24.9.07 פורסם
| מרחוק נשמע בברור קולו של מנוע סינגל דו פעימתי , על פיסגת המונטר , המשקיפה לנוף בראשית של בקעת הורקניה והרי מואב ישבנו , ארבעה , ממתינים לאחרון שיגיע , רוח צפונית חרישית של שעות הערבים בישרה …. הקיץ הגיע לסופו. בשנים האחרונות אני מרבה להגיע לכאן לבד, הקסם של הראשוניות נגוז מזמן. את מקומו ,תפס הקסם של השקט המוכר ,כמו של בית ישן ומוכר. הפעם הראשונה שלנו , היתה מזמן , מייקל ג’קסון היה שחור. העליות היו קשות , השבילים מסוכנים והנחלים משתנים תמידית , בעיקר בחורף …. “המדבר הוא אכזר” אמרנו בצחוק . הרבה אנשים , נשים, וצלעות שבורות עברו ביננו מאז . גם מייקל ג’קסון הלבין. המדבר עדיין אכזר לעיתים המנוע נשמע כבר קרוב למדי … עוד מספר דקות …. העננות ,האויר החד והצלול , גרמו לכל אחד להיות מכונס בעצמו , ובנוף . כדי שכולנו נרכב יחד , הצלחנו לגייס שני אופנועים נוספים … לאלו שכבר לא היו להם . אומנם , כמאמר המשוררים,לרכב … לא שוכחים ….אבל מחלידים . הגלישה מהמונטר היתה זהירה . אט אט , האחרונים מנערים את החלודה , רוכבים אחרינו , וכבר לא מסתרכים כל כך מאחור . שעתים וכמה נחלים מאוחר יותר , יושבים בערוץ נחל דרגות , ומדברים . על מה שהיה ומה שעכשיו ,שיחה משוחררת וקולחת …. יש אנשים שגם אחרי שנים ,ואלפי קילומטרים , נשארים חברים . בדרך חזרה , רואים את העיר סוגרת על המדבר מצד אחד , גדר ההפרדה שהופסקה , באמצע …. המרחבים הולכים ואוזלים . ביציאה … מבט אחרון למדבר המחשיך….. וכל אחד פונה שוב לדרכו . ערב יום שישי ירד . |