודד עם הביקורת של הקמת כור
” אמבט כדורים” חדיש ובטוח במקרה הטוב
או כור ” תוריום ” במקרה המצויין .
וכך בצורה פראדוקסלית , דווקא ארגונים בעלי אג’נדה ירוקה לכאורה מסכנים את חייהם של מליוני אנשים
אם בגלל שממשיכים לזהם על ידי תחנות פחמיות
ואם בגלל שמונעים מבניה של כורים חדישים והוצאה משימוש של כורים מתפוררים .
וכורים ישנים אכן מתפוררים , בעיקר כי פלדות רגישות לחשיפה מתמשכת לקרינה ץ
ועם השנים הברזל שמצוי בבטון , וכל מערכות הקרור שבנויות צינורות פלדה דורשות תחזוקה הולכת וגדלה .
ולבסוף מגיעה התאונה הכמעט בלתי נמנעת .